בית יצחק אבן העזר חלק ב קכח

תהי' זקוקה לחליצה ואחר הגט נשארה אשתו עמו והי' תמיד ב' שומרים אם המגורשת ומשרתית ושבק המגרש לן חיים. ואחר מותו הוציאו קרובי היבם קול במחנה העברים שהאשה נתיחדה עם בעלה וכי יש עדים בדבר והכריז הרב בביהכ"נ בשמו ובשם האשה שמי שיודע עדות יבוא ויעיד כי שמע ששכרו עדי שקר למען תהי' האשה זקוקה לחליצה ויוציאו ממנה ממון וכונת הרב שבעירו יתביישו להעיד שקר כי קלא דלא פסיק שהעדים שקרנים וגם שבעירו היו חוקרים ודורשים היטב ובנקל יוכלו להזימם או להכחישם. ואמנם נגבה עדות בק"ק סטאנישליב שלא בפני האשה והעדים המה רקים ופוחזים ויש עדים לפוסלם אך שהרב מתירא לפסול העדים בפניהם מחשש מסירה מעניני סידור קדושין ותקנות העיר אבל שמע שלא בפניהם מעדים לפסול העדים שהעידו. וגוף הגב"ע לא נראה לפניו. ונוסף ע"ז הנה האשה הוחזקה נדה בשכנותי' והעידו נשים שלהאשה הי' לה וסת קודם הגט ואחר הגט והנשים מבית הטבילה העידו שהאשה לא היתה בבית הטבילה קודם הגט כמה שבועות וגם אחר הגט לא היתה בבית הטבילה ע"כ גוף השאלה בשנוי לשון. ואמנם השגתי מכתב מאחד אשר בדעתו לאסור אשה זאת ושם מבואר דהעדים הם כשרים וגם שהאשה היתה בבית המרחץ כמה פעמים בעש"ק כדרך הנשים שאננות. ושבעלה הלך על משענתו ונשתדך עם האשה לישא אותה כי הקול תלי' ממנו ומת פתאום והעדים העידו שהבעל והאשה ראו את העדים

(א) תשובה מקור הדברים בש"ס דגיטין פ"א במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי ס"ל לב"ה צריכה הימנו גט שני ומוקמינן בגמ' דמיירי בלא ראוה שנבעלה וס"ל לב"ה הן הן עדי יחוד ולכן צריכה גט שני וכ"פ בש"ע אה"ע סי' קמ"ט אך שם מבואר דבחזינן שבעל הוי ודאי קדושין ובלא ראוה שנבעלה ל"ה רק ספק קדושין ולכאורה י"ל כיון דל"ה רק ספק קדושין ע"כ ל"ה ודאי שבעל לשם קידושין רק ספק שמא בעל לשם קידושין א"כ נוקמא אחזקת פנוי' וע"כ צ"ל משום חומרא דא"א דהוא איסור כרת ומיתת בית דין לא מוקמינן אחזקה כמו שכתב רש"י חולין קל"ד ד"ה חלה כיון שיש בה עון מיתה לא מוקמינין אחזקה. א"כ בנ"ד דליכא עון מיתה רק איסור יבמה לשוק מוקמי' אחזקת פנוי'. כזאת י"ל לכאורה אמנם ברש"י מבואר במקומו כיון דנתייחדה ודאי אנן סהדי דלא פירשו זה מזה א"כ משמע דבודאי בא עלי' וע' בהגה"מ בתשו' א' לה' אישות. א"כ צ"ע אמאי מבואר בש"ע דל"ה רק ספק קדושין וצ"ל דהחילוק בין ראוה שנבעלה ללא ראוה עפ"י המבואר ביבמות קי"ט סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא וכ' הרשב"א דתי' רבא אתיא אפי' לרבנן וס"ל לרבנן נמי סמוך מיעוטא דמפילות לחזקת איסור לשוק ואיתרע לה רוב. ואף דרבנן לא ס"ל סמוך מיעוטא לחזקה אדרבה ס"ל רובא וחזקה רובא עדיף וספק מיעוט מפילות מרע לרובא דמתעברות ממש דמאותו חלק המרובה שמתעברות אתה מסלק מקצתן מפילות אבל מיעוט העומד לגמרי נגד הרוב כגון מיעוט שאין מתעברות ל"ח להצטרף כלל לרבנן. ולפ"ז החילוק מבואר דבראוה שנבעלה אמרי' חזקה אין אדם עושה בב"ז הוא רוב גמור והמיעוט שעושין בעילתו ב"ז הוא ממש נגד הרוב ל"ח להצטרף בהדי חזקת פנוי' ומ"ה הוה ודאי קדושין. משא"כ בלא ראוה שנבעלה הנה הן הן עדי יחוד הוא מטעם הרוב דמיעוט יש שמיחדין ואין בועלין. א"כ אנן אמרינין מאותו הרוב שבועלין יש מיעוט שעושין בעילתן ב"ז. וסמוך מיעוט זה לחזקה דחזקת פנוי' דמיעוט זה מסלק מהרוב ולא כנגדו ולכן ל"ה רק ס' קדושין. ולפ"ז דבאמת הי' להיות ודאי קדושין כדמוכח מרש"י ול"ה רק ס' מטעם חזקה הוה פלגא ופלגא גם באיסור יבמה לשוק נהי דהוי פלגא ופלגא מטעם סמוך מיעוטא לחזקה מ"מ איסור הוא. וליתא להיתרא דכתיבנא דכיון דמכח החזקה היא דהוי פלגא אין להתיר מכח החזקה איברא דדעת התוס' ב"ב צ"ג ד"ה איכא למימר דמצרפין מיעוט דמפילות למיעוט דמבעתות ואיתרע רובא. וה"ה בנ"ד י"ל לסברת התוס' דמצרפין מיעוט שמיחדין ואין בועלין בהדי מיעוט שעושין בעילת זנות אף שבועלין והו"ל כפלגא ופלגא גם זולת החזקה הו"ל ספק ומועיל החזקה להתיר

(ב) והנה בדעת התוס' ב"ב הנ"ל י"ל ג"כ כוונתם דהוי תרי מעוטי יועילו בהדי חזקת ממון שיהי' מחצה על מחצה. דהרי בטעם דשמואל סבר אין הולכין בממון אחה"ר כתבו הראשונים דס"ל סמוך מיעוטא לחזקת ממון ורב לא ס"ל הכי וכ' התוס' דהיכא דאיכא תרי מיעוטא אף רב מודה כמש"ל בשם הרשב"א יבמות. דהיכא דמן דרוב מסולק המיעוט אמרי' סמוך מיעוטא לפי שתימא היא לומר דס"ל לתוס' דתרי מיעוטא בעלמא הוה כפלגא. דהרי התוס' כתבו בכתובות ט' דמיעוט ל"ח להצטרף לפלגא שיהי' ס"ס ומ"ה הוצרכו לומר דרוב רצון ל"ה רוב רק מדרבנן עיי"ש ואיך יסברו הכא דתרי מיעוטא הוה פלגא. ולפ"ז הי' הסברא לומר דחד מיעוט בהדי פלגא הוה רוב דהרי מיעוטא כמאן דאיתא דמי. ואמאי ל"מ ס"ס בכה"ג. ומ"ה הנראה בדעת התוס' כדכתיבנא. אך הר"ן ס"ל דתרי מיעוטא חשוב כפלגא ומהר"ן בחולין פ' אלו טרפות בהא דמקשה בגמ' ודילמא ביצת עוף טמא דמצטרפין מיעוט טרפות ונבילות למיעוט עוף טמא וגם בזה י"ל דס"ל לר"ן רק לחוש מדרבנן לתרי מיעוטא אבל לא שיצמח מזה קולא. אך גם בב"מ כ"ד מביא השיטה בשם הר"ן דמצרפין מיעוט ישראל הדורסין על האוכלין למיעוט נכרים ומ"ה היה סימן העשוי לדרוס ושם הוה לקולא שא"צ להכריז. והר"ן כשיטתי' בחולין. איברא דקשי' לשיטה זו ממכה אביו ודלמא לאו אביו הוא ודלמא טרפה הוא המכה והו"ל עשאאי"ל למ"ד טרפה חי דל"מ י"ב חודש והרי איכא ב' מיעוטא וכן קשיא מהורג נפש דילמא טרפה הוא הנהרג ודילמא טרפה ההורג והו"ל ב' מיעוטא. וע"כ צ"ל דע"כ לא כתב הר"ן רק אם תצרף הב' מיעוטא הוי באמת פלגא כגון בבצים חיישינן שמא הטרפות ונבילות בצירוף הטמאים הוה פלגא ממש. וכן י"ל בדעת הר"ן ב"מ הנ"ל דסימן העשוי לדרוס הבעלים מתיאשים ומאוכלין לא מתיאשו הבעלים דידעו דישראל אין דורסין על האוכלין רק מגביהין תיכף וכשיש מיעוט נכרים ומיעוט ישראל הדורסין הבעלים מתיאשין ואין סימנין על הסימן דיתלו למדרס הסימן ממיעוט ישראל ונכרים ובלא"ה דברי הר"ן תמוהין מאוד שכ' דמ"ה חיישינן להו משום דאיכא מיעוטא דישראל דדרסי ולאו אדעתייהו וסמוך מיעוטא דגוים להך מיעוטא והו"ל פלגא ופלגא וזה תמוה מאוד דהרי מבואר במשנה דמכשירין פ"ב רוב ישראל חייב להכריז רוב נכרים א ח להכריז מחצה על מחצה חייב להכריז א"כ נהי דהוי פלגא ופלגא מ"מ חייב להכריז כמו במחצה על מחצה ישראל וצע"ג וצ"ל לישב דברי הר"ן דלענין סימן העשוי לדרוס הבעלים מתיאשין אף בספק השקול ודוקא במחצה על מחצה ישראל דהיאוש הוא שעכו"ם יגביהנה אמרי' כיון דאיכא מחצה ישראל יאמר בעל אבידה שמא ישראל יגביהנה ולא יתיאש משא"כ בהך דסימן העשוי לדרוס דמיירי בספק הניח ונמצאו הרבה ישראלים שלא ירצו להגביה רק להניחם ותרי מיעוטא שידרסו הבעלים מתיאשים אף בספק השקול וע' בתוס' ובספר יד יוסף וע' תוס' ב"מ כ"ד ד"ה אפי' ברוב ישראל שכתבו וטעמא משום דאיכא אינשי דלא מעלי ושקלי לה. ותמהו המפורשים אמאי לא פי' שמא מיעוט נכרים יגביהו ומ"ה הבעלי' מתיאשים ונ"ל דבאמת התוס' כונו לזה דמצרפין מיעוט נכרים למיעוט ישראל דלא מעלי והיה פלגא ומ"ה פליג רשב"א ודו"ק

(ג) יהי' איך שיהי' הדבר ברור דלהלכה אין לצרף תרי מיעוטא רק אם התרי מיעוטא בהצטרפן באמת הוה פלגא וע' בברכות נ"ג ס"ל לר"י דמיעוט לכשפים ומיעוט לגמר אישתכח רובא דלא לרוחא הרי דס"ל דתרי מיעוטא הוה כרוב מיהו שם איכא ג' מיעוטין מיעוט נכרים לע"ז מיעוט כשפים מיעוט לגמר והגמ' לא חש לחשוב רק הני ב' מיעוטין שמסתלקין מן הרוב כמו דלא חשיב ביבמות רק מיעוט מפילות שמסתלק מן הרוב. וגם אין הלכה כר"מ בברכות לדעת קצת פוסקים. וע' ראש אפרים בסוף הספר שו"ת סי' ב' שהרחיב הדיבור בהך דברכות וע' שושנת העמקי' סי' ט"ו אריכות ענין בדין ב' מיעוטי ובתשו' ברית אברהם חלק אבה"ע סי' ס"ה אות י' ולפמ"ש לעיל דמוכח ממכה אבי' ומהורג נפש דתרי מיעוטא שאינן מענין אחד ודאי ל"ה כפלגא נדחה פלפלו של הברית אברהם מ"ש בטעם דתינוק הנמצא ברוב ישראל אין נהרג עליו דהוה ב' מיעוטא שמא נכרי ושמא טרפה וזה ליתא כדמוכח ממכה אביו וז"ב

ועכ"פ מוכח להלכה דתרי מיעוטא אף בצירף חזקה ל"ה רק כפלגא והם ממשנה דיבמות קי"ט באשה שהלך בעלה למדינת הים דאסורה לשוק והרי איכא מיעוט שאין מתעברות ומיעוט מפילות וחזקת היתר לשוק. וע"כ בהדי חזקה ג"כ ל"ה רק ספק וה"ה בנ"ד נהי דהא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ל"ה רק מטעם רוב כמ"ש בת"ה סי' ר"ז וה"ה הא דהן הן עדי יחוד מ"מ אין מצרפין ב' מיעוטא וחזקה להתיר כדמוכח ממשנה הנ"ל והיא ראיות המשמרת הבית מביא בשושנת העמקים שם ודו"ק

(ד) ובעיקר הדבר שכתבתי דכמו דהא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות היא חזקה מחמת רוב כמ"ש בת"ה סי' ר"ז כן הא דעדי יחוד דאמרי' הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה היא רק מכח רוב קצת יש לעיין לפמ"ש מקצת אחרונים והעיקר בטוב גיטין גיטין כ"ח דעדים צריכין שיעידו מה שראו בודאי ולא מחמת רוב רק מה שראו בודאי והב"ד דנין עפ"י רוב ולא העדים עיי"ש והסברא נכונה וברורה, א"כ איך אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה. דהיא רק מחמת רוב ול"מ בהעדאת עדים אך י"ל דבאמת העדים אין מעידין רק על היחוד שראוהו בעיניהם ואך הב"ד דנין עפ"י רוב דבודאי נבעלה לשם קדושין ול"ה מקדש בלא עדים כיון דהעדים ראו היחיד ובכגון דא דנין עפ"י רוב וז"ב ובזה נדחין קצת דברי הטוב גיטין בפלפולו שם ודו"ק

(ה) והנה יש לדון בגוף הדין דקשיא בגיטין ע"ג דא"ר נחמן ארב"א ראוה שנבעלה חוששין משום קדושין נתן כספים א"ח רנב"י אומר חוששין עיי"ש כל הסוגיא וקשיא אמאי קתני חוששין לשם קדושין דהרי בראוה שנבעלה הוי ודאי קדושין כמבואר ברמב"ם וטוש"ע סי' קמ"ט ואמאי קתני לשון חוששין דמשמע דל"ה רק ספק כמו שמדקדק תוס' יבמות י"ג ע' תוס' גיטין מ' דחיישינן הוה אף לקולא ודו"ק

ומזה נראה דיש חילוק לפ"מ דאמרינן ביבמות קי"ח במזכה גט לאשתו במקום יבום הוה ספק מגורשת וכן, פסקינן סוף סי' קמ"ה וכ' הטו"ז דעכשיו שאין מיבמין כלל הא בודאי זכות להאשה אמנם במזכה במקום קטטה ודאי ל"מ כמבואר סי' ק"מ ולא כדעת הר"ן שם א"כ י"ל דוקא במגרש ולנה בפונדקי שהי' מגרש מחמת קטטה וכיון שבעל אמרינן, ודאי בעל לשם קדושין דגם האשה מתרצית משום טב למיתב אבל במגרש שלא תהא זקיקה ליבם דהנשואין ל"ה זכות לה ל"ה רק ספק קדושין אף בראוה שנבעלה ומ"ה בגיטין ע"ג דמיירי במגרש שלא תהא זקיקה ליבום לא קתני רק חוששין והא דאמרינן שם כמאן אזלי הא דארבב"ח מחלוקת שראוהו שנבעלה אבל לא ראוהו שנבעלה ד"ה א"צ גט כמאן כרבי והרי י"ל דגם ת"ק מודה שם דבראוה שנבעלה צריך גט במגרש במקום קטטה ורק במקום יבום ס"ל אין