בית יצחק אבן העזר חלק ב קסו

דיש לאוהבי הקנינים המדומים ב' תשוקות שונות, האחד יכסוף רבוי הקנינים בעבור עצמותן ויחי' חיי צער לאסוף הון ועושר והוא קין ע"ש קנין, כי הוא אוהב הקנין בעצמו. ולכן אף להקב"ה לא רצה להקריב אך זרע פשתן ונח הי' אהב הקנינים להנות מהם ויטע כרם וישכר וגומ', ועוזיהו הי' אוהב הקנינים בשביל הכבוד הגדול שמכבדים העשיר כי הי' מתגאה ולכן נלקה בצרעת

(ה) ועל אלו שלש התשוקות אמרו חז"ל (פסחים קי"ג) ארבעה אין הדעת סובלתן דל גאה ועשיר מכחש וזקן מנאף ופרנס המתגאה על הציבור בחנם, דל גאה הוא תשוקת הכבוד. ועשיר מכחש הוא תשוקת הקנינים זקן מנאף הוא תשוקת הערב. ופרנס המתגאה על הציבור בו נאספו כל הג' תשוקות ביחד. ולעומת הג' תשוקת השפלות האלה אשר לא נמצא בהם תועלת אמרו בפסחים שם, ג' מכריז עליהן הקב"ה בכל יום על רווק הדר בכרך ואינו חוטא ויסיר ממנו תאות הגשמיות ואהבת הערב, ועל עני המחזיר אבידה לבעלים ויסיר ממנו אהבת הקנינים, ועל עשיר המעשר פירותיו בצנעא ונקי מאהבת הכבוד. והארי הוא מלך החיות ויתואר בו אהבת הכבוד. אמנם בדוב ירמוז לתאות אכילה ושתי' ותשוקת הערב והמועיל ואמרו בע"ז וארי חוי' תנינא דמי' לדוב תני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלים ושותים כדוב ומסורבלין בשר כדוב ומגדלין שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב. ואחרי שהי' אדונינו דוד המלך מסופק בתשוקה אשר תפעם ברוח גלית הפלשתי ללחום בישראל אם אהבת הכבוד להוריד ולהשפיל כבוד ישראל או אהבת הקנינים אמר יהי' איך שיהי' גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך והי' הפלשתי הערל הזה כאחד מהם

(ו) המלחמה הג' אשר ילחום האדם בימי חיי' הוא נגד האויבים הקמים עליו משנאת הדת לא לשום סבה אחרת והוא מלחמה גדולה מאוד ותכבד יותר ממלחמת הקמים עליו מאהבת הקנינים. וגם במלחמה זו ד' לא יעזבנו ביד צוררי נפשו, ומלחמות עמלק היתה משנאת הדת וקנאתו. ואמרו בש"ס דר"ה דף ב' וישמע הכנעני מלך ערד מה שמועה שמע שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד כסבר שניתן רשות להלחם בישראל. וכתבו תוס' וכן רש"י בחומש דהכנעני הי' עמלק. ואך ששינה כסות ולשון שיחשבו שהוא כנען וכונתם בזה שעמלק הי' שונא מאוד לדת הישראלי וידוע מדרכי הרשעים שמתחפשים המה ואומרים בפיהם שאין כוונתם להעביר הדת, מקצתם יאמרו שרצונם להטיב מצב המדיני והמסחרי. ושעל כן יסירו קצת ממנהגים הישנים, ובאמת כל מחשבותם להדמות לאומות העולם, ולעקור הדת. וכן כיוצא בהם עשה עמלק, וכל עוד שהי' אהרן הכהן קיים, שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיו ולא הי' יכול ללחום נגד דת הישראלי. אך כיון ששמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד שהיו סוככים על ישראל לבל יתערבו בין האומות רצה להלחם נגד הדת. אמנם לאשר ידע כי דרך זה ללא צולחה אם ילחום לעין כל נגד הדת, על כן התחפש בלבוש כנען. ע"ד שאמרו חז"ל בפסחים סוף פ' אלו אין כנען אלא סוחר והוא התחפש בלבוש כנען לאמר כי אל בית מלחמתו הי' לבו מסבת אהבת הקנינים. ובאמת כל מחשבתו לעקור הדת. וזה הכונה מה שאמרו בגמ' מה שמועה שמע ובא והדבר הקשה שהרי קרא קאמר וישמע הכנעני כי בא ישראל דרך האתרים. אמנם רש"י פי' דרך האתרים דרך התייר הגדול הנוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה והכונה שישראל הלכו לאור ארון ד' הנוסע לפניהם להורות להם דרך ד'. והקשה בגמ' דהרי בכל מ' שנה הלכו לאורו של הקב"ה הנוסע לפניהם. ומה היום מיומים לזה פי' כל עוד אהרן הכהן קיים לא הי' תקוה לעמלק להניע ישראל מאת ד' אך כששמע שמת אהרן וסבר שיש תקוה התחפש בבגדי כנען להסיר ישראל מאת ד' ע"ד האמור

(ו) ואמרו בפסיקתא כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק וכתיב זכור את יום השבת כיצד יתקיימו ב' זכירות הללו. אינו דומה כוס של יין לכוס של חומץ זה לשמרהו וזה לאבדהו. וכונתם ז"ל כי שבת הוא עדות על מציאות ד' והשגחתו ויכלתו. ע"ד כי ששת ימים עשה ד' והוא מופת חיובי ומחיית עמלק הוא מופת שלילי שמי שכופר בד' סופו להמחק מן העולם ולהוכיח דבר אמת יש מופת חיובי ומופת שלולי

וע"כ אמר למה לי ב' זכירות על דבר א' והשיב כי אינו דומה יין לחומץ זה לשמרו וזה לאבדהו וכן ב' המופתים אחד מופת חיובי והוא שבת לעדות על מציאת השם כי טוב ד' לקויו ומופת שלילי כי כופרים בד' יאבדו ויעלו בתהו

(ח) אמנם מלחמה הרביעית הוא היותר קשה מכל המלחמות והיא מלחמות היצר הסוכן בנו מיום הולד. וכבר מבואר בבעל העקידה בביאור מקראי קודש סוף פ' שופטים כי לשון המקראות נאמר על מלחמה החצונה אמנם תוכם צפון פעמון זהב ומקישו מרגליות לעורר על המלחמה הפנימית כי יעמוד הכהן ומשיח המלחמה לדבר אל העם ולעוררם בימים האלה ימי רצון דין וחשבון על מלחמות היצר כי בא מועד לחשוב עם קונהו הלא כה דברי הכהן כאש ביערים

אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם, כי הנה האדם בהולד לו לו בן ואין ידוע אם זך ואם ישר פעלו ההכרח לגדלו עפ"י התורה והמצות. אכן היצר יאלצו לגדלו עפ"י רוח העת כי אז יצליח דרכו ויהי' לו שכר טוב בעמלו ולא יצטרך לעבוד בזעת אפו על לחם צר ומים לחץ ואל יצטרך להשכים ולהעריב כמדת ת"ח שאמרו חז"ל שחורות כעורב במי אתה מוציא דברי תורה במי שמשכים ומעריב עליהם בבהמ"ד רבה אמר מי שמשחיר פניו עליהם כעורב. רבא אמר מי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב וכנגד זה אמר הכהן המשיח אל ירך לבבכם ואל תחוסו על בניכם בעוה"ז כי העוה"ז עולם ההעדר והפסד ומה הוא מול ההצלחה הגדולה לגדל בניו לתור' ולתעודה ולחיי העוה"ב. והיצה"ר יסיתנו לנטות מדרך הטוב ולהטות אשוריו מדרך התורה למען יחי' חיי הזמנים ויפרנס ב"ב כי אם יהגה בתורה יחסרו לו האמצעים ההכרחים וימות ברעב, כנגד זה אמר הכהן המשיח אל תיראו, ולפרקים יסיתהו היצר לאמר לאדם בן אדם למה תחכה ליום אחרון כי יבא לעתים רחוקות ואז תבא על שכרך, הלא טוב לך לשמוע לעצתי אכול ושתה והתענג בעוה"ז וטוב לך התענוג אשר תקבל מיד אחרי שמעך עצתו מהעונג אשר תשיג בשמעך אחר עצת היצה"ט ברבות הימים. ע"ד שאמרו צדיקים תחילתם יסורים וסופם שלוה. ולכן אמר הכהן המשיח אל תחפזו אל תמהרו, כי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה ולא תהי' תפארת אדם חכם למכור בכורתו הון רב ועושר בנזיד עדשים, ולפרקים יסיתהו לעבור על מצות ד' כי יאמר לו הן יצחקו לך וירחיקו אותך אנשים אשר כגילך וירדפו אותך אם תלך בדרך התורה ולא תארח עמם לחברה להציג רגלך על מפתן בית כנגד זה אמר המשיח אל תערצו מפניהם. כי ד' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם אל תחוסו על בניכם ועל בנותיכם, אל תיראו מחסרון האמצעים ההכרחים ואל תחפזו להחליף עולם אמת בעולם עובר, ואל תערצו מאנשים המזיקים ומעיקים אתכם כי ד' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם

(ט) ואמרו בגמ' דסוכה דרש ר' עויא ואיתימא ר' יהושע בן לוי שבע שמות יש לו ליצר הרע הקב"ה קראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו משה קראו ערל שנאמר ומלתם ערלת לבבכם דוד קראו טמא שנאמר לב טהור ברא לי אלקים מכלל דאיכא טמא שלמה קראו שונא שנא' אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וד' ישלם לך אל תקרא ישלם לך אלא ישלימנו לך ישעי' קראו מכשול שנאמר סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול יחזקאל קראו אבן שנאמר והסירותי את לב האבן יואל קראו צפוני ואת הצפוני ארחיק מעליכם

ולעומת השבע שמות הנ"ל נמצא במסורה ז' פעמים עשה לך עשה לך עשה לך תיבת עצי גופר (בראשית ו' יז) עשה לך שרף ושים אותו על נס (במדבר כא) עשה לך שתי חצוצרות כסף (במדבר י) עשה לך חרבות צורים (יהושע ה) עשה לך כלי גולה (יחזקאל יב) עשה לך מוסרות ומוטות (ירמי' כז) עשה לך אשר תמצא ידך (שמואל א' י"ז) י'

(י) ונ"ל לפרש בעזה"י דהנה היצה"ר מסית לאדם לעשות רעה או שירע לחבירו או שימסרנו למלכות או שיזיקו בממונו, באמור לו כי העולם אינו חדש ולא נברא ואין משגית עלי' חלילה אין חשבון בשאול והעולם הפקר וכל הגדול מחבירו בולע את חבירו כמו שאמרו חז"ל ותעש האדם כדגי הים מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו כאשר ע"ד זה המן הרשע רצה להרוג את כל היהודים ושמח שנפל הגורל בחודש אדר מזל דגים על רמז זה שכמו דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו. ולא ידע שבחודש זה נולד משה אשר בזכותו וכחו הנחיל ה' תורה משמים המלמדת לאדם דעת שיש אלקים שופטים בארץ וכי הקב"ה המשגיח על בני אדם שלא יוכל הגבור לבלוע החלש להורידו לבאר שחת: ובבחינה זו הקב"ה קראו רע שאם אין השגחתו על בני אדם הותרה הרצועה חלילה ואלמל' מוראו של מלך מלכי המלכים איש את רעהו חיים בלעו ובזה יבוארו מקראי קודש לא אוסף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ואמנם בפרשת בראשית נאמר וירא ד' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום וינחם ד' כי עשה את האדם בארץ ויאמר ד' אמחה וגו' וע"כ אחרי שבתחלה ראה ד' כי רבה רעת האדם בארץ ומחה האדמה בעבור יצר האדם מה זה נתחדש אח"כ מה שאמר הקב"ה לא אוסף לקלל כי יצר לב האדם רע אמנם יובן עפ"י מ"ש בעל העקידה פ' תשא אין הגשמים נעצרים אלא בשביל שפסקו בעלי אמונה לפי שכל מציאת העולם מסודרת שהאחד משפיע והשני יקבל השפע ויחזור וישפיע ע"ד הקרא והי' ביום ההוא אענה נאום ד' אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל: ומזה יקחו מוסר שבעת שאדם יקבל טובה מחבירו הלואה או שאלה שיחזור וישוב לו. וכן אם מקבל טובה מאת הקב"ה ישיב לו מזכרת תודה ותהלה ויתן ממה שחנני ד' לעני ודל. ואם יפסקו בעלי אמונה המקבל שפע ואין משיב בפועל לאדם או להקב"ה בהכרת טובה ע"י שיחזור וישפיע לעמיתו העני, גם הארץ תקבל מטר ולא תענ' דגן ותירוש או העבים יקבלו מים ולא יתנו מטר ולכן אמר אין הגשמים פוסקים. אלא בשביל שפסקו בעלי אמונה. והנה בטרם עלה בלב נח להשיב תודה להקב"ה כעל כל תגמולוהי, הגם שהאמין בבורא שמים וארץ ולא הי' כבני דורו אשר לבם מלא חמס ושוד ולא האמינו שהקב"ה משגיח ויש אלקים שופטים בארץ כדברי היצה"ר האמור למעלה. עכ"ז לא הי' הענין האלקי הנכבד אשר כל מקבל שפע יוכרח להשיב שפע ע"י הכרה ותהלה או ע"י פועל צדקה ולא הי' העולם כדאי כי לא הי' קיום לעולם בסבת מעשה היצה"ר. ועל כן מחה ד' כל היקום., אמנם עת שנבואת ד' באה לנח והאירה שכלו לבנות מזבח להעלות עולות לד' להכרת תהל' ותודה כעל כל תגמולוהי, אז וירח ד' ריח הניחוח כי ע"י נח הצדיק נתפרסם אלקותו יתברך והרעיון האלוק שכל מקבל השפע מוכרח להשיב תודה אף גם לשלם כגמול בפועל, ולעשות חסד עם עמיתו על דרך מלוה ד' חונן דל. ועל כן אמר לא אוסיף לקלל את האדמ' בעבור האדם כ' בכח ההשכל' הזאת הודיע שהקב"ה המשגיח והמשפיע והוא והדיין האמת ולדחות את היצה"ר. ועוד כי ימי הארץ וגו', ויברך אלקים את נח ומוראכם וחתכם וגו' כמו שפירשו המפורשים שמיראת ד' אשר הית' על נח ובניו