בית יצחק אבן העזר חלק ב יב

סימן ו ב"ה לבוב תרנ"ח לפ"ק

להרב הה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה כש"ת מ' פנחס רימאלט נ"י האבד"ק חיראב יע"א

ע"ד השאלה בא' ושמו יצחק מכפר הסמוך לרישא שבא לק' חיראב לגרש אשתו ושמה רבקה והכירו בו ששכלו דל וחלוש ואשתו ממאנת בו מחמת פתיות ושאל הרב המסדר עליו בק' רישא ואמרו לו שידעו שהוא דלת השכל אך לא באו עמו ביחד לדעת מהותו. והרב המסדר הי' מסופק אולי הי' כן מעולם והנה הרב המסדר והאנשים שהיו עמו התעסקו עמו הרבה בחקירות ודרישות ולא מצאו בו שום טירוף דעת אך בעת שצוהו ליתן הנייר להסופר במתנה אמר שיקח לו נייר אחר כי אינו רוצה ליתן שלו במתנה וזולת זה מצאוהו שפוי בדעתו וידע והבין להשיב כל הענינים על בוריו וסדרו הגט ואח"כ נודע להב"ד שהוא בכלל שוטה ולא רצו ליתן מעשה ב"ד עד שיחקרו על המגרש יותר שיסכימו גדולים והנה נגבה עליו עדות מהאנשים המכירים אותו בטוב בכל הזמנים ועפ"י עדותם נודע להב"ד שמעולם לא נמצא בו שום מעשה של שטות רק לפעמים הי' מדבר דברי שטות ואף ג"ז בהיותם מאריכים עמו בדברים נחלש שכלו כי דעתו דלה וקלושה גם ע"א אמר כשכעס הכה אחותו או לאחד מב"ב ועד שני אמר כי זאת היתה אם יצטרף אליו מעט שתית י"ש אך בכ"ז הבין לציית את אמו שאמרה לו בדרך הקפדה שלא יעשה כן והנה עתה השאלה אם מותרת האשה להנשא בגט זה

(א) תשובה הנה אם אחד מוחזק לשוטה כגון שעשה א' מד' דברים המבוארין בחגיגה דף ג' ובא לפנינו ובדקנוהו וראינו שעשה הכל כהוגן ולא ראינו ממנו שום שטות תליא במחלוקת דבסמ"ע סי' ל"ה סקכ"א כ' שהשוטה בשאר דברים הוא חכם כשאר ב"א והפתי הוא שאין לו שכל גמור ואינו מבין שום דבר כדרך שמבינים אותו שאר בני אדם ומ"ה סיים וכ' דבכלל שוטה יחשב והיינו לדין פסול אבל לא שם שוטה עליו. ולדבריו דבשאר דברים הוא חכם כשאר בני אדם מה ראי' שבדקנו אותו ולא ראינו בו שום שטות ושעשה הכל כהוגן הרי בלא"ה הוא פקח בשאר דברים ומ"מ הוא שוטה ואין גיטו גט ואם יום א' או שתים לא מקרע כסותו אין שום עדות שנתרפא אך זה בשוטה. אמנם אם אין בו סימני שוטה המבוארים בחגיגה אך הוא בכלל פתי שאין לו שכל גמור ואינו מבין שום דבר כדרך שמבינים אותו שאר ב"א אם בדקוהו וראו שהוא מבין ענין הגט ומשיב בכל דבר כהלכה הדבר לאות שאין היום בר טירוף הדעת וגיטו גט. ואולי זה יהי' שיטת המרדכי בפ' מי שאחזו שכ' ע"ד הגט הניתן בווירצבורג כי לא הודיעו במכתבם אך צ"ל זה שנטרפה דעת הבעל ובדקוהו בדיקה משולשת ונתברר להם כי באותה שעה חלים הי' ועל זאת בעניי השיבותי אם לא הוחזק שוטה בדברים האמורין בפ"ק דחגיגה הרי הוא כפקח וא"צ בדיקה. וצ"ע דהרי בדקוהו ונתברר להם כי באותה שעה חלים הי' ואף אם הוחזק לשוטה אם הוא חלים השתא מהני כמבואר בתשו' הרשב"א ח"א סי' תשס"ה הובא בב"י רסי' קכ"א ודוחק לומר דה"נ דכוונת המרדכי דאם הוחזק באחד מד' דברים מהני בדיקה ואם לא הוחזק א"צ בדיקה דהלשון לא משמע כן ע"כ נראה דכונתו דאם הוחזק ל"מ בדיקה כיון דבלא"ה הוה פקח לשאר דברים ומ"ש בתשו' הרשב"א דאם גירש בשעה שהוא חלים גיטו גט ביאר בעצמו וז"ל לא בבדיקה כנשתתק אלא שהוא מדבר בענינו ואינו קורע בגדיו ואינו לן בביה"ק ואינו יוצא בלילה ואינו מאבד מה שנותנין לו. וכונת דבריו שראינו שנעקר החולאת כגון שהי' מדרכו בעת הכעס לקרע כסותו וכעת בא לכלל כעס שהי' מקרע כסותי ומ"מ לא קרע. וכן בא לכלל ענין שדרכו לצאת ללון בביה"ק ומ"מ לא לן שראינו שנעקר הוסת ואולי לדעת הב"י ח"מ סי' ל"ה דבעי שדרכו בכך ולא נעשה שוטה בפעם אחת אולי בעי שיעקר הרגילות בג' זימנא. אך י"ל דל"ב עקירה ג' זימנא כעין שכ' מהרי"ט ח"ב ססי' ל"א דבמלה ב' בנים ומתו סגי בעקירה פ"א ול"ד לוסתות ולשור המועד והגם דלא קיי"ל כמהרי"ט מ"מ בשגעון דרוב אנשים בני דעת. אך דזה יצא מהרוב בפעם א' חזר לרוב. משא"כ בשור המועד רוב שורים לאו בחזקת שימור ובוסתות רוב נשים י"ל וסת ומ"מ עדיין צ"ע. ולדעת ז' הת"ש סי' א' ס"ק מ"ו דסגי בפעם א' ה"ה שנעקר בפעם אחת אבל עכ"פ בעי שיהי' הוכחה שנתרפא הכי בכל שעה השוטה מקרע כסותו ואם לא יקרע יום א' נדע שנתרפא. ומצאתי שזקני הת"ש רמז ע"ז בס"ק הנ"ל שכ' דהא דקתני היוצא יחידי ולא קתני יצא למעוטי היכי דיצא והשתא אינו יוצא וידענו שמניעתו מחמת פקחות ע"כ דברי הסמ"ע והמרדכי אינם סותרים לדברי הרשב"א ומצאתי בתשו' תועפות ראם חאה"ע סי' ס"ב שפוסק במי שהי' בחזקת שוטה ובדקו אותו בשעת סידור הגט והשיב על הן הן ועל לאו לאו והאיש הזה עודנו מתנהג בשטות ואוסר הגט כמ"ש בב"י בסי' קכ"א בשם בהע"ט דבשוטה ל"מ בדיקה ובודאי ס"ל כדעת הסמ"ע אמנם דעת ש"ב הגאון מצאנז סי' נ"ב ח"א להיפך מדבריו דלא כמ"ש בד"ח ח"ב סי' ע"ה. והנה כ"ז לשיטת הסמ"ע אמנם ז' הת"ש ס"ק נ"א שהביא מתוס' חגיגה ד"ג דא"א שיהי' שוטה באחת וחכם בשאר דברים. א"כ אם נבדק ב' ימים וראינו שמשיב כענין י"ל דזה עדות דנתרפא ומ"ש הת"ש בדעת הרמב"ם שכ' אעפ"י שבשאר דברים הוא שואל כענין הכוונה אע"ג דמשיב ושואל כהוגן אמרינן דרך מקרה הוא דכן דרך השוטים להשיב לפעמים כהוגן ומ"מ דעתו מטורפת בהם נ"ל דלא שייך זה בבדקו אותו יום או יומים וראו שהוא יודע ומבין בשאר דברים שהמקרה לא יתמיד

(ב) והנה הת"ש כ' דגם בתשו' מהרי"ו סי' נ"ב משמע כהתוס' ותמה בתשו' צ"צ החדש סי' קי"ג דהרי בתשו' מהרי"ו כ' הא דפליגי ר"י ור"ה היינו דוקא שלא ראינו שום שטות אלא הא ואפ"ה הוה שוטה אעפ"י שמשיב כהוגן הרי דס"ל למהרי"ו כהסמ"ע ולא כתוס' ולפע"ד דייק מדלא כ' מהרי"ו שהוא חכם בשאר דברים כמ"ש הסמ"ע ע"כ ס"ל דדוקא כשלא ראינו שטות בשאר דברים שמשיב כהוגן ולא ראינו שטות וגם חכמה לא ראינו ע"כ מוחזק כשוטה מחמת דבר אחד דהלכה כר' יוחנן משא"כ בשראינו דבר שכל הוא תליא במחלוקת שבין הסמ"ע ותוס' והוה ספיקא דדינא. וכ"כ בתשו' צ"צ הנ"ל באריכות. מ"מ נ"ל דכ"ז בשוטה באחד מד' דברים האמורים בחגיגה או בשוטה בשאר דברים לדעת הרמב"ם. אבל בפתאים ביותר שאין מכירין דברים הסותרים שכ' הסמ"ע ס"ק כ"א דהוא גרע משוטה שאין מבין שום דבר ובענין זה עדיף משוטה דמהני בדיקה וכשאנו רואין שיודע ומבין ענין אחד גיטו גט. והנה הסמ"ע כ' ומ"ה סיים וכ' דבכלל שוטה יחשב והיינו לדין פסול אבל לאו שם שוטה עליו ונראה מלשונו דס"ל כמהרי"ט ח"ב סי' ט"ז דדוקא לענין עדות פסול והפוסקים הביאו דברי מהרי"ט וצ"ע שלא הביאוהו בשם הסמ"ע ושמא הבינו כוונת הסמ"ע מ"ש ודוקא לדין כוונתו דפסול לדין וה"ה לשאר דברים אבל לאו שם שוטה עליו. מ"מ מפשטות לשונו משמע דס"ל כמהרי"ט. אך החילוק היא בשוטה בשאר דברים שחשב הרמב"ם בפ"ט מה' עדות דהסמ"ע לא כ' רק אפתאים ביותר שמנה הרמב"ם בהלכה י'. והמהרי"ט אף דקאי ג"כ על הפתאים ביותר מ"מ מדמייתי ראי' מב"ב מהך דשדא קשייתא משמע דס"ל גם בשוטה בשאר דברים דוקא לעדות פסול. ומ"ה מייתי הפוסקים בשם מהרי"ט ובהך דינא באמת בתורת גיטין סי' קכ"א הקשה על מהרי"ט דאדרבה מדאמרינן בב"ב שם דחוצפא יתירה הוה ול"ה משום שטות משמע דזולת זה מקחו בטל הרי דלאו דוקא לענין עדות. ולפע"ד גם מהרי"ט לא ס"ל לחלק רק בפתאים ביותר ולא בשוטה בשאר דברים כמבואר בדבריו והא דמייתי ראי' מב"ב הכונה דהרי שם סמך רבא אהא דמסברי לי' וסבור ואזה דחוצפה יתירה הוה דתלינן דל"ה שוטה וה"ה בפתאים ביותר תלינן דאינו זוכר מה שראה כבר וזה דוקא לעדות משא"כ בגיטין וקדושין ומקח. וזה דברי הסמ"ע באופן דבשוטה בשאר דברים גם למהרי"ט פסול לגרש. וכן לדברי הסמ"ע ול"מ בדיקה דיכול להיות פקח בשאר דברים ומ"מ פסול לגרש

(ג) והנה הי' מקום לומר דאף בשוטה בדבר א' מד' המבוארים בריש חגיגה מהני בדיקה אם יודע ומבין ופקח בשאר דברים דכבר בארנו בתשו' (ע' ח"ר סי' א' אות ה' ולעיל ר"ס ד') מה דס"ל לר"ה עד שיהי' שוטה בכולן ור"י ס"ל אפי' באחת מהן ובאיזה סברא פליגי וכתבתי דבטורי אבן הקשה איך תולה ר"ה בחד משום אימר וכי תלינן לקולא מספק דמשמע דבחד הוה פקח אף לקולא ותי' דאמרינין הוא מרוב פקחין ומוקמינין אותו ארוב. ואמנם קשיא לשיטת ז' הת"ש סי' כ"ט דל"מ רוב במים בראש דע"כ הוה ממיעוט דרוב בהמות אין להם מים בראש והחו"ד חולק וכ' בראש אפרים בשו"ת שם סי' י"ט דתליא בפלוגתא בבכורות מ"ב ע"ב אי אמרי' הואיל ואשתני אשתני. א"כ י"ל דר"ה לא ס"ל הואיל ואשתני ומ"ה מוקי ארוב יר כשיטתי' בבכורות דס"ל הואיל ואשתני. ול"מ רוב ומ"ה ס"ל אפי' בא'. יעמ"ש בספרי חיו"ד ח"ר סי' ח' אות ט"ז. ובאמת הרא"ש פוסק דאמרינן הואיל ואשתני וברמב"ם משמע דלא ס"ל הכי ע' בראש אפרים: ולפ"ז י"ל נהי דפסקינן אפי' באחת זה מטעם ספק אבל ל"ה ודאי שוטה. באופן דאם ראינו שהוא פקח בשאר דברים אמרינן דחזר לרוב ונתרפא או דתלינן שטותו בדבר אחר כמו דס"ל לר"ה. ודוקא בשוטה בכולן ל"מ בדיקה. מ"מ עדיין יש לעיין בדבר אך בנ"ד שיש עדים שלא ראו ממנו שום מעשה של שטות רק שדבר לפרקים דברי שטות ודעת הנוב"י בתשו' שבס' אור הישר דל"ה שוטה אך בעושה מעשה של שטות ובתשו' צ"צ החדש סי' קנ"ג אות ה' דאתיא לידי אף שהביא מתוס' גיטין ע' סד"ה התם דמחמת דבורו מחזקינין לשוטה והרבה ראיות הביא בזה מ"מ כ' דמחולה שנטרף דעתו מחמת חולשתו אין ראי' לאדם בריא שעושה מעשיו כפקח ורק שמדבר לפרקים דברי שטות ע"כ הדבר ברור דמהני בדיקה אם מבין ענין הגט ואמרינן שנתרפא וחזר לרובא אף שהוא בשכל דק וחלש מ"מ אינו בכלל הפתאים ביותר שאין מבין דברים הסותרים וגיטו גט

(ד) הן אמת דמש"ל דהא דס"ל לר"י אפי' באחת מהן הוא רק מספק דמפשטות הלשון משמע דהוה ודאי שוטה אך לא יתכן שיהי' פלוגתא רחוקה דלר"ה היה כפקח ודאי ולר"י הוה כשוטה ודאי ע"כ י"ל כנ"ל דר"ה ס"ל ל"א הואיל ואשתני ואוקמוה ארובא ור"י ס"ל כשיטתי' והוה שוטה מספק והא דאמר סתם משום דלדינא אף שוטה ספק פסול לעדות אף להחזיק כיון דהוה עדות שאאי"ל דאין מוציאין מידו מדין הזמה דהוא ספק שוטה ולהש"ך גם בממון בעי עשאי"ל. (אך י"ל דאם יזומו אותו ותפס הנדן מהני תפיסה ושוב הוה מטעם זה עשאאי"ל ובאמת אם נאמר בהזמה דמהני תפיסה דהוה ממון לרבנן מיושב קו' מוח"ז גאון רע"א בהך דספ"ק דכתובות