בית יצחק אבן העזר חלק ב קיא

דאי עביד מהני בשבועה שהרי שם נשבע שלא ישא אחרת ונשא אחרת והוצרך לגרשה ואס"ד אעל"מ לא היתה צריכה גט ושמא שם נשבע שלא ישא אחרת ע"כ על הקדושין לא הי' שבועה כלל ומ"ה הוצרכה גט ודו"ק

(יז) והנה מ"ש הברית אברהם סי' קכ"ב דהעדים אם נזדמנו להביטול המה פסולין שהיו מסייעים ידי עוברי עבירה ועברו אלפ"ע והרחיב הדבור אמת דבלפ"ע ל"ה רק פסולין דרבנן ובעי הכרזה אך לאותו עדות ל"ב הכרזה אך בתומים סי' ל"ד סקכ"ב כ' דיש מחלוקת בדבר וגם בהך ענינא דאין אדם מע"ר יש לעיין בדבר דלא משמע לאינשי איסורא ונהי דלא נפסלו לעדות אם אחר מעיד עליהם שעברו על איסור דלא משמע לאינשי איסורא כמבואר בקוברי מת ביו"ט וביתומים בריבית קציצה אך על עצמם אינם נאמנים לפמ"ש השטמ"ק כתובת י"ט דאפי' במדת חסידות אין אדם מע"ר ואמנם גוף דבר זה במחלוקת שנוי' ע' נוב"י אה"ע סי' ע"ד וע"כ כל היתר זה במחלוקת שנוי'

וגם מ"ש כ"ת בשם הרב הגאון מ' חיים יהודה נ"י מבראדי דבנ"ד שהעדים לא העידו עד לאחר ג' חדשים והאשה היתה יכולה להנשא ומשוי' נפשי' רשיעא שלא העידו עד עתה גם זה תליא באשלי רברבי דבנובי"ת אה"ע סי' קנ"ו כ' דל"ש אאמע"ר רק היכא שנפסל לעדות דהתורה קראו רשע ולא מה שרצה להכשיל וע' בש"ש שמעתתא ז' פ"ה דמסקנת דברי' ג"כ כן הוא, אמנם בתשו' אחת דחיתי דברי' ודברי הנוב"י בעניותא ומ"מ מי יהין לסמוך ע"ז לבד ואמנם בהצטרף ההיתרים אשר יבארו נחזי מה דקמן

(יח) ונבאר אחת לאחת בקצרה דבר דבור על אופניו

(א) הנה יש כאן הכחשה בגוף העדות ולדברי מהרש"א דאין תולין הטעות בשעות רק במקום שע"א אומר כן וע"א אומר כן וגם לפשטות לשון הר"מ בה' עדות דלא תלינן בטעות יותר משעה אחת וע' בתומים סי' ל' סקי"ג בישוב דברי' ובספרי הובא לעיל א"כ יש כאן הכחשה דתרי ותרי ויש מקום לומר כיון דרוב אין מבטלין וכ"ש בזה"ז כיון שמשביעין ודאי רוב אין עוברין על שבועה ומהני רוב בתרי ותרי

(ואף שכתבתי לעיל בשם ש"ש שמעתתא ו' פ' כ"ב דתרי נגד תרי ל"מ רוב מ"מ מצאתי בשער משפט סי' מ"ו סקי"ד שצידד לומר דוקא מיגו דעדים ל"מ אבל מיגו דבע"ד מהני ועיי"ש שצידד לומר דחזקה דאתי' מכח סברה מהני וראי' דמהני סברת אם איתא דעכשיו גירשה אחוי גיטך בתרי ותרי וה"ה די"ל דחזקת כשרות דבעל מהני בתרי ותרי ודו"ק)

ואוקמינן השליח בחזקתו כמש"כ הפנ"י ר"פ השולח דחזקת השליח מהני נגד חזקת א"א וכן יהי' זאת הפירוש בדברי הר"ן בתשובה שהובא בב"י קל"ד ובשגם שהאשה כבר קיבלה הגט ויצא הדבר בהיתר לא מוקמינן בחזקת א"א ואף שע"י דברי זקיני הת"ש י"ח שהביא ראי' מהך דגדולה חזקה תמהתי לעיל מ"מ משיטת רש"י כתובות כ"ו ע"ב שכתב דמוקמינן אחזקת כשרות הואיל והכשרנו אותו מוכח כסברת הת"ש אך התוס' לא ס"ל כן

ולפענ"ד יש ראי' לסברה זו גם מתוס' ר"פ השולח ד"ה מהו דתימא שכתבו דהא דגילוי דעתא בגיטא מילתא היא היינו שנודע הגילוי דעת קודם שהגיע גט לידה אבל אם לא נודע עד אחר שהגיע גט לידה לאו כלום היא כגון דרהיט בתר השליח דסבר השליח דבעי אשיר הב לי' וכי מבטל לי' אחר שהגיע לידה שהי' סבור שעוד ביד השליח אע"ג דהשתא הגלאי מילת' למפרע ל"מ דהוה דברי' שבלב ולא נודע הסברה דהרי השתא אגלי מילתא למפרע ונ"ל דה"ט דקודם שנתן הגט לא אלים הגט והשליחות ומ"ה כשנודע הגילוי דעת בידו לבטל הגט שלא ליתן ואם נתן אח"כ כיון דכבר נתבטל לא יועיל אבל אם לא נודע עד אחר שנתן הגט כיון דגילוי דעת הוי ענין חליש אין בכוחו לבטל ולומר תגלי מלתא למפרע וכיוצא בזה כתב הר"ן בנדרים בהפר אחד וקיים אחד ונשאל על הקמתו עיי"ש הרי מוכח דאחר שנתן הגט בחזקת כשרות אלים טובא וה"ה לענין תרי ותרי כל הביטל י"ל דהגט אלים

(ב) אף אם נאמר דהאשה בחזקת א"א ול"מ תרי ותרי להוציאה מחזקת א"א מ"מ יש לסמוך על הסברה שכתבתי דבתרי ותרי העד יכול לחזור מעדותו כסברת השער משפט וכפשטי' דגמ' כתובות כ' והריב"ש לרוחא דמילתא כ' דל"מ חזרה כיון דאף אם ל"מ חזרה יש היתר בנ"ד אבל לדינא גם הריב"ש מודה

(ג) אף אם נאמר דלא כמהרש"א אלא דאדם טועה ב' שעות ותלינן הטעות בשנים ול"ה תרי ותרי מ"מ כיון דנתברר שהבטיח לאחד שכירות וכבר נתן מקצת בטל עדותו מדאורייתא מטעם נוגע מטעם קרוב או מטעם משקר. ולדעתי ל"ה כתרי ותרי היכ' דנתברר שהוא נוגע וכש"כ אם נוגע מטעם קרוב דכמעיד לעצמו ולעצמו גם עתה קרוב אלא אפי' אם היא מטעם משקר מ"מ לא הוי כתרי ותרי. והוא עיקר ההיתר

(ד) אפי' אם נאמר כדעת הרב מקוטנא דהוה תרי ותרי מ"מ מהני חזרתו לפמש"כ לעיל אות ב' דבתרי ותרי מהני חזרה

(ה) כיון שהוא דין מרומה ובעי דו"ח י"ל כיון שלא אמרו השנה והמקום בפירוש ל"מ העדות לשיטת ה"ר בצלאל דבעי ז' חקירות בפירוש ול"מ אם אמרו אמש הרגו כמו שהארכתי בפנים וכש"כ בדיני נשים דיש כמה פוסקים דבעי דרישה וחקירה כמו בדיני נפשות

(ו) אף אם נאמר דל"ב דרישה וחקירה בדין מרומה רק לכתחלה מ"מ יכולין לחזור מעדותו לשיטת הריא"ז שהובא בחידושי הר"ן בסנהד' דלדעתו ע"כ באמש הרגו ל"ב דרישה וחקירה רק לכתחילה ומ"מ שואלין כראב"ש כדי שיחזרו כמו שכתבתי בפנים. וגם בזה נאמר דהריב"ש לרוחא דמילתא כתב שאין יכולין לחזור כיון דאף אם נאמר כן מ"מ יש היתר בנ"ד אבל לדינא ס"ל בדין מרומה דבעי דרישה וחקירה לכתחילה

יכולין

(ז) לחזור כשיטת המרדכי ריש פרק אחד דיני ממונות שהובא לעיל: יש לומר דל"מ הביטול כיון שנשבע שלא לבטל כדעת המרדכי דאף בשבועה המרינין א"ע ל"מ

(ח) יש לומר כיון דפסל העדים שיעידו על מודעא והעדים העידו ביחד על מודעה ועל ביטול השליחות עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה

(ט) יש לומר דהעדים אין נאמנים שהי' מסייעין ידי עוברי עבירה ואין אדם משים עצמו רשע

(יט) ובכן אף אם בכל אחד מהיתר יש דעה החולקת מ"מ לא יהי' אלא ספק כבר כ' הש"ך דבג' ספיקות מתירין אפי' נגד חזקה והפמ"ג כתב בסי' כ"ג ביו"ד ובכמה מקומות דבספיקא דדינא אין החזקה מגרע כח הס"ס וכאן הוי בכל ספק ספיקא דדינא ע"כ האשה מותרת בכמה ספיקות והגם דתוס' כתבו בכתובות ט' ד"ה אי למיתב דל"ח ס"ס שמא לא הי' פ"פ ושמא באונס משום דבספק גופי' שמא באונס יש ספק שמא קודם שנתארסה וה"ה בנ"ד בהיתרים הראשונים שאתה אומר שמא יש תרי ותרי בהכחשה כמו באות א וב' ואת"ל דליכא תרי ותרי בהכחשה מ"מ שמא הוי תרי ותרי מצד שקיבל המעות וע"ז נא' דל"ה ס"ס כיון דאף דאיכא תרי ותרי עדיין ספק שמא גם בתרי ותרי מוקמינין בחזקת א"א והעד אינו יכול לחזור מ"מ ע"כ כונת התוס' בכתובות דכמו שיש ס"ס להקל כמו כן יש ס"ס להחמיר שמא ברצון ושמא באונס קודם שנתארסה והוה ס"ס נגד ס"ס. משא"כ בנ"ד שיש כמה ספיקות להקל ולהחמיר ליכא ספיקות כאלו ע"כ הדבר ברור להקל בשגם שכבר הבאתי לעיל ראיות לכל אחד מהיתרים

ועיקר הדבר נראה כדבר ברור שהעדות שקר אחרי שהמגרש הי' מהדר אזיופא ע"כ מכל הלין טעמי אצרף להיתרא באופן שיתקרו בק' בראדי על העד החתום על המכתב הראשון זאב בר' צבי או שלא נמצא כזה שיודע להגיד עדות בע"פ או שיבוא ויעיד ויאמר ששקר ענו בו כי הוא נחוץ כמ"ש הב"ש סי' מ"ב שיש לחוש שיבוא להעיד אח"כ בע"פ הגם שכעת הוה מפי כתבו והי' אם יבורר אודות זה וא"א בנקל להשיג גט אחר ע"י פשרה ויש מקום עיגון הנני לצרף עם הגאונים המתירין באופן שהרב הגאון המפורסם מ' יצחק אהרן נ"י שהוא ראש המדברים בזה וחד דעמי' מגדולי הדור יסכימו להיתרא ואצרף עמהם כי היכ' דלימטייהו שיבא וכו' ואם אפשר להשיג גט אחר זה טוב. ועל שנוי השם שהמגרש אמר לא דנתי כי כפי הנראה הוא נקרא בפ"כ משה מיכל ואינו נאמן על השינוי בשגם שכתבו שם הנקרא בפי כל וד' יצילני משגיאות

והנני ידידו דו"ש באהבה

סי' צ"ג

עוד בענין תשובה הנ"ל

(א) עוד נשאר מעט דיו בקולמוסי אבאר במש"ל אות י"ג על מה שרצה המתיר לומר דעדים שהעידו על הביטול הו"ל עשאאי"ל דיכולין לומר לפוסלו לעדות באנו וכתבתי דכיון שהעדים יודעין שמועיל הביטול לאוסרה לעלמא לא מצי למימר הכי כדכתבו תוס' סנהדרין ט' ע"ב וכתבתי דכיון דיש סברא דלא מהני הביטול משום כל מילתא דרל"ת אעל"מ אף דנאמר דאין הלכה כן כיון דיש מתירין העדים יכולין לו' כן וכיוצא בזה כ' תו' ב"מ ט"ו ע"ב ד"ה ונתן דל"ש לומר אדם יודע שאין מכר ביובל כיון דרב ס"ל מכירה ויוצאה וכיוצא בזה נ"ל לישב דברי מהר"א ששון סי' קצ"ו שנסתפק אם נאסרה על בועל שני כיון דלא נאסרה על בעלה מחמתי' והקשו עלי' מגמ' סנהדרין מ"א דיכולין העדים לומר דלאוסרה על בועלה שני באנו ותירצתי דכיון דירושלמי ס"ל דאף שנאנסה ואינה אסורה על הבעל אסורה לבועל וש"ס דידן לא ס"ל כמ"ש הב"ש סי' י"א ולירושלמי ודאי נאסרה על בועל שני העדים יכולין להתנצל שסבורין היו שנאסרה על בועל שני שהרי ירושלמי באמת סובר הכי וכ"כ תוס' ד' ט' שהעדים יכולין לומר שלא ידעו שחבר א"צ התראה (וע' בספרי ליו"ד ח"ר ס"א אות י' ושם תמהתי על דברי שבות יעקב ח"א אה"ע סי' צ"ד)

(ב) ועפ"ז נ"ל לישב דברי תוס' בתמורה ד' ה' דל"ק הגמ' דנ"מ בין אביי ורבא בנשבע שלא לגרש ועבר וגירש דלאביי מהני ולרבא ל"מ דהנה דעת קצת פוסקים דבגיטין וקדושין בעי ג"כ עדות שאתה יכול להזימו עכ"פ שאם יוזמו ילקו מלא תענה דאף דעדי חתימה ל"ב שיהי' יכולין להזימם מטעם שכ' הנתיבות ח"מ כ"ח סק"ז אבל למ"ד עדי מסירה כרתי ודאי בעי שהעדי מסירה יהי' יכול להזימם א"כ לכאורה בנשבע שלא לגרש וגירש בפני עדי מסירה הו"ל עשאאי"ל דכשיעידו העדים ויזומו אותם יאמרו שלא העידו להתירה לעלמא רק לפוסלו לעדות על שעבר על השבועה וכשבאו לפסול לעדות בשקר אין לוקין אף מלא תענה לשטת נוב"י סי' ע"ב וע"ד שהבאתי לעיל ונמצא דלא מתקיים כלל כאשר זמם אך למ"ש תוס' בסנהדרין ט' דהיכ' דידעו שיהי' תועלת בעדותן ל"מ למימר שלא כוונו רק בנערה המאורסה יכולין לומר שלא ידעו דחבר א"צ התראה משא"כ בזה שידעו שהאשה נתגרשה ומתירין אותה לעלמא. שוב כשיזמו ילקו מכאשר זמם וכ"ז קודם דפליגי רבא ואביי אבל לבתר דפליג רבא וס"ל בנשבע שלא לגרש ועבר וגירש דל"מ הגט משום כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ נהי דפליג אביי אבל העדים יכולין לומר, שלא ידעו כיון דרבא חולק ונמצא דכשיעידו לא ילקו מכאשר זמם ושוב הו"ל עשאאי"ל א"כ ליכא למימר הנ"מ בין אביי לרבא רק במידי דל"ב עשאי"ל