בית יצחק אבן העזר חלק ב קטז

הנה אם קיבלה הראשונה גט ברצון הדבר פשוט שא"צ לגרש השני' כמוכח מתשו' רש"ל ססי' י"ד וכן היא בכנה"ג סקט"ז. ודוקא אם הראשונה אינה רוצית לקבל ג"פ החיוב לגרש השני' ואף דאסור לדור עם השני' כל עוד שלא גירש הראשונה אולם כשגירש הראשונה חוזרת להיתרה. ולכאורה יש לחוש על הקדושין מהשני' ולדעת הכנה"ג סי' קי"ט דבגירושין בע"כ הואיל ועבר חרם אמרינן כל מילתא דאמר רחמנא ל"ת אעל"מ ול"מ הגירושין לדעת המרדכי דגם בחרם אמרינן כ"מ דרל"ת ה"ה בקדושין באיסור ל"מ הקידושין. אך כיון דילפינין בקדושין מאלמנה לכ"ג דאף לרבא תפסי קדושין ה"ה דכל היכא דעבר אלאו תפסי קידושין אף לרבא וגם המרדכי מודה בזה כמבואר בדברי' ריש פ' האומר בקדושין שכ' וא"ל דהרי השליח עבר על חר"ג דהרי חייבי לאוין ושניות וכמה עבירות תפסי קדושין וכונת דברי' כדכתיבנא וע' בנובי"ת ססי' קכ"ט. ומ"מ ליתר שאת יקדשה מחדש בלא ברכה שלא יהי' ברכה לבטלה. והגם דבתשו' שואל ומשיב להגאון מלבוב ז"ל סי' קכ"ג ח"א כ' דצריך דוקא לגרש שתיהם שם כתב לישב המנהג אבל אם שניהם אינם רוצים לגרש למה נכוף אותם. ועוד הרי גם שם כ' דאם ירצה יחזור וישאנה ולמה יגרש בחנם לגרום ברכה שא"צ ועוד דהרי ביבמות אמרינן כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו וכו' ואיך נימא שיגרש ויחזור וישאנה ולמה נאסר אותה בחנם, ע"כ לדינא אם אין רוצין בגירושין והראשונה קיבלה גט יוכלו להתיר להם לדור יחד. ומה שמדמה הרב הגאון בתשו' שם לנאבדה הריאה זה נכון קודם שגירש הראשונה אבל כשגירש הראשונה ברצון מעכשיו נסתלק האיסור מכל וכל

סי' צ"ז

ב"ה לבוב עת קץ לפ"ק

להרב הגדול החריף ובקי בכל חדרי תורה המפורסם מ' יהושע העשיל וואלערשטיין נ"י ראבד"ק רישא יע"א

יקרתו הגיעני ע"ד אשת המומר שהוא רוצה לגרש אשתו בכפר שהוא שם ואינו רוצה לנסוע לעיר ויש בזה מקום עיגון כדת מה לעשות

(א) תשובה מה שעלה בדעתו לסדר ולכתוב הגט בכפר לא נהירא לי כי לא נודע איך לכתוב שם הכפר ושם הנהר והנה בדבר אם לכתוב מתא בכפר כי הב"י מביא בשם המרדכי ששם מתא יש לכתוב בין בכפרים קטנים בין בעירות גדולות ושוב מייתי דברי הרשב"ץ דכותבין מתא דמפקא מכפר ומפקא מכרך ומשמע דבכפר אין כותבין מתא וכת"ה מייתי הס' ד"ח להגאון מסאנץ בסוף הספר שער שינוי המקומות אות י' דאין לכתוב מתא בכפר. ולפע"ד הדבר תליא במחלוקת דלפי המבואר בירושלמי פ' חלק ה"ו הוא פלוגתא בין ר"מ לר"י דלר"מ יותר מעשרה אנשים מיקרי עיר ולר"י פחות ממאה מיקרי כפר ורמב"ם פוסק פ"ד מעכו"ם ה"ב כר"י ובסנהדרין ט"ו ע"ב פליגי בזה ר' יאשי' ור' יונתן וכ' תוס' שם ד"ה מעשרה דפליגי בקרא דעמוס עיי"ש א"כ לכאורה צריך מאה אמנם במשנה דעירובין נ"ט משמע דלת"ק בחמשים דיורין נקרא עיר ולר' יצחק אפי' בית אחד נקרא עיר אמנם אין הלכה כר' יצחק וע' בנובי"ת או"ח סי' נ"ב וע' בספרי חיו"ד ח"ר סי' צ"ג בש"ה ובהגהות ומפתחות שם ובמשנה דעירוכין ל"ב מבואר דג' חצירות של ב' בתים מיקרי עיר. ע"כ לענין אם לכתוב מתא דפירושו עיר אם יש מאה אנשים פשיטא שיש לכתוב מתא ואם יש חמשים דיורין ג"כ פשיטא ואם יש ג' הצורות של ב' בתים ג"כ יש לסמוך אלשון המשנה דמיקרי עיר וכותבין מתא כנלע"ד. ונכדי הרב החריף כ' אהרן לעווין נ"י הראה בתענית כ' דעיר מיקרי כפר דאמרינן שם עיר המוציאה חמש מאות ואלף רגלי כגון כפר עכו ולפמש"ל אין ראי' אמנם בלא זה לא ניחא לי לכתוב ולסדר בכפר כשלא נודע שם הכפר

(ב) והנה בתשו' אחת אודות חולה בכפר כתבתי ב' דרכים הא' שיצוה החולה להסופר לכתוב גט ולעדים שיחתמו ויעשה שליח ליקח מיד הסופר לאחר חתימת העדים הגט ויתנו לאשה בשליחותו כמבואר בסעיף ס"א בש"ע. ומה שקשה ע"ז מתוס' נזיר י"ב דא"י לעשות שליח בדבר שלב"ל אף בדבר שבידו וכבר הרגיש בזה מוח"ז הגאון רע"א בתשו' סי' קמ"א בש"ה כבר ישוב זה בנתיבות סי' רמ"ג סק"ו עיי"ש ובאופן זה יתנו הגט ויסדרו בעיר ויכתבו הזמן מהכתיבה וחתימה ויתנו באותו יום ויכתבו העומדת במקום הכתיבה אך לענין מומר כיון דצריך לזכות לה הגט ל"ש תי' הנתיבות כמבואר בדברי' שם אך בזה אין קפידא מ"מ לא ניחא לפוסקים במומר לכתוב שלא בפני' וליתן שלא בפני' שמא יבטלו כמבואר בצ"צ החדש סי' קמ"ה אות ד' בשם שבי' אך הצ"צ כ' שיש תקנה לזה להניח המעות ביד השליש ולא יתנו לו עד שתקבל הגט וישביעו אותו בחלק עה"ב ויפסול כל עדים שיעידו

(ג) והדרך הב' שהב"ד והסופר והעדים יהיו בכפר בבקר והמגרש יצוה לסופר לכתוב ולהעדים שיחתמו והסופר והעדים יסעו תיכף לעיר הסמוכה ויכתבו הזמן והמקום עמידת הסופר והעדים ואל יכתבו העומד ואם האשה שם יכתבו העומדת ואם אינה שם לא יכתבו ואולי יותר טוב שלא לכתוב העומדת ובעת כתיבת הגט אם יוכלו לשמור המומר מה טוב ואחר כתיבת הגט והחתימה יחזרו הסופר והעדים והאשה למקום שהבעל שם ויסדרו הגט מידו לידה והכל יהי' ביום אחד שלא יהי' מוקדם ובאופן זה ודאי לא יבטל הגט כיון שנותן מידו לידה וזה הדרך נכון יותר אם אפשר בכך. ובכל אופן יקנה הסופר הנייר והדיו והכלי כתיבה לבעל

והנני ידידו

סי' צ"ח

ב"ה בברכ"ה וישוע"ה לפ"ק. ברעזאן

רב שלום וברכה לכבוד ידידי ויד"נ ח"א הרב הגביר החריף המופלג מ' אהרן יואל בלאנקשטיין נ"י מקראקא

שמחתני בדבריך הנעימים והנני

לתשובתך

(א) ע"ד אשר הערת בסוגי' דשליש גיטין ס"ג ע"ב בישוב קו' התוס' דנקט בעל אומר לפקדון ולא נקט בעל אומר להלכה וכתבת מ"ש התוס' בסברא דהא הימני' היינו דהבעל סמך על אמירתו אף אם משקר ואם יאמר לגירושין אז יהי' לגירושין והקשו דזה תליא בברירה, אך כל היכא דמהני מכאן ולהבא ולא בעי שיועיל למפרע ומהני ואין ענין לברירה כמ"ש הרשב"א בתשו' והשאג"א: א"כ כ"ז היכ' דהבעל אומר לפקדון דאז י"ל שיהי' לפקדון וכשיאמר השליש לגירושין אז נעשה שליח לקבלה. משא"כ בבעל אומר להלכה א"א לומר שיהי' שליח להולכה וכשיאמר שהוא שליח לקבלה אז יהי' שליח לקבלה דלא חזרה שליחות אצל הבעל כדאי' בגיטין כ"ד. וע"כ צ"ל שיהי' למפרע שליח לקבלה וזה תליא בברירה. כמו במקדש ע"מ שירצה אבא וקדשה בביאה דל"מ למ"ד אין ברירה ע"כ והיא דבר חכמה: אפס דכתבת הקושיא דבברירה בשם הרמב"ן ואנכי לא מצאתי ברמב"ן ובאמת אין זה תלי' בברירה לכ"ע דשורש הדבר דתנאי תליא בברירה יוצא מסוגי' דגיטין כ"ה דמייתי בגמ' ראי' דיש ברירה מהריני בעלך ע"מ שירצה אבא והוקשו רש"י מכל תנאים וחילקו בין היכא שבידו להתקיים או לאו. דהיכי שהוא בידו להתקיים לא תליא בברירה והיכא דאין בידו תלי' בברירה עיי"ש א"כ מפורש יוצא במתנה תנאי והיכא שביד המתנה תנאי או בצד השני בידו לא תלי' בברירה כגון במקדש ע"מ שיתן הוא מאתים זוז. או ע"מ שתתן היא מאתים זוז דכיון שביד אחד משני צדדים המקיימים דבר לקיים תנאו או לבטל לא תלי' בברירה דהוה כתנאי ב"ג וב"ר אם יעברו ונתתם משא"כ ע"מ שירצה אבא אין ביד שניהם לקיים תנאי ונהי דהוי תנאי שאפשר להתקיים אבל כיון שאין בידם תלי' בברירה. א"כ במתנה עם השליח אם יאמר לגירושין יהי' לגירושין כיון שהוא בידו לומר כן הוה ככל תנאי דעלמא ואין דומה כלל לברירה. וגם אין דומה למ"ש בתשו' הרשב"א ובב"י סי' קמ"א באמרה כל מי שירצה מכם הבעל ליתנו לו יהי' שליח לקבלה דל"מ למ"ד אין ברירה דשם היא עשתה שליח ותליא ברצון הבעל הוה כמו ע"מ שירצה אבא. משא"כ בבעל שתלי' ברצון השליח והוא ביד השליח הוה כמו כל תנאי דעלמא גם אינו דומה לכתוב לאיזה שארצה אגרשה דשם הוה ספק מי המתגרשת ול"א הוברר הדבר אבל אם אמר כתוב ולכשארצה אגרשנה כיון דאיש ואשה מבוררים מהני הגט כעין דאמרינן ביבמות לכשאכנסנה עי"ש ד' נ"ב ה"ה כשאמר לשליח לכשתרצה ותאמר שהוא לגירושין יהי' לגירושין לא תלי' בברירה כלל וז"ב

(ב) ודרך אגב ראיתי להקצה"ח בסי' ס"א שהוכיח מהרשב"א הנ"ל דס"ל דאף היכ' דל"ב שיועיל למפרע מ"מ ל"א יש ברירה עיי"ש ובמח"כ נעלם ממנו שהרשב"א בב"ק דס"ט הוא בעל סברא זאת דעד כאן ל"צ לברירה רק היכ' שהוא רוצה שהפקר מועיל קודם לקיטה אבל היכא שהוא רוצה שההפקר מועיל אחר לקיטה ורק שאומר קודם לקיטה וכן בעירובין אף אם אומר קודם שבא חכם ורק שהחכם יבוא קודם ביה"ש ואז וקנה עירוב מהני. הרי דהרשב"א בעל הסברא הזאת וע' בריטב"א עירובין ל"ז שביאר סברא זאת בכל הסוגי' שם. ולישב דברי הרשב"א שכ' דל"מ בשליחות לקבלה מי שירצה הבעל ול"א שיועיל דיהי' אז נעשה שליח כמו שהקשה הקצ"ח. ונלע"ד לישב מלבד מה שי"ל דהן אמת אם אמרה בפירוש דלא עשתה שליח רק בעת הריצוי מהבעל מהני ורק כיון שאמרה סתם סתמא כונתה דאם ירצה הבעל מעתה הוא נעשה שליחו וזה תלי' בברירה וכן מוכח מלשון הרשב"א ב"ק דדוקא היכא שאמר בפירוש שלא יועיל הדבר רק אחר לקיטה מהני אבל סתמא משמע מעיקרא ול"מ מטעם אין ברירה עיי"ש אלא שיש מקום לומר דבשליחות קבלה לא יועיל כלל אף שתאמר בפירוש שלא יתחיל שליחות רק בעת ריצוי הבעל. דהרשב"א תי' על קו' התוס' בגיטין דמה מהני עדי אמירה אם הם אינם עדי קבלה והלא הוה דבר ולא חצי דבר. וכ' הרשב"א בשם הרמב"ן דהכא ל"ה דבר ולא חצי דבר דכיון שמינתו שליח נעשה ידו כידה מעכשיו ולכשתתן לו תתגרש ע"כ וביאור הדבר דזה עדות שלם שנעשה ידו כידה ואף דמחוסר מעשה הנתינה מ"מ הנתינה הוה עדות שעשה שליחותו וזה ענין אחר והעדי אמירה מעידין דבר שלם שנעשה ידו כידה וז"ב א"כ כ"ז בעשתה שליח מעכשיו ואף שתלתה ברצון הבעל זה הוה תנאי. ותנאי מילתא אחריתא הוא ולכל מי שירצה