בית יצחק אבן העזר חלק ב קסג

בו כרת ומיתת ב"ד. ולפ"ז כיון דאם לא יתקעו יבוטל כמה מצות עשין דוחין המכשירין שבת ואתי' לפ"ז הת"כ כר' יוסי (ואף דסתם ת"כ ר"י מ"מ ע"כ לומר דשם לא אתי' כר' יודא) ולפ"ז נכון דיו"כ דוחה שבת ולא ר"ה דביו"כ תליא בתקיעת שופר כמה מצות עשין משא"כ בר"ה. אך אם נדחק כן מ"מ עדיין צ"ע אמאי יובל דוחה שבת בכל ארצכם לא לידחי שבת אך במקום אחד כיון דאם יתקעו במקום אחד שוב חייבין בשליחת עבדים ונשמיטה ועוד יש לדחות דאם לא יתקעו לא יחייבו בשליחות עבדים ואין כאן עשה כלל מיהו י"ל כיון דאם יתקעו יתחייבו בעשה דשליחות עבדים מקרי זאת ביטול מ"ע ובעיקר הסברא ע' רש"י יבמות ו' שכ' יכול אמר לו אביו יטמא ופירש"י להשיב אבדה י"ל כונת רש"י דקשי' בגמ' שם דמקשה טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו הא ל"ה דחי ולא משני דס"ד משום דהוקש כבודם לכבוד המקום כדמשני בב"מ ל"ב וכ' מהרש"א בשם הרא"ם דה"ה דהוי מצי לשנוי הכי וזה דוחק ולכן ס"ל לרש"י דסוגיא דיבמות לא ס"ל סברא דהוקש כבודם ואי דקשי' א"כ למ"ל לילף דלא יטמא משבת ות"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה כדמקשה בב"מ ל"ב. ולכן כ' רש"י דסוגיא זו ס"ל דאמר לו אביו היטמא להשיב אבדה דהו"ל ב' עשין וס"ד דב' עשין דוחה ל"ת ועשה להכי הוצרך לילף משבת וסוגיא דב"מ ס"ל דב' עשין ג"כ אין דוחין עשה ול"ת להכי מקשה שם ודוק

(ד) ובעיקר דברי הת"כ י"ל דס"ל כר' לוי דתקיעת שופר בשבת יש בו איסור מלאכה דאורייתא ולכן אין תקיעת שופר דר"ה דוחה שבת אך בב"ד במקדש מגזה"כ. ובמדינה אין דוחה דאין עשה דוחה לתו"ע. אך ביו"כ דבלא"ה דוחה יו"כ דדוקא ביו"ט ל"ה מלאכה דכתיב בי' מלאכת עבודה משא"כ בשבת ויו"כ. וכיון שדוחה יו"כ אמרינן הואיל ואישתרי. או כמ"ש בספרי בית יצחק או"ח סי' צ"ג אות ח' כיון דלא משכחת תקיעת שופר ביו"כ בהיתר שוב הותרה כמ"ש תוס' יבמות ג' דהיכא דלא משכחת בהיתר הותרה ולכן דוחה גם שבת בכל ארצכם וע' מ"ש שם בביאור דברי הגמ' הא לאו מלאכה הוא ואין עת האסף פה

(ה) והנה בירושלמי איתא כר' לוי דיליף מזכרון תרועה וקשי' קו' רבא ונראה לישב לפמ"ש בבית יצחק סי' הנ"ל קו' הגמ' דיליף ממלאכת עבודה דביו"ט עכ"פ לאו מלאכה וכיון דביו"ט ל"ה איסור א"צ קרא לשבת דאין עשה דוחה ל"ת דכרת דבשלמא אי ביו"ט יש מלאכה ולא משכחת רק באיסור הותרה כמ"ש תוס' יבמות ג' עיי"ש. ולפ"ז נימא הנה הא דכתיב ביו"ט מלאכת עבודה הכונה דאוכל נפש מותר דל"ה מלאכת עבודה וכ"כ ההמ"ג והא דכתיב בז' של פסח כל מלאכה לא תעשה. כתב במעיין החכמה דפוס לבוב דף ק"א אות ל"ד דאתיא לאסור קצירה אף דהוי אוכל נפש כמ"ש תוס' ביצה ג' בשם ירושלמי. ומ"ה לא כתיב זאת ביו"ט א' של פסח דאז בלא"ה אסור קצירה משום העומר עיי"ש א"כ י"ל דכל היכא דכתיב מלאכת עבודה ממעט אוכל נפש ולא בא למעט תקיעת שופר. אך כבר כ' הפמ"ג בפתיחה לה' שבת ד"ה והנה בס' המגיד דהא דאסור קצירה ביו"ט זה דוקא למ"ד שימור לא בעינן רק מלישה ויליף מאך אשר יאכל וסמוך לי' ושמרתם את המצות וקצירה אסור דל"ה בכלל שימור. אבל לרבא דס"ל שימור מעיקרא בעינן פסחים מ' גם קצירה מותר מדאורייתא עיי"ש א"כ ליכא למימר דמלאכת עבודה ממעט אוכל נפש דהרי בז' של פסח כתיב סתם מלאכה לא תעשה ומ"מ אינו אסור אוכל נפש דליכא למימר דמ"ה כתיב סתם משום דקצירה אסור דלרבא קצירה מותר וע"כ מלאכת עבודה ממעט תקיעת שופר א"כ רבא כשיטתי' הוקשה שפיר וירושלמי כשיטתי' דס"ל קצירק אסור ולא ממעט ממלאכת עבודה רק אוכל נפש כנ"ל ול"ק קו' רבא

(ו) והנה במעיין החכמה הוקשה אשיטת הרי"ף דמ"ה שופר אינו דוחה שבת משום דהוי ספק שמא ל"ה יו"ט היום והקשה דהרי כשחל יום א' דר"ה בשבת מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו אעפ"י שלא ראהו יאמרו ראהו משום יום הערבה כדאיתא בסוכה מ"ד לענין יום הערבה ובר"ה כ'. ומ"ה הוכיח כשיטת הר"מ דמהני קידוש למפרע ופירוש הגמ' מאיימין על העדים היינו אם קידשו כבר ובא עדים להכחיש עיי"ש אולם גוף קו' המעיין החכמה לא קשה דנהי דמאיימין על העדים מ"מ הוי ספק שמא לא יהני האינם ועוד דהוי רובא דתליא במעשה. ויש להאריך בפרט זה

(ז) והנה בסוכה מ"ב פריך והא מדאגבי' נפק בי' והקשו הפו' הרי בשעת עקירה הי' טעה בדבר מצוה ופטור ותירץ באגרא רמא דעקירה בעי ג' טפחים לשיטת תוס' כתובות ל"א ובלולב בעי הגבהה טפח ויצא ידי חובתו קודם עקירה ולפענ"ד נראה דאם אמרינן מיגו ה"ה הכא מיגו דהוי הגבהה לצאת הוי עקירה לשבת. ושוב הוה טועה בדבר מצוה בשעת עקירה. ושמא י"ל דל"א מיגו רק לחיוב כגון בשבת צ"א הואיל וחשיב מ"ה יתחייב משא"כ בנ"ד אדרבה אם נימא דהוי עקירה פחות מג' משום מיגו יפטור מהחיוב משום טועה בד"מ ל"א מיגו ואינו ואינו דומה למה דאמרינן מיגו דהוי דופן דזה להקל דשם אמרינן הואיל וחשיב דופן לזה הוי דופן לזה ודוק וע' מ"ש בספרי ליו"ד ח"ב סי' צ"ג אות ו'

סי' קכה

יען כי הספר נגמר בע"ה בימי הסכות נסיים מענינא דיומא את אשר חנני ה' לחדש בהלכות חג בחג

(א) הנה בדבר השאלה שנפלה מהסוכה הסכך ביו"ט ראשון אם מותר להניח הסכך ע"י נכרי הנה הפמ"ג סי' שט"ו בא"א סכ"א מצדד לאסור וחשש לבנין דאור' ובתשובת עטרת חכמים או"ח סי' ו' כתב להתיר ע"י נכרי דלא הוה בנין דאורייתא וראי' מרש"י עירובין ל"ד ע"ב שכ' באוירא דליבני זו ע"ג זו בעי טיט ביניהם דלאו סתירה הוא משמע דל"ה בנין בלא טיט. אך הנה בש"ס דשבת ק"ך ע"ב מבואר דס"ל לר' יוסי אפי' העלה והניח ע"ג דימוס של אבנים חייב ומוקמינן לה בעילאי דסגי בהנחה בעלמא ולא בעי טינא הרי דהוה בנין בהנח' בעלמא וצ"ל דהך דאוירא דליבני ל"ה עילאי רק תתאי דבעי צרורי ועפרא או מציעאי דבעי טינא כדאמרינן בשבת שם ולפ"ז סכך ס"ל להפמ"ג דהוה כמו עילאי. אך י"ל דל"ה רק בנין לשעה דעומד לסתור. אך בנין המתקיים לז' ימים י"ל דהוה כמו קשר לז' ימים דמבואר סי' שי"ז דמקרי קשר המתקיים מ"מ לענין בנין הוה בנין עראי אך מבואר בסוכה ל"א האי כשורא דמטללתא עבדי רבנן תקנתא ופירש"י דמצוה משוה לה קבע והני מילי בגו שבעה ואי חברו בטינא אפי' לאחר שבעה. וי"ל דשם מיירי בדפנות דאין דרך לסכך בכשורא וכן משמע מדקאמר ואי חברו בטינא ולדעתי אסור לסכך לחברו בטינא לפמ"ש תוס' ריש סוכה ד"ה כי עביד לה דאסור לקבוע הנסרים במסמרים דהסכך ודאי אסור לעשות קבע ודוקא בדפנות לא חיישינן אי עביד לה קבע וה"ה מה"ט אסור לחברו בטינא ועל כרחך בדפנות איירי אך בההיא סבתא דאמרה רבנן דבי ריש גלותא בסוכה גזולה הוה יתבי י"ל דמיירי בסכך שיש סברא לומר דאם גזל דפנות וסיכך בסכך שלו ל"ה גזילה דקרא דחג הסוכות תעשה לך דממעטינן גזול בסוכה ט' לא קאי אדפנות לשיטת הרא"ש הובא בסי' תרל"ח דדפנות אינן אסורים מדאו' מקרא דחג הסוכות לד' אך הפמ"ג כ' במשבצות סי' תרל"ז דגזול פסול בין בדפנות בין בסכך והגאון מהרש"ק בספר החיים מצדד דלא פסול מדאורייתא. אך מבואר ברש"י בההוא סבתא שפי' דגזלו עבדי דריש גלותא עצים וסככו בהן ומה"ט כתבתי בספרי לא"ח סי' ק' אות א' דבההוא סבתא מיירי בסכך ומדמסיק פעותא הוא דא ואין לה אלא דמי עצים ופירש"י דמצוה משוה לה כבנין קבע מבואר דאפי' סכך הו"ל כבנין קבע מה"ט מצדד הפמ"ג דהוה איסור דאורייתא הבנין והסתיר'. אך י"ל דהמצוה משוה קבע ל"ה רק מדרבנן. ולשיטת רש"י סוכה ל"ג דתיקון הושענא ל"ה רק שבות דרבנן. אך להתה"ד דפס"ר בדרבנן מותר הובא במג"א סי' שי"ד וקשי' להתה"ד מסוכה ל"ג (ובספרי לא"ח ס' ק"ב הבאת קושיא זו בשם המג"א וליתא במג"א אך בישי"ע ושאר אחרונים הקשו כן) מה מקשה בלקטן לאכיל' דהו"ל פס"ר על כרחך צ"ל דהתה"ד ס"ל דבהושענא במתקן לצורך מצוה הו"ל תיקן מלאכה דאורייתא ולפ"ז ה"ה דהנחת הסכך דמצוה משוה לה קבע הו"ל בנין דאורייתא ומ"מ יותר משמע דהו"ל בנין דרבנן יש לצדד להתיר לתקן ע"י נכרי ומבואר

(ב) הנה בספרי לא"ח ס"ס ה' כתבתי דהכהנים הי' אוכלין שירי מנחות חוץ לסוכ' דלא היו רשאין לעשות סוכ' בעזר' דהוה מוסיף על הבנין. והנה שם כתבתי דהעזר' הי' מקור' ובהג' שם בדף הסמוך כתבתי דזה טעות דהעזר' הי' מגול' אח"כ בא לידי ספר שלטי הגבורים מצאתי שם פ"ג דכל הר הבית חוץ ממקום המזבח הי' מקור' ובתפארת ישראל פ"ב דמדות חולק עליו וע' תוי"ט שם וברמב"ם ה' ב"ה כ"ה מבואר דארבע לשכות לא הי' מקורות וכן הוא במשנ'. ושם כתבתי דהי' אסור לעשות סוכ' דהוה מוסיף על הבנין אך י"ל דאין מבטלו רק לז' ימים ול"ה מוסיף על הבנין היכי דאין מבטלו כדמשמע בחולין פ"ד. אך לפמ"ש רש"י סוכ' ל"א דמצוה משוה כבנין קבוע י"ל דהוה מוסיף על הבנין ושם הקשיתי קו' גדול' בעירוכין ג' דאמרינן הכל חייבין בסוכה כהנים. ומקשה פשיטא ומשני סד"א הואיל דתשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו וכהנים בני עבודה נינהו ופירש"י ואין נזקקין לנשותיהם דצריכין לעבוד עבוד' קמ"ל נהי דבעידן עבוד' פטורין שלא בעידן עבודה חייבין ואמאי לא ומשני בפשיטות ס"ד הואיל דמותרין לאכול שירי מנחות חוץ לסוכה ס"ד דפטורין לגמרי קמ"ל שלא בעידן עבודה חייבין דגם אכילת שירי מנח' מקרי עבוד' כדאמרינן בפסחים ע"ג דאכילת תרומה מקרי עבוד'. אך ביומא ס"ט משמע דל"ה רק צורך עבוד' וזה דוחק לומר שהיו אוכלין שירי מנחות בכל הסוכות פחות מכביצה ועוד קשי' לשיטת ה"ר אביגדור ושבולי לקט הובא בטעם המלך ה' סוכ' דסעודת יו"ט דחשיבי בעי סוכ' אפי' פחות מכביצ' ה"ה שירי מנחות דמקיים עשה בעי סוכה אפילו פחות מכביצה. על כן כתבתי שם דהיו רשאין לעשות סוכ' בלשכות הבניות בחול ופתוחות לקודש דאוכלין שם קדשי קדשים. ואף דאסור לישן ואם אינו ראוי לישן אף לאכיל' אינו יוצא כיון דמדאורייתא מותר לישן לפמ"ש תוס' זבחים ט"ז דאיסור ישיב' בעזרה ל"ה רק מדרבנן שוב יוצא בסוכה

(ג) והנה כעת מצאתי בפנים יפות פ' שופטים בפ' דלא תטע לך אשרה דמייתי דברי הילקוט ד"א אפילו בית אפי'