בית יצחק אבן העזר חלק ב קסא

ולא משום חשש זנות ול"ה זאת קינוי והכי מוכח בטור שהרי בסי' קע"ח מייתי דברי ספר המצות לא יאמר אדם בזה"ז אל תסתרי עם פלוני דשמא הלכה כריב"י דאם קינא בינו לבין עצמו הוה קינוי ועכשיו אין מי סוטה ותאסר עליו לעולם [והא דמייתי בשם ס"ה אף דהוא דברי ר' חנינא מסורה בש"ס ריש סוטה היינו לומר דהלכה כר"ח מסורה אף דהרמב"ם לא מייתי דברי ר' חנינא] ובסוף הסי' מייתי הטור דברי הרמב"ם שכ' ואין ראוי לקפוץ ולקנאות בפני עדים תחילה אלא בינו לבינה ובנחת בדרך טהרה ואזהרה כדי להדריכה בדרך ישרה ולהצילה ממכשול משמע דס"ל בינו לבינה ראוי לומר לה ובתחילה כ' שלא יאמר לה בינו לבינה ועל כרחך דוקא באומר לה דרך חשד משא"כ כשאומר לה משום איסור יחוד לא מקרי קינוי ולא נאסרה. אך לפמ"ש הפרישה לפרש דברי הטור שיאמר לה בפירוש שלא ע"מ לאסור אותך עלי אני מקנא לך אלא שתזהיר מן הכיעור ומן הדומה לו אין ראי' מדברי הטור אדרבה משמע קצת להיפך ומצאתי בפתחי תשובה סי' קע"ח ס"ק ט"ו דמייתי תשו' בית דוד שכ' ג"כ דכל שהזהירה משום איסור יחוד לא מקרי קנוי ומייתי ראי' מדברי הרמב"ם הנ"ל. והנה מדברי הרמב"ם אין ראי' דלא מייתי דברי ר' חנינא מסורה ואולי אין פוסק כן אך מדברי הטור יש ראי' אך לפמ"ש הפרישה אין ראיה ג"כ מדברי הטור אדרבה מדברי הפרישה משמע קצת להיפך ואין לפני דברי תשו' בית דוד מ"מ בנ"ד גם ההפרישה מודה דהנה באמת ל"ה כאן יחוד דהרי האשה ישנה בחדר הפנימי והאורח ישן בבית החיצון ול"ה יחוד דלדעת הרמב"ם מובא בב"י אה"ע סי' כ"ב הא דאמרינן בקדושין בנשים בבית החיצון ואנשים בבית הפנימי אסור דוקא אם יצא אחד לבית הנשים אבל בלא פירש ל"ה האיסור ואך לשיטת רש"י חיישינן שמא יצא לחדר הנשים והב"י כ' דהלכה כרמב"ם אבל אף לדעת רש"י ל"ה רק ספק שמא יצא ומ"מ אין לאסרה על בעלה מצד קנוי וסתירה דאין כאן ודאי סתירה כיון שהי' בב' בתים ופתח בניהם רק דל"ה נעול. ועוד דהוה ס"ס שמא לא בא לחדרה ואת"ל שבא שמא לא נבעלה וס"ס מהני אף בסוטה כדמוכח בכתובות ט' דמקשה ס"ס והקשה בשיטה דהרי ס"ס לא מהני ברה"י ותירץ דה"מ כשהוחזקה שם טומאה אבל אם לא הוחזקה שם טומאה מהני ס"ס מעתה בספק שמא לא נסתרה מקרי לא הוחזק שם טומאה דדוקא בקנוי וסתירה אסרה תורה

(ג) ועוד ל"ה סתירה דהרי יש שם תינוקת פחות מבת ט' ומותר להתייחד עם אשה שיש שם תינוקת שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה דהיינו פחותה מבת ט' ונהי דלישן שם אסור דהרי מהרש"ל כ' דבדרך ל"מ תינוקת והב"י כ' בסי' כ"ב דלישן הוה כדרך מ"מ כיון שהי' גם תינוקת בת י"א ומקרי זאת ב' נשים ותינוק והרי לענין יחוד עדיף תינוק מאשה דעם ב' נשים אסור להתיחד ועם תינוק ואשה מותר להתיחד א"כ בשיש ב' נשים ותינוק אפי' בדרך או בשינה מותר ונהי דלענין לכתחילה יש להסתפק מ"מ בדיעבד ודאי דלא מקרי יחוד וסתירה ורק מ"מ בקנוי וסתירה כיון דאפי' פתח פתוח לר"ה דלא מקרי יחוד אסור כמ"ש בת"ה דבקנוי וסתירה אסור והובא ברמ"א סי' קע"ח ס"ח זה דוקא משום דבעל קפיד וכיון שקינה לה וידעה שהבעל קפיד והוא עברה ע"ז אסור אבל היכא דהבעל אמר לה דרך זהירות דלא חשיד לה לזנות ולא קפיד ומ"מ אוסר הפרישה זה דוקא אם הי' סתירה ממש אבל אם לא הי' סתירה שהי' ב' תינוקת עמה וגם הי' בב' חדרים גם הפרישה מודה ועוד יש לצרף להיתר מה שהבעל אמר לה שהוא איסור אם ישן שם האורח והשכנים בקשו מאשה שתניח לישן ואמרו לה שאין כאן איסור וחשבה שהבעל טעה בדין והוי קינוי בטעות. ונהי דאם זינתה אף באומרת מותר אסורה כמ"ש מהרי"ק משום שמעלה בו מעל מ"מ בסתירה באומרת מותר והבעל לא חשיד לה ונהי דאם הבעל קפיד וקינה לה מחמת חשד ל"מ מה שסבורה שמותר לסתור דהרי עכ"פ עברה ע"ז שהוזהר לה בעלה והיא קפיד מ"מ היכא שבפירוש אמר לה מחמת איסור יחוד ואחרים אמרו לה שאין איסור יחוד וטעה הבעל י"ל דל"ה קנוי לכ"ע אף להפרישה

(ד) עוד י"ל דהרי המ"ל פ"א מסוטה מצדד לומר דהיכא דקינא לה מאחד ונסתרה והי' עוד אחד עמו לא נאסרה ודוקא שקינה לה משום שמקפיד. א"כ נהי דבנ"ד הבעל ידע שהילדים שוכבים שמה ומ"מ אמר שלא תישן א"כ הקפיד זה דוקא בקינא דרך חשד אבל באמר דרך זהירות ומטעם איסור יחוד והיא נסתר' כשהי' תינוקת עמה גם הפרישה מודה מכל הני טעמא נ"ל דבנ"ד דהבעל יודע שאשתו לא חשידה ח"ו וגם האורח אינו חשיד והבעל אינו חושד באמת ורק ששואל מצד הדין יש להתיר בפשיטות מטעם המבואר ועיין תשו' דברי חיים ח"ב סי' כ"ה שכ' דלא קיי"ל כריב"י בקנוי בלא עדים כמ"ש בפרישה ודבריו צ"ע דבסימן קט"ו וברמב"ם פכ"ד מאישות מבואר דנאסרה בקינוי בלא עדים אולי כונתו דל"ה רק ספק ויש לצרף לשאר היתרים. ע"כ בנ"ד יש לצרף היתרים הנ"ל ולהתיר לאשה על בעלה בלי פקפוק. וד' יצילנו משגיאות

(ה) והנני בזה להזכיר דרך אגב במה שתירץ בפרישה על דברי הטור שמבואר דברי הרמב"ם שאין ראוי לקפוץ ולקנאות בפני עדים אלא שיאמר לה בנחת בינו לבינה בנחת ובדרך טהרה וכו' והרי גם בינו לבינה אל יאמר שלא תאסר עליו. וע"ז תירץ שלא יזכור לה שום איש מיוחד אלא שמקנה לה שלא תסתור עם שום איש ובזה גם הסמ"ג מודה דלא נאסרה ומשמע דבכה"ג לא מקרי קינוי כלל וזה דלא כמ"ש בספר מנחת חינוך מצוה שס"ח דמקרי קנוי אם מקנא לכל באי עולם עיי"ש מ"ש ביושב קו' המ"ל והח"ץ על הרשב"א שכ' דאם הנחשד אומר שנטמאה אמרי' פלגינן דבורא שתמהו בזה דהרי לא נטמאה למי שקינא ממנו עיי"ש ונעלם ממנו דברי הפרישה עיי"ש שמפלפל בזה ודעתו דמקרי קינוי אולי י"ל דפרישה לא קאמר אלא בקנוי בינו לבינה דלא נאסרה ולא בקינו בפני עדים וצ"ע מנ"ל לחלק ודוק כי קצרתי

והנה בנידון שלפנינו אם אין כאן עדים שישן שם הדבר פשוט להכשיר כמו שהארכתי בתשובה אך כפי הנראה בנ"ד השכנים יודעים מזה ואין לה מיגו ע"כ הוצרכתי להאריך. והנה לפמ"ש החות יאיר סי' ע"ג דיחוד דאורייתא ל"ה רק אם לא הי' שום איש אבל באיש אחד וב' נשים או להיפך ל"ה רק מדרבנן ועיין בבינת אדם כלל כ"ו בית הנשים יש לומר כיון דהי' תינוקת עמה ל"ה רק מדרבנן ולא גזרו לענין דיעבד ואף דבקנוי וסתירה נאסרה אף בפתח פתוח לר"ה זה דוקא מטעם קפידה אבל באומר דרך אזהרה היכא דל"ה יחוד דאורייתא גם הפרישה מודה וזה ג"כ סניף להתיר ואין להאריך כעת יותר והנלפע"ד כתבתי

סי' קכג

דרוש לשבת שובה תרל"ו בר"ה ד' כ"ט ע"א וע"ב ונוגע במקצת לדיני אה"ע

"והבית הזה יהי' עליון"

לפ"ק

(א) לישב דברי הטור שמביא בה' ר"ה דחצי' עבד לעצמו אינו מוציא ובה' מגילה לא מביא דלעצמו אינו מוציא י"ל דבטורי אבן הקשה אהא דחש"ו אינו מוציא לשומע קריאת מגילה ואמאי לא יצא השומע מטעם הרהור כדיבור דמי ותי' דמיירי דהשומע לא הי' לפני' מגילה וקראה ע"פ לא יצא. ורק שהקורא מוציאו וחש"ו אינם מוציאין ואני כתבתי בספרי בית יצחק א"ח סי' קי"ז הנדפס שלהי קונטרס מנחת אהרן אות ג' לישב קו' טורי אבן דמהרהר ודאי בעי כונה לצאת וכשרצה. שחבירו יוציאו לא נתכוין לצאת בהרהור שלו והרהור ודאי בעי כונה לצאת עיי"ש א"כ כ"ז היכא שחבירו מוציאו אבל בחצי' עבד וחצי' ב"ח שקרא בעצמו הרי נתכוין שיוציא לעצמו ונהי דבמה שקרא אין יכול צד עבדות להוציא לצד חירות דהוה מעשה מ"מ הרי נתכוין בהקרי' ויצא בהרהורו ויוציא מטעם הרהור. ול"ש לומר דלא נתכוין דהרי נתכוין להוציא לעצמו וע"כ שקרא ממגילה. ובהרהור ל"ש לומר שצד עבדות אינו מוציא כיון דל"ה עליו רק מידי דממילא כמו שמיעה וכן משמע מאבני מלואים סי' מ"ד עיי"ש שכתב דמה שהאשה נתקדשה כיון דל"ב רק הסכמת דעתה ל"ש לומר דצד עבדות ל"מ לצד חירות עיי"ש. א"כ בשלמא בתקיעת שופר דבעי שיוציא גם בתקיעה ל"מ צד עבדות להוציא משא"כ במגילה דסגי בהרהור א"כ כשמכוין בהמילות יוצא מטעם הרהור. אמנם עדיין צ"ע אם יוצא מטעם הרהור דל"ה רק כדיבור ואם דיבור ל"מ אולי ההרהור לא עדיף מדיבור ועפמ"ש בטורי אבן עוד שם דבמגילה א"י בהרהור בלא"ה ליתא לתירץ הנ"ל ודו"ק

(ב) הנה מעיקר המחלוקת שבין ר"ה ור"נ אי לעצמו מוצא חצי' עבד ע' בספרי בית יצחק או"ח סי' קט"ו אות ג"ד ושם הבאתי דברי התוס' חגיגה ג' שתי' אקושיא דמבעי לן אי מחוסר גט שחרור יש לו קנס והרי לענין חגיגה פשיטא דלא מקרי אדון ותי' דשם שאני כיון שמת אינו עומד לשחרר ועיין בשעה"מ הלכות חגיגה מ"ש על דברי התוס'. והנה קשה לי אדברי התוס' מהא דמבעי שם בגיטין מ"ג בחצי' עבד שקידש בת חורין ומקשה מהמית חצי עבד נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשי' ואס"ד קדושין לאו קדושין יורשים מנ"ל ומשני בשעשאו טריפה ומאי יורשים נפשי'. וקשיא לתוס' דלמשנה אחרונה ודאי אין לו קנס רק כשמת דאינו עומד לשחרר. ולפ"ז בעשאו טריפה דהוא עומד לשחרר ודאי אין לו קנס ומאי משני ודוחק לומר דזה קאי למשנה ראשונה כדמשני לעיל אברייתא זו דזה דוקא אם מחוסר גט שחרור אין לו קנס ע"כ צריך לדחוק דקאי למשנה ראשונה אבל אם מחוסר גט שחרור יש לו קנס סתמא קאי ברייתא למשנה אחרונה ואיך מוקי בעשאו טריפה. אמנם הדבר נכון דכיון שעשאו טריפה וטריפה אינו מוליד שוב אינו עומד לשחרר דהרי לא כפינין רק שיקיים מצות שבת או פו"ר וזה ל"ש בטריפה. ובזה מיושב מה שהקשה בתשו' מוח"ז ר"ע איגר סי' ר"ד במה שנסתפק שם אי טריפה זכר מוליד. (וכבר נסתפק בזה הפ"ח בקונטרס מים חיים) והקשה דאם זכר מוליד למה משני מאי יורשים נפשי' והרי אפשר שעשאו טריפה ונשתחרר והי' לו בנים. והגאון ר"ע הקשה דאף אם נימא דזכר כנקבה מ"מ לוקמא לברייתא כמ"ד טריפה יולדת דפלוגתא היא (וצ"ל דס"ל לר"ע דגם למ"ד טריפה יולדת אינה חי י"ב חודש