בית יצחק אבן העזר חלק ב קנד

סימני'. ולדעת הנמ"י אף בודאי בן ח' מהני גמרו סימני' דבאשת כהן א"צ חליצה ובספק בן ט' וגמרו א"צ חליצה ולדעת הרשב"א פ' הערל דוקא בספק בן ט' וגמרו א"צ חליצה ולא בודאי בן ח' וכ' הב"ש סי' קס"ד ס"ק י"א כשהוא ודאי בן ח' יש ג' מחלוקת דלרבנן ל"מ אף שהה ל' ואף גמרו לרשב"ג מהני שהה וגמרו לחודא ל"מ ולרבי מהני גמרו. ואמנם לנ"י לרבנן מהני גמרו לחודא ורשב"ג מחמיר על כן כ' הב"ש דצ"ע אם לסמוך על פי' הנ"ל ואליבא דרבנן. ובסי' קנ"ו ס"ק ב' כ' הב"ש דאפילו דודאי בן ח' וגמרו סימני' ולא שהה פוטר מדאורייתא מחליצה ומיבום ונראה מדבריו שם קצת דבאשת כהן א"צ חליצה אף בודאי בן ז' ובסי' קס"ד חזר מדבריו וכן כ' הבית מאיר בסי' קנ"ו ונלפע"ד דדוקא בודאי בן ח' ס"ל לב"ש דהיא חשש דאורייתא אפי' בגמרי סימני' אבל בספק בן ז' ספק בן ח' וגמרו גם לב"ש מותרת בקידשה כהן בלא חליצה דהרי סימן דגמרי הוא סימן רק כיון דבן ח' הוא ודאי נפל לרבנן אין הסימנים מוציאין מידי נפל אבל בספק בן ז' אף דודאי אינו בן ט' מ"מ הסימנים מוציאין מידי ספק נפל הגם דממ"ש הב"ש וכל הפוסקים בספק בן ט' מהני סימנים מדאורייתא אין ראי' לספק בן ז' ספק בן ח' דספק בן ט' הסימנים מסייעים לרוב דלט' ילדן משא"כ בודאי אינו בן ט' מ"מ כיון דפלוגתא דרבי ורבנן הוא בודאי בן ח' כמבואר בגמ' י"ל בספק בן ז' לכ"ע מהני סימנים להוציא מאיסור תורה וכן מוכח מרשב"א בחידושי' פ' הערל דהרי הרשב"א כ' שם לענין הלכה דאם בן שמנה הוא ונגמרו שערו ולא שהה ל' יום אין עושין בו מעשה ואפי' בדיעבד באשת כהן הרי זו חולצת דליכא מאן דמחזיק בבן קיימא אלא רבי בלבד ולא קי"ל כוותי'. ולעיל מזה סוף ד' פ' ע"א כ' והא דקתני בתוספתא דשב' פ' במה בהמה ספק בן שבעה ספק בן שמנה אין דוחין את השבת ההוא בשלא גמרו סימני' אבל אם גמרו סימני' כיון דרוב נשים ולד מעליא ילדן וזה מסופק שמא בן ח' הוא בבן קיימא מחזקי' לי' לכ"ע חוץ מרשב"ג והרי התוספתא קאי בודאי אינו בן ט' רק ספק בן ז' ספק בן ח' מ"מ מודין רבנן ורק רשב"ג האוסר והרי הב"ש אוסר ושיטת רשב"א דלא כנמ"י ומ"מ בספק בן ז' גם הב"ש יתיר בנתקדשה לכהן

(ט) הן אמת דמ"ש הרשב"א כיון דרוב נשים ולד מעלי' ילדן בבן קיימא מחזקינן לי' צ"ע דהרי רוב נשים לט' ילדן וזו דלא ילדה לט' איתרע לה רובא (וכ"כ הגאון ר' מרדכי זאב בתשו' שבס"ס קס"ד אבל לא ראה דברי הרשב"א) וצ"ל דרוב נשים היולדות ולד שנגמרו סימני' בני קיימא נינהו ע"כ אף שיצאה מן הרוב דלט' ילדן מ"מ מרוב זה לא יצאה ואינו דומה למה שאמרו ביבמות ל"ז דזו הואיל ולא הוכר עוברה איתרע לה רובא דשם מהנשים שלא הוכר עיברה ליכא רוב דלט' ילדן משא"כ בזה מהנשים שאין יולדות לט' איכא רוב שהם בני קיימא אותן שנגמרו שערות והנה הדבר תליא במחלוקת דדעת ז' הת"ש סי' כ"ט דבמצא מים בראש וספק אם מוח מקיפו הואיל ורוב אין להם מים במוח איתרע לה רובא וחו"ד חולק עליו וראש אפרים בשו"ת שבסוף הספר סי' י"ט האריך בפרט זה ומייתי ראי' מהריב"ש סי' תע"ד כדברי הת"ש ובסוף כ' דתליא בפלוגתא דבכורות מ"ב אי אמרינן הואיל ואישתני אישתני. והרמב"ם פוסק דל"א הואיל ואשתני והרא"ש פוסק דאמרינן הואיל ואשתני ונמצא דגם דברי הרשב"א תליא במחלוקת ואני בעניותא הארכתי בסברא זו בספרי ליו"ד ח"ב סי' י"א אות בג"ד יעיי"ש סי' י"ב אות ד' וסי' קכ"ט סוף אות ה' ובח"ר ליו"ד סי' ח' אות ט"ז ואולי יש לחלק בין הפרקים ואי"ה יבואר עוד. ודברי התוספתא שהביא הרשב"א הוא בפט"ז דשבת אך צ"ע למה מייתי דברי התוספתא ולא מייתי דברי הש"ס דשבת קל"ה דמבואר שם דספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו את השבת והוא מדברי התוספתא הנ"ל

(י) והנה עפ"י הנ"ל יש לישב דברי הרי"ף שפוסק דספק בן ז' ספק בן ח' אין מלין בשבת וכן הוא בהרא"ש והר"ן והטור הקשו דהרי בגמ' דשבת קל"ה אמרינן דמהלינן ממנ"פ אי לאו בן קיימא מחתך בבשר בעלמא מוקמינן התוספתא כר"א דמכשירין דוחה ואנן לא קיי"ל כר"א. והנ"ל הקשה בישי"ע סי' קס"ד דהק' בגמ' לרשב"ג דאי לא שהה ספיקא הוי מימהל היכא מהלינן ומשני מהלינן ממנ"פ והלא להרמב"ם חייב במוצץ דם משום מפרק ומפרק אפי' לאחר מיתה חייב כדמוכח בשבת ע"ה במוקמינן בפצעו מת ואף בבן ח' חייב ואיך ימול וידע שאח"כ יצטרך לחלל שבת בשלמא בכל מילה כיון שמילה דוחה שבת לא איכפת לן מה שאח"כ יחלל שבת משום פ"נ משא"כ בספק בן ח' ואף דאנן קיי"ל כרבנן דאין דישה אלא בגידולי קרקע מ"מ בהמה ואדם מקרי גידולי קרקע כמ"ש המגיד פ"ח ה"ז משבת. ולפמ"ש בספרי לאו"ח סי' ל"ו אות א"ב דאחיתוך גם הרמב"ם מודה דחייב משום נטילת נשמה שממית אותה החתיכה רק אפריעה א"ח רק משום מפרק א"כ קשיא יותר איך יעשה הפריעה דבזה אסור משום מפרק אף במת וזה טעם הירושלמי ביבמות פי"א דאמרינן שם ג"כ בספק בן ז' מהלינן ממנ"פ רבנן דקסרין אמרו ר"י בר אידי שאל מי אמר שמותר לחתוך בשר שלא לצורך (ובספרי הנ"ל ס"ס ל"ו הבאתי בטעות דברי הירושלמי ובשר המת מאן התיר לך ועיקר הגירסא כמו שכתבתי) ומה שפי' המפרש משום טלטול לא יתכן אך כיון שגם הב"י כ' משום איסור טלטול צריכין אנו לקבל דבריו באימה. אבל המובחר דהכונה שאסור משום מפרק אף בבשר המת ובאמת י"ל דה"ט דהרי"ף והרא"ש דפסקו כירושלמי אבל לפ"ז צ"ע אש"ס דידן ועיין בספרי לאו"ח ס"ס ל"ו מה שכתבתי לישב הקושיא באופן נאות

(יא) אמנם כעת נ"ל הנה במה שהקשה בגמ' לרשב"ג ספיקא הוה מימהל היכי מהלינן והלא תוס' בכורות כ' ע"ב כתבו דרשב"ג בעצמו ס"ל חלב פוטר דל"ח למיעוט' וע"כ צ"ל דה"ט דבנפל חייש למיעוט' מדרבנן משום דגזרו אטו פיהק ומת ומה הקשה בגמ' מימהל היכי מהלינן ע"כ כוונת הגמ' שיעמידו דבריהם ויבטלו מצות מילה כמו דאמרינן בפסחים צ"ב שהעמידו דבריהם. והנה י"ל דדוקא במקום כרת העמידו דבריהם אבל לא בטלו מ"ע בשביל לאו שאין בו מלקות כמ"ש המ"ל פ"א מיו"ט דלא אמרינן מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו רק בלאו שיש בו מלקות ע"כ שפיר משני דמהלינן אותו ממנ"פ דאם הוא אינו בן קיימא אין חייב משום נטילת נשמה ולא תקשי איך הוא פורע הרי עדיין חייב משום מפרק די"ל דברמב"ם כ' דא"ח משום מפרק רק בכגרוגרות וליכא רק ח"ש ובח"ש לא העמידו דבריהם כמ"ש בספרי הנ"ל דליכא רק ח"ש אך לפ"ז תקשי מה הקשה בגמ' על ספק בן ז' ספק בן ח' נמהלי' ממנ"פ הרי שם ליכא רוב דאיתרע רובא כנ"ל והוה ליה ספיקא דאורייתא ואיך ימול ויפרע ויעבור בודאי על ח"ש דהוא דאורייתא בשבת לכ"ע דילפינן מיו"כ דכ' וכל מלאכה כמו דדרשינן בת"כ פ' אמור והובא בספרי חא"ח סי' י' אות ו' וע"כ צ"ל דסוגיא קאי גם אגמרו סימנים דלא כמו שמפרש ביבמות פ' וס"ל לא אמרינן הואיל ואישתני וגם בזה יש רוב כמ"ש הרשב"א ומ"מ העמידו דבריהם וע"ז מקשה ולמהלי' ממנ"פ ואי דיש בו משום מפרק במקום ח"ש לא העמידו דבריהם אבל הרא"ש דפוסק הואיל ואישתני אישתני כדאיתא בבכורות עיין בראש אפרים סי' י"ט הנ"ל ע"כ ליכא רוב והו"ל ספיקא דאורייתא ואסור משום מפרק ע"כ פוסק דאין מוהלין בשבת וכן יסבור הרי"ף וכן יסבור הירושלמי ולפי המבואר ברא"ש דלא קאי רק בלא גמרו סימני' בזה ודאי ליכא רוב והו"ל ספיקא דאורייתא ול"ש ממנ"פ כנ"ל ודברי ר' אדא בש"ס דמהלינן אותו ממ"נ קאי לס"ד דיבמות פ' דברייתא קאי בגמרו דאיכא רוב וכ"כ הב"י בסי' רס"ו. ולפ"ז מבואר דגם הרא"ש יודה להרשב"א דבספק בן ז' ספק בן ח' וגמרו יש רוב אף דס"ל הואיל ואשתני דאינו דומה לבכורות כסברת החו"ד ונמצא ספק בן ז' ספק בן ח' ודאי יצאה מחשש דאורייתא. ואם כנים הדברים דבספק בן ז' ספק בן ח' וגמרו אם נתקדשה לכהן א"צ חליצה אם יצטרף עוד ספק בכה"ג יש להתיר אף לכתחלה במקום עיגון כגון ביבם קטן שתנשא בלא חליצה דהוה ספק דרבנן

(יב) והנה בעיקר הדין דאין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה לר' אמי ולר' יוחנן סמוך לטבילתה בנדה ל"א ע"ב והפוסקים נתוכחו הלכה כדברי מי וע' בשדי חמד כלל א' סי' שע"ז שהאריך בפרט זה. אך לפמ"ש מהרש"א בח"א בנדה שם דר' יוחנן דס"ל סמוך לטבילתה ה"ה דס"ל גם סמוך לוסתה נראה דהלכה זו סמוך לוסתה או סמוך לטבילתה אף לר"י. אמנם דברי מהרש"א בזה צע"ג מסוטה כ"ז דאמרינן אליבא דמ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה לא תבעי' לך דלא ידע בה ולא מינטרא כי תבעי' אליבא דמ"ד אלא סמוך לטבילתה כיון דידע בה מינטרא ואס"ד דהוא ג"כ ס"ל סמוך לוסתה עדיין לא ידע ולא מינטרא וכבר תמה עליו הגאון מהרש"ק במי נדה וע"ל בח"א סי' נ"ב אות ד' ועל צד הדוחק י"ל כיון דאין הגירס' אלא סמוך לטבילתה רק ר"י אמר סמוך לטבילתה רצה לפרש דר"י ס"ל תרווייהו והא דאמרי' בסוטה אלא למ"ד אין האשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה לא כוונו על ר' יוחנן אך על ר' יוסי בירושלמי תענית פ"ק סוף ה"ו דאמר חשוכי בנים משמשין מטותיהם בלבד יום שטבלה הובא במג"א סי' תקע"ב והוא ודאי ס"ל אלא סמוך לטבילתה מדלא התיר סמוך לוסתה מ"מ ודאי להלכה דלא כמהרש"א והנה גם דברי התו' נדה י' ע"ב ד"ה דהויא מניקה צ"ע שכ' בתי' השני בימים שהיא רגילה לראות אינה מתעברת אלא סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה אבל בימים שהיא מסולקת דמים כגון שהיא מניקה מתעברת א"כ מה מבעי' בסוטה פרוצה ביותר למ"ד אלא סמוך לטבילתה כיון דידע בה מינטרא ושמא נתעברה בימים שאין רגילה לראות דלא ידע למינטרא. ע"כ נראה דבתחלה תי' התוס' דרוב פעמים היא כך ומיעוט מתעברות ושוב כ' א"נ אפילו נימא דאף מיעוט ליכא בימים שאינה רגילה איכא מיעוט עכ"פ ושוב ל"ק מסוטה דל"ח למיעוט' ומתוס' סוטה כ"ז ד"ה אליבא נראה דס"ל דמ"ד סמוך לוסתה מיעוט מתעברות סמוך לטבילתה או באחד מימים שבין וסת לטבילתה וכן למ"ד סמוך לטבילתה ומשמע דבשאר הימים אפילו מיעוט ליכא ומה דקשה לדבריהם מהך דנדה י' במינקת שנתעברה י"ל דמיירי באשה שיש לה וסת מל' יום או וסת החודש ולא ראתה ב' פעמים ומ"מ לא נעקר הוסת ומקרי סמוך לוסתה אף שלא ראתה רק שהי' ימים שראוין לימי הוסת רק מרש"י נדה ל"א נראה דבעי שעת וסתה ממש. והנה מלשון המגיד פט"ו מא"ב ה"כ נראה דקיי"ל סמוך לטבילתה כר"י מדכ' דסלקא בתיקו וזה ודאי