בית יצחק אבן העזר חלק ב קמג

בדיבור. על כן יש לחלק בין מגילה להך דברכות

(ב) והנה יש להוכיח מר' יהודה בן בתירה דאמר המתן עד שיעשה אחיך מעשה דס"ל בדיבור אע"מ. דהתו' הקשו ביבמות י"ח ע"ב ד"ה אומרים לו המתן אמאי לא אמרי' דקדושין מפקיעין הזיקה ונ"ל לתרץ דהתוס' הקשו יבמות דף ט"ז ד"ה בני צרות אמאי חיישינן לב"ש לבני צרות דב"ה לחללים והלא קדושין מפקיעין הזיקה כמו דס"ל לרבנן בשומרת יבם שקידש אחי' את אחותה ותירצו דשם אין תקנה אף אם יגרשה תהי' אחות אשה אבל ביבמה לשוק יוכל לגרשה ולכן אין הקדושין מפקיעין הזיקה וע' נובי"ת חאה"ע סי' ק"נ. ואמנם אם נאמר בביטול שלא בפני השליח אינו מבוטל משום מה כח ב"ד יפה ואפקעינהו רבנן לקדושין מיני' כדאמרינן בגיטין ל"ג א"כ אף בשומרת יבם שקידש אחי' את אחותה יש תקנה שישלח גט ויבטל שלא בפני השליח ויפקיעו הקדושין ותהי' מותרת להתיבם מדאורייתא. על כן ס"ל לריב"ב דאין הקדושין מפקיעין הזיקה ואומרים המתן וע' בספרי לא"ח סי' ק"ו אות ג' שהקשיתי באמת על התוס'. והנה בהא דס"ל בגיטין בטלו אינו מבוטל משום מה כח ב"ד יפה שתמיד יבטל קשי' ונשביע להבעל שלא יבטל אלא בפני השליח כמו שנוהגין ולא מהני הביטול דאעל"מ ולא יהי' שום תקלה ואמאי הוצרכו לתקנה ולהפקעת קדושין ועל כרחך מוכח כדברי הברית אברהם דבדיבור ל"ש אעל"מ. על כן הוצרכו להפקעת קדושין וזה דברי הגמ' נקוט דר' ביבא בידך דשמואל ס"ל הלכה כר' מונא מדפסק כבן בתירה דאמרינן המתן ופוסק כיחידאי. וע"כ ס"ל כרבי מונא כמו שהוכחתי לעיל

(ג) עוד נ"ל לפרש עפ"י הנ"ל דהנה בספרי לא"ח סי' ק"ו אות ג' תירצתי דברי התוס' יבמות הנ"ל שכתבו דאין תקנה בשומרת יבם שקידש אחי' אחותה והרי יכול לגרש ולבטל שלא בפני השליח וכתבתי דכיון דאחי' עשה איסור שקידש אחותה שהיא אחות זקיקתו א"כ אם יקדש ע"י שליח נימא אשלד"ע והשליחות בטל א"כ ל"מ תנאי שקידשה על מנת שיסכימו חכמים כמו שאומרים כדת משה וישראל דהוה תנאי בדבר שא"א לקיים ע"י שליח ומ"ה ל"מ להפקיע הקדושין ושפיר כתבו תוס' דאין תקנה אמנם כל זה אם נימא אעל"מ ואשלד"ע והשליחות בטל כמ"ש השואל בנובי"ק סי' ע"ו דתירץ תוס' ב"מ י' תליא בפלוגתא דאביי ורבא וע' בס' לא"ח סי' ל"ח אות ב'. ולפ"ז יסבור ריב"ב כמ"ד אע"מ ומהני קדושין ע"י שליח אף בעבירה ושוב יש תקנה בהפקעת קדושין ומ"ה ס"ל קדושין אין מפקיעין הזיקה ואומרים לו המתן. ואם אע"מ הלכה כרבי מונא דאין לחלק דבהך דברכות ל"ה ראוי דשם מהני בדיעבד התפלה ע"כ אמרינן דהלכ' כרבי מונא מדפסק כרבי יהודה ב"ב

והנה בספרי לא"ח סי' נ"ב אות ח' כתבתי להקשות על תוס' יבמות הנ"ל שכ' דבידו לגרשה והרי יבמה שהותרה ונאסרה לא תחזור להיתרה לשמואל ביבמות מ"א והרי נאסרה שעה אחת ומה מועיל הגירושין וכתבתי דטעמא דשמואל משום דיחוי וכל שיש תקנה ל"ה דיחוי על כן תחזור הזיקה ואינו דומה ליבמה שנאסרה דשם אין תקנה ושפיר נדחה

(ד) ובדרוש ביארתי דברי הגמ' דפסחים ס"ו הלכ' זו נתעלמה מבני בתירה פעם אחת חל ארבע עשר להיות בשבת שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה שבת. דהלשון שכחו ולא ידעו כפל לשון. דהנה המפרשי' הקשו מה נסתפקו בני בתירה הלא לעיל דף נ"ט הקשה. מלא ילין לבקר זבח חג הפסח הא כל הלילה ילין והכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביו"ט ומשני דקרא מיירי בארבעה עשר שחל בשבת הרי דפסח דוחה שבת ומה הי' מסופקין אך בירושלמי פ' אלו דברים הובא בתוס' שם הקשה מלא ילין חלב חגי ואס"ד די"ד חל בשבת הרי חגיגת י"ד אינו דוחה שבת ומשני שמרהו שלא יבא לידי בל ילין ולעולם מיירי בחול עוד תירץ דמיירי בשבת ובעבר ושחט. וכבר כתבו המפרשים דאם אמרינן אי עביד ל"מ אף באיסור התלוי בזמן ליכא למימר בעבר ושחט וע"כ מיירי הקרא בחול ושמרהו שלא יבא לידי לא תלין וה"ה בקרא דלא ילין לבקר י"ל כן. והנה לעיל הוכחתי מבן בתירה דס"ל בקידש אחי' את אחותה אומרים לו המתן דקדושין לא הפקיעו הזיקה משום שיש לאחי' תקנה שישלח גט ויבטל שלא בפני השליח תיקנו חכמים שיפקיעו הקדושין דבטלו אינו מבוטל משום תקנת ממזרים והא דלא תקנו שישבע הבעל שלא יבטל שלא בפני השליח דאז לא יועיל הביטול וליכא תקנות ממזרות משום דס"ל כמדארל"ת א"ע מהני. וכיון דס"ל א"ע מהני מיירי קרא דלא ילין בשבת ועבר ושחט החגיגה. הרי דפסח דוחה שבת דבשלמא בחגיגה י"ל דעברו ושחטו דס"ל כמו דפסח דוחה שבת ה"ה חגיגה כמו דס"ל לבן תימא לתוס' ד"ע דלבן תימא דוחה שבת אבל אי ס"ד דפסח אינו דוחה שבת במה טעו. על כן אמרו בגמ' שכחו ולא ידעו הכונה דבני בתירה שכחו שיטתם דס"ל לר"י בן בתירה א"ע מהני והי' סבורים אז אעל"מ וליכא לאוקמי' לקרא דלא ילין בשבת. ע"כ נסתפקו אם פסח דוחה שבת. וחדאי קב"ה בפלפולא וע' מ"ש בספרי ליו"ד ח"ר סי' נ"ד אות ח'

סי' קי"ב ב"ה פרעמישלא תרנ"ב לפ"ק

להרב החריף ובקי בחדרי תורה מ' צבי שאטץ נ"י דומו"צ בק"ק דינאב

בדבר השאלה ביבמה שנפלה לפני ב' אחים והאחד גדול בשנים אך שהוא נשוי והב' פנוי אך שעוד לא נמלאו לו ימים מעטים משנת י"ג. והנה האח הגדול כבר נתן חליצה לאשה אשת אחיו וקשה עליו לחלוץ, גם אשתו תתירא אם יחלוץ בעלה. ע"כ שואל אם יכול לומר להאשה שתמתין עד שיחלוץ לה אחי' הקטן הפנוי מאשה

(א) תשובה כת"ה האריך והביא דברי המג"א סי' כ"ה סק"ב דשהוי מצוה לא משהינין אעפ"י שי"ל שיעשה אח"כ המצוה מן המובחר ולפ"ז אף דחליצת הפנוי הוא מצוה מן המובחר כמ"ש בב"ש סי' קס"א סק"ז דאם יש לגדול אשה חליצת קטן עדיף מ"מ שהוי מצוה לא משהינין ולעומת זה הביא דברי השבות יעקב ח"א סי' ל"ד דכל שודאי יעשה המצוה מן המובחר משהינין המצוה וכ"כ בתשו' עבודת הגרשוני סי' י"ב דאף אם רק שכיח שיעשה המצוה מן המובחר משהינין וה"ט דתרומת הדשן סי' ל"ה דמצריך להמתין בקידוש הלבנה עד מו"ש. ולפ"ז באח קטן פנוי דאם יביא ב' שערות כופין אותו לחלוץ כמ"ש בתשו' מים חיים סי' ע"ג קרוב הדבר לודאי שיעשה מצוה מן המובחר ומשהינין ואין כופין את הגדול לחלוץ עתה. אלו תוכן דברי' ועוד אביא מדברי' לקמן הנה ראיות הרבה מוכיחות דאף אם בודאי יעשה מן המובחר מ"מ שהוי מצוה לא משהינין. הראי' שהביא המג"א מש"ס דמנחות ע"ב דחביבה מצוה בשעתה שהרי אברים ופדרים כשרין כל הלילה ואפ"ה דוחין שבת היא ראי' חזקה. ומה שהשיב בתשו' עבודת הגרשוני דשם אין המצוה מצד עצמה יותר משובחת כי מה לי הקטרה ביום או בלילה. זה ליתא דהצלת עבירה היא יותר מעושה מצוה כמו שיבואר ובודאי מצוה מן המובחר שלא יחלל שבת בהדי עשיית המצוה. אך י"ל דשבת הותרה בקרבנות ציבור כדאמרי' ביומא מ"ו ע"ב ול"ה חילול שבת כלל ובשלמא אי אמרינן דחוי' הוה מצוה מן המובחר להמתין אך כיון דהותרה ל"ה כלל מצוה מן המובחר אמנם מש"ס דשבת קל"ג דמקשה במילה בצרעת דמותר למול אף באומר לקוץ בהרת בני קמכוין ואי איכא אחר ליעבד אחר ומשני בדליכא אחר וימתין עד שיהי' אחר דעול"ת דמילה בצרעת ודאי ל"ה רק דחוי'. וע"כ שיהוי מצוה לא משהינין אף שיעשה אח"כ יותר בהכשר וכן מוכח מדאיצטריך לא תבערו דאין שריפת בת כהן דוחה שבת דס"ד דעשה דוחה לל"ת והרי אפשר להמתין עד למחר, וע"כ שהוי מצוה לא משהינין אך שם י"ל דא"א להמתין שלא יענו הדין ושלא ישכחו דברים כמ"ש תוס' יבמות ה' ע"ב אך משרפת קדשים דצריך קרא שאינו דוחה יו"ט אף דאפשר להמתין ע"כ מוכח דשהוי מצוה לא משהינין. וע' שאג"א סי' צ"ו שהוכיח עוד מכמה מקומות דעשה דוחה ל"ת אף שלמחר אפשר לעשות בהיתר

(ב) והגאון מ' עזריאל האבד"ק לובלין הקשה בתשו' ברית אברהם סי' א' ובית אפרים סי' ה' על הב"י או"ח סי' י"א שכ' על ר' ירוחם שכ' דהא דשרי כלאים בציצית דוקא כשאינו מוצא ממינו אבל כשמוצא ממינו לא דחי ואינו נ"ל אלא אע"ג שאינו מצוי לו אולי הי' מצוי לו לא דחי ל"ת והיא תמה מש"ס דשבת קל"ג ומהרבה דוכתא דאם לא מצוי לו היום אע"ג שמצוי למחר עשה דוחה לל"ת ולפמ"ש גוף הסברא דשהוי מצוה לא משהינין י"ל דס"ל להב"י דדוקא במצוה שמחוייב לעשות כגון למול בנו ולשרוף קדשים שייך לומר שהוי מצוה לא משהינין אבל מצות ציצית דאין מחויב ללבוש טלית של ד' כנפות בציצית רק אם ירצה ללבוש מחויב בציצית כמ"ש בחינוך מ' פ"ו ע"כ ל"ש שהוי מצוה לא משהינין. ואם אינו מוצא היום ממינו ימתין ולא ילבוש הבגד עד שימצא ממינו ומי כופהו ללבוש ולהביא א"ע לידי חיוב ע"כ סברת הב"י ברורה ול"ק עלי' כל הקו'. הן אמת דקשיא לי אתוס' יבמות ד' ו' ד"ה טעמא שהקשו אי בעלמא עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת קרא דכלאים בציצית למ"ל ומה קו' והרי הו"א דוקא במצוה שמחוייב לעשות כגון יבום והדומה עשה דוחה לל"ת אבל ציצית דאינו מחוייב ללבוש הבגד הו"א דאין עשה דוחה לל"ת וע' תוס' כתובות מ' ומצות ציצית אפילו לכיבוד אב אינו דומה דשם כיון שאמר האב שרוצה מחוייב לעשות משא"כ מצות ציצית וצ"ע. עכ"פ נשמע מכל הנ"ל דאף שאפשר שיעשה למחר בלא דחיות ל"ת מ"מ דוחה ולא משהינין המצוה כ"ש אם יעשה אח"כ מצוה מן המובחר לא משהינין וכבר כתבתי דהצלת עבירה יותר מן המצוה דהרי אל"ת שלא יעבור מחוייב לפזר כל ממונו ולא יעשה כמבואר בסי' תרנ"ו וביבמות ז' אמרינן ל"ת חמיר מעשה וחידוש הוא שחידשה תורה דעשה דוחה לל"ת. ע"כ השתא בשביל שיקיים בזמנו מותר לעבור אל"ת כ"ש שלא לשהות המצוה בשביל שיקיים מן המובחר

(ג) והנה בשאג"א סי' צ"ו הקשה אסברא זו מנזיר מ"א דאמרינן אס"ד כי עביד במלקט ורהיטנא מצוה קעביד מדלא כתיב תער כר"ל דבאפשר לקיים שניהם לא דחי והכונה דאמאי הותרה התורה לגלח והרי אפשר במלקט ורהיטנא והרי י"ל דהתורה הותרה היכא שאין לו כעת מלקט ורהיטני ובהשקפה ראשונה הי' נ"ל דגוף הדין אם להשהות המצוה שלא יעבור אל"ת או שיעשה מן המובחר הוא פלוגתא דתנאי סוף עירובין דאמרינן שם שרץ שנמצא במקדש כהן מוציא בהיימנו שלא לשהות את הטומאה דברי ר"י בן ברוקה ר' יהודא אומר בצבת של עץ שלא לרבות את הטומאה ואמרינן בגמ' מר סבר שהוי טומאה עדיף ומ"ס אפושי טומאה עדיף. הנה שם רובץ עליהם מצות עשה דוישלחו מן המחנה כמ"ש תוס' שם ד' ק"ה ד"ה אמרי'. וס"ל לר"י ב"ב דשהוי מצוה לא משהינין אף דמטמא המיינו ועובר אל"ת דל"ג ממכניס כלי טמא למקדש נהי דא"ח כרת כמבואר בת"מ הובא בתיו"ט פ"ד דנדה דלא כרש"י עירובין (וע' בספרי חיו"ד ח"ר סי' ו' אות י"א הארכתי בזה) מ"מ ל"ת יש בו אך כיון שאין בו כרת עשה דוחה ל"ת. ואף במקדש ס"ל עשה דוחה ל"ת דלא כדאמרינן בזבחים צ"ו ור' יהודה ס"ל שהוי טומאה עדיף וס"ל משהינין מצוה שלא יעבור אל"ת.