בית יצחק אבן העזר חלק ב קכז

אוכלין רק מדרבנן ולא משכחת שטומאה וקדושה באין כאחד דלא כמ"ש בצל"ח ד' ע"ט ד"ה מוטב דבשחיטה באין כאחת נמצא דדריש והבשר דטומאת אימורין בלאו הוא רק לריה"ג דמפרכסת טמא מדאורייתא

(ה) ובזה מיושבין דברי הרמב"ם פ"א מפסה"ק דטמא במוקדשין לא ישחוט שמא יגע בבשר ולא הביא דאם שחט צריך שיאמר ברי לי כקו' נובי"ק יו"ד סי' ד' להנ"ל נכון דקשי' אמאי חיישינין שמא נגע והלא מפרכסת כחי ואי שמא נגע לאחר פרכוס הלא נקט סתם קדשים ולא קדשים קלים והם לא מכשרו ול"מ העבירה בנהר כמ"ש קצה"ח ואי חבת הקדש ל"ה רק מדרבנן ואדרבנן ל"ח ואי שנגע בשעת שחיטה ואז בא הטומאה והקדושה ביחד וחבת הקודש דאורייתא הרי בשעת פירכוס מטמא טומאת אוכלים רק מדרבנן ולדרבנן ל"ח מספק כמ"ש נוב"י שיצטרך לומר ברי. וצ"ל דרבה בר עולא מוקי כריה"ג דס"ל בן פקיעה מטמא טומאת אוכלין וכ"ש מפרכסת ונמצא דבגמר שחיטה נעשה הקדושה והטומאה ביחד ואז חבת הקודש דאורייתא אבל הרמב"ם לא פסק כריה"ג בבן פקיעה איברא דברמב"ם משמע דמפרכסת מקבל טומאת אוכלין מדאור' אמנם גם בלב ארי' ריש חולין כ' דמפרכסת אין מטמא טומאת אוכלין רק מדרבנן ובד' קכ"א כ' ג"כ דלר' יוחנן דמפרכסת כחי אין מטמא טומאת אוכלין רק מדרבנן. א"כ להנ"ל נכונים דברי הרמב"ם דלא מייתי דבעי שיאמר ברי לי דלטומאה דרבנן ל"ח. ועכ"פ מיישב קושית מוהבשר דאימורין שנטמאו בלאו די"ל דברייתא אתי' כריה"ג דמפרכסת נטמא טומאת אוכלין מדאור' וההכשר והקדושה באין כאחד

(ו) והנה בספרי ליו"ד ח"א סי' נ"ח הבאתי דברי מהרש"א חולין קי"ז דחלב קדש בטומאת עצמן ליכא לאו. ותמהתי דהרי הוא לאו מפורש והבשר אשר יגע ובאימורין דרשינין והבשר דסיפא ופרש"י דקאי אדלעיל והבשר אשר יגע בכל דבר טמא לא יאכל והבשר היינו דאף אימורין בטומאת עצמן בלאו. ולפמש"ל י"ל דדריש זה לריה"ג דמפרכסת נטמא מדאו' או למ"ד חבת הקודש דאורייתא אבל למ"ד ל"ד א"א לדרוש על אימורין. ע"כ לא קאי בלאו. ומ"ש מהרש"א לאו הבא מכלל עשה לא דקדק בלישני' ועמ"ש בספרי יותר ע"ז. ובספרי שם הבאתי ראי' דרמב"ם פוסק כריה"ג דקדשים קלים ממון בעלים דאל"כ איך מוקי לקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא במה נתכשר חבת הקודש דרבנן והכשר ל"מ בממון גבוה כמ"ש קצה"ח סי' ת"ו ואמנם אם נאמר דמפרכסת מטמא טומאת אוכלין מדאורייתא משכחת והבשר אשר יגע בכל טמא שנגע בטמא בשעת שחיטה דבגמר שחיטה באין הקדושה והטומאה כאחת ואז חבת הקודש דאורייתא. איברא דבספרי שם כתבתי דבק"ק מהני הכשר דכיון דקני' לכפרה כדידי' דמי. וכן כתבתי דלר"ש דדהג"ל כמ"ד בקדשים שחייב באחריות מהני הכשר ע"כ ל"ק מהך דאימורין ואין להאריך בזה

(ז) אחת היא מה שאזכיר בזה במ"ש הצל"ח הנ"ל דהיכא דבאו הקדושה והטומאה ביחד חיבת הקדש דאורייתא ולפ"ז לפ"מ דאמרינן בזבחים צ"ג לאביי ר"א ס"ל דנין טומאה קדימה מטומאה שבאותה שעה דיליף מנדה שמזין עלי' דמי חטאת שנטמאו מטהרין עיי"ש ה"ה דיליף דבנתקדש מקודם שנטמא מדאורייתא מדבאו בב"א שנטמא מדאורייתא ע"כ לר"א ודאי חבת הקדש בכ"מ דאורייתא וכבר כתבתי בענין זה בספרי חיו"ד ח"ר סי' קי"ד אות ט' על דברי המזרחי הובא במנ"א סי' דהיכא דהבליעה והפגימה באין כאחד ל"ה נטל"פ עיי"ש ומה שיש לפלפל ע"ד הצל"ח הנ"ל מענין כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו ע' תו' גיטין מ"ב ותו' רי"ד הובא בספרי לאו"ח סי' נ"ה בענין איסור בת אחת. ואין להאריך בפרט

זה

(ח) והנה יש לפרש משנה דעדיות פ"ח מ"ד. העיד ר"י בן יועזר איש צרידה על איל קמצא דכן ועל משקה בית מטבחי' דכן ודיקרב במיתא מסתאב וקרי לי' יוסי שריא. לקשר העדיות אלו. גם קשה לפמ"ש בע"ז ל"ז ספק טומאה ברה"ר הותר להם דהלכה ומורין כן ופירש"י דיקרב במיתא ודאי מסאב הא ספק טהו' ואמאי נקט דוקא בטמא מת והלא בטמא שרץ ג"כ ס"ט ברה"ר טהו' ולנקוט סתם. ונ"ל לבאר הנה מה שהעיד על איל קמצא שהוא דכן ופי' ר"ח בר אמי משמי' דעולא שהוא סוסבל שכנפי' חופין את רובו ע"י הדחק ת"ק סבר רובא דמינכר בעינן ופירש"י רוב הנראה לעינים ור' יוסי העיד רובו כל דהו. והנה לענין שחיטה מבואר בסי' כ"א ב' דעות אי מהני רוב ע"י מדידה או בעינן רוב הנראה לעינים וי"ל דתלי' בפלוגתא דרבנן ור' יוסי. והנה בפמ"ג פתיחה לה' תערובות ח"א חקר בביטול ברוב אי מהני רוב שמשהו גדול מחבירו או בעינן כפל או בעינן רוב הניכר לעינים דומיא דסנהדרין עיי"ש. ונלפע"ד דתלי' במחלוקת זה דלת"ק דבעי רובא דמינכר ה"ה בביטול ברוב בעי רובא דמינכר ולר"י בן יועזר דמהני רובא כל דהו ה"ה בביטול ברוב מהני רוב כל דהו כמ"ש הפמ"ג דמדאורייתא סגי ברוב כל דהו. והנה בפמ"ג בריש שער התערובות הקשה למ"ד א"ח אשם תלוי רק בחתיכה אחת מב' חתיכות כיון דא"א לצמצם וע"כ אחד גדול מחבירו א"כ אם האיסור גדול בטל ההית' והוה כולה איסו' ואם ההית' גדול בטל האיסו' בההית' ואף בב' חתיכות ל"ה רק ספק איסו' ספק הית' ושוב ל"ה איקבע איסורא ול"ה חתיכה מב' חתיכות. ופי' כן דברי השואל בתשובת הרשב"א סי' רע"ב רע"ג. ואמנם למ"ד דבעי רוב הנראה לעינים ל"ק דנהי דא"א לצמצם מ"מ ל"ה רובא דמינכר. אך לר' יוסי בן יועזר קשי' וצ"ל דגם בזה פליגי ולר"י בן יועזר דמהני רוב כל דהו ע"כ לא בעי חתיכה אחת מב' חתיכות. והנה כבר כ' מהרי"ט סי' ב' דמ"ד חייב אשם תלוי, דוקא בחתיכה אחת מב' חתיכות ס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא וא"א לחייב על חתיכה אחת אשם תלוי' ומ"ד דחייב על חתיכה אחת ס"ל ספיקא דאורייתא מהתורה לחומרא ונמצא לפ"מ דס"ל לר"י בן יועזר דמהני רובא כל דהו על כרחך ס"ל ספיקא דאורייתא לחומרא

(ט) ומ"ה העיד ר"י בן יועזר על משקי בית מטבחי' שהיא דכן דהנה רש"י בפסחים י"ט הקשה לר' יוסי איך משכחת שלישי בקודש דילפינין מוהבשר אשר יגע בכל טמא מי לא משכחת דנגע בו בשני והרי אין משקה שהיא שני מטמא מה"ת דאין מטמא אוכל דמשקה לטמא אחרים מדרבנן ואי באוכל שני הרי אין אוכל מטמא אוכל. ותי' התוס' שם ובד' ט"ו סד"ה ולד טומאה דמשכחת שהכלי טמאה עצים ולבונה והעצים טמאו הבשר ונעשה שלישי וזה אם עצים ולבונה מקבלין טומאה והנה בפסחים כ"ד אמרינין והבשר למ"ל לרבות עצים ולבונה ופרש"י השתא דאמרת דקרא דלא יאכל לאו לגופי' א כ והבשר למ"ל ומשני לעצים ולבונה. והנה רב גידל דרש בסוטה כ"ט כתיב והבשר אשר יגע ודאי טמא לא יאכל הא ספק יאכל ומשני שאין בו דעת לשאול. א"כ קרא גופי' אצטריך להתיר ספק ומנ"ל לעצים ולבונה. ונ"ל דהנה בחו"ד כ' בריש בית הספק ססי' ק"י בסברת הרמב"ם דספיקא דאורייתא מותר מהתורה מדפרט האיסור מכלל דספק מותר כדדריש ר"ג טמא ודאי לא יאכל עיי"ש. ולפ"ז מאן דס"ל ספיקא דאורייתא אסור אף דפריש האיסור על כרחך דלא דריש כרב גידל ויליף מוהבשר לעצים ולבונה. ולפ"ז לולא שהקדים ר' יוסי איל קמצא לא הי' דורש משקה בית מטבחי' דכן מלטמא אחרים דקשיא איך משכחת שלישי בקודש ואי ע"י עצים ולבונה הרי קרא איצטריך לדרב גידל ואין לנו קרא על עצים ולבונה אבל לבתר שהעיד באיל קמצא דסגי ברובא כל דהו ומוכח דספיקא דאורייתא לחומרא וע"כ דלא כר"ג וקרא לעצים ולבונה ושוב משכחת שלישי ע"כ העיד למשקין בית מטבחי' שהם דכן

(י) והנה העיד ר' יוסי על דיקרב במיתה ודאי מסאב הוי ספק ברה"ר טהו' כדאמרינן בע"ז ל"ז על כרחך דקמ"ל דספק טומאה ברה"ר א"צ לטבול כלל דלא כר' ינאי דאמר הא מיא בנהרא זילו טבילו דזה תליא אם ספק טומאה ברה"ר דחוי' דאז אם יש מיא בנהרא ויכול לטבול צריך לטבול אמנם אם ספק טומאה ברה"ר הותרה לגמרי א"צ לטבול כלל והנה כתבתי בספרי חא"ח סי' ס"א אות ה' דאם ילפינן ספק טומאה ברה"ר מפסח הבא בטומאה כמ"ש בירושלמי פ"א דסוטה הובא בתוס' סוטה דף כ"ח אם טומאה ודאי הותרה כ"ש ספק טומאה ברה"ר ליכא למילף טמא שרץ דהרמב"ם פוסק פ"ד מביאת מקדש דטמא שרץ לא יתעסקו בפסח הבא בטומאה ולא הותר בציבור ומ"ה בש"ס סוטה כ"ח יליף טמא שרץ מסוטה. והנה אם ילפינן מטמא מת שהותר בפסח י"ל למ"ד טומאה הותרה אף ספק טומאה ברה"ר הותרה וא"צ לטבול. ואמנם אם הילכתא גמירי מסוטה הדבר תליא בזה דאם ספיקא דאורייתא מהתורה לקולא למ"ל הלכתא שספק טומאה ברה"ר הלא כל ספיקות מותרין וע"כ איצטריך הלכתא לומר שהותרה לגמרי. אבל אם ספיקא דאורייתא לחומרא מהתורה איצטריך הלכתא למילף שהוא טהור אבל הוא דחוי' וזה בטמא שרץ דלא ילפינן מפסח. אבל טמא מת יליף מפסח דהותרה וא"צ לטבול כלל. ואחרי שהקדים דס"ל ספדאו"ר לחומרא העיד דיקרב למיתה מסאב הא ספק הותרה וא"צ לטבול ודוקא במת אבל בשרץ אף ספק צריך לטבול דהלכתא אתי' דעדיף משאר ספיקות אבל ל"ה רק דחוי' בטמא שרץ וחדאי קב"ה בפלפולא

(יא) והנה בגליון הש"ס כתבתי דה"ט דנקט ר"י בן יועזר דיקרב במיתה ספק טומאה ברה"ר לפמ"ש המ"ל פי"ט מאה"ט סוף אות א' דדוקא בטמא שרץ אומרים אם טבלה אין כאן הפסד אבל בטמא מת אם ניחוש לספק טומאה יצטרך הזי' והזי' שלא לצורך נטמא טומאת ערב אין אומרים אם טבלת אין כאן הפסד. וכתבתי בספרי לאו"ח סי' ל"ה אות י"א דזה דוקא אם הלכה ומורין כן רק שאומרים אם טבלת אין כאן הפסד כמ"ש הרמב"ם בטמא מת לא נימא כן, אבל למ"ד הלכה ואין מורין כן אף בטמא מת צריך לטבול ע"כ קמ"ל ר"י בן יועזר הלכה ומורין כן ובטמא מת א"צ לטבול אבל בטמא שרץ אומרים אם טבלת לא תפסוד ודו"ק והנה במשכ"ל דמ"ד ספיקא דאוריית' לקולא מדאורייתא ובעי חתיכה אחת משתי חתיכות ע"כ ס"ל דלא בטל ברוב רק ברובא דמינכרא. מיושב מה שהקשיתי בספרי חיו"ד ח"ר סי' צ"ט אות א' בחולין פ"ב אכל מזה כזית ומזה כזית אינו לוקה אלא מ' לר' יהודה ומוקי לה באוכלן בבת אחת וקאי למה דס"ד דר"י מספקא לי' אי נוהג בשל ימין או בשל שמאל והקשיתי כיון דבידי שמים א"א לצמצם ואחד גדול מחבירו והיה ספק שמא ההיתר גדול יבטל האיסור א"כ אמאי לוקה מ' ל"ה ללקות כלל. ואין לומר דר"י לטעמי' דמב"מ לא בטל דהרי יבש ביבש מודה כמ"ש תוס' יבמות פ"ב לפמ"ש ניחא דהנה מאן דסובר ספיקא דאורייתא לחומרא הוכיח מדאצטריך קרא לספק ממזר והרי בפנוי' רוב כשרים אצלה כיון שמכירין את אמו והקרובים וממזרים ל"ה רק מיעוט ואף אם חיישינן שמא אזלא איהי לגבי' הו"ל קבוע ומחצה על מחצה וכיון דספק קבוע הוה כשאר ספק ולמ"ל קרא וע"כ ספק דאורייתא לחומרא. אמנם למ"ד נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר א"כ בפנוי' שזינתה רוב פסולים אצלה דרוב נכרים הם ע"כ איצטריך קרא ולעולם ספיקא דאורייתא לקולא. וכ"כ במלוא הרועים אות ספק אות י"ד. א"כ כיון דר' יהודה ס"ל נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר כמ"ש תוס' יבמות י"ז ומ"ז. ס"ל לר"י ספיקא דאוריי' לקולא ובעי חתיכה אחת מב' חתיכות וע"כ ס"ל רובא דמינכרא בעינין כמש"ל ע"כ בשני גידין דל"ה רובא דמינכר' ל"ב וע"כ חייב באכל מב' גידין דל"ב ברוב דל"ה רובא דמינכרי ודוק היטב. ובגוף קו' הרשב"א בחתיכה מב"ח ע' בספרי חיו"ד ח"ר רסי' צ' דברים נפלאים בענין זה

סי' קג

ב"ה פרעמישלא "צדיק ונושע" לפ"ק

להרב הה"ג החריף ובקי המפורסים מ' מאיר גוטשטיין נ"י האבד"ק בא באלשוועטץ ולתלמידי הרב החריף ובקי בכל חדרי תורה מ' זלמן זאפערין נ"י

ע"ד השאלה בא' שהי' חולה ולא הי' לו זש"ק וגירש אשתו שלא