בית יצחק אבן העזר חלק ב קנז

בממון אחר הרוב וי"ל שהיא ממיעוט המעיזין ואס"ד שאומר שקר הי' טוען אף להעיז א"כ זה דוקא להחזיק כגון בהני עיזי דאכלה חינשא שהוא מוחזק משא"כ להוציא אף בדאיכא שטר י"ל דל"א מיגו דהעזה דרוב אין יכולין להעיז ע"כ אין להוציא במיגו הן אמת דדעת ר"ח בתוס' ב"ב נ"ב דאמרינן מיגו דהעזה אף להוציא דס"ל דנאמן להוציא כלי בטוען גנובין במיגו דהשאלתי והובא בש"ך אבל הר"מ לא יסבור כן

(ג) אמנם בפשיטות י"ל בישוב דברי הר"מ דנהי דיש לה מיגו דלא נסתרה מ"מ כיון דלענין דלאסרה על בעלה אין לה מיגו דאף אם תכפור נאסרה עליו דלדבריו הרי קינ' לה ונסתרה א"כ מ"ה מפסדת כתובתה שהרי הודית שעשתה מעשה שתאסר לבעלה ונהי דאנן מאמינים לה שלא זינתה במיגו מ"מ הרי נאסרה על בעלה בסתירה זו דלדבריו הי' קינוי וסתירה והיא מודית לו בשלמא כשכופרת הרי אומרת שלא עשתה מעשה לאסור עליו משא"כ כשמודית הרי אסורה עליו מחמתה ומ"ה אין לה כתובה ובשלמא בקינוי וסתירה בעדים כיון שיכולה לברר ע"י השקאה אינה מפסדת הכתובה משא"כ בקינא בינו לבין עצמה וסתירה בפני בעלה הרי הבעל אומר האמת שהיא מודית לו והיא אסורה עליו ומה לו לעשות בשלמא אי שוי' אנפשיה חתיכה דאסורה והיא כופרת הרי אומרת למה לו לעשות חתיכה דאסורה בשקר אבל כשהיא אומרת שעושה חתיכה דאסורה בטענה אמת אף שהיא אומרת שבאמת מותרת שלא זינתה אבל הרי הב"ד אין מאמינים לה ואוסרין אותה עליו מחמת טענתו בדבר שהיא אומרת כדבריו ומ"ה מפסדת כתובתה. והיינו טעמא דבזה"ז מפסדת כתובה בקו"ס לבד כמבואר בר"מ ובסי' קע"ח סעיף א' וכ' הבית מאיר אות א' דאף תפיסה שלא בעדים ל"מ דנהי דמאמינים לה שלא זינתה כיון שעשתה מעשה ונאסרת על בעלה אין לה כתובה ומה"ט נכונים דברי הר"מ בפשיטות מ"מ אף לפ"ז דוקא כשהבעל אומר שראה שנסתרה דשוי' אנפשי' חתיכה דאסורא והיא ג"כ אומרת שעשתה מעשה שנאסרה עלי' שהרי הוא קינא לה וראה שנסתרה אבל אם לא ראה שנסתרה רק שאשתו אומרת לו כן לא נאסרה עלי' דיש לה מיגו ומאמינן שלא נבעלה ובשלמא כשראה שנסתרה הוא מחיוב להגיד להב"ד מה שראה והב"ד אוסרין עלי' משא"כ בשלא ראה דל"ש שוי' אנפשי' חד"א דהרי הפה שאסר הוא הפה שהתיר אין אוסרין עליו וכשרוצה לגרשה מצד קו"ס יש לה אפי' כתובה רק מדין עוברת על דת אין לה כתובה כיון שנתיחדה אחר קינוי כמ"ש המ"ל פ"ב מסוטה דזה מקרי התראה ואבדה כתובתה

(ד) ובנ"ד אין לומר דנהי דלא נאסרה על בעלה מצד קו"ס כמ"ש מ"מ כיון דעברה על דת בהיחוד שאחר ההתראה מצוה לגרשה עכ"פ ויכול לגרשה בע"כ כמבואר סי' קט"ו חדא די"ל דכיון דבשעה שהלכה לישן בבית גיסה לא הי' יחוד ולא עשתה איסור שהרי אשתו היתה עמו' אחר כך כשהלכה אשתו מביתה היתה ישינה, ולא עשתה איסור בהיחוד ולא מקרית עוברת על דת מצד איסור יחוד וכמתרצית עצמה בזה דמשום הכי כשהלכה אשתו של גיסה לא הלכה ממה שהיתה ישינה נאמנת וכן כשמתרצית עצמה שלא ידעה שאסור להתיחד נאמנת כיון שיש לה מיגו ולא מקרית עוע"ד בשגם דכמה נשים וכמה אנשים אין יודעין איסר בזה. וגדולה מזה מביא בפתחי תשובה סי' קט"ו ס"ק י"א בשם מעיל צדקה דאפילו בשמשה נדה בימי עבורה ומתרצית עצמה שלא ידעה שיש טומאה בימי עיבור לא מקרי עוע"ד לענין שיוכל לגרשה בע"כ במקום שיש לה מיגו ע"ש. וכש"כ בדבר זה

(ה) ובעניותא נ"ל ראי' לדברי המעיל צדקה דקשיא בתוס' כתובות י"ב ע"א ד"ה וניחוש שכ' דאפילו באשת כהן שלא נמצא לה בתולים אינו יכול לטעון להפסידה כתובתה דאיכא ס"ס שמא לא זינתה תחתיו ואת"ל תחתיו שמא באונס וקשי' איך הוה ספק באונס א"כ הרי שמשה באיסור והכשילתו דאשת כהן באונס נאסרה על בעלה והפסידה מחמת זה כתובתה ואין לומר דאין מפסדת הכתובה כיון דלא התרה בה דהרי לדעת רש"י בעוברת על דת משה מפסדת כתובה גם בלא התראה כמ"ש הב"ש סי' קט"ו ס"ק י"ז ואין לומר דמ"ה לא הפסידה כתובה משום דאינה נאמנת לומר טמאה אני לך כדאיתא סוף נדרים ומה ה"ל למעבד ז"א דבנאנסה באירוסין נאמנת כיון שיכולה לברר שאינה בתולה והיכא דאיכא רגלים לדבר נאמנת. ועוד אי הי' עכ"פ מקרי עוע"ד שהכשילתו דהי' לה להגיד שנאנסה ואסורה עליו שמא יאמין לה ואמאי לא הגידה לו שאסורה עליו וע"כ מוכח מזה דנאמנת שלא ידעה שאסורה עליו בנאנסה ומ"ה לא מקרי עוע"ד כדברי המעיל צדקה ומש"ה שפיר הוי לענין כתובה ס"ס מיהו י"ל דהתוס' ל"ס כרש"י וגם בעוע"ד משה והכשילתו בעי התראה ואין ראי' מזה

(ו) איברא דמדברי המעיל צדקה אין ראי' דשם מיירי שלא התרה בה ע"כ נאמנת לומר שלא ידעה מהאיסור נדה בימי עיבורה משא"כ אם התרה הבעל שלא תישן בבית גיסה ל"מ התנצלות לומר שלא ידעה מאיסור יחוד וראי' מתוס' יבמות ל"ח ד"ה בש"א שכ' בטעם דארוסה ושומרת יבם מפסדת כתובה אף לב"ש מטעם דהיא עוע"ד שאינה יכולה לבדוק וקשי' הרי תוכל להתנצל שלא ידעה איסור יחוד וע"כ כיון שקינה לה אין לה התנצלות וע' במ"ל פ"ב מסוטה וזה אין להקשות בגמ' דסוטה כ"ה דמייתי ראי' מארוסה ושומרת יבם דמקנין לה להפסידה כתובתה וע"כ עוע"ד צריכה התראה ודלמא מקנין לה שלא תהי' לה התנצלות שלא ידעה מאיסור יחוד ולעולם היכא דידעינן שידעה מאיסור כגון באיסור שימוש נדה דמסתמא ידעה א"צ התראה וי"ל דאס"ד דעיקר הקינוי שתדע מהאיסור למה מקנין לה נודיע לה איסור יחוד ולא יהי' התנצלות וע"כ מוכח דצריכה התראה: אמנם עכ"ז י"ל דוקא בקינא לה. אל תסתרי עם פלוני נהי דלא ידעה מאיסור יחוד שהתורה אסרה מ"מ היא עוע"ד שהרי הבעל התרה אותה על היחוד גופי' משא"כ כשאמר לה אל תישן בבית פלוני היא סבורה שחשש שמא תתפתה או יאנס אותה אבל מאיסור יחוד לבד לא ידעה ע"כ ל"ה עוע"ד משה בהיחוד לבד כשמתנצלת שלא ידעה מאיסור יחוד. ולענין קינוי נלפע"ד דל"ה קינוי דכיון דאמר לה תחלה שלא תדבר עם גיסה זה ודאי ל"ה קינוי כמבואר במשנה אך גם מה שאמר לה שלא תישן בבית גיסה ל"ה קינוי דבלשון זה משמע שלא תישן שם אף אם תהי' אשתו של גיסה ממה דליכא איסור יחוד מ"מ אסר לה ואף אם יהי' רבים שם לא תישן ע"כ י"ל דל"ה קינוי כיון דלא התרה על היחוד לבד והוה כמו אל תדברי עם פלוני וכעין שכ' הח"ס סי' צ"ו דבאמר לאשה שלא תניח הערל לכנוס לבית ל"ה קינוי ע"ש ומ"מ צ"ע בזה

(ז) ונלפע"ד עוד דאף דאם האשה אומרת שעברה ע"ד משה נאמנת על עצמה שתצא בלא כתובה כמ"ש הר"ן לדחות דברי הראב"ד שכ' דאין אמע"ר והר"ן כ' דלגבי עצמה נאמנת מ"מ זה דוקא שתצא בלא כתובה דהוא מטעם הודאת בע"ד אבל לענין לגרשה בע"כ בזה"ז ל"מ הודאתה שאומרת שעברה ע"ד משה דכיון דהיא אינה רוצית לקבל הגט והוא עובר בחרם רק דאם עברה ע"ד משה ר"ג לא גזר א"כ כיון דאאמע"ר אינה נאמנת לגבי' שיעבר על החרם ואף דחרם זה דגט בע"כ הי' לטובתה ולגבי עצמה נאמנת מ"מ אם אומרת שקר הוא באמת עובר בחרם אם מגרשה בע"כ ע"כ אין נאמנת שעברה רק להפסיד כתובתה דהיא מטעם הודאת בע"ד כיון שיכולה למחול הכתובה אבל בחרם דל"מ מחילה כמ"ש בתשו' הר"ן סוף סי' מ"ח לענין ב' נשים ל"מ מחילת האשה הגם לענין גט בע"כ ל"ש סברת הר"ן מ"מ כיון שעתה אין מוחלת אין מאמינים לה שעברה ע"ד משה שיוכל הוא לעבור על החרם כנלפע"ד

(ח) ובזה מיושב קו' התוס' במכות דף ט"ז ד"ה כגון שהדירה ברבים שפי' רש"י שמצא לה עון שאסורה לה והדירה ולא נראה דא"כ אינו מצוה לקיימה ונ"ל כוונת רש"י כגון שהיא אומרת שיש לה עון שאסורה לו דלענין הנדר מועיל הודאתה דאף דהדין באומר קונם תשמישי עליך כופין אותו ומשמשתו דהנדר אינו חל דמשעבוד לה מ"מ כשאמרת שזינתה נאמנת לפטרו משעבוד מטעם הודאת בע"ד ומ"מ לענין שיגרש אשתו אנוסה בע"כ דהך דאונס שגירש לוקה הוא דוקא בע"כ דמדעתי' רשאי לגרש וע"כ מיירי במגרשה בע"כ לענין שיעבור הוא בלאו אינה נאמנת שזינתה דאאמע"ר וע"כ איכא מצוה להחזירה לתקן הלאו שעבר ומה שהכריח רש"י לזה משום דס"ל דאין נדר עד"ר חל רק בדבר מצוה ולא בדבר הרשות כמו שדייק הר"ן בתשובה סי' ל"ח מדברי רש"י וע"כ פי' שהיא אומרת שאסורה עליו דאיכא מצוה לפי דבריו עכ"פ. ומ"מ מסיק בגמ' דאף לדעת רבים יש הפרה דאיכא מצוה בחזרה לתקן הלאו שאינה נאמנת שיעבור הוא בלאו ודוק. וצ"ל לשיטת רש"י שכ' תשו' הר"ן דנדר עד"ר דוקא לדבר מצוה אין לו הפרה מה דמסיק בגמ' דלדבר מצוה יש לו הפרה דוקא כהך דמקרי דרדקי דהוי נדר בטעות או כהך דאונס שגירש דהוי נדר טעות דאלו הי' יודע דאינו רשאי לגרשה בע"כ ושעובר בלאו לא הי' נודר דכל כמה דאין מגרשה לא יהבי' לי' אחרינא כדאמרי' בסוף אע"פ אבל לשאר דבר מצוה אין התרה לנדר עד"ר כשיטת ר"ת הובא בר"ן

(ט) ולכאורה י"ל דהיכא דהאשה הודית שעברה ע"ד משה או אף שזינתה דנאמנת להפסיד כתובתה כמ"ש הר"ן שתהי' נאמנת אף לאסרה על בעלה או אף לגרשה בע"כ גם לגבי אנוסה דמתוך שנאמנת להפסיד כתובתה נאמנת לאסרה על בעלה כמו דאמרינן בס"ת בגיטין נ"ד ע"ב. אך לפמ"ש הטו"ג ביו"ד קכ"ז דדוקא בס"ת דלית לה לע"ע חזקה דכשרות מ"ה אמרינן מתוך ובמקום אחר בארתי אמאי ל"א שיש לס"ת חזקה מחמת רובא דרוב סופרים מומחין הם) משא"כ היכא שיש חזקה ל"א מתוך שנאמן עיי"ש. א"כ באשה שיש לה חזקת כשרות וחזקת היתר לבעלה ל"א מתוך ובהכי נלפע"ד דאם ידוע שנתיחדה עם א' והיא אומרת שזינתה דאיתא בסי' קע"ח דנאמנת היינו מה"ט דכיון דאיתרע חזקתה שוב אמרינן מתוך שנאמנת להפסיד כתובתה וה"ט דנאמנת במשנה דסוטה לומר טמאה אני לאחר קו"ס דאיתרע חזקתה שוב אמרי' מתוך. ולפ"ז ה"ה בע"א או' שזינתה עיין ב"ש קט"ו ס"ק כ"ג שכ' לתרץ הב"י אין חייב לגרש אלא מדיני שמים ולפמ"ש נראה כמהרש"ל שהובא שם דכיון דע"א מגרע חזקה כמ"ש הפ"י קדושין פ' האומר נאמנת משום מתוך אך שם בב"י דמיירי באמר ע"א שזינתה והיא שותקת אולי ל"ש מתוך רק באמרה בפירוש

(י) ולפ"ז בהך דינא דצ"ץ שהובא בב"ש ס"ק הנ"ל באשה שנשאת לכהן ונתברר שזינתה קודם נשואין ואומרת שזינתה מקרוב י"ל דל"ש לאסרה על בעלה כהן משום מתוך די"ל דזנות פני' אין מגרע חזקת כשרות לכהן כדמשמע בש"ס דכתובות בראוה מדברת דמוקמינן בחזקת כשרות והיכא דיש חזקה ל"א מתוך ובזה יש לעיין טובא וכן בדין לענין א"א כהן שאומרת נאנסתי ויש רגלים לדבר י"ל דאינו נאמנת אך לפיסקא מהרא"י דברגלים לדבר נאמנת דוקא היכא דשייך מתוך שמפסדת כתובה משא"כ היכא שאינה מפסדת כתובה ועיין תוס' כתובות ס"ג וההכרח לקצר הפעם

(יא) והנה מ"ש לעיל בישוב הסוגיא דמכות וכתבתי דאף דאם האשה אומרת שעברה ע"ד משה או שזינתה נאמנת להפסיד כתובתה אך לא שיגרשה בע"כ באונס שגירשה או בזה"ז שיש חרם ומ"מ לענין שיהי' מצוה לגרשה נאמנת דמה"ט מהני הנדר עד"ר לשיטת רש"י שפירש הר"ן