בית יצחק אבן העזר חלק ב קלה

דכתיב זקני העיר. וקשי' הרי הו"ל דינו ממונות ולכן צריך הטעם דחיישינין ללעז. ושמא בפשיטות י"ל דקרא בודאי אתי' היכא שהביא הבעל עדים ולדיני נפשות ולכן כתיב זקני העיר ובגמ' פליגי היכא דבא רק להפסיד כתובה באומר פתח פתוח מצאתי כפירש"י אי בהביא הבעל עדים והיכחשום למאה סלע ולכן אין ראי' מקרא. והרבה יש לדבר מזה. וקצרתי (ועדיין צ"ע דהרי בקרא כתיב ולקחו זקני העיר ההיא וגומר ויסרו וגומר ולזה ל"צ רק ג') ואמנם מה דלא דרשו מלשון השערה הטעם דכיון דצריך ב"ד סמוכים לדון דיני נפשות אורחא דקרא לכתוב השערה דמיקרי מקום ישיבת הדיינים אולם בחליצה כתבו תוס' יבמות ק"א דמשמע ג"כ השערה מקום ישיבת הדיינים קבועים סמוכים ומ"ה ס"ד דלא מהני הדיוטות אך לבתר דילפינין מקרא דזקני מיותר או מקרא דלעיני דל"ב סנהדרין או ב"ד סמוכים למה כתיב השערה ולכן דרשי בספרי השערה שצריך שיהי' בגבהה של עיר

(ו) וצ"ע לפ"ז מה דקאמר בספרי מצוה בב"ד שיהי' בגבהה של עיר ושיהי' בזקנים חדא אם בעי זקנים היינו סמוכים. א"כ תיבת השערה אורחא דקרא. ועוד הרי באמת ל"ב זקנים כדיליף בגמ' ובמשנה ואף לכתחלה משמע במשנה דל"ב זקנים, ע"כ נ"ל דצ"ל בספרי או שיהי' בזקנים. וגם לפי הגי' דידן י"ל הכי ו' הוא ו' המחלקת ויותר טוב לגרוס או. והכוונה שצריך שיקיים הקרא דהשערה. אי שיהי' זקנים ונקט השערה דכן נקרא מקום מושב זקני העיר או אם לא יהי' רק הדיוטות יהי' מקום גובהה של עיר דזה נקרא ג"כ השערה בה' הידיעה. ועכ"פ נ"ל דכיון דבעי מקום מפורסם א"כ נ"ל דאין לחלוץ בכפר דאיזה מקום מפורסם יש שם בכפר. אולם י"ל דהקרעטשמי שבכפר מיקרי מקום מפורסם. אך אולי לא נקרא השערה רק מקום מפורסם בעיר. דברוב פעמים סמוכים לשון שער עם עיר. ולשון שעריך משמע שער העיר וכתבו תוס' בכתובות מ"ז דבעיר שרובה נכרים מיקרי שעריך שער ב"ד. א"כ בעינין עכ"פ שערי ב"ד קבוע. ולא בכפר במקום שאין קביעות ב"ד ולא שערי העיר. ומה שכתב כת"ה דכיון דכתיב השערה אל הזקנים, ואנן אין לנו זקנים סמוכים וע"כ לא בעינין ג"כ השערה זה ליתא דכיון דמבואר במשנה. דאף לכתחלה ל"ב זקנים ואף הדיוטות ילפינן. מ"מ מנ"ל דלא בעינן השערה שהיא מקום מפורסם בעיר. ועיין רש"י סנהדרין י"ז דמה"ט מקום שאין בו עשרה בטלנין אין ראוי לסנהדרין דקיימי לן במגילה כל כרך שאין בו עשרה בטלנין נידן ככפר ולא ראוי' לסנהדרין וכאן דכתיב בחליצה וקראו לו זקני עירו על כרחך אין לפרש זקני עירו ממקום שנולד שם. דאין לזה שום סברא ובשלמא גבי בן סורר ומורה דכתיב אל זקני עירו ואל שער מקומו בעינן קרא כדכתיב. שיהי' הזקנים בעיר בעת שנעשה שם בן סורר. ול"מ זקנים שמעיר אחרת. משא"כ בחליצה הכונה זקני עירו. העיר שעומד בה השתא בעת הקריאה. ואולי גם בבן סורר מהני אם באו זקנים מעיר אחרת לעירו לדון שם. אשר ע"כ אם בא מעיר אחרת כעת המה זקני עירו משא"כ אם הוא בכפר והב"ד באים לכפר בודאי לא נקראו זקני עירו דאינו עומד בעיר. וניהו נמי דגלי קרא דזקני לאו דוקא דה"ה הדיוטות עד אין ריבוי אחר רבוי אלא למעט כיון דכתיב כבר הזקנים וכ"כ הריטב"א מ"מ מלת עירו אין להוציא ממשמעות וכפר לא מיקרי עיר

(ז) והנה מקרא דכתיב השערה לכאורה יש לומר כיון דדרשי חז"ל דצריך לקבוע דוכתא מדכתיב השערה ופרש"י מקום מזומן לכך י"ל דכל שהיא מקום מזומן מהני ורש"י פי' מקום מזומן לכך משמע לחליצה ובכה"ג בהגהות ב"י אות ז' מייתי בשם תומת ישרים דלהני מקום מזומן לדין סתם. וכ' הכה"ג דלא זכינו לתשובה. עוד מייתי בכה"ג באות י"ט שם שתקנו הקדמונים לקבוע מקום בבית היבמה מפני נשים יקרות שלא לצאת מבתיהם וראיתי בספר אחד נדפס מחדש מהה"ג האבד"ק יאס שהקשה עלי' דקרא כתיב ועלתה יבמתו השערה ואיך ילכו הב"ד אצלה. אמנם ע"כ כונת הכה"ג שהב"ד יקבעו מקום בביתה. וקודם החליצה תלך מביתה ואח"כ תבוא למקום ישיבת הדיינים ויתקיים ועלתה יבמתו השערה ומה דקשי' מפ' זה בורר דילפינין הולכת אחר היבם שנאמר וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה. י"ל דזה דוקא כשהיבם אינו רוצה רק בזקני עירו כמ"ש בתשו' שיבת ציון יבואר לפנינו ומ"מ קשי' הרי בעינין מקום מפורסים ועכצ"ל כיון שהשמש מכריז ביום הקביעות איך למחר בבית פלוני החלוץ פ' כמ"ש הכה"ג בשם מהר"י הלוי מיקרי זאת מקום מפורסים. אך כ"ז כשהיא בעיר. ומיקרי זקני עירו. וגם השערה מיקרי מקום מפורסים שבעיר לישיבת הדיינים כמ"ש תוס' בכתובת מ"ד דשעריך מיקרי שערי ב"ד וכיון שהקבעה הבית לישיבת הדיינים לחליצה בעיר מיקרי זאת השערה משא"כ בכפר לא מיקרי השערה ולא זקני עירו

(ח) והנה כת"ה כ' דלכתחלה מצוה בזקנים ומדייק מלשון הירושלמי מצוה בזקנים ומנין אפי' הדיוטות. ואני כתבתי לעיל דבש"ס דידן משמע דלכתחלה בהדיוטות. וכעת ראיתי בפי' המשניות שכ' ההדיוטות אינן חכמים אלא שיודעין קריאת הלשון והחליצה מותרת בהן בשעת הדחק הרי מבואר כדברי כת"ה. אמנם לדעתי נראה דאין כונת הרמב"ם דלכתחלה מצוה דוקא בסמוכים וגם הירושלמי אין סובר כן. רק כונת הרמב"ם דלכתחלה בעינין שיהי' מומחין יודעים דיני חליצה. ובדיעבד או בשעת הדחק כשר אף אם אין יודעים רק קריאת הלשון וכבר מבואר בנימוקי יוסף ובריטב"א שפי' הדיוטות שאינם סמוכים אבל בעינין שיודעין בטוב דיני חליצה, וכן מבואר ברמ"א ובדיעבד כשר אפי' עמי הארץ ואולי גם הירושלמי ס"ל כן ופירש זקנים לא שהם סמוכים רק מומחים ולכן לכתחלה מצוה בזקנים. ועיין בב"ש ס"ק ג' בפי' סדר חליצה ודוק

(ט) והנה בגוף הסברא שכתבתי דמה דאין לעשות חליצה לכתחלה בכפר משום דבעי זקני עירו והכונה בעיר שעומד השתא. הנה מצאתי בתשו' שיבת ציון סי' צ"ז וצ"ח תשובות אריכות בענין זה. והנה שורש דברי' דדוקא במקום שיש ויכוח בין היבם והיבמה דהיבם אינו רוצה ללכת אחרי' והיא אינה רוצת ללכת להיבם כתבה תורה זקני עירו ולא זקני עירה כדדרשינין סוף פ' זה בורר משא"כ אם היבם מרוצה ללכת להיבמה למקומה לא קפדינן שיתקיים מקרא ושלחו לו זקני עירו. ומהני זקני עירה ג"כ דלא כמ"ש היש"ש. עיי"ש שהאריך ולפ"ז י"ל דמצד קרא דזקני עירו אין קפידא לחלוץ בכפר. ועוד הרי מבואר בנ"י סוף זה בורר וברמ"א סי' קס"ו דאם היבם במקום דירתה אין כופין אותה שתבא אל היבם רק כופין אותו שיבא למקומה הרי דאם אי אפשר לקיים זקני עירו מהני זקני עירה. וה"ה שנאמר דאם מקום דירתו בכפר וא"א לקיים זקני עירו ל"ב זקני עירו. ומהני קריאת הדיינים בכפר. דמה שכתבתי לעיל דשאני כשהוא חולץ בעירה כיון שהחולץ כעת בעיר הזאת מיקרי עכ"פ זקני עירו כיון שהוא כעת בעיר זה אינו דלא מיקרי זקני עירו רק במקום שדר בקביעות ועכ"פ שיהי' דר שם ל' יום כמ"ש ביש"ש סוף פ' מצות חליצה. או שיהי' לו בית בעיר כמבואר באה"ע סי' קכ"ח ובש"ס דב"ב דאם קנה בית הוא כאנשי העיר מיד ואף דבסי' קכ"ח מבואר דאם קנה בית דירה הוי ספק אם מיקרי הדר מ"מ לענין עירו ודאי כן היא. משא"כ כשהוא אינו בקביעות וכיון דחזינין דאם הוא מרוצה יכול לחלוץ בעירה י"ל דה"ה בכפר אם מקום דירתו בכפר הן אמת דאם הב"ד אינם רוצים יכולים לכופו שיבא העירה כמבואר בסי' קס"ו אך אם הם רוצים אין זאת מעכב מה דלא מקיים זקני עירו

(י) הן אמת דעדיין יש לומר נהי דמה שכתבה תורה זקני עירו ודייקינן ולא זקני עירה זה דוקא שהוא אינה רוצה לבוא לעירה דהתורה נתנה לו זכות זה שתצרך האשה לבא לעירו אבל כשהוא רוצה לבא לעירה אין קפידא בכך מ"מ גוף הקרא דזקני עיר יש לקפידא מקום לחול. וכשחולץ בכפר לא מקיים כלל קרא דזקני עיר כיון שהם עתה בכפר. אך זה אינו דהרי הדיינים המה זקני עיר כיון שמקום דירתם בעיר. ובודאי נראה דאם החולץ ג"כ מקום דירתו בעיר. ועתה הוא בכפר מיקרי זקני עירו כיון שמקום דירתו בעיר. הגם דמדברי הרדב"ז שכ' דאם היבם והיבמה מב' מקומות. והוא נסע למקום אחר צריך לילך לעיר שדר בקביעות והאשה צריכה לילך אחריו. משמע דבעיר שהוא עתה אין לכופה לבא לשם גם הוא יכול לכופה לבא לעיר שדר כיון דנקראי' זקני עירו ועכ"פ כיון דהם נקראים זקני עיר, אך לא זקני עירו. א"כ כיון דבלא"ה לא קפדינין אזקני עירו הדבר ברור דמצד קרא דזקני עירו אין קפידא לחלוץ בכפר. ובלא"ה י"ל כיון שאין יכול לקיים קרא כדכתיב. אף לענין העיר אין קפידא. וע' בספרי לא"ח סי' מ"ח אות ב' כתבתי להסתפק במקום שאין יכול לקיים וגלח כל שערו כגון בספק נזיר ספק מצורע אם בעי לקיים ולגלח מקצת שער ובמ"א כתבתי (בס' ליו"ד ח"ר ס' צ"ד אות י"ב) לענין חולה וזקן שאין יכולי' לאכול כזית אם חייבין לאכול מקצת כזית. ובש"ס משמע דמקרי שלא לאכליו. והפסח פסול אם שחט לשמן. כיון שאין יכולים לאכול כזית. מיהו שחט לשם שיאכלו מקצת כזית י"ל דל"ה שלא לאכליו ומיהו כתבתי דכיון שאין ראוי לאכילת כזית מיקרי שאין ראוי לבילה. ואכילת כזית מעכב. ואכ"מ להאריך. כי בנ"ד אין קפידא כיון דמיקרי זקני עיר. שהם דרים בעיר

(יא) והנה אם הכפר בתוך עבורו של עיר ודאי מקרי זקני עירו. אך אם הוא בתוך תחומה עיין בסי' קכ"ח מה שמפלפל בג"פ אי דיני הגט דומה לנדרים ולפ"ז במה דפליגי בש"ס דמכות בעיר שאין בה זקנים. אי הבן סורר סמוך לעיר שיש בה זקנים בתוך התחום י"ל דמיקרי זקני עירו. ואינו דומה לנדרים דבעי תוך עבורו של עיר. דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם. אך גם בלשון תורה י"ל דתוך תחומי לא מיקרי על שם העיר ועיין בג"פ סי' קכ"ח סוף ס"ק כ"ו ובפתחי תשובה שם ובשלטי גבורים פ' לא יחפור. על כן צ"ע בדין זה. והנה לשון מתא כותבין בין שהעיר גדולה או קטנה כמבואר ברמ"א אה"ע סי' קכ"ח ס"ק ב'. ומשמע אף שאין בה עשרה בטלנין אולם בלשון עיר עדיין יש להסתפק דאף דרש"י כ' בסנהדרין י"ז דקיי"ל כרך שאין בו עשרה בטלנין נדון ככפר הילכך לא חזי' לסנהדרין מ"מ לשאר דברים נדון כעיר דדוקא בסנהדרין בעי עיר גדולה. ובש"ס דמגילה אמרינן איזה עיר כל שיש בה עשרה בטלנין והיינו טעמא דמגילה דכרך שאין בה עשרה בטלנין נדון ככפר דשם בעינן עיר גדולה כמבואר במשנה. וע' תוס' מגילה ג' ע"ב לענין מוקף חומה באין עשרה בטלנין ובפוסקים ע"כ נראה דאם נקרא עיר דינו כעיר והיינו טעמא דלענין לקבוע ב"ד של ג' לא בעי מאה ועשרים כמ"ש הר"מ פ"א מסנהדרין. דלא כמו שרציתי לומר לעיל בפשיטות (שוב ראיתי בירושלמי פ' חלק ה' י' דפחות ממאה מיקרי כפר ופוסק כן הר"מ מ פ"ד מע"ז ה' כ' וצ"ע מהך דמגילה) ועמש"ל סי' צ"ז להלכ' וכיון דליתא לחשש שחששנו לעיל משום קרא דזקני עירו. לא נשאר רק החשש מקרא דכתיב השערה. וכיון דכמה פוסקים ס"ל דפירש השערה בה' הידיעה מקום מפורסם וא"כ י"ל דמקום המפורסם בכפר מיקרי נמי השערה ומה דאיתא בספרי בגובהה של עיר אורחא דמילתא נקט וקצת ראי' דשעריך שייך נמי בכפר דהרמב"ם פסק פ"ד מע"ז דפחות ממאה מיקרי כפר לענין עיר הנדחת ופ"א מסנהדרין כ' דפחות ממאה ועשרים מעמידין ב"ד של ג' ולא הותנה שיהי' מאה עכ"פ משמע דאף פחות ממאה מיקרי שעריך. סוף הדבר מן הדין החיוב על היבם לבוא העירה לחלוץ שם ומ"מ אם אין רוצה ואין להביאו לזה שיבוא ברצונו הוי כשעת הדחק דאין בידינו להעמיד הדת על תלו לכופו ורשאין לחלוץ בכפר בהקרעטשמי דהוי מקום מפורסם ויכריזו מקודם שיהי' החליצה למחר באיזו מקומן כיון דמקום עיגון הוא ומ"מ העצה יעוצה לדבר על לב היבם לחלוץ בעיר שלא יצטרכו לידי כך ויקיים גם דברי הספרי כפשטן וגם אולי לשון השערה משמע בעיר

(יב) ודע דראיתי מעשה בתשו' שיבת ציון דלמ"ל קרא דיבמה הולכת אחר היבם מקרא דזקני עירו ות"ל דהתובע הולך אחר הנתבע כיון שהיא תובעת לחולץ. ונ"ל דס"ד כיון דמצות