בית יצחק אבן העזר חלק ב קיח

והיוצא מזה נפקותא גדולה גם לר"ח. דלפ"מ שפירשתי גם ר"ח סובר סברת דאם איתא דמה"ט באמת השליש לא מהימן שנתן בידו לגירושין ורק דאמרינן נהי שהוא משקר אבל הבעל שירא לנפשו שימסור ליד האשה מסר אדעתא דהכי שתתגרש בעת שיוכל למסור לאשה. ומ"ה לא נתן לדידה שלא הי' רצונו שתתגרש מיד ונמצא דלר"ח ג"כ אינה מתגרשת רק בעת שהוא יכול למסור לידה. וכ"ז היכא דל"ל מגו לפנינו אבל באם שאשה אומרת קמאי דידי לגירושין יהבי' ניהליה דאז איכא להשליש מגו ואנו מאמינין אותו על דברי' ממש נגד סברת אם איתא כמו שנאמין אותו לר"ה כן ג"כ לר"ח ומתגרשת משעה ראשונה כמו שאומר השליש שנתן בידו לגירושין וכיון שיש נ"מ גם לר"ח שפיר הביא הרי"ף הך ומודה ר"ה. שבתי וראיתי דאם האשה אומרת קמאי דידי לגירושין יהביה כיון שראה אותה השליח ובידו ליתן לה כדעת הבעל שתתגרש תיכף ושוב א"צ למגו כמ"ש הר"ן דבשעה שראה אותה ודאי בדעת הבעל שתתגרש. אמנם הדבר נכון דהנה דברי הר"ן צריך ביאור שמתחלה כ' דדעתו הי' שתתגרש בשעה שידענו שהאשה היתה עמו ואח"כ כ' לדעת רש"י שכיון שבשעה שבאו לב"ד קודם שאמר הבעל לפקדון הי' יכול לתנו להאשה וכו' מ"ה דעתו הי' להתגרש משעה זו. וכפי הנראה מדבריו שחילק בין יש עדים שהוא שליח קבלה שהאשה עשתה שליח הבעל מאמין בזה בבירור ומתירא לנפשו שהשליח ימסור להאשה הגט תיכף בראות אותה ובודאי תקבל מידו ומ"ה דעת הבעל שתתגרש תיכף בראות אותה משא"כ אם ליכא עדים שהאשה עשתה שליח הבעל אינו מאמין ולא מתירא רק שהשליח ילך אח"כ וימסור לאשה גט בע"כ שיאמר שליח הולכה אני ויתן לה בב"ד ומ"ה כ' לדעת רש"י שבשעה שבאו לב"ד הי' יכול ליתנו לה. ובדעת הבעל שתתגרש אז ע' בלשון הר"ן. ולפע"ד הפירוש הנכון בדבריו מה שכתבתי וכיון דאם אמרה האשה קמאי דידי מהני אף בליכא עדים כלל כמ"ש הפ"י ואף עד אמירה א"צ א"כ אף לר"ח נ"מ כ"ש דאם מטעם הא הימני' אינה מתגרשת רק משעה שבאו לב"ד ומצד המגו מהימן השליש שתתגרש משעה ראשונה ועדיין יש לפלפל הרבה בזה

(ט) ועפמש"ל דנגד סברת לגירושין יהבה ניהלי' מתנגד סברת אם איתא וכו' לדידה הוה יהיב לה אבל נגד סברת לפקדון נתנו ובדעתו שתתגרש אם יאמר השליח לגירושין משעה שהי' יכול למסור לה כיון דכל עוד שלא הי' יכול למסור לא תתגרש ל"ש אם איתא כמ"ש הר"ן. יתישב מה שמקשים על שטת הרא"ש דאם מכחיש השליש וטוען נפל ממני יכול להכחיש השלישית א"כ מה הקשה ממתני' דקיבל למ"ל והרי צריך עדי קבלה שמא יכחיש דלא הי' שליש כלל ובזה ל"ש הא הימני' דלא נתן בידו לפקדון כלל: ולהנ"ל נכון דכבר כתב הפ"י והתומים דל"מ טענת נפילה רק היכ' דטענת אם איתא דלגירושין מתנגד לטענת השליש ויש סיוע לטענת הבעל דממנו נפל. ואמנם לנגד טענת נפילה מתנגד הענין דנפילה לא שכיח. אך עתה יכול למציא דרך סלולה שלא תתנגד שום סברא. כגון בשליש אומר לגירושין והבעל טוען נפילה אנו אומרים שהמעשה הי' שהבעל נתן לפקדון וזה מילתא דשכיח. ואין מתנגד לזה ג"כ אם איתא ומ"ה מתגרשת לר"ח דהא הימני'. והא דלא טענו לפקדון היינו דהבעל לא הי' יכול לטעון כן דבכה"ג הרי מתגרשת לר"ח והוא רצה דלא תתגרש ורוצה להכחיש הגירושין ומ"ה טוען נפילה והשליש ג"כ אין יכול לטעון כן דהבעל לא הימני' רק אם יאמר לגירושין וכשיאמר לפקדון מסרו לא תתגרש האשה ומ"ה שניהם אין טוענים כן אבל אנו אומרים שהמעשה הי' כן ונגד זה אין מתנגד שום סברא, ומ"ה אף אם הבעל יטעון נפילה לא נאמין לו. ושפיר פריך עדי קבלה למ"ל דאף אם יטעון נפילה ל"מ. דאנן נימא שנתן לפקדון משא"כ לר"ה דלדידי' היכא שהבעל טוען לפקדון ושליש אומר לגירושין האשה אינה מתגרשת דלא ס"ל הימני', א"כ היכי שהבעל טוען נפילה הבעל נאמן כיון שמתנגד נגד טענות שליש סברת אם איתא ומסייע לטענות הבעל וליכא למימר שהמעשה הי' שנתן לפקדון דאס"ד כן הי' המעשה הי' הבעל טוען כן דאם יטעון כן ג"כ האשה אינה מותרת וג"כ לא הי' המעשה כן ולדברי השליש אין אנו אומרים להאמין מצד סברת אם איתא ומוכרח להאמין להבעל. ומ"ה הרא"ש שפוסק כר"ה לדברי' מהני טענת נפילה, אבל לרב חסדא גם בבעל טוען נפילה ושליש לגירושין ל"מ טענות הבעל ושפיר פריך וזה ישוב נכון. ועכ"פ לפי הנ"ל דגם ר"ח ס"ל אם איתא ורק דס"ל בפקדון כיון דאף אם יאמר השליש לגירושין לא תתגרש תיכף וביד הבעל לחזור מהשליחות קודם שיראה השליח האשה ל"ש אם איתא. וג"כ נקט דוקא בעל אומר לפקדון דאמדינן כונת הבעל שיהי' כעת לפקדון ובעת שהשליח יוכל למסור לאשה אז יעשה שליח לקבלה משא"כ בבעל אומר להולכה. וא"א שיהי' כעת שליח הולכה ולכשיאמר השליח לנו שהוא שליח לקבלה יהי' שליח קבלה משעה שיוכל למסור זה אי אפשר דלא חזרה שליחות אצל הבעל ואי אפשר רק שיהי' משעה ראשונה שליח קבלה ונגד זה מתנגד סברת אם איתא כיון שתתגרש תיכף כמש"ל בשם הר"ן ומ"ה נקט דוקא לפקדון כן יש לישב קו' התוס' עפ"י דרכו

(י) אמנם כשאני לעצמי נ"ל לישב קו' התוס' בדרך זה דהרשב"א הקשה על סברת ר"ח דהא הימני' אם השליח יאמר לגירושין שיהי' אף אם ישקר דכיון שנתן בידו לפקדון ודאי לא הי' עדי מסירה ואנן ס"ל דבעי עדי מסירה ועוד אף אם היו עדים נשאול להעדים, ומה שתי' הרשב"א דשליש נאמן יותר מהעדים דהוא פוסל כל עדים הדבר תמי' דא"כ העדים כמאן דליתנייהו ושוב ל"ה עדי מסירה ולומר דאין מאמינים להם כעת שהי' לפקדון וכעת הם אומרים שקר. אבל בשעת מסירה כשרים היו עדיין קשה דכיון דס"ל עיקר הגט מתקיים עפ"י העדים הללו והם אומרים שהבעל נתן לפקדון וכבר כתבו הראשונים לענין עד מפי עד דהראשון נאמן להכחיש מי שבא מכחו וע' בב"ש סי' מ"ב וה"ה הכא כיון דלולא העדים ל"מ הגט. איך אפשר שיהי' הגט כשר להאמין לשליש אם העדים אמרו שנתן לפקדון וע"כ אתה אומר שהעדים אמרו האמת שנתן לפקדון ולא הי' עדי מסירה על הגירושין. אבל מה שנ"ל דא"צ בכאן לעדי מסירה כלל. והיא עפ"ד הת"ה סי' ר"ז שפסק דאף לרש"י דחשש סבלונות הוא מטעם דכעת הוא מקדש אותה מ"מ מהני סבלונות אף בלא עדים, ואף דבקידושין ממש ל"מ בלא עדים בסבלונות דאנן סהדי ששלח לשם קידושין הוה כמו שאנן ראינו ממש הקידושין. וז"ל הח"מ סי' מ"ה סק"ט דדעת הר"א ממיץ דל"ב כלל עדים אפי' בשלח סבלונות היכ' דמנהג פשוט וכו' ועדיף מקידושין דקיי"ל מקדש בלא עדים אין חוששין לקידושין דל"ש אנן סהדי משא"כ בסבלונות הוה אנן סהדי עיי"ש. וביאור גוף דברי ר"א ממיץ והת"ה דבשלמא בכל קידושין כל עיקר העדות מתקיים עפ"י איש והאשה דהם אומרים שקידשה וכיון שחב לאחרינא ובעינין דבר דבר מממון ל"מ הודאתם לגבי אחרינא וכל עיקר הקידושין היא לאחרינא דשוי' כהקדש לכ"ע ובגירושין מתירה לעלמא ואין שום תועלת לאחרינא אם לא הי' עדים בדבר משא"כ בסבלונות כיון שהמנהג לשלוח סבלונות והם אומרים ששלחו סבלונות הם אינם מעידין על קידושין כלל רק על סבלונות ואנן אמרינן דבודאי קדשה בזה הוה כאנן סהדי וכאלו שמענו אנחנו וראינו הקידושין וע' בת"ה גופא בארוכות בזה. ואף הכא אנו אומרים דר"מ אומר עדי חתימ' כרתי וכ' הר"ן בהמגרש דאנן סהדי דבודאי מסר לה ומ"ה מהני כעדי מסירה, ור"א ס"ל ע"מ כרתי ובעי עדים ממש וכ"ז בגירושין גמורים משא"כ בנתן הבעל לפקדון אנן אמרינן דמסתמא מסר אדעתא דאם ירצה השליח שיהי' לגירושין שיהי' לגירושין באמת ואף דהוה דבר שבלב. וצ"ל דדבר הגלוי לכל העולם ל"ה דבר שבלב א"כ הרי אף אנן סהדי שנתן אדעתא דהכי והוה אנחנו עדי מסירה דכיון דהגט ביד השליח ומאי בעי בידו וע"כ הבעל מסר לו ואנחנו עדים שמסר לו אדעתא דהכי ומהני כמו בסבלונות. ושם פליגי כל הפוסקים על רבינו שמחה ובנ"ד דעדיף יותר דכיון דהגט מקיום ע"כ הבעל מסרו לשליח אדעתא שאם יאמר לגירושין שיהי' לגירושין מהני לכ"ע. ואין השליח דומה לאשה דבאשה אם לא יאמר הא גיטך אם ימסור לפקדון ל"מ. וצריך עדים על הגירושין ואף דבאשה ודאי לא מסרו לפקדון מ"מ אנן לא הוינן עדים בשום דבר והעדות מתקיים עפ"י הבעל והאשה. משא"כ בשליח כשר אומר לפקדון אנחנו עדים שמסר לגירושין והעדות אינה מתקיימת עפ"י האיש והאשה כמו בגירושין שמסר לידה, דשם הם אומרים על גירושין ממש והעדות מתקיימת ע"י. וכאן הם אומרים על פקדון ואינן אמרינן שזה גופה גירושין הוי ואנן סהדי בדבר

(יא) ולפ"ז יש סברא דגרע יותר היכא שהיו עדים שנתן לפקדון מהיכא שמסר בלא סהדי כלל. דבאמת בגוף סברת הא הימני' והיכא דהבעל ירא לנפשו שהשליח יאמר שהוא לקבלה ומסר אדעתא דהכי כבר כ' הראשונים לפקדון מה הי' לו לירא מזה הרי יש עדים היכ' שמסר בפני עדים בדבר והעדים יכחישו אותו וכתבו דהי' ירא שמא ימותו העדים או ילכו למדה"י וע' בתומים ס"ע שפקפק בסברא זו והקשה כמה קושיות וכ"ז הי' מוכרח לראשונים ז"ל לפי שיטתם דבעי עדי פקדון עכ"פ אבל לפמש"ל דמיירי במסר בלא עדים כמ"ש ג"כ הרשב"א דבפקדון מסתמא מסרו בלא עדים. א"כ י"ל אדרבה במסרו בעדים לפקדון לא הימני' כלל וסמך על העדים שיכחישו אותו. א"כ מיושב קו' התוס' דדוקא בפקדון דמסתמא מסרו בלא עדים שייך הא הימני' וע"כ מסרו על אמונת השליש ואנחנו עדים בדבר משא"כ בבעל אומר להולכה וכיון דגם שליח הולכה צריך עדים כדאי' בסי' מ"א לשטת הרבה פוסקים א"כ ודאי מסרו בעדים בפירוש להולכה וסמך על העדים שאם יאמר לקבלה יכחישו אותו העדים ולא הימני' לשליש ול"ה אנחנו עדים כלל דסמך על אמונת השליש שאם יאמר לקבלה יהי' לקבלה ול"מ גם לר"ח ודו"ק. ולפמ"ש ומוכח מקו' הרשב"א והרבה פוסקים דהיכ' דמסר לפקדון מהני בלא עדי מסירה צ"ל הא דמשני ר"א דס"ל עדי מסירה כרתי היינו כמ"ש התוס' דמיירי בליכא עדי חתימה והיכא דליכא ע"ח א"כ לא הימני' כלל לשליח דלא מסר לו רק נייר בעלמא דדוקא באיכא עדי חתימה ואנן ידעינין דבא מיד הבעל ובידו למסור לאשה דהיכ' דאיכא ע"ח א"צ שתביא האשה עדי מסירה לפנינו אף לר"א כמ"ש התוס' א"כ הרי הי' ביד השליח למסור לה ושייך הא הימני' ואנן סהדי שמסר בגירושין והוה אנחנו עדי מסירה ומהני אף לר"א משא"כ בליכא ע"ח והאשה כשתרצה לינשא צריכה שתביא עדי מסירה לא האמין הבעל לשליח לשום דבר ול"ה אנחנו שום עדים בדבר דאין ביד השליח לעשות מאומה ומ"ה צריכה עדי מסירה וזה ברור ואמת

(יב) ובעמדי בזה נלפע"ד פי' נכון בדברי הגמ' דמקשה קיבל למ"ל ומשני הא מני ר"א הוא, וקשה טובא לשיטת הרי"ף ז"ל דאף לר"א באיכא עדי חתימה לא בעי עדי מסירה א"כ ע"כ צ"ל מתני' מיירי בליכא ע"ח ולמ"ל דבעי עדי מסירה בשליח קבלה פשיטא שצריך כיון