בית יצחק אבן העזר חלק ב קכד

הדעת פסול טומאה ול"ה רק ס' דמה"ט טעון עיבור צורה ואם יבא אליהו ויטהרנה. ועדיין קשי' איך יליף מדר"ח סגן הכהנים דהיסח הדעת נמי ל"ה רק פסול דרבנן. ואם ר"י יסבור דר"ח סגן הכהנים קאי אדאורייתא אין ללמוד איסור דרבנן מטומאת דאורייתא אבל בירושלמי סוף פ"ק דפסחים אמר ר"י היסח דעת דבר תורה ולשיטתו בירושלמי שפיר קאמר ר"י ר"ח מיירי בולד טומאה דאורייתא ומ"מ יליף ר"מ איסור דרבנן דבודאי הסיח דעת ונפסל מדאורייתא ויליף שפיר מר"ח ומ"מ המעיין בירושלמי יראה דרחוק לישב כן שיטת ר' יוחנן וע' בספרי לא"ח סי' קי"ג הארכתי בדין היסח הדעת וכעת ראיתי להעיר על דעת התוס' חגיגה כ"א דל"ש היסח הדעת רק כשהי' בידו לשמור והסיח דעתו א"כ כשנאבד שלא הי' בידו לשמור אין נפסל בהיסח הדעת וזה צ"ע דאדרבה נימא כל שראוי לבילה אין בילה מעכב וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכב א"כ כשנאבד דאינו ראוי לשמירה נפסל בהיסח הדעת. אך שמא כונת התוס' דפסול היסח הדעת הוא משום קנס וזה כשראוי לשמירה אבל בנאבד אין לקונסו. אך לירושלמי דהיסח הדעת דבר תורה ודאי שייך לפסול אף בנאבד. והנה מה שהקשה תוס' פסחים ל"ד מתלוי' ודאי קושייתם למ"ד פסול הגוף דלמ"ד פסול טומאה ל"ה רק ספק ול"ש להתיר לטמא בידים. וע"כ קושייתם למ"ד פסול הגוף ולזה י"ל דס"ל היסח הדעת דבר תורה ע"כ ל"ק מה שהקשיתי על קושייתם דהרי לר' יהושע א"צ לשמרה ול"ש היסח הדעת כדברי תוס' חגיגה ולהנ"ל י"ל דאם פסול דאורייתא היסח הדעת אף דא"צ שמירה שייך היסח הדעת כנ"ל. אמנם יש לדחות זה

(ה) והנה הבאתי בספרי לא"ח סי' קי"ג דברי הריטב"א ריש חולין דבקדשים ספק טומאה ברה"ר טמא משום היסח הדעת והנה מה שהקשיתי שם מדברי המשנה הובא בשבת ט"ו דברה"ר טהור בתרומה י"ל לפמ"ש במג"ש פסחים ל"ד לישב קו' תוס' מתלוי' וכו' דלמסקנת הסוגי' לא נפסל תרומה בהיסח הדעת רק בקדשים עיי"ש ל"ק על הריטב"א מה שהקשיתי בשולי המכתב שם מטימא את הטהור דהוצריך בגמ' לשנוי דנגע בה שרץ והרי בלא"ה א"א להחזיר דנפסל בהיסח הדעת מיושב ג"כ לדברי המג"ש אך מה שהקשיתי בספרי ליו"ד סי' ו' אות ז' מפסחים י"ט דאמרינן זאת אומרת עזרה רה"ר עדיין קשה דשם קאי אקדשים ועמש"ש בישוב הקו'. איברא דגוף דברי המג"ש אין מוכרחים גם מירושלמי ספ"ק דפסחים שהקשה כקו' תוס' משמע דהיסה"ד פוסל בתרומה. ועוד דאם בתרומה לא מיפסול בהיסה"ד ל"ק קו' ירושלמי הובא בתוס' אם ר"ח סגן הכהנים קאי אולד דרבנן ור"ע קאי אדאורייתא לא בא ר"ע אלא לפחות מה קו' הרי אף דר"ח סה"כ קאי אולד דרבנן מ"מ אם נטמא מדרבנן הסיח דעת משמירתה והיסח הדעת דבר תורה ור"ע לא מצי קאי אפסול דרבנן דתרומה לא מיפסל בהיסח הדעת ומ"ה קמ"ל בתרומה שנפסל בטב"י דהוה דאורייתא. ואולי מה"ט בש"ס דילן לא הקשה על ר"ע כקו' ירושלמי רק בירושלמי מקשה כשיטתי' דאף תרומה נפסל בהיסח הדעת ועדיין צע"ק

(ו) ובירושלמי אמרינן ספ"ק דפסחים הא דר"מ אית לי' תלוי' שורפין מקשה הא ר"מ ס"ל תרומה תלוי' שורפין ע"ש עם חשיכה בחל י"ד בשבת משמע הא קודם לכן לא ומשני הא בדעתו להשאיל הא בתלוי' שאין דעתו להשאיל ופי' ק"ע שבדעתו לישאל על התרומה ויהי' טבל ויפריש ממק"א ומ"ה אסור לאבדה. ובספרי חא"ח סי' ק"ד אות ז' תמהתי ע"ז ומה בכך שישאל עלי' ויהי' חולין טמאים והכי קדושה יש בה ומתוך כך פירשתי דהתלוי' מיירי בס"ט שהיא שלישי בתרומה וכשישאל ל"ה תרומה וחוזר ויטהר ואח"כ יוכל להפריש מחדש ומ"ה הוה כטהור'. וכעת ראיתי דלא מיירי ג"כ בשלישי דל"ג מחולין שנעשו על טהרת תרומה דהוה שלישי. ועוד דחולין הטבולין לתרומה מהני ג"כ שלישי אך דמיירי בטב"י דאמרינן בנדה ז' דגם למ"ד חולין הטבולין לחלה כחלה דמי מ"מ בטבול יום לא פסל לי'. ע"כ מהני שאלה ואח"כ יחזור ויפריש ול"ש לומר חזרה לטומאה ישנה דמעיקרא לא הי' טמא כיון דעוקר למפרע ומצאתי ברי"ט אלגזי ה' בכורות פ"ה ד' ע' ע"ב ד' פרעסבורג שהביא דברי הירושלמי ופי' הק"ע ותמה ג"כ דאף אם ישאל יהי' חולין טמאין ופי' דמשכחת תלוי' בנפל ספק בין ב' חביתין שהאחד נטמא והאחד טהור ושניהם תרומה ע"כ ישאל על האחד שנטמא בכ"מ. ונמצא לאחר השאלה יהי' חבית א' תרומה טהורה והשני חולין טמאים. וצריך לתת לכהן שהאחד תרומה. והכהן יאכל שניהם לאחר שיפריש על הטבל ממקום אחר. וכיון דצריך שהכהן יאכלם בקדושת תרומה מספק אסור לאבדם ומתוך כך הקשה אמאי לא אמרי' בגמ' דר"א כשיטתי' דס"ל הואיל ואי בעי מיתשל ומ"ה מצריך לתלוי' שמירה ור' יהושע כשיטתי' דל"ל הואיל ומ"ה מתיר לגרום טומאה. והנה דברי' תמוהין דאימת יאכלם הכהן בימי טהרתו אסור לאכול חולין טמאים. דאף ישראל אסור לטמא את גופו בפסול גוי' מדרבנן כדאמרינן ביומא פ' וכ"ש כהן ובימי טומאתו אסור לאכול התרומה ואיך יאכל וע"כ צריך לשאול על שניהם ויאכלם בימי טומאתו ושוב ל"ה תרומה. אמנם לפמ"ש ניחא דהכונה שישאל על התרומה ויטהר ויחזור ויפריש ומיירי בתרומה ביד ישראל או בתרומה ביד כהן ולשטת הר"א ממיץ נדרים נ"ט הובא ברא"ש שם דאף בתרומה ביד כהן יכול לישאול עיי"ש. ולפי דברי יותר קשה קו' מהרי"ט אלגזי דנימא דר"א כשיטתי' דהואיל דיכול לשאול עלי' ויחזור ויטהר דהרי ר"א ס"ל בסוטה ל' חולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמי ע"כ אף אם הוא. שלישי יכול לשאול ויטהר. אך לדברי ל"ק דזה דוקא בשלישי אבל בשני ל"מ שאלה. ומשמע לגמ' דתלוי' היינו שנכנס אדם טמא לשם ספק נגע ספק לא נגע וזה שני ובשני ל"מ שאלה שיחזור ויטהר ע"כ א"א לומר דפליגי בהואיל ודו"ק היטב בכ"ז

(ז) והנני חוזר לראש הסוגי' ע' בתוס' דף י"ד ד"ה דאיכא משקין בהדי בשר. וז"ל ור"י מפרש דהא דבעינן רביעית היינו בהך דעיקר טומאה לאו דאורייתא כגון סתם יין כותים ודם הירוק. הנה דם הירוק לא ידענא מקום שהיא מדרבנן ואם כונו לדברי ר"מ דאמר בנדה י"ט ע"ב שיטמא משום כתם בא הא מסוגי' שם דר"מ אמר ליהוי כמשקה להכשיר הזרעים גם מ"ש תוס' לעיל בפ"ב דנדה ד' י"ט ע"ב גבי דם הירוק אמרינן ברביעית לא מצאתי בנדה י"ט שיהי' ברביעית והמובח' דט"ס וצ"ל בנדה ד' נ"ה ע"ב דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה מטמאין טומאת משקין ברביעית וכן מ"ש לקמן סתם יין כותים ודם הירוק ט"ס וצ"ל ודם מגפתו ודו"ק. ועדיין צע"ק בעיקר מ"ש תוס' בשם ר"ת דמדאו' בעינין רביעית אבל מדרבנן מטמאין בכל שהוא קשה לי מה הקשה תוס' ד"ה עם בשר ומשקין אמאי לא פריך מאי ארי' שנטמא באב הטומאה אפי' בראשון ושני דכל הפוסל התרומה מטמא משקה להיות תחלה דלמא לא אמרו כן רק במשקין בכשיעור דמדאורייתא מטמא אבל בפחות מכשיעו' דהוא גופי' דרבנן ל"ג רבנן. אמנם לא קשה חדא דמתו' משמע דמשקה גופי' מדאורייתא פחות מכשיעו' ורק שאינו מטמא אחרים מדאורייתא פחות מרביעית א"כ שפיר מקשה דהרי עכ"פ המשקין נטמאו ונעשין תחלה. ועוד דמשמע מכל הסוגיא דגזרו גם בתרי דרבנן וע' טורי אבן מגילה כ' מה שהקשה מסוגין. והנה בתוס' חולין פ"ז ע"ב ד"ה כל משקה המת טהורין תי' בתי' בתרא דתרומה וקדשים מטמי בפחות מרביעית אבל לחולין בעי רביעית ואיני יודע במה מתרצים תוס' הך דברכות דמייתי לעיל שמא יטמא משקה שאחורי הכוס את הכלי והרי שם לא קאי אתרומה: ע"כ נראה קצת דתוס' בתי' בתרא קאי אדאורייתא דבתרומה וקדשים מטמא אוכלין מדאור' פחות מכשיעור למ"ד משקין מטמאין מדאו' ובחולין לא מטמאין רק מדרבנן בפחות מכשיעו' אבל אין משמעות לשונם כך וצ"ע. מיהו י"ל דכונת התוס' חולין פ"ז כונתם דבתרומה וקדשים אף בטומאה שעיקרה מדרבנן כגון טומאת ע"ה ל"ב רביעית ובחולין בדבר שעיקרו מדרבנן בעי רביעית ולק"מ ודו"ק. ודע דלתי' התוס' דמדאורייתא בעי רביעית אמאי לא משני הא דהעידו על משקה בית מטבחיא דכן היינו פחות מרביעית דלא מטמא רק מדרבנן ומ"ה ל"ג במקדש גם מה שהקשה בגמ' קרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ל"ק דפחות מכשיעו' לא מקרי טמא וצ"ל שהי' דוחק בגמ' לומר כן

והנה חתני הרב הגאון מ' נתן נ"י האבד"ק ראהאטין הקשה בהא דכ' רש"י ד' ט"ו טמאין בחביות של תרומה שנשברה בגת עליונה ותחתי' חולין טמאים שפירש"י ואם תפול תרומה זו לתוכו הו"ל מדומע טמא ול"ח לכהן דכיון דטמאה הוא נפקא לן שהאוכל תרומה טמאה עובר בעשה. הנה מדכ' רש"י הו"ל מדומע ולא פי' שתטמא התרומה ע"כ משום דאין משקה מטמא משקה מדאורייתא כדאמרינן ד' י"ח. ורש"י רצה לומר דאסור מדאורייתא א"כ גם משום מדומע לא יאסר מדאורייתא דממ"נ אם רוב תרומה בטלו החולין טמאים דמב"מ מדאורייתא ברובא בטל ואם רוב חולין טמאים בטל התרומה ואינו עובר בעשה ורחוק לומר שמא יהי' מחצה על מחצה דעדיין ס"ס הוא כמ"ש תוס' חולין כ"ח ע"ב ד"ה לפי. אמנם ל"ק דרש"י פי' כשיטתי' ד' ל' דפוסק דמב"מ לא בטל ע"כ עובר בעשה. והגם דר' יהושע ס"ל מב"מ בטל כדמוכח מר"ן נדרים נ"ב בשם הירושלמי אמר ר"ש משום ר' יהושע כל שאין לו מתירין בין במינו בין שלא במינו בנ"ט מ"מ אליבא דר"א י"ל מב"מ ל"ב והא דליטרא קציעות בביצה ד' ד' דמוכח דדוקא משום דבר שבמנין ל"ב ומוכח דמב"מ בטל י"ל שם יבש ביבש ואפי' לר' יהודה בטל כמ"ש תוס' יבמות פ"ב וק"ק דלר' יהושע אין סופו לקלקל רק מדרבנן דס"ל מב"מ בטל ברובא ולר"א סופו להתקלקל מדאורייתא כנ"ל ואמאי אמר ר"א אל יטמאוהו בין סופו להתקלקל מדאורייתא או מדרבנן. ושוב העירני חתני הרב נ"י דעיקר קושיתו לא מטעם ביטול רק הקשה מה שפירש"י דכהן אסור לשתות משום תרומה טמאה דהרי ל"ה טמא מדאו' רק מדומע בטמא ול"ה איסור עשה. ואמנם י"ל דרש"י נקט עיקר האיסור מדאורייתא בעשה וכאן עכ"פ נטמא מדרבנן כאמור ודו"ק

סימן קא

סיום

הדרוש

(א) ומעתה נבא לפרש דברי המשנה בעדיות, וז"ל המשנה ר"ח סגה"כ העיד ארבעה דברים מימיהם של כהנים לא נמנעו לשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה אעפ"י שמוסיפין טומאה על טומאתו הוסיף ר"ע מימיהם