בית יצחק אבן העזר חלק ב קנה

לר' יוחנן ובס' שדי חמד אות א' סי' שע"ז מייתי בשם ס' מלבושי יו"ט שכ' דדוקא בזמנם שהי' טובלת בזמן טבילה שייך לומר דאשה מתעברת סמוך לטבילה משא"כ בזמן הזה דלפ"מ שמחמירות על עצמן מרחיקות הטבילה ל"א אשה מתעברת סמוך לטבילה. הנה כשמרחיקות הטבילה ל"ש לומר שמתעברות יפה כ' דמוכח כן מתוס' נדה ו' שהקשו איך נתעברה בימי מניקה והלא משכחת לה שראתה קודם י"ב חדשים הפסיקה מלראות בימי מניקה ולא טבלה על הראי' עד השתא ונתעברה וכבר הקשה כן הגאון מהרש"ק ועל כרחך בהרחיקה טבילתה ל"ש לומר שנתעברה אך זה בהרחיקה הרבה אולם בהרחיקה איזה ימים ל"ש סברתו כדמשמע מכל הפוסקים שלא חילקו בזה

(יג) והנה בענין הוכר עוברה דהיא הוכחה דהעובר בן ג"ח כמבואר בתשו' מוח"ז רע"א סי' פ"ט הנה מה שיש לחוש שמא בן ז' הוא ועוברה ניכר לשליש ימי' כבר הבאתי בספרי לא"ח סי' נ"ג אות ז' דברי מהרש"א נדה ח' ע"ב שכ' דאף יולדת לז' אין ניכר עוברה לשליש ימי' ושם תמהתי מסנהדרין ס"ט וכתבתי כונת מהרש"א דאין הלכה כרבינא בסנהדרין וראית מהרש"א נכונה מאוד דהרי סומכוס אומר משום ר"מ ג"ח ור"מ חייש למיעוט' והי' לו להקל בדרבנן דאף בפחות מג"ח די' שעתה דשמא תלד לז' והו"ל לומר סמוך מיעוטא לחזקה כדס"ל לר"מ בנדה י"ח וע"כ דאף יולדת לז' אין עוברה ניכר לשליש ימים גם ראיות מהרש"א מפ' החולץ כונתו מדמקשה ותמתין משהו ותינשא וכי מלו ג"ח ליבדקי' וניחוש שמא בן ז' לאחרון ומ"ה הולד ניכר לשליש ימי' ועדיין יהי' בספק והרי בהבחנה חיישי רבנן למיעוטא כדמוכח מדברי תוס' ד' מ"ב וע"כ אף בן ז' עובר ניכר בג"ח ומדניכר פחות מג"ח לנשואי' ע"כ בן הראשון הוא וכעת ראיתי בבית אפרים סי' קל"ד וסי' קל"ט שהאריך בד' מהרש"א והרגיש מה שק' עליו מסוגי' דסנהדרין אמנם מייתי ירושלמי פ' החולץ דאיתא שם אלא כי אנן קיימין שבא עלי' אחר מ' יום והוכר עוברה לאחר נ' יום הרי יש כאן ספק אם היא בן ט' לראשון או שהם ז' מקוטעין לשני ומבואר דבן ז' ניכר לנ' יום גם בתשובת הרי"מ סי' מ"ג מטיל ספק בהכרת העובר והובא בדברי כת"ה ויבואר אי"ה לפנינו

(יד) הנה בגוף הדין שלפנינו יש כמה ספיקות א' שאנו מצרפין לספק שמא נתעברה מביאה ראשונה ע"י שמיעכה באצבע או הערה וחזר ושימש כדברי השיבת ציון הגם שאם נתעברה בט"ז אלול וילדה ב' תמוז הרי היא מעוברת בערך רפ"ג ימים ויותר מרע"ג אין דרך להשהות מ"מ בח"מ סי' ד' ס"ק י"א כ' דרגילות הוא עתה להוליד בחודש העשירי וכ"כ הב"ש והנובי"ק סי' ס"ט א"כ י"ל דאישתהו. הן אמת שי"ל כוונת הח"מ דבאיזה ימים בחודש העשירי הוה מיעוט דשכיח ובזה מיושב מה שהק' בתשו' בית שלמה ר"ס ו' מהא דהקשה ביבמות מ"ב ותמתין ב"ח ומחצה דאי לשבעה ילדה ודאי בר ז' הוא ומב"ל דלמא בר ט' הוא ואישתהי איזה ימי' כמ"ש בח"מ ומ"ש שם דכונת הח"מ דנשתנה האידנא הטבע לא משמע מד' הח"מ אבל לפמ"ש דגם זה הוה מיעוט ל"ק בגמ' דל"ח למיעוט הגם דבהבחנה חיישינן למיעוט עדיף. לגמ' לשני' דלמא לשיתא ופלגא ילדה מ"מ אף אם נאמר כן עדיין יש לצרף הספק שמא בן ט' הולד ואישתהי איזה ימים דממנ"פ הולד יצא מהרוב או שהוא בן ט' ואישתהי או שהוא בן ז' וכיון דרוב נשים לט' ילדן ל"ה מהרוב ע"כ עדיף לן לומר שיצא מהרוב ואישתהי דהוה מיעוט דשכיח מלומר דהוה בן ז'. ועוד נראה דבתשו' ברית אברהם חיו"ד סי' כ' אות ד' כ' דהיולדת לז' ע"כ נתעברה בולד שתגמור צורתו לז' והיולדת לט' ע"כ נתעברה בולד שתגמר צורתו לט' והנה הרב כ' כן בלי ראי', ונ"ל דבזה הכונה בירושלמי ר"פ החולץ שאמר ש"מ שתי יצירות הן והוא דנ"ל בש"ס דידן דף ס"ט בסנהדרין פליגי ביולדת לז', אי עוברה ניכר לשליש ימי' ומהרש"א כ' בנדה ח' דמש"ס דידן פ' החולץ ובנדה נראה דגם יולדת לז' לא ניכר פחות מג"ח ואמנם בירושלמי ר"פ החולץ מבואר דיולדת לז' ניכר בחמשים יום ונ"ל דהפלוגתא הוא דלמ"ד ג"ח ס"ל בשעת יצירה הצורה שוה ואחד הוא רק בשעת הגמר ולד אחד נגמר לז' וולד אחד נגמר לט' ע"כ אין הכרה פחות מג"ח ומ"ד עוברה ניכר לשליש ימי' ס"ל ב' יצירות הן מתחלת היצירה אינם שוין ושפיר קאמר ירושלמי מדניכר העובר לחמשים יום ש"ע ב' יצירות הן ומעתה כשאנו מסופקין אם ילדה לט' ואישתהי או ילדה לז' י"ל דממשיכין הרוב לומר השתא יצאה מהרוב כמ"ש הרא"ש גבי גבינות השתא היא דנטרפה כמ"ש בתחילת התשובה א"כ כשאתה אומר ילדה לט' ואישתהי קודם הלידה ח' ימים יצאה מהרוב וכשאתה אומר ילדה לז' בשעת היצירה יצאה מהרוב עדיף לן לומר אישתהי והשתא יצאה מהרוב ואין לומר בנ"ד אין לומר דנתעברה תיכף אחר נשואין ויצאה מהרוב דלא משהין די"ל דנתעברה בטבילה השני' שהוא י"ב תשרי ועדיין יש עד ללידה ב' תמוז ח' חדשים וערך עשרה ימים ולדעת הראב"ד יולדת למקוטעין ומקרי זאת כלו לו חדשיו ולא יצאה כלל מהרוב וזה עדיף לן מ"מ הרוחנו דלדעת הרמב"ם דבעי ט' שלימים יש להסתפק שמא בן ט' ואישתהי דאם נתעברה בטבילה שני' יצאה מהרוב ולדעת הראב"ד א"צ לספק זה כאשר יבואר אי"ה מ"מ עדיין יש לעיין אם מצרפין זה הספק דשמא לא גמר ביאתו או שנדמה לו כן ואח"כ בעל שנית ונתעברה די"ל דאם לא גמר ביאתו רק הערה בה אינו משיר בתולים ויהי' ביאה שני' כמו ביאה ראשונה שלא תתעבר ואם גמר ביאתו אסור לבעול ומוקמינן הבעל בחזקת כשרות אך לפמ"ש בס"ט סוף סי' קצ"ג דמדינא יש להקל כ"ז שלא גמר הביאה במירוק האבר ולא ראתה דם אף שמישר בתולים ובנערה יש לסמוך ע"ז ע"כ אין להעמיד בחזקת כשרות בשגם שי"ל שלא ידע הדין

(טו) ספק הב' הנה אף שמבואר בגמ' דבספק בן ט' צריכה חליצה במת תוך ל' דקיי"ל כרשב"ג דחייש למיעוט' מ"מ הי' לנו לומר דוקא בספק בן ט' או בן ח' כגון שפירש הבעל קודם ז' חדשים דליכא ס"ס רק רוב וחיישינן למעוטי אבל בספק בן ז' ספק בן ח' ספק בן ט' כיון דאיכא ס"ס שמא בן ט' ושמא בן ז' וגם רוב בכה"ג אף רשב"ג מודה כמבואר בנדה נ"ט ע"ב דר' יוחנן אמר, כי אמר ר"מ בחד ספיקא אבל בס"ס לא אמר והר"ן בחידושיו ובתשו' כ' דר"מ דמטמא באשה שהי' עושה צרכי' כשיטתי' דחייש למיעוט' ובס"ס בהדי הרוב מודה ובודאי הלכה כר"י לגבי ר"ל וכבר כתבתי בספרי ליו"ד סי' כ"א אות ט' לחלק בין אדם לבהמה אך שם כתבתי דל"ה ס"ס דשם אונס חד הוא ועיי"ש אות י"א שהבאתי ראי' נפלאה מסוגיא דנדה דף מ"ד אמנם כעת נ"ל דעכ"פ לדעת הרמב"ם דס"ל פיתוי קטנה לאו אונס וחילי' מקושיות תוס' כתובות ט' ולא ס"ל שם אונס חד הוא מהני הס"ס אמנם גם לדידן לפמ"ש בש"ך ססי' ק"י דהיכי שיש נ"מ איך הי' המציאות ל"ש שם אונס חד הוא וכאן הוה ספק איך הי' המציאות הוה ס"ס כמ"ש. ע"כ לכאורה יש להתיר בספק הנ"ל בלי חליצה אך מסתימת דברי הגמ' והפוסקים לא משמע כן מ"מ בנ"ד יש נ"מ דנראה מדברי הב"ש סי' קנ"ו דבספק כלו לו חדשיו אף אם נגמרו צפרניו ומת קודם ל' כבר יצאה מאיסור דאורייתא רק מדרבנן צריכה חליצה וכ"כ בית מאיר שם מ"מ אם יש ספק שמא בן ט' ושמא בן ז' דהוה ס"ס להרמב"ם דא"צ לס"ס משם אחד א"צ חליצה וגם לדידן יש לצדד א"כ בנ"ד ממ"נ אם נאמר דאין אשה מתעברת רק סמוך לטבילתה ע"כ נתעברה בי"ב תשרי ויש מקצת מחודש ט' ולראב"ד כלו לו חדשיו רק דחיישינן למיעוט שאין מתעברין סמוך לוסת ולא לטבילה כתי' קמא בתוס' נדה י' ע"ב ונאמר כמו דחיישינן למיעוט נפלים כן חיישינן למיעוט שמתעברת אף לא סמוך לטבילתן וצריכה חליצה מ"מ אם ניחוש לזה שוב הו"ל ס"ס שמא בן ט' הוא ושמא בן ז' הוא ולהרמב"ם שפיר הוה ס"ס ובהדי רובא א"צ חליצה כלל בגמרו

(טז) והנה עיקר ההיתר אשר נשען ג"כ כת"ה הוא דכיון דאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה כדעת ר' יוחנן והיא י"ב תשרי כבר נכנסה לחודש התשיעי וכבר הביא רמ"א סי' קנ"ו דעת התשב"ץ דנחלשו הדורות ועכשיו יולדות למקוטעין ונראה מדברי הרמ"א דהלכה כי"א. הנה יש לבאר דלכאורה אפי' אם נימא דמתעברות סמוך לוסתה כמ"ש באו"ז ח"א סי' תרי"ג בזה"ל שמא לא נתעברה סמוך לטבילתה עד סמוך לוסתה דפליגי בה דאמר ר"י אמר ר' אמי אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה ור"י אמר סמוך לטבילתה ולא אתברר לן הלכתא ושמא איתא למר ואיתא למר וכן מעשים בכל יום בנשים שמשנות וסתן פעם קרוב ופעם רחוק ואשתכח דלא כ"ח. הנה מ"ש ושמת איתא למר ואיתא למר אם כונתו דר' יוחנן מודה לר' אמי כעין שכ' מהרש"א בח"א נדה ל"א דבריו תמוהין מאוד מסוטה כ"ז כמש"ל שתמהו על מהרש"א וע"כ כוונתו שספק הלכה כדברי מי או כונתו שבין הטבילה לוסת יש מיעוט שמתעברות לתרוייהו כמש"ל דברי התוס' סוטה כ"ז. אמנם אף אם נאמר סמוך לוסתה שהי' כ"ה תשרי עדיין יש יום א' או שתים יותר מח' חדשים שלימים אך בהדי ג' ימי קליטה ליכא יותר. אך לפי המבואר בכו"פ סי' קצ"ו ובחידושי הר"ן נדה ל"ח דרוב פעמים נקלט הזרע תיכף וכן משמע בתשו' מהרי"ט סי' צ"ח א"כ יש כאן רוב דהעובר יותר מח' חדשים. ולרשב"ץ ביום א' או בשני ימים בחודש התשיעי מקרי כלו לו חדשיו וכיון דיצאה מחשש דאורייתא שהרי גמרו שערותיו שוב בדרבנן סומכין על שיטת הרשב"ץ ועל הרוב דנקלט תיכף הזרע והוא מבואר במקצת בדברי כת"ה. אולם עדיין לא נחה דעתי דהן אמת דמה שקשה למ"ד וסתות ל"ד איך ניקיל מטעם לומר דע"כ סמוך לוסתה נתעברה והרי מדאורייתא ל"ח ליום הוסת (ולכאורה י"ל דר' אמי דס"ל נדה ל"א אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה יסבור ווסתות דאורייתא ור"י כשיטתי' דס"ל וסתות ל"ד כמ"ש תוס' נדה ט"ו ד"ה אפילו הגיע ומ"ה דל"ה וסת חזקה אלימתא ס"ל דאשה מתעברת סמוך לטבילתה. אך בודאי לא תליא בזה) והנכון לפמ"ש במלא הרועים אות וסת אות י"ג דכ"ע ס"ל דוסת חזקה דאור' רק מ"ד וסתות ל"ד היינו כיון דלא ארגישה ע"כ לא ראתה דרוב דמים בא בהרגשה ומ"ד וסתות דאורייתא דס"ל חיישינן דלמא ארגשה ולאו אדעתה. אך זה ליתא דא"כ אמאי בבא מן הדרך א"צ לשאול אותה למ"ד וסתות ל"ד כדאמרינן בד' ט"ו וניחוש שמא ראתה וארגשה אך המובחר כמ"ש בחו"ד סי' קפ"ד סק"י דמ"ד וסתות דאורייתא החזקה דראתה בהרגשה ומ"ד וסתות ל"ד החזקה שתראה אבל יכול להיות שתראה שלא בהרגשה (ואולי הוא לא יסבור רוב דמים בא בהרגשה או דחזקת טהרה שהיא כחזקת הגוף עדיף מרוב כמ"ש בש"ש ש"א פט"ו ע' בספרי ליו"ד ח"ב סי' כ"ד אות ח' בזה. אך אם ראתה בלא הרגשה יצאה מחזקת הגוף ושמא גם לענין הרגשה מהני חזקת הגוף וצ"ע) ועכ"פ לענין שתהי' אסורה לבעלה כיון שאם לא ארגשה מותרת לבעלה דאורי' מוקמינן אחזקת טהרה וכשירה בלא בדיקה דאמרינן לא ראתה ואת"ל ראתה שמא לא ארגשה משא"כ לענין שתתעבר סמוך לוסתה דהיום גורם להתעבר כמ"ש רש"י במס' נדה דף ל"א ע"ב לא תלי' בהרגשה ע"כ לכ"ע אמרינן דהאשה נתעברה סמוך לוסת אף למ"ד ווסתות ל"ד ילפינן קולא מזה שלא נתעברה אח"כ למ"ד סמוך לוסתה מתעברת. אך מדברי האו"ז ולשונו הזהב סי' תרי"ג שהבאתי לעיל שכ' וכן מעשים בכל יום בנשים בשעת וסתות פעם קרוב פעם רחוק ואשתכח דלא כלו חדשיו הן אם כונתו דוסתות ל"ד מה"ט הן אם כוונתו דלענין זה אין לברר היום והעת בין כך וב"כ אין להוכיח שבודאי נתעברה אז וגם מ"ש דרוב פעמים נקלט הזרע תיכף כבר כתבתי בתשו' (ע' ח"ר סי' ס' וס"ס צ"א) דהתו' יבמות מ"ב לא ס"ל כן והת"ש סי' ט"ו אות ט"ז כ' דאין שום הוכחה דרוב נקלט ביום הראשון. אך השואל ומשיב מהד"ק ח"ג סי' קמ"ט סמך ע"ז מ"מ מטעם שכתבתי עפ"י האו"ז אין לסמוך ע"ז רק כר"י דסמיך לטבילתה בפרט לפ"מ שיש לצדד דר"י כשיטתי' דוסתות ל"ד ול"ה חזקה אלימתא וכן פסקינן וכיון דגמרו שערו ויצאה מאיסור דאור' לענין דרבנן יש לסמוך ע"ד הה"מ דהלכה כר"י דלא כאו"ז

(יז) והנה כת"ה מצדד להתיר עפ"י העד שהעיד שהכיר שהיא מעוברת בח"י טבת וקודם ג"ח לא ניכר העובר עפ"י רוב לכל הפוסקים ולפ"ז נכנס הולד לחודש הט' כמה ימים ויש לסמוך על שיטת הרשב"ץ דמקרי כלו חדשים דע"כ נתעברה קודם כ"ט תשרי היינו דאין לחוש שמא העובר בן ח' והוכר עוברה לשליש ימים שהוא פ"א ימים שליש מח' חדשים דאם נתעברה אחר כ"ט תשרי ובהדי ימי קליטה ל"ה רק ח' חדשים א"כ ליכא פ' ימים בהדי ימי קליטה עד ח"י טבת ואיך הוכר עוברה דממ"נ אם שמשה ע"ד משל בכ"ז תשרי ונקלט הזרע תיכף הרי בב' בתמוז יותר מח' חדשים ואם אתה חושש שלא נקלט רק ביום הג' א"כ צריך להכרת עובר בבן ח' חדשים פ"א יום בהדי שליש בימי הקליטה ומכ"ט תשרי עד ח"י טבת ליכא רק ע"ט וא"כ נתעברה מקודם ובודאי דבעי צ' או בבן שמונה פ"א יום חוץ מימי הקליטה כמבואר בתוס' דלא כמ"ש הפוסקים בשם סה"ק עץ חיים והאריך הרבה בפרט זה הנה אם חש לדברי האומר דאף