בית יצחק אבן העזר חלק ב קסה

דרוש א

בעזה"י דרוש לשבת שובה תר"מ פרעמישלא

בזאת יבא אהרן אל הקודש הה"ד לדוד ד' אורי וישעי ממי אירא ר' אלעזר פתר קרא בים אורי בים וגו' וישעי התיצבו וראו את ישועת ד' וכו' מכאן ואילך אמר ישראל אם תחנה עלי מחנה של מצרים לא יירא לבי וכו' בזאת אני בוטח. בזאת שהבטחתני ד' ילחם לכם. ר' שמואל בר נחמן פתר קרא בפלשתים בקרב עלי מרעים זה גלית וכו' אמר דוד לפני הקב"ה אם תחנה עלי מחנה של פלשתים לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה של פלשתים בזאת אני בוטח בסקווטריס שהכתיב לנו משה בתורה ואמר להם לזקנים וזאת ליהודה. ר' יהושע בן לוי פתר קרא בעמלקים בקרוב עלי מרעים אלו עמלקים וכו'. רבנן פתרין קרא בראש השנה ויו"כ. אורי בראש השנה וישעי ביום הכפורים בקרוב עלי מרעים אלו שרי אומות העולם לפי ששרי אומות העולם באין ומקטרגין על ישראל לפני הקב"ה ואומרים לפניו רבש"ע אלו עובדי ע"ז ואלו עובדי ע"ז אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אין יורדין צרי ואויבי לי. ימות החמה שס"ה ימים השטן גימטריא שס"ד כל ימות השנה השטן מקטרג וביו"כ אינו מקטרג אמרו ישראל לפני הקב"ה אם תחנה עלי מחנה של סמאל לא יירא לבי שהבטחתני בזאת יבא אהרן אל הקודש (מדרש אחרי פ' כ"א)

(א) ארבע הנה המלחמות אשר ילחום האדם לישר מעגלותיו בדרך ד' מעת צאתו מרחם אמו עד עת בא פקידתו מהם נגלות ומהם נסתרות ולולא ד' יהי' בעזרו כי אז אין תקוה לנצח ולהתגבר במלחמה

א' המונעים לאדם מצד הטבע ומטרידים אותו מהשגת שלמותו מצד היותו בעל גוף קרוץ מחומר ומוכרח למזון ולמחי', לכסות ולמעון לחסות מזרם וממטר. ולפעמים יולדו בגופו חלאים ופגעים רעים ר"ל הבאים מצד הטבע. והם מעיקים ומציקים לנפש האדם, ולפרקים מקרים רעים ר"ל כשטף מים שריפת אש ורוחות רעות הממשמשים ובאים. וע"י כן ישח איש וישפל אדם ולא יוכל לעלות במעלות בית חורין לחזות בנועם ד' ולאהבה אותו יתברך ולדבקה בו. אמנם ד' יתברך הראה בכחו כח עוז ותעצומות, כי הטבע וכל צבאי' נכנעים לפני בעלי השלימות ואנשי התורה. כי כן התנה הקב"ה עם כל מעשי בראשית. להיות משועבדים וכפופים תחת אנשי הצורה ובעלי התורה. ע"ד שקרע משה רבינו עליו השלום את הים. וישראל עברו בירדן בחרבה ור' פנחס בן יאיר חלק לגינאי נהר ג' זמנא וכן הוא בכח כל איש ישראלי ללחום נגד הטבע וע"ד זה אמרו חז"ל מכתב אלקים חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. והכונה שאי אפשר לחרות על לוח לבו חוקי התורה ומצותיו עד שיעשה עצמו בן חורים מן מצוקי הטבע ורבות צרכיו שאל יטרידוהו ויפרעוהו מעבודת הקודש. וע"ד זה אמרו חז"ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן והכונה שבעלי תורה אינם משועבדים להטבע אך עינם ולבם לשמים להשפיע להם צרכם והש"י מפרנסם בחמלתו שלא כדרה"ט והם לא יכנעו מפני הטבע ומקרי' הרבים. וע"ד זה נאמר בקרא והי' כנוח כפות רגלי הכהנים נשאי ארון ד' אדון כל הארץ במי הירדן מי הירדן יכרתון המים היורדים מלמעלה ויעמדו נד אחד (יהושע ג) והכונה בבא כהני משרתי ד' והמה נושאי' ארון ד' אשר שם התורה הקדושה ספונה ולוחות הטהורות הנתינות בלהבת אש מאדונינו יתברך, אז גלי מי הירדן יחשו ויהי' לדממה יכנעו ויכרתו לפני כהני משרתי ד'

(ב) וע"ד זה יש לפרש מקרא קודש בעת ההוא אמר ד' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מל את בני ישראל שנית. ונפלאת הוא איזה קישור יש למצוה הזאת עם הנס הגדול אשר, עשה הקב"ה אז, אשר הוביש את מי הירדן לפני בני ישראל. ונלע"ד על פי דברי מדרש רבה וירא פ' מ"ט ואתנה בריתי ביני וביניך, שבעים אני מעמיד ממך בזכות המילה וכו' שנאמר סוד ד' ליראיו אמר לו הקב"ה לאברהם די' לעבד שיהיה כרבו, והכונה לדעתי כי מצות מילה. אם אמנם עיקר מצותה להכרית הערלה אבל רוחנית המצוה היא מילת הלב לתת מעצר להתאות ולהשקיט רוח כעס וגאון ואז ישקטו וינוחו גלי כוחות הנפש אשר המה לשטן למהלך השלימות. וכן אמרו במשנה ובגמ' דנדרים ל"ב. והנה כל הכוחות תבאנה להאדם משמי על כי הוא יתברך סבה הראשונה אדון כל הכוחת. אולם הכח הזה לעצור ברוחו להשביח שאון גלי לבו, יושג מאדונינו בכח השם הקדוש שדי, המרמז שאמר לעולם די כי בעת הבריאה היתה מתפשטת והולכת עד שגער בהם הקב"ה ואמר די. והוא הכח המצמצם והמעצר, ומכח זה יושפע לנו שפע שבע רצון לעצור ברוחנו. ועל כן אמר הקב"ה בעת שצוה לאברהם אבינו מצות מילה אני אל שדי, התהלך לפני וגו' ופירשו במדרש אני הוא שאמרתי לעולמי די ואתה בן אדם לך בכחך זה. והי' תמים במצותי, ומה נעמו דבריהם, די לעבד שיהי' כרבו. שאם בורא העולם העציר ברוחו. גם אתה בן אדם, חרס את חרסי אדמה, הוי קבל וקיים, עצור נא ברוחך ומול את לבבך ואת לבב זרעך, הרחק מאליך כל גאון וגובה לב למען מצא חן בעיני ה'

כן בעת אשר הוביש ד' את מי ים סוף. עצר ברוחו הטהור וצמצם כחו לבלי ינועו המים אנה ואנה כי הכל הולכים בכחו יתברך, ומאשר עצר כחו למנוע מרוץ המים נצבו כמו נד. כמאמר הקרא וברוח אפך נערמו מים, כי שמחה ושובע רצון לפני אדונינו יתברך הם השפע והחפץ להטיב לבריותיו ולעומתם נקרא חרון אף וחימה במידותיו יתברך כח הצמצום למנוע השפע משמי על ועל כן אמר וברוח אפך נערמו מים. כי אסף ד' חילו ולא הוסיפו המים לגור במורד, וכן בעת הוביש ד' את מי הירדן מפני בני ישראל בכח המעצר הנ"ל אמר ד' אל יהושע. שוב מול את בני ישראל שנית. כי תוצאות הכח הזה באו משמי על אל בן האדם והוא המצוה למול את בני ישראל, ודי לעבד שיהי' כרבו. ועל כן נקרא אליהו מלאך הברית, כי פנחס זה אליהו אשר השיב את חמתו מעל בני ישראל, לו ניתן למנה לעמוד בברית ולהיות לעזר לבני ישראל למול לבביהם ולשוב לאדונינו יתברך, לבל ישטפו בשטף מריצת מים הזדונים וגלי התאות. וע"ד זה אמרו חז"ל (בסנהדרין מ"ד) עכן משוך בערלתו הי' כי מעל בחרם ולא הי' בכחו לעצור ברוח תאותו, וזה לאות שהי' משוך בערלתו. ואמרו חז"ל בירושלמי פ"ז דיומא מפני מה כ"ג משמש בשמנה בגדים כנגד מצות מילה שהיא לח' ימים. וכונתם ז"ל לפי דברי בעל העקידה פ' תצוה שבגדי כהונה מורים על מדות טובות וישרות, ושפתי כהן ישמרו דעת וכל בגד ובגד מורה על מדה אחת טובה ומעולה ועל כן היו הבגדים מכפרים עיי"ש בדבריו כי נעמו. ועל כן הי' לבוש בח' בגדים כנגד מצות מילה שניתנה לח' לתקן המדות ולקנות על ידן מעלות ישרות ונעימות כמדות אשר נקנו במצות מילה ועל כן נתנה מצות מילה בשמינית לתקן ח' מדות ישרות וטובות שמנה בעל העקידה בפ' הנ"ל וזה למנצח על השמינית. ובכח הזה אשר האב ימול הבן לח' ומעשיהו כנגד הטבע לחוס על ילד קטן ורך יערה על הילד רוח ממרום לבל יהי' נכנע תחת הטבע, וכל דרכיו יהי' למעלה ממנו ע"ד שאמר הקב"ה צא מאצטגנינות שלך, הבט נא השמים אין הבטה אלא מלמעלה למטה

(ג) ב' המלחמה השני' אשר ילחם האדם הוא כנגד אויביו המתקוממים נגדו ורצונם לגזול ממנו הונו ורכושו נחלתו וארצו והאויב הזה נפרד מהאויב אשר ישנא וירדוף, לא למען הרבות מקנה וקנין אך משנאתו את הדת, כי השונא מפאת הדת נקרא צר. והשונא מחמדת הקנינים אויב. וע"ד זה נאמר צרור את המדינים והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם והכונה המדינים לא ישנאו אתכם מחמדת הקנינים אשר לכם הארץ והנחלה כי עי"ז לא יהיו צוררים כי איננה שנאת זולתם אך אהבת עצמם אבל צוררים הם לכם הם שונאים אתכם בנפש שנאת הדת. בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור. וע"ז אמרו במדרש גדול המחטיא את האדם יותר מהרגו כי המחטיא הוא השונא מצד הדת וההורגו יכול להיות שעשה פעולת הרע מאהבת עצמו מחמדת הקנינים או משאר סבות. ועל כונה זו אמרו במדרש רבה שמות פ' ל"ח על המן איש צר ואויב צר מלמעלה ואויב מלמטה כי הצר הוא שונא לנפש להחטיאה וזה מלמעלה, ואויב הוא שנאה מאהבת הקנינים וזה מלמטה בדברים שלמטה. וזה ד' הילקוט מיכה ה' עתיד הקב"ה להשמיד את בני עשו שהם צרי' ולהכרית את בני ישמעאל שהם אויבי' שנאמר תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו והכונה בזה עמוקה מאוד. כי הקב"ה אמר לאברהם אבינו גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש עם בני עם יצחק, ועל כן הי' ישמעאל שונא ליצחק ולישראל שנאת הקנינים לא כן עשו שהי' שונא ליעקב עבור בכורתו וברכתו וידוע כי הברכה היתה בדברים רוחנים האומנם אמר לו בראשונה מטל השמים, וזה שפע שובע רצון מהקב"ה, ואח"כ משמני הארץ כי טוב הארץ ושמנה יהי' מעל לשפע השמימי לא כן אמר לעשו הנה משמני הארץ יהי' מושבך ומטל השמים מעל. ועל כן אמר בתרגום יונתן וישטום עשו ליעקב על סדר ברכתה כמ"ש באפיקי יהודה. וכן הדבר יתהפך בעת ד' ירים קרן ישראל להתגבר על אויבי', כי ידוע מדבריהם ז"ל וביארנו בכמה דרשות בענין בטחון בד' ובדבר החריצות והשתדלות אשר בדברים הנוגעים לבו האדם על האדם להשליך יהבו על ד'. לא כן בדברים הנוגעים להנפש בהם ההכרח לחריצות והשתדלות. לית ע"ד מאמר התנא אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני כמו שפירש באפיקי יהודה. וכן נאמר בפירוש המקרא ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד, כי האויב והוא השונא בעבור הקנינים הקב"ה יגרש מפניך כי בענינים הנוגעים להצלחה הזמנית הקב"ה ילחום לך ויאמר השמד אך הצר הצורר בעניני דת ואמונה והוא המעיק בנפש והמחטיאה, ד' אמר לך שאתה תשמידו כי בעניני הנפש אין לך לבטוח בד' ומההכרח ללחום מלחמת מצוה

(ד) והנה המלחמה נגד האויבים מתשוקת הקנינים, גם היא תפריע את האדם מעבודת הקודש וגם במלחמה הכבדה הזו ד' לא יעזבנו ע"ד אשר הי' ד' את דוד המלך ע"ה ללחום מלחמות ד' את הפלשתים ועל זה הבטיח הקב"ה לא יחמוד איש את ארצך שלא יעזוב ד' את ישראל בהלחמם נגד אויבים החומדים קניני ישראל. ואדונינו דוד המלך ע"ה אמר למלך שאול בעת יצא להלחם נגד גלית הפלשתי, גם את הארי ואת הדוב הכה עבדך והי' הפלשתי הערל הזה כאחד מהם כי חרף מערכת אלקים חיים ויש לפרש דהנה האדם הנלחם את עמיתו. שתי סבות אשר תקראנה אותו לבית מלחמתו, או גאונו אשר יתגאה ויחשוב עצמו במעלה גבוה ממנגדו, וירע לו אשר קניני חבירו ירביין ועל כן ירדוף אחריו להשפילו ולהורידו או כי תכסוף נפשו קניני חבירו להטיב לעצמו ולהשתמש בהם לאכול ולשתות ולשבוע בעמל חבירו. וכבר אמרו במדרש רבה בראשית פ' ל"ו ג' הם שהי' להוטים אחר האדמה ולא נמצא בהם תועלת, קין נח ועוזיהו, קין הי' עובד אדמה נח איש האדמה עוזיהו כי אהב אדמה הוא, ופירש בטל אורות