בית יצחק אבן העזר חלק ב קמח

קונות הי' מעל כיון דמדאו' קני א"כ בכלל דברי רבא דהלכתא כר"ל בחליצה נכלל ג"כ דמעות אין קונות וא"צ לחשוב בפ"ע. וכבר כתבתי כעין זה בספרי ליו"ד ח"ר סי' קנ"א אות ו' בישוב קו' תוס' לענין ק ק"פ. ובדרוש דברי יצחק בישוב קו' נובי"ק אה"ע סי' נ"ט. ואקצר הפעם אמנם המהר"ם מלובלין גופי' כ' דהעיקר כתי' הב' מתוס' דאפי' מדרבנן החליצה כשירה וזה דלא כהמרדכי

(ג) והנה המרדכי מייתי תוספתא פ"ו דיבמות דאמר ר' יוסי שם תוך ג"ח כל שאינה עולה ליבום כמו בש"ס דידן ומעשה ברופא א' שהלך למדה"י (וט"ס בתוספתא שהלך בעלה) והי' לו שומרת יבם ולו אח קטן משום ר"א בר' צדוק אמרו תחליץ שמא יארע בו דבר ונמצאת זקוקה לקטן וחכ"א כשם שאינה עולה ליבום כך אינו עולה לחליצה משמע דרבנן ס"ל כר' יוסי. ומשמע למרדכי דאפי' בדיעבד ל"מ החליצה. ולכאורה י"ל דפליגי ראב"צ וחכמים בסברה זו דהנה בש"ס דיבמות מ"א ע"ב מקשה מספיקות דחולצות ולא מתיבמות ונימא כל שאינה עולה ליבום. ותי' דאם יבא אליהו ויאמר זו היא שקידש בת יבום היא והכונה דכיון שקידש אחת משני אחיות א"כ ממ"נ אם זו היא שקידש בת יבום היא ואם לא קידש זו א"צ חליצה ג"כ רק דמ"מ אנן לא ידעינן ול"ה בת יבום מספק ואמרינן אם יבא אליהו וכו' והקשה השואל בבית מאיר בצלעות הבית סי' א' שזה סותר הא דאמרינן בב"ב פ"א ע"ב דכל שאינה ראוי לבילה מחמת ספק בילה מעכבת ומה"ט בקונה ב' אילנות לר"מ אינו מביא משום דאינו ראוי לקריאה מספק ול"א ממ"נ עיי"ש ומחלק בין ספיקא דדינא כגון הך דב"ב דל"מ אם יבוא אליהו ובין ספיקא דמעשה כגון הך דיבמות. ובית מאיר כ' דאפי' בספיקא דמעשה לא משגחינין באליהו הנביא כמ"ש הכפות תמרים ס"פ יוה"כ ואני כתבתי בספרי חיו"ד ח"ר סי' קכ"ו אות י"א דתליא במחלוקת תנאים סוף עדיות דלר"ש דס"ל אליהו יבוא להשוות המחלוקת גם בספיקא דדינא יגלה אליהו ולר' יהושע דאליהו בא לרחק ולקרב יש חילוק בין ספיקא דדינא כמ"ש השואל בבית מאיר והמ"ל פ"ט מאישות אבל לחכמים דס"ל דאליהו בא לעשות שלום בעולם אף ספיקא דמעשה הוה אינו ראוי לבילה מחמת ספק. וה"ט דשאג"א דס"ל אף בספיקא דמעשה מחמת ספק הוה א"ר לבילה כמ"ש סי' ל"א וע' בספרי לא"ח בהערה שבסוף התשו' וגם הבית מאיר הביא ראי' מזבחים ע"ה לענין סמיכה דגם בספיקא דמעשה הוה א"ר לבילה מחמת ספק ולפ"ז הסוגיות דב"ב ויבמות סוגיות חלוקות. ובזה נחלקו ראב"צ ואמר תחלוץ שמא יארע בו תקלה דבמקום עיגון לא גזרו רבנן ולא ס"ל כל שאינה עולה ליבום מחמת ספק כסוגי' דיבמות. וחכ"א לא תחלוץ דס"ל כש"ס דב"ב דכל שאינה ראוי לבילה מחמת ספק בילה מעכבת ויצא לנו לפ"ז היתר בנ"ד שנודע שלא קרב אלי' בעלה כלל ול"ה ספק שמא מעוברת רק מגזירת חכמים לא תחלוץ בתוך ג' אם חלצה לכ"ע א"צ חליצה אחרת. איברא דבבית מאיר בסוף התשו' כ' דהך דכל שאינה עולה ליבום אינו דומה להך דכל שאינו ראוי לבילה בענין דהסוגיות אין סותרות כלל עיי"ש בדברים נכוחים

(ד) ובגוף הדין אי אמרינין בדרבנן כל שא"ר לבילה נתוכחו גדולי המורים דבמשאת בנימין סי' ס"ב כ' דבדרבנן ל"א כל שאינו ראי' לבילה ומה"ט במי שעמד בתפלה ושמע קדושה שומע כעונה אע"ג דל"ה ראוי לענות ולהיפך מזה מבואר ברא"ש פ"ד דתענית בשם הרמב"ן ז"ל בת"ב שחל ביום א' אין להבדיל על היין ול"מ השלמה אע"ג דבכל מו"ש מבדיל והולך כל השבוע כיון דאינו ראוי במו"ש להבדיל כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת עיי"ש אע"ג דל"ה רק מדרבנן. וע' בשדי חמד דברי חכמים בקונטרס הכללים מערכת הכף אות ל"ז והוא סי' כ"ג שקובץ כל דברי הפוסקים בענין זה ובאמת מת"ב אין ראי' דנהי דהבדלה על הכוס דרבנן מ"מ אין ראוי לשתות מדברי קבלה דהיא כדברי תורה כמ"ש הטו"ז סי' תרפ"ז וטורי אבן מגילה ה' והארכתי בזה בספרי ליו"ד ח"ב סי' קמ"ה אות ט' ע"כ הי"ל אינה ראוי לבילה משא"כ במצוה דאורייתא ואינו ראוי מדרבנן כגון בנ"ד דאינה ראוי ליבם מדרבנן משום גזירה י"ל דהכא ראוי לחליצה דקי"ל כר"מ דעשה סוכה ע"ג בהמה סברי ראוי לשבעה ודו"ק: (ה) וכת"ה כ' דאם חליצה הוה קנין בעי כונה ומ"ה ל"מ חליצה תוך ג"ח דכונה מספק ל"מ כמ"ש הב"י בא"ח סי' תק"צ בשם הרא"ם (הגם שהב"י חילק שם) גם הוה קנין מספק ולמ"ד רפוי' מרפי' בידי' כדאי' בב"ב קמ"ב בגר שמת ושמעו שהיא מעוברת החזיקו בראשונה ל"ק והביא דברי הנתיבות דיני תפיסה סקי"ט. אבל אם חליצה הוה פטור ל"ש סברא זו. וס"ל לירושלמי חליצה הוה קנין ולכן ס"ל בחולצת תוך ג"ח צריכ' חליצה אחרת ואנן קיי"ל חליצה הוה פטור ול"ש סברת רפוי' מרפי'. הנה יפה העיר אולם מה שאמרו בירושלמי פ' ד' אחין דחליצה קנין פי' המפרש דהחלוץ קונה אותה ע"י חליצה ופירושו מוכרח ממה שהקשה שם מכ"ג שמת אחיו חולץ שהקשה ואומרים לו לעבור על ד"ת וזה דבר תמוה שע"י חליצה קונה אותה והארכתי מזה בתשו' אמנם אם נאמר שהחלוץ מקנה אותה לעצמה ע"י חליצה גם ש"ס דידן י"ל שסובר כן שהרי קתני בריש קדושין וקונה עצמה בחליצה וכן מבואר שם בגט וקונה א"ע בגט ומבואר ברש"י קדושין ט' ע"ב ד"ה דעת מקנה היינו בעל שהקנה אותה בגט זה לעצמה ופוטרה ממנו וה"ה בחליצה הקנה אותה לעצמה כדעת הירושלמי. גם בגוף הסברא דרפויי מרפי' בידי' הראה לי הרב הגדול מ' אורי זאב סאלאט ז"ל מו"צ דפה דברי השטמ"ק ב"ב קמ"ב שכ' שאם החזיקו בפירוש על דעת שאם אשתו מעוברת תועיל להם החזקה אם תפיל אשתו אעפ"י שלא הפילה באותו שעה ונתחייבו להחזיר מ"מ כיון שהפילה אח"כ מהני חזקה הראשונה א"כ בחלצה תוך ג"ח ובודאי דעתם דיועיל החליצה אם יודע שאינה מעוברת או שתפיל ל"ש סברת רפויי מרפי'. והנה לדעת הר"י אבן מיגאש הובא בהה"מ פל"ב מזכי' הי"ח שכ' דאפי' שמעו שמת הגר והחזיקו ואח"כ שמעו שלא מת והחזירו ואח"כ שמעו שכבר מת קודם שהחזיקו ל"מ חזקתן והטעם שכיון שלא החזיקו אלא מחמת שמיעה ולבסוף שמעו שאין חזקתן כלום ונסתלקו מן הנכסים נפקעה חזקתם והרי בזה החזיקו בודאי אך הפרישה כ' הטעם שהיא מטעם יאוש והפקר שעשאום הפקר. וצ"ע דהרי זה הוי הפקר בטעות ותלי' במחלוקת שבין ר"י ור"ל בירושלמי והארכתי בפרט זה בספרי לא"ח סי' ע"ו ושם כתבתי דהיכ' דהטעות הוי בשעת היאוש ל"מ היאוש והכא הטעות הוי בשעת היאוש ועמ"ש בספרי חיו"ד ח"ר סי' קנ"ז אות זח"ט מדין יאוש בטעות אכמ"ל ומ"מ דבריו יועילו לסניף להיתר אם נאמר כפשטי' דירושלמי דחליצה קנין והיינו כמ"ש החינוך דהיא חולצת נעלו כמו שפחה וזה גילוי דעת שהיא קנוי' לו והוא פוטר אותה ובחליצה קנוי' לו ונפטרה כמ"ש בתשו' מה"ט שייך לומר סברת רפוי' מרפי' הקנין שהוא קונה אותה שתפטור ממנה משא"כ לש"ס דילן נהי שהוא מקנה אותה לעצמה כיון שלעצמה זוכה והיא מוחזקת בעצמה ל"מ רפוי' מרפי'

(ו) והנה י"ל בסברת מהר"א מנכסין בתשו' מהרי"ט ח"א סי' ק"ג בעיר שכבשוהו כרקום דנותנין עלי' חומרי חיים וחומרי מתים. ואם שלח א' גט להשליח למסור הגט ואפי' בגט וחליצה אין להתיר ומייתי ראי' מדאמרינן בגיטין כ"ח דמקשה מגיטין אתרומה ומשני גט לא אפשר והרי אפשר ע"י גט וחליצה דהרי ע"כ מיירי במקום יבום דאל"כ כששולח גט מותרת לקבל הגט ולישא ממ"נ דאם מת מותרת וע"כ הכונה במקום שאין לו בנים ועדיין אפשר ע"י גט וחליצה וע"כ אסורה לקבל הגט ולחלוץ וטעמא לא ידענא וע' מהרי"ט שם וישי"ע סי' קמ"א ס"כ שהאריך בפרט זה להנ"ל י"ל דחליצה מספק רפוי' מרפי' בידי' ול"א ממ"נ. ובשגם אם נאמר כסברת הרא"ם הובא בב"י סי' תק"צ הנ"ל דל"מ כונה מספק אף ע"י תנאי דלא כב"י בשגם אם נאמר דבחליצה ל"מ תנאי דהוה תנאי בדבר שא"א לקיים ע"י שליח ה"ה דל"מ כונה מספק ע"י תנאי על כן ל"מ להתיר אשה מהך שכבשוה כרקום ע"י גט וחליצה, ומ"מ עדיין צ"ע דא"כ בהך דיבמות מ"א ע"ב הספיקות חולצות ולא מתיבמות נימא נמי כיון דחליצה בעי כונה ול"מ כונה מספק. אך י"ל לפמ"ש בספרי ליו"ד ח"א סי' ס' אות ד' דהיכא דעומדת לחליצה וכופין לחלוץ מהני סתמא וא"צ כונה רק היכ' שעומדת ליבום עיי"ש א"כ בהך הספיקות כיון שקידש אחת משתי אחיות דאסור ליבום שמא פגע באחות זקוקתו ועומדת מתחלה לחליצה ע"כ מהני סתמא ול"ש לומר כונה מספק ל"מ משא"כ בשלח גט ונשבה בכרקים ויש ספק שמא מת והיא זקיקה ליבום מתחלה הי' זקיקה ליבום ולחליצה אך עתה שנולד ספק צריכה חליצה וגט שפיר י"ל כיון דהשליח הגט צריך שיכוין להקנותה לעצמה בשביל הבעל והחולץ צריך שיכוין ג"כ וכיון דרפוי' מרפי' בידו הן בהשליח והן בהחולץ ל"מ הקנין מספק ומ"מ יש לעיין ודוק. ולדינא מ"ש דאף דהמרדכי לא רצה להתיר בא' שהלך למדה"י לחלוץ תוך ג"ח שם הטעם דל"ה ודאי מקום עיגון דשמא יחזור ממדה"י עד מהרה ולא יארע לו דבר. אבל בנ"ד שהיבם מסוכן ובודאי ימות כמו שהי' כן באמת אף המרדכי יודה באופן דהן אמת אם הי' עובדא בא לידי הייתי מיישב אם לחלוץ לכתחלה כיון שכבר חלץ ודעת המחבר דא"צ לחלוץ יותר והטו"ז פוסק ג"כ כמחבר וכאן מקום עיגון גדול ע"כ אם יסכימו גדולים להתיר האשה גם אני אצטרף עמהם וד' יצילנו משגיאות

סי' קט"ז

ב"ה לבוב תרנ"ד לפ"ק

להרב הגדול החריף ובקי המפורסם כש"ת מ' שלום הכהן לילינפעלד נ"י האבד"ק פאדהייץ יע"א

מ"ש כ"ת שהוכיחו מירושלמי סוף פ"ב מסוטה מעיני אישה פרט לסומא היא. סומא מתניתא דר' יודן פוטרו מכל המצות והוכיח מזה פני משה דס"ל לירושלמי סומא פטור אף מן ל"ת על כן מותר בה ואינו משקה ובשירי קרבן הקשה להיפך דלמ"ל קרא וכ"ת כתב דאף דחייב במצות ל"ת מ"מ ונטמאה ל"ה רק עשה וסומא אינו מוזהר. וזה לי"א דאם מוזהר בל"ת גם באיסור לאו הבא מכלל עשה ואיסור עשה הוא מוזהר אך לשיטת מהרי"ט קדושין דנשים אינן מוזהרות אלאו שאינן לוקות גם בסומא י"ל כן אך בספרי ליו"ד סי' פ"ה הארכתי להוכיח דלא כמהרי"ט. והנה בפשיטות נלפע"ד דאף דבעל מוזהר בל"ת כיון שאינו מחויב להביא קרבן אינו משקה כיון שפטור מקרבן הו"ל חולין בעזרה אך אם היא סומא יש לעיין לפמ"ש תוס' סוטה כ"ג ד"ה כל דהמנחה בשותפות ועיקר כפרה משום דידה והיא אינה חייבת ע"כ בדין זה צ"ע אך באיש סומא נ"ל הדבר פשוט דפטור מקרבן ועמ"ש בספרי ליו"ד ח"ב סי' י"ג בש"ד

והנני ידידו

סי' קי"ז

ב"ה לבוב תרנ"ה

לש"ב הגאון החריף ובקי היחסן המפורסם מ' יצחק תאומים נ"י האבד"ק קריסניפאלי יע"א

ע"ד השאלה באשה צעירה לימים שנפלה לפני יבם חרש שאינו שומע ואינו מדבר ויש לו אשה ובנים ועוסק במלאכת התפירה ומדברים