בית יצחק אבן העזר חלק ב קע

מלח בלי שום תערובת ואינה מטמאה. וע"כ באה הזיית מי נדה לטהר המת ולתקן אהבת המועיל כאשר יבואר. וטהרת המצורע בא לתקן חטא הגאוה אשר על ידה נכשל בלה"ר ומסבה זאת באה הצרעת כמאמר חז"ל זאת תורת המוציא רע ולה"ר בא מאהבת הכבוד. ולעומת הג' החטאים הראשים האלו אמרו חז"ל בברכות ה' לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר וכו' אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש אם נצחו מוטב ואי לא יזכיר לו יום המיתה. כי אם היצה"ר מסיתו לרדוף אחרי הקנינים המדומים יום ולילה לא ישבות והיא אהבת המועיל יעסוק בתורה שיקבע עתים לתורה ואל ירדוף אחר קנינים המדומים כמאמר חז"ל לא כל המרבה בסחורה מחכים. ואם יסיתהו היצר ללבוש גאה וגאון יקרא ק"ש ויזכור גדולת אדונינו יתב' ושפלת אדם מעפר יולד וישפל בדעתו. ואם יסיתהו ללכת אחרי בולמוס התאות יזכור לו יום המיתה כי אז אבדו עשתנותי' ביום שינטו צללי ערב ויזועו שומרי הבית. וכל אלו ג' החטאים יתוקנו במדת הענוה אם יזכור כי עפר הוא והסתכל בג' דברים ואי אתה בא לידי עביר' כי אז לא יכסוף לאהבת הערב בזכרו גו האדם מה הוא ולא יכסוף לאהבת המועיל ורבוי הקנינים ולא יהי' גאה וגאון לדבר לה"ר ורכילות. ואמנם בעת חפץ ד' להוציא ישראל ממצרים צוה אותם על ג' מצות פסח מצה ומרור לתקן ג' החטאי' הראשים האלו כאשר יבואר

(ז) וזה הטעם שהקדימו אנשי כנה"ג לקרוא ג' פרשיות שקלים זכור פרה קודם פרשת החודש לתקן ג' חטאים האלה ובפ' החודש יתוקנו ג' החטאים ביתר שאת, לעומת חטא אהבת המועיל לכסוף לרבוי קנינים המדומים קורין פ' שקלים ובפרשה הזאת צוה ד' לתת שקלי צדקה לאות ולמופת כי זה חלקו מכל עמלו אשר יפריש מהונו ויגנוז במקום שאין היד שולטת בו וזולת הצדקה רבוי הקנינים ללא הועיל ואמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וקול ד' שובר ארזים בדברות קדשו העשיר לא ירבה כי הון ועושר לא יגדילהו על זולתו. והדל לא ימעיט כי דלת האדם לא ימעיטנו ממצבו ולא ישפיל ערכו כי כל בני אדם עשיר ואביון יחד שוים לטובה אשר ע"כ לא תהי' מחשבת אדם אך להרבות הונו. ואין מלוין לו לאדם לא כסף וזהב אך מעשים טובים. ולתיקון חטא הגאוה ולה"ר קורין פ' זכור אשר בו זוכרין רשעת עמלק אשר גאה וגאון הי' בעוכרי' והמן הרשע אשר רצה כי כל ישראל יכרעו תחתי' ובקש להשמיד את כל היהודים ודבר להצר על ישראל

(ח) ואמרו בפסיקתא כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק וכתיב זכור את יום השבת כיצד יתקיימו ב' זכירות הללו. אינו דומה כוס של יין לכוס של חומץ זה לשמרהו וזה לאבדהו. וכוונת חז"ל עפ"מ שביאר בחובת הלבבות דאף שהאדם צריך שיהי' שפל על חלקי גוו אמנם על חלקי נפשו המשכלת לא יהי' שפל אך יגבה לבו בדרכי ד' וכ"כ בעקידה וע' בכלי יקר מה שפי' הסתכל בג' דברים ואי אתה בא לידי עבירה, והדברים עתיקים. וע"כ האדם הישר בכל ימי השבוע מסתפק במיעוט לעומת הגוף השפל. ואמנם בש"ק יגבה לבו בדרכי ד' ויתענג בשמחה וטוב לבו לרומם נפשו אשר תתרפק על דודנו אבינו שבשמים וע"כ הוקשה לו כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק אשר גאה גאה ללחום נגד ה' והקב"ה השפילו לאות ולמופת שהאדם צריך להיות שפל בדעתו וכתיב זכור את יום השבת לקדשו לענגו במאכלים ולקדשו ולהגביה למעלה בדרכי ד' כיצד יתקיימו ב' זכירות הללו אינו דומה כוס של יין לכוס של חומץ זה לשמרהו וזה לאבדהו כי על הנפש המשכלת אל יהי' שפל אך יגבה לבו בדרכי ד'. ועל הגוי' האדם יהי' שפל וישח איש. ולתיקון אהבת הערב ותשוקת נפש הבהמית קורין בפ' פרה לשרוף הפרה ועמה תאות הערב ללא טוב. ואמנם, אח"כ קורין בפ' החודש אשר אז צוה ד' לחדש כנשר ימי הנערות ולצאת לקראת נשק ללחום מלחמו' תנופה נגד היצה"ר ולבטלו כעפר. כאשר ע"ז בא מצות השבתת חמץ והכונה לפמ"ש החוקרים הראשונים דג' יסודות אש מים רוח הם פועלים אמנם יסוד העפר הוא מתפעל ולא פועל וע"כ מבטלין ג' פשעי ישראל וכח היצה"ר אשר יסית לאהבת הערב המועיל והכבוד ועושין היצה"ר כעפר שיהי' מתפעל ולא פועל

(ט) וצוה השי"ת על ג' מצות פסח מצה ומרור. וע"כ אמר המגיד בשם ר"ג כל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא י"ח. דאף שבעוה"ר אין לנו פסח מ"מ נזכיר המצוה ועמה הכונ' אשר צפונה במצות הקדושות האלה. ובאה מצות פסח לבטל אהבת המועיל אשר על ידה יסיתהו היצר להרבות קנינים המדומים וד' צוה לקחת פסח ולמנות במנין כפי הצורך לא יותר. ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו גם לא צוה לקבל בחנם אך משכו וקחו לכם לשלם במיטב. ולא יחוס על זהבו וכספו. והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו כי לא ידאג אדם על יום מחר אך ישליך על ד' יהבו ומאן דיהיב חיי יהיב מזונא ובאה מצות מצה להורות על שפלות האדם לבל יהי' גאה וגאון כמדת החמץ העולה למעלה, ומצות מרור לבל יכסוף האדם לאהבת הערב אך יזכור כי רבו תמרורים וימעט הטוב ומעט דבש אכול דייך ואל ישמע לעצת הנפש המתאוה אך מצות ד' ינעמו עליו. ואחרי שכל מצות האלה בשורש הענוה יסודם הטיבו מה שאמרו במדרש שבד' מקומות צוה דקב"ה על האזוב ולשריפת הפרה שהיא ביטול כח התאוה שבא מיסוד המים וצוה בארז להורות שאין גזעו מחליף כי הגוף בכל יום הולך ומתמעט כאשר אמרו חז"ל זקני ע"ה כ"ז שמזקינין דעתן מטורפת ופי' בעקידה שמרמז על כחות הגוף ובאזוב להורות על שפלות האדם שצריך להכניע עצמו בזכרו כי מעפר יסודו וצוה להזות מי נדה לטהר מטומאת מת והוא תיקון החטאים הבאים מיסוד הרוח תולדתו אהבת המועיל וע"י היסוד הזה שורה רוח הטומאה שהיא מסטרא דמסאבא. באזוב. להורות שבכח השפלתו וענותו גם רוחו יתרפא לבל יתעורר לאהבת המועיל לא ברוח ד'. וטהרת המצורע בא לתיקון חטא הגאוה ואהבת הכבוד הוא מיסוד האש וצוה לקחת עץ ארז ואזוב לרמוז כי לפרקים האדם צריך להשתמש במדה הזאת על דרך ויגבה לבו בדרכי ד' ועכ"ז צריך להשפיל עצמו שאם יזח דעתו יאמרו לו יתוש קדמך וצריך לטהר באזוב

(י) ובמצרים שאז נתקנו ג' החטאים האלו הבאים מיסוד מים אש ורוח צוה הקב"ה לטבול הדם באזוב ואמר משה רבינו ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות, אגודת אזוב מורה על ענוה וטבלו בדם שבא מיסוד האש ויסוד המים להורות שיהי' מהול אש ומים מדת החמימות ומדת הקרירות בענוה. כי ב' מדות האלו נצרכות בקודש החום למצות והקור לעבירה כמו שפי' הבל"ע צינים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם ואם יהיו מהולים בענוה כי אז ישתמש בכל אחד כפי הצורך והגעתם אל המשקוף זה הקב"ה ואל שתי המזוזות זה משה ואהרן כמאמר חז"ל במדרש כי באמצעות המדות היקרות האלה יוכל אדם לבוא למדרגה גבו'. וזאת כונת המדרש מה שאמר כתפוח בעצי היער למה נמשל הקב"ה לתפוח לומר לך מה תפוח זה נראה לעין בלא כלום ויש בו טעם וריח נ"ל לפרש עפ"ד העקרים שפי' בפרק שירה אתרוג אומר כתפוח בעצי היער. כי בימים קדמונים נטעו אלנות להיות לצל משמש וגם לאכל מפרים. והאתרוג צלו מעט אך אח"כ יהי' לו פרי יקר וע"כ אמר אתרוג אומר כתפוח בעצי היער שהנוטע ישבע עמל ותלאה מחורב ומשמש שיכה על ראשו אך בסופו ישבע נחת. כן דודי בין הבנים שלע"ע צר לי בצלו חמדתי וישבתי. אף כי מעט צלו פריו מתוק לחכי וע"כ אמר נראה לעין בלא כלום כי צלו קצר ומעט

ישמעו חכמים ויוסיפו לקח בחג הקדוש הזה לבל ירדפו אחרי הון ועושר ואהבת המועיל הבא מיסוד הרוח. אך יסתפקו במיעוט לבלי יצטרכו להונות איש את רעהו. וביחוד הנני להזהיר אחב"י על יושר המדות והמשקלות כי זה חטא גדול בעוה"ר לבלי נתן מדה צדק ומשקל צדק והתורה הקדושה הזהירה ע"ז בכמה מקומות ובעוה"ר נכשלים בזאת ובאיסור רבית כי אינם עושים היתר עיסקא כדת וזה ג"כ איסור גדול

(יא) ואמרו חז"ל בב"מ. אמר רבא למ"ל דכ' רחמנא יציאת מצרים ברבית יצי"מ גבי ציצית יצי"מ במשקלות. אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה ש"ב אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית וממי שטומן משקלותיו במלח וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא. ולהבין למה הקב"ה תלה איסור רבית ומשקולת וציצית ביצי"מ. נ"ל עפ"י שאמרו חז"ל שבזכות ד' דברי' נגאלו ממצרים שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא הי' פרוצים בעריות ולא הי' בהם דלטורין וכונת חז"ל שלא שינו את לשונם שלא דברו אחד בפה וא' בלב כי יש בזה אונאת דברי' מדבר עם חבירו ולבו בל עמו. ואמרו חז"ל במקרא לא תונו זה שאמר הכתוב מות וחיים ביד הלשון וכו' היתה לפניו גחלת נפח בה ובערה רקק בה וכבה אמר ר' ינאי ככר טבל אכלו עד שלא עישרה מות ביד לשון עשרו ואכלו חיים ביד לשון, ופירשתי בספרי שיח יצחק עפ"ד המגיד מדובנא שפי' לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה כי יש אדם שמוכר כמו חבירו ועובר בלאו והזהירה התורה ע"ד משל האחד מכר אמה פשתן או צמר בד' זהובים. ובא השני ומוכר אמה צמר בג' זהובים. אבל נותן אמה קטנה שאינה מחזקת אלא ג' רבעי אמה א"כ הוא לא אינה את רעהו ומ"מ עבר בלאו והיא אונאה שאסרה תורה וזה שאמר הכתוב לא תעשו עול במשפט שלא תעשו עול ונראה לך שהוא משפט. והאיך אפשר דבר זה ופירשה התוה"ק במדה במשקל במשורה ע"ד הנ"ל ע"כ דברי'. ועפ"ז פירשתי המדרש שהקשה להמדרש ק' הגמ' למ"ל לאו באונאה והרי כתיב לא תגזול וע"כ פי' המדרש דמיירי רק באונאת דברים ע"ד האמור שהוא מוכר בזול ונותן אמה קטנ' ואינה גזילה רק אונאה ולזה אמר המדרש זה שאמר הכתוב מות וחיים ביד לשון דכל עיקר החטא הוא בהלשון שאמר שמוכר אמה בעד ג' זהובים ונותן ג' רבעי אמה. וזה מייתי היתה לפניו גחלת נפח בה בערה רקקה בה כבה. כן הדבר הזה שביד לשון המוכר והלוקח מות וחיים ור' ינאי אמר ככר טבל ואכלו מות עשרו ואכלו חיים ומיירי בטבל טביל דרבנן דמותר לבטל לכתחלה א"כ למה אכלו טבל הרי יכול לבטל האיסור וע"כ מות וחיים ביד לשון ומעתה מה"ט תלה הכתוב איסור משקולת ביצ"מ דישראל יצא