בית יצחק אבן העזר חלק ב קסב

דלא כמ"ש השעה"מ ה' מאכלות אסורות פי"א או דס"ל אף למ"ד טריפה חי' מ"מ משלם כופר וקנס דסופו למות ע"י כן כמ"ש תוס' סנהדרין ע"ח דהורג טריפה פטור גם למ"ד טרפה חי' ה"ה דחייב קנס וכופר מה"ט ויש לעיין בזה די"ל דוקא לפטור כתבו התוס' דלמ"ד טרפה ח' מ"מ הוא בספק משא"כ לחייב כופר וע' מ"ש בבית יצחק או"ח סי' י"ח אות טו ויש לעיין בזה)

ומה שתי' בספר הנ"ל דלמ"ל לברייתא לאשמעינן שמשלם כופר ליורשים והו"ל לאשמועינן שמשלם לחצי' ב"ח גופי' זה תמוה דהרי רבא הקשה אח"כ הרי כופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה והוצרך לתרץ ראוי ליטול ואין לו ואם משכחת לה ביורשים הו"ל לשנוי דמיירי בטריפה וכופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה ומ"ה לא נקט אך ליורשים כגון שנשא אשה אחר שחרור והוליד בנים ומת ומשלם בעל השור כופר. אמנם לפמ"ש לעיל מיושב קושיא הנ"ל בטוב טעם דליכא למימר זכר מוליד או דנוקא לברייתא כמ"ד טרפה מוליד דא"כ שוב מצי לקיים פו"ר וכופין רבו, וא"כ הו"ל כמשחרור דל"ש תי' התוס' בחגיגה ואמאי משלם חצי קנס לרבו. הרי הו"ל כמשחרור ומ"ה ע"כ מוקי לברייתא כמ"ד טרפה אינו מוליד וגם זכר אינו מוליד ושפיר הוצרך לומר מאי יורשי' נפשי' דדוחק לי' לוקמא כמשנה ראשונה ומ"מ יש הוכחה מסוגיא זו דזכר אינו מוליד דאל"כ הק"ל הרי עומד להשתחרר. אך קו' ר"ע דלוקמא כמ"ד טריפה מוליד מיושב כנ"ל ושוב מצאתי בשעה"מ פי"א ממאכלות אסורות שהביא בשם הפ"ח שהקשה כקו' הראשונה בתשו' ר"ע הנ"ל. והשעה"מ תי' כתי' רע"א הנ"ל דלמ"ל לאשמועינן ליורשים הו"ל לאשמועינן שנותן לעבד ודבריו תמוהין כמו שתמהתי לעיל עליו. שוב ראיתי שהשעה"מ בעצמו כ' על דבריו שהם טעות מטעם הנ"ל

(ג) ודרך אגב הי' נ"ל קצת סברא דאף לצד האיבעי דחצי' ב"ח אין לו קנס למשנה אחרונה משום דכסף ל' שקלים יתן לאדוניו והאי לאו אדון מ"מ בעשאו טריפה חייב קנס דבשלמא במת ממנ"פ השתא שמת ל"ה אדוניו אך פי' הקרא יתן לאדוניו שהי' אדון קודם מיתתו א"כ בחצי ב"ח קודם מיתתו הי' בר כפי' ול"ה אדונו משא"כ בעשאו טרפה השתא הוא אדונו דמעשה ידיו שלו ומתקיים כסף ל' יתן לאדוניו. ולפ"ז ק"ק בגמ' דמקשה מבריי' מאי לאו כמשנה אחרונה ולישני בשעשאו טרפה דבכה"ג משלם קנס לרבו למשנה אחרונה כיון דהשתא הוא אדונו. ומזה מוכח דכיון דקרא מיירי במת והכונה לאדוניו שהי' קודם מיתה אדונו. א"כ ה"ה בטריפה אף דעתה א"צ לשחררו מ"מ כיון דקודם שעשאו טרפה ל"ה אדון שהי' עומד לשחרר שפיר פטור מקנס ודוק

והנה קשה לי לשיטת התוס' דאם חצי' עבד קדושיו קדושין זרעו מיוחס אחריו ויש לו יורשים ומשמע שמקיים פו"ר. א"כ מה מקשה בגמ' לעיל מחצי עבד לשיטה דאין לו קנס מברייתא מאי לאו כמשנה אחרונה והרי בברייתא קתני נותן חצי כופר ליורשים ואם חצי ב"ח קדושיו קדושין הברייתא כפשטא שהי' לו יורשים מבת חורין א"כ משכחת לה שהי' בן ובת וכבר קיים פו"ר ושוב אין כופין לרבו ומ"ה משלם קנס לרבו ואין לומר דהצד עבדות לא קיים פו"ר דזה אינו דהרי התוס' כתבו ד"ה לא תהו בראו דמש"ה נקט לא תהו בשביל צד עבדות דמצווה על שבת ולא על פו"ר. א"כ כשהי' לחצי' עבד בן ובת מבת חורין כבר קיים שבת והצד חירות קיים פו"ר ושוב אין כופין ומה מקשה ושמא לא רצה לתרץ כן דלא נפשטה האיבעי שני' דחצי ב"ח שקידש קדושיו קדושין

וקצת י"ל בזה דברי הראב"ן הובא בט"ג שפירש דאי אמרת קדושיו קדושין משכחת לה שקידש ב"ח והיא גובה הכתובה מהכופר. ולמה לא פירש כתוס' דזרעו מיוחס אחריו. אך לפמ"ש לעיל הראב"ן הוכיח מסוגיא דלעיל דלא כתוס' ובאמת אין זרעו מיוחס אחריו ולא קיים פו"ר ולפ"ז עדיין כופין משום מצות פו"ר אך הפי' בגמ' דמשכחת יורשין בארוסה לענין כתובה ואף שכתבו התוס' לעיל דאם הי' יכול לקיים שבת. לא כפינין דברי התוס' צ"ע דאמאי לא חילקו אם החצי' ב"ח הי' לו בנים בהיותו עבד וקיים שבת לא כפינין ושמא ס"ל לתוס' נהי דאם הי' לו בנים בהיותו עבד כבר קיים שבת מ"מ על חצי חירות חל חיוב חדש כיון דעתה גופה אחרינא הוא ועדיין צ"ע

(ד) ולפמ"ש יש לישב דברי הרמב"ם פי"א מנזקי ממון שפסק המית מי שחצי' עבד נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ראוי ליטול ואין לו מי שיטלנו ולעיל פסק דמעוכב גט שחרור אין לו קנס דהוא איבעי' דלא איפשט' והרי הוא פסק כמשנה אחרונה. וכבר תמה בזה המגיד והכ"מ להנ"ל י"ל דהר"מ פסק דחצי' עבד שקידש בת חורין הוה ספק קדושין. ומ"מ כתב הכא דחצי כופר ראוי ליטל ואין לו אף דמשכחת ביש לה בנים מבת חורין מ"מ הו"ל ספק יורשים דלמא קדושין ל"ה קדושין, ואין יכולים להוציא מספק וכן כתיב בטוב גיטין ולפ"ז לחלק חצי קנס מרבו הו"ל ס"ס שמא כצד האיבעי דמשלם קנס מחצי ב"ח אף דהוא בר כפי' ואת"ל דאין לו קנס שמא קדושיו קדושין וכבר קיים פו"ר ול"ה בר כפי' ובודאי חייב קנס. בשיטת מהריב"ל דבס"ס מוציאין צמון ומ"ה חייב קנס. ולדינא בהי' לו בנים עב"ח אם כופין אותו יש לומר דבאמת אין כופין מספק דלדעתי גם בעבד גט שחרור המעושה שלא כדין ל"ה גט כמו בגט אשה. מיהו י"ל דהוי תלוי' וזבין כיון שנותן מטר על חצי דמי'. ועוד כיון דבלא"ה מעשה ידיו שלו כמו שכתבו תוס' אין לו פסידא. מיהו בזה שיש לו בנים אולי כיון שאין כופין שוב מעשה ידיו לרבו וצ"ע אם כופין מספק. אמנם אף אם נאמר כיון שספק אם קיים פו"ר עשו רבנן תקנה לכופו מ"מ כיון שמטעם ספק כופין א"כ היכא דאיכא ס"ס כנ"ל הבעלים חייבין קנס ומיירי הר"מ בהי' לו בנים מפני' ב"ח וסמך על מ"ש ב"ה דהוי ספק קדושין

והנה מ"ש לעיל בביאור דברי תוס' גיטין שכתבו דאם הי' יכול לקיים שבת לא היו כפינין והקשיתי דא"כ כשכבר יש לו בנים כשהי' עבד דקיים כבר שבת לא כפינין וכתבתי דמ"מ על חצי חירות חל חיוב חדש. הנה זה תליא בפלוגתא דר"י ור"ל ביבמות ס"א דלמ"ד בהי' לו בנים בהיותו נכרי ונתגייר קיים פו"ר ה"ה, דלא חל חיוב חדש על חצי חירות למצות שבת. ולמ"ד גר שנתגייר כקטן שנולד לענין פו"ר ה"ה לענין שבת י"ל הכי והרבה יש לדבר מזה

סי' קכד

דרוש הנ"ל

שם בסוגיא די"ט של ר"ה שחל בשבת

(א) הנה במה שאמרו בגמ' שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר והקשו התוס' אמאי לא קאמר שמא יוציא מרה"י לרה"ר וכתבתי בספרי בית יצחק א"ח סי' נ' אות ב' דעיקר החשש שמא יוציא מביתו לבהכ"נ או לבית החכם ולא יעמוד לפוש ומ"ה קאמר שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר היינו לשיטת התוס' עירובין ל"ג דמעביר מרה"י לרה"י דרך ר"ה חייב והיינו בהעביר ד' אמות ברה"ר כדמוכח מלשון תוס' עירובין שם והארכתי בתשו' שם. וכעת מצאתי בדרוש וחידש להגאון ר"ע שכ' כן אך שהביא שהרשב"א ס"ל כן ובאמת הרשב"א חולק אך התוס' כתבו כן. וכן ס"ל למהרש"א שבת צ"ט. והנה קשה לי לשיטת התוס' הנ"ל דהא דמוציא משא למעלה מי' חייב שכן הי' משא בני קהת היינו מרה"י לרה"י דרך ר"ה וחייב משום מעביר ד' אמות ברה"ר א"כ הרי הי' מעביר ד' אמות ברה"ר במקדש ואמאי אמרינן בשבת צ"ו ותו דמעביר ד' אמות בר"ה מנ"ל אך הלכתא גמירא לה ודא קו' רבתי

(ב) ולישב זאת צ"ל דלא ילפינן מעביר ד' אמות ברה"ר ועקירה והנחה ברה"ר ממעביר מרה"י לרה"י דרך ר"ה ועבר ד' אמות ברה"ר דשמא דוקא ברה"י מרה"י דרך ר"ה חייב שכן הי' במקדש. ולכן הוצרך לומר הלכתא גמירא לה. אבל מעביר מרה"י לרה"י דרך ר"ה באמת הי' במקדש ואצ"ל הלכתא גמירא לה. ולפ"ז לפמ"ש דהכונה בשמא יעבירנו היינו מרה"י לרה"י דרך ר"ה ליתא למ"ש האחרונים לישב קו' השעה"מ אהא דגזרו שמא יעבירנו ולא שמא יתקן כלי שיר משום דה"ט שייך גם ביו"ט וביו"ט ע"כ מותר לתקוע ולכן גם בשבת אינו אסור רק משום שמא יעבירנו דאין עירוב והוצאה ביו"ט והקשה בשעה"מ ובט"א דלב"ש דס"ל יש עירוב והוצאה ביו"ט ול"א מתוך א"כ גם שמא יעבירנו לא לגזור וכתבו לפמ"ש בספר בינה לעתים דאף לב"ש דס"ל יש עירוב והוצאה אינו אסור ד' אמות ברה"ר ביו"ט כיון דהלכתא גמירי לה ואין למדין מהלכה ולפמ"ש דהחשש שמא יעבירנו מרה"י לרה"י דרך ר"ה דזה הי' במקדש לתוס' ואי אסור ביו"ט ליתא לדברי הנ"ל

והנה הראה לי בזה בקובץ על הר"מ שכ' דהיכא דעיקר הדבר מבואר בתורה אך הפרטים אינם מבוארים כגון מעביר ד' אמות דעיקר חיוב שבת כתב מפורש למדין מהלכה וקצת יש לעיין מזה בתוס' חולין כ"ג ע"ב ד"ה פרה שכ' דרוב שנים הלכה ואין למדין מהלכה אף דעיקר שחיטה מפורש בתורה ושחט את בן הבקר וכן וזבחת ואין לפני ספר הנ"ל ודע דלפמ"ש התוס' שבת ד' להסתפק אי חייב במושיט למטה מי' ה"ה דיש לומר מעביר מרה"י לרה"י דרך ר"ה שחייב שכן הי' משא בני קהת דוקא למעלה מי' חייב. ובזה יש לישב מה שהקשיתי בבית יצחק סי' הנ"ל מסוגיא דכתובות ל"א מיהו גם במושיט אין הלכה כן. ועיין מהרש"א שבת צ"ט שנראה שהי' בהעלם עיני דברי התוס' הנ"ל שמשא בני קהת הי' מרה"י לרה"י דרך ר"ה. ואין להאריך בפרט זה

(ג) ונבא לגוף הסוגיא. הנה ברש"י פ' בהר מביא רש"י ברייתא והיא מת"כ ממשמע שנאמר ביוה"כ איני יודע שהוא בי' לחודש למה נאמר בי' לחודש לומר לך תקיעה בי' לחודש דוחה שבת בכל ארצכם ואין תקיעה בר"ה דוחה שבת אלא בב"ד לבד. ותמה הרמב"ן הרי תקיעת שופר חכמה ואינה מלאכה ול"ה רק איסור דרבנן ואיך מייתי מקרא. ולכאורה י"ל דכמו שכתב הסמ"ג בגזירה דשמא יעבירנו דהזי' הי' בימי משה ומה"ט לא עשו הטמאים ששאלו למשה למה נגרע פסחיהם עיין מ"ש בבית יצחק א"ח סי' מ"ה (ולפמ"ש שם ניחא דלא חשיב במגילה ובר"ה היינו טעמא דהזי' לפמ"ש שם דלבתר דגזרו רבנן על טבול יום גמור שיפסול בפרה מדרבנן שוב ל"ש שמא יעבירנו אך טעמא דמתקן עיי"ש וינעם לך). א"כ א"כ מה שדרש ר' לוי משבתון זכרון תרועה וכן הך דת"כ הנ"ל הכל מטעם שמא יעבירנו שגזר משה רבינו אז אך קצת רחוק זה הואיל ונאמר פ' בהר שנאמרה הפרשה בסיני ואז רחוק שכבר גזר משה

ואמנם יש מקום לומר דאף דאנן לא ס"ל כר"א דשופר וכל מכשורי' דוחה שבת מ"מ שופר של יוה"כ מכשירי' דוחה שבת לפי מה דס"ל לר' יוסי ר"ה ט' דלא תקעו אינו בשלוח עבדים ובשמיטה. והנה לשיטת הר"ן סוף יומא דמה"ט בחולה שוחטין לחולה ואין נותנין נבלה משום דנבלה יעבור על כל כזית וכזית הרי חזינן דמה שיעבור בשיעור איסור חמור יותר ה"ה שי"ל דכמה עשין ביחד ידחו ל"ת דשבת: וע' בשושנת העמקים שהביא אי עשה אחת דוחה לב' לאוין תליא במחלוקת בין ר"ע ור' ישמעאל נזיר מ"ח ולמ"ד אין עשה דוחה לב' לאוין ה"ה דב' וג' עשין דוחין לאו דשבת שיש