בית יצחק אבן העזר חלק ב קכא

תועלת בעדותן והתו' ב"ק ע' הק' מעדי אמירה להנ"ל לק"מ דלהרי"ף משמע דמיירי אפי' אסהידו סהדי בשנה ראשונה תיכף והעדים השנים אסהידו בשנה השנית וקשי' דאז אין תועלת בעדותן דאם משקרין אינם עוברין על ל"ת דלא הרשיעו את הצדיק ול"ה עדות כלל מ"ה כ' הרי"ף שיש תועלת בעדותן לפירות. אבל בעדי אמירה ועדי קבלה אם העידו קודם קבלה באמת ל"מ, אבל כשיעידו יחד עדי אמירה ועדי קבלה לרבנן מהני גם להרי"ף כיון שהעידו כל מה שהי' יכולין לראות יש תועלת בעדותן דהב' כתות ירשיעו את הצדיק ולרבנן בכה"ג מהני, והרבה יש לדבר מזה ואקצר. ואולי הרי"ן פי' גם הך דשנים אומרים אחד בגבה ושנים אומרים א' בכרסה היינו שלא העידו בבת אחת רק כת אחת העירו מקודם וקמ"ל קרא דאין מקבלין עדות חצי דבר. אבל כשהעידו ב' כתות על דבר שלם מהני ועדיין צ"ע גם בפי' דברי' לא משמע כן ומ"מ כתבתי להעיר על המעיין והנני דודך אוהבך כנפשך

סי' צ"ט

אמרתי להעתיק פה הדרשה אשר דרשתי בשבת הגדול תר"נ בסוגי' דר"ח סגן הכהנים פסחים י"ד ובמשנה דעדיות פ"ב ארבעה דברים העיד ר"ח סגן הכהנים. כי המה נוגעים במקצת לאה"ע ה' גיטין

(א) במשנה אמר ר"מ מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח ופי' בגמ' קסבר ר"מ מתני' באב הטומאה דאורייתא ולד הטומאה דרבנן דמדאורייתא טהור מעליא. ולמ"ד אוכל מטמא אוכל מדאו' ס"ל לר"ח סגן הכהנים דמותר לעשות משלישי דרבנן שני דאורייתא. וה"ה דמותר לעשות מאיסור דרבנן כגון בחמץ בשש שני דאורייתא ס"ל לר"ח דמותר לעשות משלישי דרבנן שני דאורייתא. ור"מ יליף מזה דמותר לשרוף תרומות חמץ בשש ולעשותה טומא' דאוריי' ור"ע ס"ל למ"ש תוס' ד"ה התם פסול וטמא דמיירי בטבול יום דרבנן ומותר לעשות מפסול דרבנן היינו משלישי דרבנן ראשון דאורייתא ולמ"ד אין אוכל מטמא אוכל ס"ל ס"ל לר"ח דמשלישי דרבנן מותר לעשות שני דרבנן ור"ע הוסיף דמותר לעשות משלישי דרבנן ראשון דאור'. וזה דוקא לר"מ דטומאת משקין דרבנן א"כ למ"ד אוכל מטמא אוכל מ"מ ר"ח מיירי בולד דרבנן דהיינו ע"י משקין כדמוקי ר' ירמי'. וס"ל לר"ח דמותר לעשות מטומאה דרבנן טומאה דאורייתא א"כ קשי' דר"ח מוסיף אר"ע כקו' ירושלמי וצ"ל דר"ע מיירי ג"כ בטבול יום דרבנן כתי' הירושלמי ואפי' למ"ד אין אוכל מטמא אוכל וא"כ ס"ל לר"ח דמותר לעשות משלישי דרבנן שני דרבנן וא"כ אי ר"מ מיירי בטב"י דאורייתא א"כ קשי' דר"ח מוסיף אר"ע לפי סברת התוס' ד"ה התם פסול דניקל לעשות משלישי דאורייתא ראשון דאורייתא מלעשות משלישי דרבנן שני דרבנן. וצ"ל ג"כ כתי' הירושלמי דר"ע מיירי בטב"י דרבנן. אבל ר' יוסי פליג אר"מ ואמר אין זה מן המדה. הנה הא דלא יליף מר"ח כמו ר"מ משום דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וס"ל לר"ח משלישי דאורייתא מותר לעשות שני דאורייתא למ"ד אוכל מטמא אוכל ולמ"ד אין אוכל מטמא אוכל מותר לעשות שני מדרבנן ואין ללמוד מזה דאיסור דרבנן מותר לעשות אפי' טומאה דרבנן. ומ"מ קשה אמאי לא יליף מר"ע אם נאמר דר"ע קאי אטב"י דרבנן ומותר לעשות מפסול דרבנן טומאה דאורייתא ה"ה מאיסור דרבנן מותר לעשות טומאה דאורייתא למ"ד אוכל מטמא אוכל או טומאה דרבנן למ"ד א"א מטמא אוכל. ואין לומר דאיסור מטומאה לא יליף דהרי בשבע ד"ה שורפין כיון דאיסור שוה לפסול. ועל כרחך צ"ל דר' יוסי לא מוקי לר"ע בטב"י דרבנן רק בטב"י דאורייתא ומ"ה לא יליף מר"ע כסברת התוס' דמדאורייתא אדאורייתא מותר להוסיף ומדרבנן אדרבנן אין להוסיף. מיהו לא נהירא דר"מ ור' יוסי יפלגו במה ר"ע מיירי ע"כ נראה דתוס' לא הביא דברי הירושלמי דמוקי לר"ע בבית הפרס דרבנן וס"ל ג"כ כירושלמי דא"כ תיקשי אמאי לא יליף ר"מ שם מר"ע לבד ועוד דהרי התוס' ד"ה דאורייתא טהור מעליא כ' וילפינן איסורא דרבנן מפסול דאורייתא לר"ע הרי דר"ע מיירי בדאורייתא וסתרו תוס' דבריהם. ע"כ נראה דהתוס' לא הביאו דברי הירושלמי לומר דבבלי ג"כ מוקי כן וקו' תוס' כבר ישבו תוס' בזבחים ד' ג'. ולש"ס דידן מיירי ר"ח בולד הטומאה דרבנן ור"מ יליף מר"ח דר"ע מיירי בפסול דאורייתא ור"י ס"ל על טומאה דרבנן אסור להוסיף דבין ר"ח בין ר"ע מיירי בטומאה דאורייתא

(ב) והנה גוף הדין שהוסיף ר"ח סגן הכהנים דמטומאה דרבנן מותר לעשות טומאה דאורייתא למ"ד אוכל מטמא אוכל היא תמוה וכן לר"מ למ"ד אוכל מטמא אוכל. וכן מאיסור דרבנן לר"מ מותר לטמא מדאוריי' וכן לר"ע לשיטת ירושלמי דר"ע מיירי בטב"י דרבנן דמותר לטמא מדאורייתא תמוה לפי המבואר בביצה ד' דאיסור דרבנן מבטלין לכתחלה. וש"פ הרמב"ם בפט"ו ממאכלות אסורות והוא לא ס"ל דדוקא באין לו עיקר מן התורה דהרי אפי' בשר עוף בחלב ס"ל מבטלין ע' כ"מ וב"י סי' צ"ט וא"כ אמאי מותר לטמא יותר ואין מוזהר על משמרת תרומתי וצ"ל הטעם משום דאין ראוי לך כדפירש"י אליבא דר' יהושע בד' ט"ו. ואף שאינה ראוי' מדרבנן ס"ל דאינה ראוי' מדרבנן הוה כאינה ראוי' מדאורייתא כמו שיבואר לפנינו. והרי גם מדרבנן הוא ראוי' לך ע"י ביטול ברוב., ואף דגם בדרבנן אין מבטלין לכתחלה רק אם נפל לאיסור מותר להוסיף כדמוכח בביצה ובש"ע סי' צ"ט ע"כ צ"ל דאיסור דרבנן שהיא אסור ועומד למכור לנכרים או לשרוף ל"ה הפסד כלל כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קל"ב דהיכא דעומד למכור לעכו"ם ובדעתו למכור לנכרים ל"ה הפסד. וכ"כ הנוב"י חיו"ד סי' ל"ט. אבל בתרומה שנטמא בדרבנן דהוה הפסד או שנאסר מדרבנן י"ל דמותר לבטלו משום הפסד כמו בעצים שנשרו לתוך התנור. גדולה מזה אמרו בסוגיין ד' ט"ו ע"ב דיש חילוק בין הפסד מרובה להפסד מועט לר' יוסי דמשום הפסד מרובה מותר לר' יהושע לטמא יותר. וכ"ש דמותר לבטל איסור או טומאה דרבנן משום הפסד למ"ד דאיסור דרבנן מבטלין לכתחלה וא"כ הוה ראוי לך. וע' פ"ח סי' צ"ט סקי"ז שכ' אדעת הרשב"א דלבטלה ברוב אסור דמפשט סוגי' דבכורות לא משמע כן וכן דעת שאר מפורשים דאף לבטל לכתחלה שפיר דמי. והרשב"א בת"ה ד' ב' כ' דתרומה עצמה יכול לערב ברוב ולבטלה ולדידי' ודאי שרי בכל גוונא וכ"כ בתשו' פנ"י חא"ח ססי' נ"ג בדעת הרמב"ם דאפי' לבטל לכתחלה מותר (ועמ"ש בח"ר סי' צ"ג אות ה' ו') וכבר הקשיתי כן בס' חיו"ד ח"ר סי' ל"ו אות ג' בקצרה. ואין לומר דבעי שיהי' ראוי לך בעודו תרומה וכאן אם יבטלה לא יהי' תרומה לא מיקרי ראוי לך. דז"א דכאן יוכל לבטל בתרומה טהורה או בקדשים דכשהוא שלישי בתרומה או רביעי בקודש לא יפסול יותר. ויתבטל כמו דאמרינין נבילה בטלה בשחיטה במנחות כ"ג. ולנובי"ת ביו"ד סי' נ"ד דיבש ביבש מה"ת אין מבטלין י"ל ה"ה איסור דרבנן דוקא לח בלח מבטלין ולא ביבש דנחית חד דרגא כמו שיבואר אבל לחולקים על נוב"י קשיא. גם לפמ"ש אבני מלואים בתשו' סי' ל' דמבטל תרומה הוה כמאבד מן העולם יש לישב קצת אבל כבר כתבתי בספרי חא"ח סי' נ"ד אות ט' דלמ"ד מיעוט כמאן דאיתא דמי סברתו ליתא ע' תוס' מנחות כ"ב. אולי יבואר עוד לקמן

(ג) והנ"ל לישב ד' בספרי חא"ח סי' ס' אות ה' וחיו"ד ח"ר סי' קל"א אות ז"ח הארכתי אי הא דאזלינין בתר רוב וכן הא דאיסור בטל בהיתר מטעם אחרי רבים להטות אם היא דחוי' או הותרה. ונ"מ דאם נאמר הותרה מותר לבטל לכתחלה מדאורייתא וכן א"צ לברר. אבל אם נאמר רוב דחוי' היא אמרינן מדאור' כל היכא דאיכא לברורי מבררינן. וכן אסור לבטל איסור מדאורייתא דרוב ל"ה רק דחו'. וע' שטמ"ק ב"מ ו' שכ' בשם ר"ש מפליזי דביטול ברוב ל"ה רק ספק ורק דהתורה התירה ספק זה. ומ"ה פטור ממעשר דעשירי ספק היא ובספק טומאה ברה"ר תליא ג"כ בספק הנ"ל אם דחוי' או הותרה (ועמ"ש בח"ר סי' צ"ב אות ו') וי"ל דתולה כ"ז בפלוגתא אי טומאה הותרה בציבור או דחוי' כמ"ש הב"י או"ח סי' שכ"ח דאם דחוי' שבת או איסורין לחולה או הותרה תליא בפלוגתא הנ"ל. עוד י"ל דתלי' בפלוגתא אי חיישינן למיעוט והיינו דלר"מ דחייש למיעוט ברובא דליתא קמן נהי דברובא דאיתא קמן מודה מ"מ גם ברובא דאיתא קמן ל"ה רק דחוי' אבל למ"ד דלא חייש למיעוט ברובא דליתא קמן ס"ל ברובא דאיתא קמן הותרה לגמרי. ובזה יש לישב הא דיבמות קי"ט דאמרינין כי אזלי רבנן בתר רובא כגון ט' חניות וסנהדרין. והקשה תוס' דבט' חניות וסנהדרין לא פליג ר"מ כלל. וכן קשיא ברש"י שפי' בסנה' י"א מחייבין וי"ב מזכין. ובזה א"צ לרוב כלל דאפי' בשאין יצא זכאי דספק נפשות להקל. להנ"ל י"ל ג"כ דפליגי ג"כ בט' חניות וסנהדרין אם רוב הוה הותרה או דחוי' וכן אם רוב הוה כודאי או ספק. ונ"מ אם פטור מממון מחמת קלבד"מ. דאם מחמת ספק נפשות פוטרין אותו פטור ג"כ מממון כמו חייבי מיתות שוגגין דילמא חייב מיתה כמ"ש הפמ"ג בפתיחה כוללת לה' שבת ועמ"ש בספרי חא"ח סי' נ"ג אות י"ט אבל אם י"ב מזכין וי"א מחייבין הולכין אחה"ר ובודאי פטור ממיתה וחייב ממון. ושפיר כ' רש"י י"א מחייבין וי"ב מזכין ודאי פטור ממיתה וחייב ממון בקרע שיראין ומעתה י"ל. הנה ר"ח סג"ה ס"ל ביומא ח' כהן השורף את הפרה מזין עלי' כל שבעה כ"ג ביו"כ אין מזין עלי' אלא שלישי ושביעי ואמרי' שם אי ס"ל טומאה הותרה בצבור למ"ל הזי'. וע"כ ס"ל טומאה דחוי' בציבור וה"ה לדידי' רוב ל"ה אלא דחוי'. ולדידי' אין מבטלין איסור לכתחלה מדאורייתא כדכתיבנא ואי' דרבנן מדרבנן א"מ ע"כ ס"ל כשיטתי' דמן שלישי דרבנן מותר לעשות שני דאורייתא דמעיקרא נמי ל"ה ראוי לך דאין מבטלין איסור לכתחלה אף בדרבנן. ור"ע כשיטתי' דחייש למיעוטי מדאורייתא כדאי' במכות ז' ובתוס' חולין י"ב. ולדידי' גם רובא דאיתא קמן ל"ה רק דחוי' וג"כ אין מבטלין איסור לכתחלה מדאורייתא, וע' בספרי חא"ח סי' ס' אות ה' שהוכחתי ג"כ דר"ע ס"ל א"מ איסור לכתחלה מדאורייתא ומ"ה ס"ל תשביתו הבערה דל"ל תשביתו ביטול דלאח"ז איסורו ל"מ מבטל וליכא למימר דברשותו הוא דיכול לבטל ברוב דלר"ע מדאורייתא א"מ איסור לכתחלה וה"ה איסור דרבנן מדרבנן אין מבטלין ומ"ה ס"ל לר"ע לשטת ירושלמי דמוקי לר"ע בטב"י דרבנן דמותר לעשות מטומאה דרבנן טומאה דאורייתא דבלא"ה לא חזי ור"מ כשיטתי' דחייש למיעוטא. ורובא דאיתא קמן ל"ה רק דחוי' וא"מ איסור לכתחלה כנ"ל. וכן ר' יוסי קאמר אינו מן המדה ולא