בית יצחק אבן העזר חלק ב קיב

משא"כ בגט דבעי עשאאי"ל אין נ"מ בין אביי לרבא ומיושב קו' התוס' וזה דבר חריף מיוסד עפ"י ההלכה והגם שעדיין משכחת לה בהתרו בו והעידו שהתרו דאז להלקותו באו ומתקיים כאשר זמם וכן משכחת לה בגירש בפני ב"ד של ג' והם העדים והדייני' בראוהו ביום ובב"ד ל"ב עשאי"ל כדאיתא סנהדרין ע"ח כיון דלא משכחת בכל דוכתא בנשבע שלא לגרש וגירש לא רצו בגמ' לומר הנ"מ הנ"ל ומה שיש לפלפל עפ"ז במקדש חייבי לאוין שהקשה אביי לרבא ולהנ"ל לאחר פלוגתתן הו"ל גם לאביי עשאאי"ל דבעי גם בקדושין יש לפלפל הרבה ותן לחכם. ודע דכל דברינו לפוסקים דבשבועה דלהבא נפסל לעדות אבל יש חולקין והריב"ש הכריע דבלא איכל ואכל נפסל לעדות נכונים דברינו. וכ"ז לשטת הנוב"י דהיכ' דפוסל לעדותן לא לקו מלא תענה אבל כבר כתבתי שיש לטעון עלי' ומ"מ דברינו נכונים ע"ד הפלפול והפוך בהנ"ל. ושוב בא לידי בשאלה חדושי הרי"ם על חו"מ וראיתי בסי' ל"ד סעי' דמייתי רמב"ן במלחמות סנהדרין פ"ו דהיכא שהעידו לפסול עדות אין לוקין מלא תענה ולא נמצא ברמב"ן וכל הפלפול שלו היא מהנוב"י סי' ע"ב והפלא שלא הביאו. ועל מ"ש לעיל דמשכחת לה בגירש בפני ב"ד ע' בש"ס סנהדרין מ"א דמקשה לריב"י באשה חבירה דמיקטלא היכא משכחת לה דהוה עשאאי"ל צ"ע דלא משני בשראוהו ב"ד ביום דל"ב עשאי"ל כדאמרינן בד' ע"ח בסנה' וצ"ע

(ג) עוד הערה בענין ביטול הגט. הנה הפנ"י חקר במשנה ר"פ השולח בשלח שליח לבטל הגט אי זה גופה הוה ביטול. ונ"מ אם לא עשה השליח שליחותו אם הוה גט כיון דמ"מ עשה שליח לבטל ול"ג מגילוי דעת. ולפענ"ד נראה ראי' דל"ה אפי' גילוי דעת דקשי' למ"ל קרא דאתם גם אתם לרבות שלוחות בתרומה ות"ל דכיון דתרומה ניטלת במחשבה ובמחשבה מה שיטול קוף יהי' תרומה ודאי הוה תרומה בעת שיטול הקוף וה"ה בעושה שליח הוה כמחשב שמה שיטול השליח יהי' תרומה א"כ למ"ל קרא ועוד אמאי בעי דוקא בר שליחות והרי אפי' אם אמר לקטן יהי' מהני מה"ט. ובמקצת כבר הרגיש בנתיבות סי' קפ"ב סק"ב וע"כ צ"ל דכיון דהוא אינו מחשב שיהי' תרומה במחשבתו רק רוצה שיהי' תרומה מצד שהשליח יתרום. ע"כ ל"ה תרומה במחשבתי' רק מצד שליחות ובעי בר שליחות וה"ה בביטול הגט כיון שלא רצה שיהי' בטל רק כשיתבטל השליח ל"ה זאת אפי' מחשבה לבטל

אמנם מדברי הט"ג בשם הריא"ז פ"ב דע"ז נראה דבכה"ג נמי הוה ביטול שכ' בנכרי שמשכן ע"ז לישראל כ"ז שיש רשות לנכרי לפדותה יכול לבטל ואם ביטלה ישראל ברשות נכרי הוה כמו שביטלה נכרי. ובספרי לא"ח סי' נ"ב אות ג' תמהתי בדברי' דהרי ישראל אינו יכול לבטל ע"ז של נכרי וכתבתי הכונה דביטלה ישראל בשליחות נכרי והסברא דנהי דאין שליחות לנכרי וגם ישראל א"י להיות שליח לבטל מ"מ כיון דהנכרי עשאו לשליח הרי ביטל בעצמו הע"ז במה שעשאו שליח. ע"כ כיון דבמחשבה נתבטל ובדיבור ודאי נתבטל אמירתו גופה הוה ביטול. ולפ"ז ה"ה לענין גט י"ל כן אך גוף הט"ג צ"ע. ומה"ט נ"ל דבאומר לשליח שיבטל הקמץ ולא ביטול ודאי ל"ה ביטול מצד שעשה שליח לבטל. וכן לדעת הר"ן דהפקר ל"מ ע"י שליח כמ"ש ב"י סי' תל"ד ל"א דהוה הפקר מצד שעשה שליח וכן בעשה שליח לבטל שאינו בר שליחות ודאי ל"מ ביטול, ע"כ מוכרח דה"ה לענין גט דל"ה ביטול (ועמ"ש בענין זה בספרי ב"י ליו"ד ח"ר סי' ב' אות י"א וח"ב סי' ס"ד אות ב"ג)

(ד) עוד לשאלה הנ"ל. הנה יש סברה גדולה דלאחר שנשבע שלא לבטל השליח והגט א"י לבטל והיא לפמ"ש הר"י קורקוס בפ"ד מתרומות ה"ט בישוב דעת הרמב"ם שפוסק בעשה שליח לתרום וביטל השליח והשליח תרם כדעת הבעלים תרומתו תרומה וכ' דדוקא בעושה שליח בקדושין או בגט שהדבר תלוי ברצונו לכך בדבור לבד חוזר משא"כ כרי שעומד לתרום אין דרך להקפיד אם יתרום הוא או זולתו כיון שעומד לכך מ"ה לא סגי בדבור לבטל שליחותו עיי"ש ועמ"ש הגאון מבראד בעל גור ארי' יהודה בישוב קו' תו' בגיטין ל"ג ד"ה אפקעינהו בקו' רבינו שמואל דכל אדם יחפה וכעת נמצא זאת בס' איגרא רמה להגאון ר' משולם. ולהנ"ל י"ל דכיון שנשבע הוא שלא לבטל השליח ולא להגט. א"כ הוא מחיוב לקיים שבועתו ולא מצאו הקפידה מקום לחול. ע"כ ל"מ הדיבור לבטל שליחותו דהוה כמעשה. והא דהיצרכו לומר בחתני' דר' ירמי' דאשקלו בע"כ זילו אטמירו. אף דשם הי' מחויב לגרש היינו כיון שלא רצה לגרש רק שגירש בע"כ י"ל דמהני ביטול דל"ל שעומד לכך כיון שלא רצה לגרש וכ"כ בס' איגרא רמה גיטין ל"ג. וכן מה שהוצרך בש"ע גבי מומר ססי' ק"מ לשליח לקבלה ולומר זכה ולא סמכו במומר על השבועה היינו דכיון שהוא מומר ל"מ שבועתו מידי. ול"ה עומד לכך מחמת השבועה ומ"ה אתי דיבור ומבטל דבור משא"כ בישראל כשר ולא כפו אותו י"ל מטעם הנ"ל ל"מ הביטול ודוק וג"ז מועיל לסניף. (ועמ"ש בספרי חיו"ד ח"ב סי'

ס"ה

) (ה) ושוב אחר ששלחתי התשובה הנ"ל מצאתי תשו' ח"ס בח"מ סי' ד' ה' בשאלה בענין ביטול הגט קצת כעין שלפנינו הנה מה דפשיטא לי' לח"ס דהיכ' דאיכא תרי ותרי בענין ביטל הגט אוקי תרי לבהדי תרי ואוקא איתתא בחזקת מגורשת. כבר כתבתי לעיל שיש לעיין טובא דנראה להיפך דכיון דב' אומרים לא נתגרשה האשה בחזקת א"א קיימא ומה דמייתי ראי' מגיטין י"ט באומר ה"ז גיטך ונטלתו וזרקתו לים וחזר ואמר שטר פסים לאו כל כמיני' לפוסלה לאו ראי' כלל דשם כיון שנתן לה גט אינו נאמן בעצמו לומר שטר פסים הי' כדאמרינן בגיטין ט' לענין טענת מזויף דערעור חד לאו כלום הוא כמ"ש הפנ"י בביאור הסוגי' שם משא"כ בב' עדים שאומרים דהיא א"א ולא נתגרשה כלל. גם מה דפשיטא לי' דבתרי ותרי העדים יכולים לחזור ולהגיד כבר כתבתי דראיתו מש"ס כתובות כ' טובה וברורה אך מהריב"ש לא משמע כן כמ"ש בשער משפט סי' ל"ד וגם מ"ש בשם הגאון מלייפניק לישב קו' תוס' אהא דשליח נעשה עד דהשתא דתקנו רבנן שבועת היסת השלוחין נוגעין בעדותן והקשה תוס' שישבעו תחלה העדים ותי' דאם נשבעו תחלה יהי' עדות שאי אתה יכול להזימן דיפסלו למפרע לפמש"ל בשם הפלאה כתובת ל"ב דאם נפסלו למפרע לוקין מלא תענה. וכן משמע ברמב"ם רפכ"א מעדות ע' לעיל באריכות י"ל כיון דלוקין מלא תענה ל"ה עשאאי"ל דמתוס' ריש מכות משמע דהיכ' דלוקין מיקרי עשאי"ל ודוקא כשבאין להרוג לא מיקרי כאשר זמם במלקות משא"כ כשבאין להוציא ממון. ומ"ש בנוב"י אה"ע סי' ע"ב דגם לענין ממון ל"מ מה שינקו העדים כיון דכתיב יד ביד. לא אדע מנ"ל והרבה יש לדבר בענין הנ"ל. ומ"מ כיון דהח"ס הוא תנא דמסייע לענין ההיתר יש לצרף דעת הרב הגאון הנ"ל לענין השאלה שלפנינו ועיי"ש שסיים שבאם רוצה הבעל לגרש שנית מהיות טוב וכו'

(ו) והנה לעיל סי' צ"א אות כ' וכ"א צדדתי לומר דלהכחיש עדים המחייבים מיתה מהני ידיעה בלא ראי' ושם הבאתי דברי הגאון ר"ע שכ' דהעדי' המכחישים ל"ב עשאי"ל. ומה"ט כתבתי דבסנהדרין כ"ז בהאי גברא דקטל נפשי' ומהני לפסול העדים בעדות מיוחדת היינו שא' העיד שגנב קבא דחושלא וא' העיד שגנב קתא דבוריליא ורציתי לומר דהיכ' שבאין עדים לפסול עדים שלא העידו כלל ל"מ עדות מיוחדת רק היכ' שבאו להכחיש היינו שבתחלה העידו עדים והמה באו לפוסלן דאז מהני ע"מ. והנה שם קצרתי וכעת אבאר יותר. הנה נלפע"ד דאף דל"מ עדות מיוחדת בדיני נפשות היינו דוקא לחייב דילפינין מקרא דלא יומת עפ"י ע"א. ופי' בגמ' דמכות כוונת הקרא א' א' היינו בלא ראו כא' אבל לזכות מועיל ע"מ. והא דמקשה במכות ד' ו' ע"ב אלא מעתה בד"נ יציל אלמא תנן הוא והן נהרגין ומסיק בקושי'. נלפע"ד כיון דאנן פסקינין דעדות מיוחדת מועיל בד"מ ומ"מ פסקינין דהוא והן נהרגין ול"ח לקו' הגמ' ע"כ צ"ל דבאמת מציל בד"נ אבל היינו דוקא היכא שבאו להציל כמו שבד"מ באין להעיד אדיני ממונות וה"ה כשבאין להציל מהני. אבל במשנה דמכות שבאו ב' כתות עדים להעיד שחייב מיתה רק שלא ראו אלו את אלו אין מצטרפין לחיוב והוה ב' כתות ומ"ה כשהוזמו כת א' הוא והן נהרגין. משא"כ כשמעידין בע"מ להציל נפש מקבלין עדותן (וכבר דברתי מזה בספרי ליו"ד ח"ר סי"א אות ח') איברא דהתו' הק' שם אמאי מהני עדות מיוחדת בד"מ והלא כתיב משפט אחד. ותי' דבד"מ כיון דע"א מועיל לשבועה עכ"פ ל"ש למילף מד"נ ולפ"ז הצלת נפשות שפיר י"ל דילפינין ממשפט אחד. אמנם י"ל דמתחלה רצו תוס' לומר. דממשפט א' נילוף דל"מ בשום מקום עדות מיוחדת וה"ה דלפ"ז ל"מ בעדות נשים ובשום מקום דמקרא מלא דבר הכתוב. אבל לבסוף דמסיק התוס' דע"כ בד"מ ל"מ הקרא כיון דמועיל לשבועה שוב ל"ה מקרא מלא ולא מייתי רק לדיני נפשות. ומה"ט מהני בעדות אשה עדות מיוחדת בזנות ובגט לדעת הרבה לאסור אשה לבעלה ואין קו' מתוס' וה"ה דמהני להצלת נפשות

(ז) ולפענ"ד גם ידיעה בלא ראי' מהני להצלת נפשות. וע' נוב"י סי' ע"ב בסתירת היתר ג' אות ג' בטעם דמהני בעדי זנות עדות מיוחדת וסברתם יותר פשוט לפענ"ד ובהכי נלפע"ד לישב מה דקשה בגמ' דמקשה אלא מעתה בד"נ יציל. והרי התוס' כ' דמה"ט מהני עדות מיוחדת בד"מ משום דע"א מועיל לשבועה וליכא למילף מד"נ א"כ מה מקשה בד"נ תציל. והרי בד"נ לא מועיל מידי. אמנם למה שפירשנו שפיר מקשה דכיון דקרא לא מיירי בכל מילי א"כ נימא דקרא לא קאמר רק דאין מועיל לחיוב. אבל להצלה יקובל עדותן. כיון דע"כ קרא לאו מקרי מלא דבר. ומ"מ הגמ' לא חש לזה דהרי שם באו לחייב ולחיוב הוה ב' עדיות. ומ"ה הוא והן נהרגין אבל כשבאו להציל י"ל דמהני. ולא הוצרכתי רק לפי שראיתי בט"ג להגאון מבאנהארט בגיטין ד' ל"ג בתוס' ד"ה ואפקעינהו שכ' דהיכ' דבאו להעיד שביטל הגט זה שלא בפני זה, דהוה עדות מיוחדת כיון דלא נ"מ בעדותן לענין הגט שהרי אפקעינהו לקדושין ולא נ"מ בעדותן רק להצילה כשזינתה מד"נ ל"מ עדות מיוחדת. ודוקא בעדות אשה מהני עדות מיוחדת ולא בהצלת נפשות ולפי עניות דעתי זה ליתא דע"כ אם מהני ע"מ בדיני קדושין וגירושין ע"כ עדות מיוחדת בלא ראו כא' או בב' מעשים כגון שא' ראה שחרית וא' ערבית דמדאור' מהני דלא כמ"ש בנתיבות ובתומים סי' ל' דל"מ רק מדרבנן מדמהני בגירושין. וכיון דמהני מדאורייתא אמאי לא מהני להצלת נפשות ומסוגי' דמכות אין ראי' כדכתיבנא

(ח) ודע דקשה במכות דמקשה אלא בד"נ יציל. אמאי לא הקשה כן בסנהדרין אהא דאמרינן שם דהודאה אחר הודעה מצטרפין ומהני עדות מיוחדת בד"מ. כבר הקשה כן בס' קשות מיושב להגאון מ' ישעי' פיק. ולכאורה ראי' מזה למ"ש התומים והנתיבות סי' ל' דעדות מיוחדת בב' מעשים דרבנן ומ"ה לא הקשה שם בדיני נפשות תציל, אבל כבר כתבתי דמתשו' רמ"א וכל הפוסקים לא משמע כן ע"כ נלפע"ד דזה ודאי כשבאו ב' עדים שהרג בשבת וב' עדים העידו שהרג באחד בשבת לאיש אחר ודאי אין סברא שיהי' עדות אחת כיון שמועיל בד"מ ואם יוזמו כת אחד לא יהרג הנידון רק במעשה אחת ס"ד דיועיל עכ"פ להצלה לענין שיהי' נצרכין להזמת כולם. ע"כ לא הקשה בסנהדרין כיון דמיירי בב' מעשים. ולא הקשה רק אר"נ דמייתי בהעידו על מעשה אחת רק שלא ראו אלו את אלו אבל בבאין להציל והעידו ב' מעשיות אף שעל כל מעשה ליכא רק ע"א כגון שה שהעידו שביטל הגט זה שלא בפני זה אפקעינהו רבנן לקידושין והיא פנוי' מתחלה י"ל דמועיל להצלת נפשות ודו"ק ומה"ט מועיל בסנהדרין ד' כ"ז עדות מיוחדת להציל נפש. ולע"ע לא מצאתי מי שדבר מפרט זה ע"כ הצרכתי להאריך וד' יאיר עיני למצוא לי תנא דמסייע (ועמש"ל בח"ר סי' קל"ו אות ז' ח' ובספרי ליו"ד ח"ר סי' ח"י):