בית יצחק אבן העזר חלק ב קסד

סוכה ופירוש דהיינו סוכות מצוה בחג שהכהנים אוכלין לחם הפנים ושיורי המנחות חוץ לסוכ' והטעם כיון שאסור לעשות סוכ' בעזר' הם פטורים מן הסוכ' וצ"ל הא דאמרינן בילקוט ס"פ ראה חג הסוכות להדיוט מנין אף לגבוה ת"ל חג הסוכות לד' היינו בלחמי תודה (שנאכלין בכל העיר) כדאיתא בביצה דף י"ט מביא אדם תודתו בחג הסוכות עכ"ל. הנה לדבריו קשה מסוגיא דעירוכין דלא קאמר כהנים איצטריך לי' שהיו אוכלין חוץ לסוכה שירי מנחות ולחם הפנים קמ"ל דבחולין ולחמי תודה חייבין דאין דנין אפשר משאי אפשר על כן נ"ל. דהנה הראב"ד ספ"ו מה' עכו"ם כ' אדברי הרמב"ם דאסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש הרחקה יתירה הוא שנאמר כל עץ אלא כל האכסדראות הי' של אבן וכ' הראב"ד לשכת העץ בית הית' ופי' הכסף משנה דלא אסור רק אכסדר' ולא בית וזה צ"ע דלהיפך מבואר בהראב"ד בפרושו למס' תמיד והמובחר כמ"ש בספר סדר למשנה זצ"ל לשכת העץ בית אבן הית' ונקראת לשכת העץ שהיו משוקעים בבנין יותר עצים משאר לשכות עיי"ש בספר הנ"ל ובכ"מ פ"א מבית הבחיר' ה"ט כ' שהיו מניחין עצים שם. עוד כ' הראב"ד בימות של עץ שעושין למלך בשעת הקהל לשעתה הית' וכן גזוזטרא שהקיפו בעזרת נשים בשמחת בית השואב' לשעת' הית' ובפ"א מבית הבחיר' כ' שלא הי' איסור לבנות בעזרת נשים ובהר הבית ומ"ה בשמחת בית השואבה עשו גזיזטראות. ובס' סדר למשנ' הקש' על תירץ הראב"ד דלשעת' מותר מירושלמי פ"ק דמגיל' ה"ד שכ' טעם דהקהל מאחרין כשחל שבת ביום א' דחה"מ ר' בא בשם ברי' דר"ח מפני התקיע' ר' יצחק בן ר' חי' אמר מפני הבימה ויעשו אותה מאתמול שלא לדחוק את העזר' א"ר מתני' על שם לא תטע לך אשרה הרי דאפי' לב' וג' ימים אסור וכש"כ גזוזטראות של בית השואב' שהי' לז' ימים עיי"ש שכ' דשני תירוצי הראב"ד שפה אחת להם דבנין לשעה בעזרת נשים מותר דראב"ד ס"ל דקי"ל כראב"י בסיפרא דמדאורייתא אינו אסור אלא בעזרה דוקא וחוץ לעזרת ישראל ובהר הבית אינו אסור רק מדרבנן ומ"ה מותר לשעת' וירושלמי כשיטתי' בסוטה דהמלך קרא בעזרת ישראל מדלא משני כש"ס דילן בסוטה מ"א דבעזרת נשים קרא על כן אסור בנין לשעת'

(ד) והנה בעיקר הקושיא על הראב"ד מירושלמי ע' סוף הלכות חגיגה שכ' הראב"ד דהקהל אפילו יו"ט אינו דוחה ופירש בירושלמי מפני הבימ' ויעשו אותה מעיו"ט שלא לדחוק את העזר'. נרא' דלא מייתי תירץ דר' מתני' מפני לא תטע דלא פסק כן. אמנם י"ל הנה הבאתי לעיל דברי הילקוט דאין בונין בית אפי' סוכה. ובש"ס דילן משמע דסוכה מותר לבנות מדלא משני בעירוכין כהנים אצטריך לי' שהי' אוכלים שירי מנחות חוץ לסוכה על כרחך ש"ס דילן ס"ל סוכה בנין לשעתה מותר לבנות וירושלמי ס"ל כילקוט דסוכה אסור לבנות על כן משני משום לא תטע ומ"ה הראב"ד בסוף חגיגה לא העתיק הירושלמי. והנה הי' מקום לומר בטעם דהרמב"ם לא מייתי התירץ דאית לי' הושענא אחריתי דכבר כתבנו לפמ"ש התה"ד דבאיסור דרבנן פסוק רישי' מותר ע"כ צ"ל דלנקוט ענבים מהושענא הוה איסור דאורייתא אף דל"ה התיקון רק למצוה והוא תיקן לשעתי' מ"מ המצוה משוה לה חשיבות תיקן וה"ה בנין סוכה אסור משום לא תטע לך אשרה כשיטות הילקוט ומ"ה הוצרך לשנוי' דאית לי' הושענא אחריתא. אמנם כבר כתבתי דסוגיא דעירוכין ס"ל דהכהנים היו עושין סוכה דל"ה רק בנין לשעתה וה"ה תיקן הושענא ל"ה רק איסור דרבנן ומ"ה מותר בלקטן לאכילה אף דל"ל הושענא אחריתא. ומעתה מבואר דבנין סוכה ל"ה רק איסור דרבנן דל"ה קבוע ומותר להניח הסכך ע"י נכרי דהוה שבות דשבות מדמותר לבנות סוכה ואינו עובר משום לא תטע דל"ה רק בנין לשעתה. ולפמ"ש הכסף משנה פ"א מבית הבחיר' ה"ט דכלונסות של ארז היו קבועים מכתלי של היכל כדתנן פ"ג דמידות לא קבועים ממש בבנין אלא קבועים בלא בנין כש"כ דסכך שלא הי' קבוע מותר בעזרה והדפנות היו עושים של אבנים. ובאמת עשו סוכות. והנה מקרא גופי' מוכח דעשו סוכות דבנחמי' ח' מבואר שעשו סוכות בחצרות בית אלקינו ולרבנן דראב"י אף בהר הבית אסור לבנות של עץ וע"כ עשו סוכות מטעם בנין לשעתה כדעת הראב"ד ואין להאריך בפרט זה. ושוב הראה לי הרב הה"ג מ' נטע דים אבד"ק סאניק דברי הרוקח שהקש' בהלכות סוכ' אקרא דבחצרות בית אלוקינו והלא אין ישיבה בעזרה ושם כתיב וישבו בסוכות ותירץ בעזרת נשים וגם חצירות הי' בירושלים שהבאים בית אלקים אוכלין שם שלמים ולתירץ הראשון קשה מקרא דלא תטע אך לפמ"ש הראב"ד דבנין לשעתה מותר ל"ק כנ"ל

(ה) ולדאתאן עלה הנה בטעם הרמב"ם דלא הביא בלקטן לאכיל' דאית לי' הושענא אחריתא הנה י"ל דלמה אין ממעטין ביו"ט וניתא עשה ונדחה ל"ת דאין לומר דל"ה בעידנא דהרי י"ל שיקח הד' מינים לידו וממעט ותיכף יוצא והוה בעידנא אך דיו"ט עול"ת. וי"ל דפס"ר ל"ה בעול"ת רק בל"ת לחוד' דמוד' ר"ש בפס"ר מדאיצטריך בשר אעפ"י שיש שם בהרת וקוץ והקשה בשבת למ"ל קרא תיפוק לי' דאין מכוין ומשני קמ"ל אע"ג דהוה פ"ר. וי"ל דל"ה רק בל"ת וקרא קמ"ל דעשה דוחה לל"ת. אך זה פשיטא דעשה דוחה לל"ת וע"כ ס"ל דהוה עשה ול"ת וקמ"ל דבצרעת עשה דמילה דוחה ללתו"ע. וזה למאן דמתני' הדרוש על מילה בצרעת אבל בגמרא דשבת קל"ג אמרינן איכא דמתני' אהא דלעשות דעושה בסיב שע"ג רגלו ואם עברה עברה ומקשה דשא"מ הוא ומשני בפ"ר א"כ קמ"ל דבצרעת פס"ר מותר מכלל דבשאר דוכתא אסור וי"ל דל"ה רק בל"ת. ולפ"ז לכאורה י"ל דהא דמקש' בסוכ' מפס"ר דס"ל דיליף פס"ר מקרא דבשר אע"ג שיש בכרת וס"ל שיש עול"ת ורמב"ם פוסק כאיכא דמתני בשבת קל"ג ל"ה פס"ר רק ל"ת ועשה דוחה לל"ת (ובתשו' חסד לאברהם סי' כ"ז כ' דל"ה רק ל"ת ולפמ"ש תליא בפלוגתא. אמנם העיקר מה שיש לומר כיון שלקטן לאכילה ואין מכוין ללקוט למצוה אין עשה דוחה לל"ת למ"ד מצות צריכות כונה. אך למ"ד מצות א"צ כונה י"ל עשה דוחה לל"ת אף בלא כונה. ועיין בספרי ח"ב ליו"ד סי' קס"ח אות י"ב שדברתי מזה. ועיי"ש אות ו' שהבאתי דעת ז' הב"ח דסוכה בעי כונ' ומ"מ אף לדידי' נ"ל דלא ילפינן לולב מסוכה לענין כונה כדמשמע בש"ס סוכה מ"ב דמקשה והא מדאגבה נפיק בי' ואף בלא כונה כמ"ש תוס' ומבואר דלא ילפינן לולב מסוכה ומ"מ עדיין צ"ע

(ו) והנה יש לעיין בעבר ובנה בעזרה דלוקה כמבואר בר"מ ובחינוך מצוה תצ"ב אם מחויב לסתור הבנין. הנה לאו הניתק לעשה ודאי ל"ה דלא כתיב העש' כמו גבי אונס שגירש דכתיב לא יוכל לשלח' כל ימיו ודרשינן בתמורה ה' כל ימי' בעמוד והחזיר ופירש"י שם דאפילו לרבא לא קאי דלא עבר כלל דל"ה שלוח שכל ימי' ולפירוש התוס' משמע דעבר רק דקרא אתי לנתק מלאו לעשה ולאביי אמרינן שם אי לאו כל ימי' הוה אמינא איסורא הוא דעביד לה איבעי ליהדר ואי לא בעי לא להדר. משמע דלרבא בלא כל ימי' מחויב להחזיר רק דלקי קמ"ל כל ימי' דאינו לוקה דנתקו הכתוב לעשה. ולפ"ז בעבר ובנה בעזרה לאביי דאמר אם עביד מהני א"צ לסתור הבנין כמו דא"צ להחזיר אונס שגירש לולא הקרא ולרבא דאמר אי עביד ל"מ לוקה דעבר אמימרא דרחמנא ומ"מ מחויב לסתור כמו באונס שגירש לולא קרא דכל ימי' כדמוכח מגמרא. ולפ"ז צ"ע בש"ס דתמורה דמקשה במסקנא מאי איכא בין רבא לאביי ואמאי לא משני דפליגא בהך דלא תטע לך אשרה דלאביי א"צ לעקור ולרבא צריך לעקור דאם עביד ל"מ. ונרא' דהיכי דהקפידה התורה על קיום הדבר כגון בנטיעת אשרה שאסרה התורה שכך היו עושין בבתי ע"ז ואסרה התור' להרחיק כל הדומה להם. א"כ אסרה התורה הקיום שלא יתקיים על כן אף לאביי מחיוב לעקור הנטיעה ואף אם נטעו נכרי שלא עבר ישראל מחויב לעקור הנטיעה ודוק

תם ונשלם חלק השני