בית יצחק אבן העזר חלק ב קמב

שוי' אנפשי' חד"א וכן דעת הפנ"י בסוגיא דפ"פ דמה"ט אין אוסרין על הבעל שאמר שראה דבר מכוער דבכיעור לא נאסרה רק מדרבנן ול"ש שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא בדרבנן ובתשו' רע"א מייתי ראי' מנ"י פי"ג דיבמות שכ' לישב הא דיבמה שאמרה לאחר ל' לא נבעלתי מבקשין ממנו שיחלוץ לה ומה איכפת לי' בחליצה וכ' מפני שהוא יכול לטעון אע"פ שנתתי לה גט אינה אסורה עלי בחזרה ואולי תתפייס ותחזור לי ואינו רוצה לאסרה עלי בחליצה והקשה רע"א הלא לפי דברי' שלא נבעלה נפסלה בגט ושוי' אנפשי' חד"א ואיך אפשר שתחזור וע"כ באיסור דרבנן לא שוי' אנפשה חד"א. ובאמת אין ראי' די"ל שמא תתפייס ותמצא אמתלא לדברי' משא"כ כשיחלוץ ודאי א"א בחזרה. והנה מתוס' משמע לכאור' דס"ל אף בדרבנן אמרינן שוי' חתיכה דאיסורא שהרי הקשו בכתובות ט' בקיבל אבי' קדושין פחותה מבת ג' נמי תשתרי בספק באונס לחוד דאוקמא בחזקת היתר ותירצו דאונס ל"ה רק מיעוט ורובא וחזקה רובא עדיף והקשו א"כ ל"ה ס"ס ותירצו דרוב רצון ל"ה רק מדרבנן א"כ בקידשה פחותה מבת ג' אינה אסורה רק מדרבנן ומה הקשו בגמ' מאי קמ"ל תנינא האומר לאשה קדשתיך הוא אסור בקרובותי' ומה קשי' שם אסורה מדאורייתא משא"כ בפתח פתוח באשת ישראל ל"ה רק מדרבנן ול"א שוי' חתיכה דאיסורא וע"כ גם בדרבנן אמרינן שוי' חד"א ואין חילוק כלל אך י"ל שם עיקר האיסור מדאורייתא דאם זינתה ברצון אסורה מדאורייתא והספק ל"ה רק מדרבנן אבל בנ"ד עיקר האיסור ל"ה רק מדרבנן מ"מ אין לסמוך ע"ז להתיר דמשמע מהרבה פוסקים דאפי' בדרבנן אמרינן שויא אנפשי' חתיכה דאיסורא וכ"כ הפמ"ג בש"ד סי' ק"י ס"ק ס"ב ולא נחית לחלק החילוק שחלקתי בין עיקר מדאורייתא ובשבות יעקב ח"א סי' צ"ג הביא ראי' מתוס' גיטין נ"ד דאפי' לענין יי"נ אמרינן שויא אנפשי' חתיכה דאיסורא אף דסתם יינם דרבנן ומ"ש שם פרק הנחנקין ט"ס וצ"ל הנזקין עיי"ש ועי' אלפסי סוף כתובות דפוס פרעשבורג. (וע' מ"ש ח"א סי' ל"ח אות י' וסי' מ' אות ב') גם אין לסמוך על זה שהאשה אינה יכולה לאסור עצמה על בעלה שני דהרי כבר אמרה שנאנסה עוד קודם שנשאת לזה דמחיי בעלה תבעה להחייט להגעריכט שנאנסה ממנו. נהי דלא אמרה זאת בב"ד מ"מ עכ"פ יש רגלים לדבר. ומבואר בסי' קט"ו סעיף ו' דברגלים לדבר יכולה אשה לאסור על בעלה אך הח"מ ס"ק כ"א מייתי דברי הרא"ש דאף באומרת טמאה אני לך ורגלים לדבר אי איכא טעמא להיתירא אין אוסרין אותה ובנ"ד איכא טעמא להתירא דלא מבעי' אם הי' ביום ודאי הדבר רחוק שיהי' באונס שהרי כפי דברי' היתה אשת הבועל בבית וגם עוד אנשים ואיך מאנס אשה בפרוזדור הבית ולא ירא מאנשים שיבואו להצילה. ואפי' אם הי' בלילה כיון שהי' אנשים בבית רחוק מאוד הדבר שיאנס ויכול להיות שמה שאמרה שנאנסה אומרת כן מפני הבושה או שרצתה לתבוע מהבועל שיחזיק הילד ויתן לה על הוצאות על כן טענה שנאנסה. על כן לדברי הח"מ אינה נאמנת לאסור עצמה לבעלה שני אך הב"ש ס"ק כ"ג מייתי לתוס' שחולקים על הרא"ש על כן בדרבנן יש לסמוך על שיטת הרא"ש

(כ) עוד יש לצרף דברי הב"ש סי' קנ"ב ס"ק י"ב שכ' על דברי הטור כשאמרה שלא בפני' גרשני אינה נאמנת אפי' אם נשאת תצא משני בלא גט והקשה הב"ח למה אין חוששין לדברי' לחומרא להצריכה גט משני כמו דחוששין לדברי' לאסרה לכהן וליבם וכ' הב"ש וז"ל לכן נראה דהיא אינה נאמנת בשום דבר אלא היא יכולה לעשות לנפשה חתיכה דאיסורא כגון הכא היא חתיכה דאיסורא לכהן וליבם אבל להצריכה גט ל"ש לומר חתיכה דאיסורא אלא אם היתה נאמנת היתה צריכה גט ובאמת אינה נאמנת והנה דברי הב"ש סתומים מאוד. ולכאורה נראה כוונתו דשויא אנפשי חתיכה דאיסורא הוא מטעם נדר כמ"ש מהר"י באסאן בתשובה הובא בשעה"מ פ"ט מאישות. (ונלפע"ד דעת הרא"ה בבדק הבית הנ"ל דס"ל דבאיסור דרבנן לא שוי' אנפש' חתיכה דאיסורא הוא ג"כ מסברא הנ"ל דכל שוי' אנפשי' חד"א הוא מדין נדר וס"ל דבאיסור דרבנן ל"ש לומר דקיבל עליו מדין נדר דא"כ הוא מדאוריתא אסור והוא לא אסר אנפשי' רק מדרבנן ע"כ ג"כ אין זה קבלת נדר וכיוצא בזה כ' הר"ן פ"ג דשבועות לענין ח"ש בנדרים ושבועות) ומ"ה כתב הב"ש דנדר ל"ש רק אאיסור שכבר אסר עלי' או שאינו מחוסר מעשה כגון באמרה גרשתני שאף אם היא שקר קיבלה עלי' לאסור לכהנים וליבמה לאחר מות בעלה. שזה מילתא דשכיח אבל שקיבלה על עצמה בנדר שבאם תקבל קדושין ואח"כ ימות בעלה שתצטרך גט משני לע"ע אין מקום לתלות הנדר מבלי מעשה הקדושין ומיתת בעלה ל"ש לומר שנדרה ומדין נאמנות אינה נאמנת ע"כ ל"ש לומר שויא אנפשי' חד"א. ולפ"ז י"ל ה"ה בנ"ד מה שאמרה בחיי בעלה שנאנסה ל"א שויא אנפשה חד"א. ומה שאמרה כעת לאחר נשואין שנאנסה אז חיישינן כעת שמא נתנה עיני' באחר. וכן י"ל דמה שאמרה קודם חליצה אין זה קבלת נדר אלאחר חליצה כיון דלע"ע לא נחלצה. ועיין בברית אברהם חיו"ד סי' ג' אות י"א ואה"ע סי' ח' אות ט' פירש דברי ב"ש קצת על דרך שפירשתי

(כא) והנה הטו"ז סי' קנ"ב תירץ קו' הב"ח דלא שוי' אנפשה חד"א דלא אסיק אדעתה שתאסר עצמה אם תקבל קדושין בלי גט. ולפ"ז ה"ה בנ"ד יש לומר דלא אסיק אדעתא דבדיבורה תאסור עצמה לבעלה אף אחר חליצה. ואולי גם כונת הב"ש כדברי הטו"ז. אמנם בעניותי נראה לפרש דברי הב"ש על דרך זה הנה גט פטורין ל"ש רק מבעלה ואם תקבל גט מאיש אחר לא מיקרי גט כלל. ואם תדור שלא תנשא לאיש עד שתקבל גט פטורין מאיש אחד שאינו בעלה הוי נדר שוא דא"א שתתגרש ממי שאינו בעלה. א"כ כשהאשה אומרת שלא בפני בעלה שגירשה אינה נאמנת מ"מ אסורה לכהן וליבם דהוי כנדרה שלא תנשא לכהן ושלא ליבמה היבם אף אם לא נתגרשה מבעלה. אבל לא תוכל לומר שאמת שלא נתגרשה מבעלה ומ"מ נדרה שאם תנשא לאחר ואח"כ ימות בעלה שלא תנשא לשום איש עד שיגרשה האחר בג"פ שזה דבר שא"א דהרי באמת אינה בעלה ולא מיקרי גט והוי נדר הבאי, ע"כ ל"ש לומר שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא. ולפי פירוש זה אין ראי' לנ"ד דכאן אם תדור שאם תתקדש תאסור על בעלה הנדר חל. מ"מ פי' זה רחוק מכוונת הב"ש. גם יש לעיין והמובחר דכוונת הב"ש כתירוץ הטו"ז ע"כ יש לומר אף למאי דמסיק הבית שמואל דשם צריכה גט דהוה שוי' אנפשי' חד"א באיסור תורה. משא"כ בנ"ד דל"ה רק באיסור דרבנן נ"ל דעל מעשה דלהבא היינו על לאחר חליצה לא אסקה אדעתה ולא נאסרה מחמת שוי' אנפשה חד"א כש"כ אם האשה תחזור מדברי' ותגיד האמת ותאמר אמתלא שמפני הבושה אמרה שנאנסה או שרצתה להוציא ממון מהבועל בודאי תהי' מותר לבעלה אחר חליצה

(כב) ובזה אף אם נתיר לבעלה השני שיחזור ויקח אשתו אחר החליצה אמנם צריך להמתין בהחליצה עד שימלאו צ"א יום מיום שגירש אשתו או לפחות מיום שפירש מאשתו וידוע לעדים שפירש באמת מאשתו ולא בא עליה דהרי פחות מג' חדשים אסור ליבם. כדי להבחין בין זרעו דיבם לזרעו של בעלה וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה כמבואר בש"ס דיבמות דף מ"א ע"ב ואף להבית מאיר דל"ב לגרשה קודם חליצה דמיקרי עולם ליבום הואיל וביד הבעל לגרשה מ"מ בפחות מג' חדשים ודאי אינו עולה ליבום ואינו עולה לחליצה כמבואר בש"ס וכ"כ בכנסת יחזקאל סי' ס"ז ובח"ס סי' ע"ה וזה ברור סיומא דפסקא האשה הזאת צריכה לפרוש מבעלה ובעלה יגרשה ותמתין ג"ח היינו צ"א יום ויחליץ לה יבמה ואם אפשר שתתן אמתלה על מה שאמרה שהי' באונס מה טוב ובודאי יהי' מותר בעלה להחזיר אותה ואם עומדת בדיבורה שהיתה אנוסה אבל ניכר לב"ד ששקר ענתה יוכל כת"ה להתיר לה שתחזיר לו אחר חליצה וקודם חליצה ודאי אסורה לבעלה ואם בעלה לא ירצה לגרשה באין אופן תהי' מופרש ממנו ג"ח באופן שאין חשש שיבא עליה ויחלוץ לה יבמה ואח"כ יוכל להתיר לה באופן שיסכים עמי גדול אחד וד' יצילנו משגיאות

והנני ידידו

סי' קיא

ב"ה פורים תרנ"ו

(א) בש"ס דמגילה י"ב ע"ב ס"ל לרבי מונא אם קראה סירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ופליגי לחד לישנא ס"ל לשמואל אין הלכה כרבי מונא ולרב ביבי ס"ל לשמואל הלכה כרבי מונא א"ר יוסף נקוט דרב ביבי בידך דשמואל הוא דחייש ליחידאי דתנן שומרת יבם שקידש אחי' את אחותה משום ר"י בן בתירה אמרו אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה אמר שמואל הלכה כריב"ב הדבר צ"ע משום דחייש ליחידאי בחד מקום ההכרח לחשוש בכל מקום ליחידאי ועוד הרי בגיטין ל' אמרינן לשמואל דלא מוקי מתני' כיחידאי וכ' תוס' בכורות י"ח אף דשמואל פוסק כר' יוסי זה דוקא בהך דב"מ י"ב אבל בהך דגיטין ל' לא ס"ל כרבי יוסי דעשו שאינו זוכה כזוכה הרי דלא בכל מקום פוסק כיחידאי

ונ"ל לפרש דרך פלפול דהגמ' דייק מדפוסק שם כרבי יהודה ב"ב על כרחך פוסק כרבי מונא דהנה בהא דס"ל לרבי מונא אם שהה חוזר לראש ורבנן ס"ל אאינו חוזר לראש ופוסק רב אין הלכה כרבי מונא הקשה תוס' מברכות כ"ב ע"ב ד"ה אלא לכולי עלמא ושייך לדף כ"ג דאמרינן שם בהי' מים שותתין על ברכי' פוסק עד שיכלה המים ולכ"ע אם שהה חוזר לראש וכן ס"ל לר' אבהו דף כ"ד ע"ב אם שהה במבואות המטונפות חוזר לראש. ותירצו דשאני התם דאינו ראוי לקרות משא"כ בהך דמגילה. הנה תירץ תוס' ניחא אם נימא דאף בדיעבד אם התפלל תפלתו תועבה על כן ל"ה ראוי אבל אם נימא דבדיעבד מהני תפלתו. שוב הו"ל ראוי כמ"ש תוס' חולין מ' ד"ה חייב ג' חטאות. (וזה דלא כמ"ש תוס' פסחים י"א והארכתי מזה בספרי (ע' ח"ר סי' ג'). והנה בברכות כ"ב פליגי רבה ורבא בהי' צואה במקומה וס"ל לרבא אעפ"י שהתפלל תפלתו תועבה וכ' הרב פמ"ג בא"ח סי' ע"א בא"א דרבא כשיטתי' דס"ל אי עביד ל"מ. ואמנם בתשו' ברית אברהם באה"ע סוף סי' קכ"א כ' דדוקא במעשה אמרינן אעל"מ. ולא בדיבור והובא בספרי חיו"ד ח"ב בהגהות ומפתחות סי' ס"ב בהגה ולפ"ז בתפלה א"ע מהני דלא כפמ"ג. והנה שמואל יסבור הלכה כרבי מונא דהלכה כר' אבהו וכסתם גמרא דאין לחלק דשם ל"ה ראוי דס"ל לשמואל בדיבור לכ"ע אע"מ ושוב הוה ראוי ומ"מ אם שהה חוזר לראש וה"ה במגילה חוזר לראש. ורב יסבור אעל"מ אף