בית יצחק אבן העזר חלק ב קלז

ביבמות קי"ב דלא מסקי דעתא דנפלה קמי' יבם עיי"ש א"כ ל"ה הנדר פשיעה ולו' דכל נדר אף שלא במקום מצוה הוה פשיעה דנודר כאלו בנה במה לא נהירא דא"כ למ"ד הקפת כל הראש שמיה הקפה איך נזיר מגלח לאחר מלאת ואי דשם גלי קרא נלמוד מזה דעשה דפשיעה דוחה לל"ת וקשיא על תוס' עירובין ק' וע"כ דזה לא מיקרי פשיעה ע"כ יש לעיין בתו' זה והרבה יש לפלפל בזה ואקצר

(ו) וחכם א' העיר בדברי התשב"ץ שכ' דאם הותר הנדר נימא כל יבמה שאין אני קורא בה יבמה יבא עלי' והקשה הרי חכם עוקר הנדר מעיקרא ותגלי מילתא למפרע דהי' חזיא אף בשעת מיתה ויותר הקשה על שעה"מ ה' נדרים שכ' בדעת הרשב"א דאפי' נשאל על הנדר לא חזי' ליבום כיון דבשעת נפילה ל"ח והרי חכם עוקר הנדר מעיקרא ולדעתי נכונים דברי התשב"ץ ושעה"מ דהרי תוס' כ' ריש יבמות דמה"ט אמרינן כל יבמה שאין אני קורא בה יבמה יבא עלי' היא כאשת אח שיש לה בנים דאין זה דרכי נועם שהיום נתיר לה ולמחר נאסרה א"כ כיון דהר"ן כ' בנדרים פ"ה במקדש ע"מ שאין עלי' נדרים מותרת להנשא ול"ח שמא תתיר נדרה א"כ בנודרת הנאה מיבמה אם נימא מחמת נדרה ל"ח ליבום וחליצה מותרת לישא אף כשתשאל ותעקר נדרה למפרע היא כאשת אח שיש לה בנים דאין דרכי' נועם שתאסור אח"כ ויש לפלפל בזה ושמא תלי' דברי תשב"ץ ושעה"מ במחלוקת ר"י ור"ל בענין תגלי מיל"ל יבמות ל"ה. אמנם המובחר דמשמע לתשב"ץ דמשנה דנודרת הנאה מיבמה מיירי אפי' בנודרת הנאה דרך קנס או תנאי דבנדר כזה כ' בתשובה לרמב"ן סי' רנ"ה דניתר אפי' בחרטה דהשתא] וכ' שעה"מ ה' שבועות דלא ניתר למפרע. ובזה הקשה והרי בשעת נפילה היתה אסורה וכן דברי שעה"מ ויתכן יותר שהקשה. על מה דתנן במתני' ואם נתכוונו לכך אפי' בחיי בעלה מבקשין לחלוץ לה והרי נדר זה לא נדרה רק שלא ליבם ולא הי' בדעתה לאסור רק כמו תנאי ונדר זה ניתר בחרטה דהשתא ולא נעקר למפרע ואזה כ' איך חולצת ומ"ש התשב"ץ הותר ע"י פתח לאו דוקא או דבתחלה מיירי ע"י פתח אך מה שהקשה לא מיירי רק בהותר בחרטה. ולדינא כבר כתבתי דיש להתאמץ שיחלוץ הקטן כדברי ב"ש והנה ראיתי בתשו' פרח מטה אהרן ח"ב סי' מ"ח שהובא בשו"מ הנ"ל ובתשו' שם מבואר דאף ביש לאח הגדול אשה והקטן פנוי מצוה בגדול ואמנם יען שב"ש מביא בשם הריטב"א דחליצת קטן עדיף. ובפמ"א לא הביא דברי הריטב"א ואין מפלפל בענין זה כלל ע"כ אין לזוז מדברי הב"ש

(ז) ובדברי הרשב"א שהובא לעיל שהק' דלחשוב שש עשרה נשים וכגון שגירש ע"מ שלא תנשאי לפלוני ונישאת לאחי' ומת דפוטרת צרתה כיון דאסורה להתיבם מחמת איסור א"א העירני חתני הה"ג. מהר"נ לעווין נ"י כעת אבד"ק ראהאטין לישב עפ"ד הר"ן ריש המגרש שכ' בע"מ שלא תנשאי לפלוני והלכה ונישאת איך יהי' הגט בטל ובני' ממזרים הרי אינה יכולה לעבור על תנאה שאם נישאת הגט בטל והוא אשת איש ולא חלו הנישואין כלל ותי' דהוה כאומר לה אם תנשאי לפלוני יהי' הגט בטל עד אותה שעה שתנשא ומנשואין ואילך ג"כ יתבטל ובאותה שעה שתנשא יהי' הגט קיים והוה כאומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי עיי"ש. וא"כ לדברי' שפיר משכחת לה שתהא ראוי לעלות ליבום שברגע זו אשר יבם אותה ברגע זו הגט חל ול"ה אשת איש וא"כ איך תפטור צרתה אם היא בעצמה עולה ליבום. ובזה מיושב קו' המפרש שהקשה על הירושלמי דמקשה על ר"א וליחשב ט"ז נשים ולא מקשה גם אליבא דרבנן דהרי בע"מ מודו רבנן ולהנ"ל נכון דבע"מ לא מפטרה צרתה כיון דהיא. עצמה בת יבום הוא ורק בחוץ מקשה הירושלמי שפיר ואליבא דר"א

והנני ידידו

סי' ק"ח ב"ה פרעמישלא תרמ"ו לפ"ק

(א) בדבר השאלה באחד שמנעוריו הוא איטר יד ורגל היינו שמניח תפילין בימין ומעודו הי' הולך ועקר כרעא שמאלא ברישי' אך שזה כערך חצי שנה נחלש בצדו השמאלית שקורין לעהמונג אך שאינו רק מקצת בצדו השמאלית בפי' ובידו וברגלו השמאלית וע"י כן יעקר כעת רגלו הימנית ברישי'. ועכ"ז כשהולך ועוקר רגל ימין בפסיעה ראשונה ואח"כ כשעושה פסיעה שני' ועוקר רגלו השמאלית מעמיד רגלו השמאלית להלן מרגל הימיני ולא כשאר אנשים שהם גילעהמט שסומכים רגל השמאלי לרגל הימיני. ובאתה אשה לחלוץ והוא גדול האחין אם טוב שהוא יחלוץ או אח השני שהוא ג"כ בא בשנים וראוי לחליצה ורוצה לחלוץ

(א) תשובה הנה באיטר מבואר בכנה"ג ובשאר פוסקים ובנובי"ת סי' קנ"ה דאם יש לו אח אחר יחלוץ האחר דכיון שיש סוברים שאין לו תקנה ויש סוברים שיחלוץ בב' רגליו היא מחלוקת אם בבת אחת או בזא"ז. ע"כ טוב יותר שיחלוץ האחר אפי' רחוק איזה פרסאות אין לעשות מעשה נגד הרמב"ן

(ב) אמנם בנ"ד י"ל לכאורה דכיון דכעת עוקר רגלו ימינו ברישא א"כ ל"ה כעת איטר. והנה אם נעשה אח"כ איטר מחמת הרגל מבואר במרדכי ה' תפילין ב' דעות אם מיקרי איטר וכ' בדגול מרבבה בא"ח סי' כ"ז דזה דוקא אם הרגל מעצמו אבל ע"י חולי הוה איטר לכ"ע. ולפ"ז יש סברא לומר דאם הי' עד היום איטר ועתה ע"י חולה חשש כח רגל שמאל שוב ל"ה איטר דחזר לקדמותו והוה ימין דידי' כימין של כל אדם אמנם בנ"ד שאומר שמילדותו עקר רגל שמאלי ברישא י"ל שלא יצא מכלל איטר ע"י חולה דימין דידי' הוא חלש כבראשונה אך שמחמת חולי הוא מוכרח לעקור רגלו הימנית ברישא ויכול להיות שיתרפא ויהי' אטר כמקדם. וגם השתא לא יצא מכלל איטר ע"י חולי.. עוד יש סברא לומר דהרי רוב החולים שהם גילעהמט שומטים רגלם ומגררים רק הואיל דרגל שמאל שהיא ימין דידי' יש לו כח יותר ע"כ אף שהוא גילעהמט במקצת מ"מ יש לו כח ברגל זה להעמיד בפסיעה השני להלן מרגל ימיני. ע"כ השמאל הוא ימין דידי', וא"כ דינו כשאר איטר שצריך לחלוץ בשתי רגליו. ולפ"ז י"ל דעוד גרע משאר איטר לפמ"ש בתשב"ץ ח"א סי' קס"ז דבאיטר שצריך לחלוץ בב' רגלי' אם לא יכול למודחסי' לרגלו השמאלית אסור לחלוץ וצריך ששתי רגלי' יהי' ראוין לחליצה, ע"כ יכול להיות שברגלו השמאלית שהוא גילעהעט במקצת לא יוכל למודקס רגלו היטב אכרעי'. ומ"מ לו לא הי' אח היינו מקילין לחלוץ בב' רגליו הגם שבתשו' שואל ומשיב תנינא ח"ג סי' קכ"ג בתשו' השני' שהשיב לק' סקאהל כ' בעובדא דשם שאם רגל השמאלי שהוא שמאלו של כל אדם כאיב לי' פשיטא שיחלוץ בימין לכל העולם אילו בעובדא דידי' לא הי' איטר מנעוריו וגם אולי הי' כאיב לו מילדותו ומחמת הכאב עקר שמאלו ברישא כמבואר שם. אמנם בנ"ד בעי חליצה בב' רגלים ע"כ אם יש אח אחר לחלוץ למה נעייל לספיקא

(ג) ע"כ הדבר פשוט דהאח השני יחלוץ כמ"ש בתשו' דברי חיים ח"ב סי' קע"ו דאם יש איזה עדיפות בחליצת הקטן מהגדול חליצת הקטן עדיף. גדולה מזה מבואר בכנה"ג ס"ח אות מ"ה דמי שהי' קטע וחגר ושאר מימי הגוף כיוצא בזה הנכון שאם יש אחר שלם בגופו שיחלוץ האחר ולא הוא. הגם דבשאר מומי הגוף לא נודע לנו טעמו. ואולי הטעם משום דאמרינן יבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה וה"ה לשאר מומין כמבואר בסי' קס"ה ס"ג ואם הי' אחר ליבם הי' אמרינן לה שיבם האחר וכופין אותה. ע"כ גם לחליצה עדיף האחר. כ"ש בנ"ד שיש כמה ספיקות בחליצה והאח הגדול הוא גילעהמט במקצת כ"ש שהאח האחר עדיף

סי' ק"ט

ב"ה פרעמישלא תרמ"ז לפ"ק

ע"ד השאלה באחד שנחלה ר"ל ובאו לפנינו שנסדר לו גט. כי אין לו בנים למען לא תהי' זקיקה לחליצה. ובאה האשה לפנינו ומצאנו שאין בהאשה דעת צלולה ואינה יודעת להבחין בשום דבר. אף בין מטבע למטבע ואין לה שום הבנה הגם שלא נדע אם מקרעת כסותה או מאבדת מה שנותנים לה וגם אף אחד מאלו סימני שוטה המבואר בגמ' מ"מ לא נדע אם יש בה עכ"ז היא אינה בדיעה צלולה ומיושבת כלל. ובודאי אינה יודעת לשמור פתחי נדה ושאלנו לאמה ואמרה שהיא היתה בודקת אותה כללו של דבר אין בה דעת כלל ובודאי אינה יכולה לשמור את גיטה וזאת לא נודע לנו אם היתה כן בשעת נשואין רק כפי הנשמע היתה ג"כ בשעת נשואין כן. ולא גירשה בעלה ושבק לן חיים. ויש לבעלה, אח אלמון שיש לו ד' ילדים והוא עני ורוצה לישא אשה ועדיין לא עבר ג' חדשים ממיתת אחיו אם מותר לישא אשה כי אין לו מי שיטפל עם ילדיו: (א) תשובה הנה בסי' קנ"ט מבואר ברמ"א דאם לא עשה שידוך קודם מיתת אחי' אסור לישא אשה עד שיחלוץ ליבמתו. אמנם בנ"ד שלא יוכל לחלוץ כי היא נשתטת יש ספק אם יוכל לישא אשה

ונלפע"ד להתיר מכמה טעמים. א) הנה זקיני ח"ץ סי' קט"ז חולק על מהר"י מינץ ורמ"א ושורש דברי' דכיון דכ' הרמ"א בסי' א' דבארוסה וביבמה לא החרים א"כ אמאי לא ישא אחרת עוד כ' דכיון דיש זיקה ל"ה רק מדרבנן וחרם ר"ג תקנתא תקנתא לתקנתא לא עבדינין כדאיתא בב"מ דף ה' בהאי רעי' ובנאות דשא סי' ל"א חולק על הח"ץ ועיין בעצי ארזים סוף סי' א' כ' ג"כ דטעם הרמ"א דאסור לישא אשה משום שלא יהי' חליצה פסולה דכיון דאם ישא אשה לא יוכל אח"כ ליבם דהפי' הוא דביבמה לא החרים הכונה שאין כופין לחלוץ אבל ליבם אין מניחין לו. על כן ההכרח לחלוץ ולא יהי' ראוי ליבום ונהי דאינן חוששין לזה בדיעבד ולא חשבינן אין עולה ליבום כיון שאיסור דבר אחר גרים מ"מ לכתחלה לא שבקינין משום האי טעמא. וגם י"ל טעם רמ"א סי' קנ"ט משום ביטול מצות יבמין. ועיין בתשו' הגאון ר' אברם ברודא בתשו' אבן השוהם סי' ל"ה. ובדבר מ"ש הח"ץ תקנתא לתקנתא לא עבדינין הנה בשבועות מ"ז יש פלוגתא בזה בין רבנן ור' יהודה. ובגוף הדבר כבר נתוכחו גדולי המורים אי במים שאין להם סוף מתירין בסימנים דרבנן. עיין בית מאיר והרבה פוסקים וע' תוס' נדה נ"ז ד"ה מבין הנכרים. ואין להאריך כאן דמי יהין להורות נגד רמ"א מ"מ בנ"ד דיש ספק שמא לא הי' קדושין כלל. דכיון דידעינין שלא הי' מעולם דעתא צלותא. רק דמ"מ אין מתירין אותה מטעם זה כיון שלא נודע בבירור אם הי' כן בשעת נשואין. א"כ עכ"פ מידי ספקא לא נפקא א"כ מותר לישא מטעם ס"ס שמא הלכה כח"ץ והרי יש מחלוקת בדבר דהרי רמ"א התיר בשידך ושמא ל"ה קדושין כלל: