בית יצחק אבן העזר חלק ב קי

וא"צ גם לפזר מעותיו ובעדות כשמעיד בשביל ממון אולי ג"כ י"ל כן משא"כ במפריש מאיסורא וחברו יעבור במעשה שכ' תוס' שבועות ל' ע"ב דמיקרי קום ועשה בכה"ג חייב לפזר מעותיו וכש"כ שבטל ממלאכתו ומחיוב לעשות בחנם ואף שכר בטלה אין לו. אך גם בהשבת אבדה משכחת שחבירו יעשה מעשה כמש"כ תוס' בשבועות ל'. ומ"מ מותר ליקח שכר בטלה ע"כ נראה דאין לחלק. ויהי' איך שיהי' כיון דרק שכר בטילה דמוכח מותר ליקח ובנ"ד נראה שהבטיח יותר ומה כתב שניתן להם על משקה ועוד יתן להם אם יהי' ביכולתו יראה שלא נתן להם שכר בטילה דמוכח ועוד עיין בנתיבות סי' ל"ד ס"ק י' דאפי' נוטל שכר לראות כדי להעיד דוקא בנוטל מב' צדדין והא דמתירין בגט אף בנוטלין מצד א' שם יש טעמים אחרים ולפ"ז נראה דה"ה באגר בטילה דמוכח דמותר העד לקבל דוקא מב' צדדין דמצד אחד מיקרי נוגע שלא יפסוד לשיטה המבואר סי' ק"מ סעיף ט' דאם נותן להם השכירות שלא יפסידו הוה נוגעין משום הנאה שלא יפסידו ועוד עיין בסי' ל"ז דלחד דעה אריס אינו מעיד אף אם אין השתא פירות דהוה נוגע שיהי' לו אח"כ עבודה בשדה אף דאינו נוטל רק שכר פעולה ולפ"ז י"ל דנוטל מצד אחד הוי נוגע ובירושלמי שקיבל ר"ה שכר בטילה י"ל משניהם קיבל והירושלמי קיצר בדבר ויותר משכר בטילה ודאי אסור ליקח ומכל הנ"ל יראה דהעד אברהם משה עדותו בטל

(יב) ואבאר בקצרה צדד ההיתר מאשה זו אחת לאחת. ומקודם נדבר עוד בהיתרי' המבוארים בתשו' ברית אברהם מסי' ק"כ עד קכ"ד ואכתוב בקצרה

הנה מה שעלה על דעת הרב המתיר בסי' ק"כ דכיון דהבעל פסל העדים שיעידו על שדיבר על הגט ועל השליחות שוב אין כאן עדים שמעידים על הביטול והברית אברהם דחה דברי' מתשו' הר"ן סי' מ"ג שכ' דבאמת מה מועיל פוסל עדים והרי מ"מ הם עדים כשרין וע"כ ל"מ רק מטעם דכיון דפוסל עדים ע"כ ביטל המודעה בלב שלם משא"כ למה שעושה אחר שפיסל העדים דל"ש סברה זו ל"מ פיסל עדים וראי' מחתנא דר' ירמי' דאשקלי' וביטלי' ואמר ר"י לסהדי אותיבו קרי באוניכי ואמאי לא פסיל עדים ולא הי' לחוש לביטול ומביאו ב"י סי' קל"ד. ולפע"ד יש לדחות ראי' הר"ן הנה זה ברור דיכול לפסול עדים לגבי עצמו שיודה שהם פסולין כדאיתא בש"ס כתובות מ"ד איכא ביניהו אורועי סהדי ובר"ן ובמ"ל פ"א משחיטה ה' כ"ו אך לגבי אחרים אין בידו לפסלן והנה עדים המעידין על ביטל גט או שליחות הם מעידים ב' דברים שמעידים שהאשה אסורה לעלמא וגם מעידים זכות להבעל שהאשה ברשותו בכל חיובים שהאשה חייבת לבעלה ואמנם כשפסל הבעל העדים והעדים מעידים זכות לבעל וחוב לעלמא בדיבור אחד הוה כמו עדים שקרובים לזה ורחוקים לזה ובטל כל העדות כמבואר בירושלמי ובח"מ סי' נ"א סעיף ו' ומ"ה מהני פוסל עדים גם על הביטול שיבטל אח"כ משא"כ בחתנא דר' ירמי' דאשקלי' גיטא בע"כ שהי' מהנך שכופין להוציא והבעל כבר אבד כל הזכותים שיש לו על אשתו וכשבאין אח"כ להעיד על הביטול אין מעידין לזכותו של בעל כלל רק שמעידין שלעלמא היא א"א ולעלמא הם כשרין ולזכותו לא העידו כלל וע"כ אין מועיל פוסל עדים על להבא והוצרך לומר לעדים אלו אטמירו אך מ"מ דין של הר"ן והב"י נכון שהרי אין פוסלין עדים רק שיעידו שכבר דיבר או מסר מודעה על הגט או על השליחות ולא פסל עדים שיעידו על להבא א"כ כשבאו עדים שאחר כתיבות הגט בטל הגט או השליחות אותן עדים לא פסל. משא"כ בנ"ד שהעדים העידו שקודם כתיבת הגט מסר מודעה לפניהם ואחר כתיבת הגט בטל הגט והשליחות וכיון שכבר פיסל עדים שיעודו על מודעא שוב שייך לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כן נ"ל לכאורה אך יש לדחות דזה הוי ב' עדיות ולא אמרינן עדות שבטל מקצתו כדאיתא בח"מ סי' נ"א וגם בגוף הדבר וסברא הנ"ל. יש לומר דאינו דומה לקרובים שהם פסולים באמת משא"כ מה שהוא פסיל אותם נהי דלעצמו יכול לפסלן אבל שיבטל מפאת כן מה שיש תועלת בעדות זה לאחרים זה לא שמענו ומ"מ כתבתי אולי יועיל זה לסניף

(יג) והנה הרב המתיר בסי' ק"כ בברית אברהם כ' עוד בזה"ז שמשביעין הבעל שלא יבטל הוה העדות על הביטול עדות שאאי"ל דהעדים יאמרו לפסלו לעדות באנו כיון שנפסל הבעל מפאת השבועה והברית אברהם דחה דבריו דכיון דבהזמה אין אוסרין נשותיהן רק שמלקין אך כשבאו לפסלו לעדות נמי מלקין והוה עשאי"ל שמתקיים כאשר זמם במלקות ובחנם תפס עלי' דהמתיר אזיל בשיטת נוב"י סי' ע"ב וע"ד דהיכא דפסלו אחד לעדות והוזמו אין לוקין והובא לעיל והגם שלעיל כתבתי דלא כנוב"י מ"מ אין לדחות דברי השואל המופלג אם כתב עפ"י נוב"י אך בעיקר הדבר כתבו תוס' סנהדרין ט' ע"ב דהיכ' דהעדים יודעין שמתחייב מיתה ל"ש לומר שלא באו לזה ורק באשה חבירה יכולין לומר אין אנו הי' יודעין שהיא חבירה א"כ אין יכולין לומר שלפסלו לעדות באו כיון שידעו שהאשה נאסרת לעלמא ע"כ לא צדקו דבריו

ושוב ראיתי שדבריו נכונים בדרך זה דכיון שיש סברא דל"מ הביטול משום כמדא"ר ל"ת א"ע ל"מ ומ"מ לקו וה"ה שנפסל לעדות א"כ העדים יכולין לומר דלא ידעו שנאסרה לעלמא מה"ט והו"ל עשאאי"ל

(יד) והנה מה שמפלפל הברית אברהם בסי' קכ"א להתיר האשה מטעם כיון שנשבע הבעל שלא לבטל אמרינן כמדרל"ת אעל"מ לשיטת המרדכי דגם בשבועת אמרינן אעל"מ יש להעיר לשיטת הרמב"ם ורש"י דשבועה בלא שם ובלא כינוי אין בו מלקות רק איסורא בעלמא כמו שהביא ב"י בסי' רל"ז לדעת הראב"ד דלשעבר בעי שם וכינוי ולא להבא ומ"מ אין לוקין להראב"ד והרא"ש ש ס"ל דלוקין בכל מקום ונמצא להרמב"ם ורש"י ל"א אעל"מ לפמש"כ הפנ"י סוף גיטין דל"א אעל"מ רק בל"ת ובנוב"י קמא סי' ע"ז ובתנינא אבה"ע קכ"ט חולק עלי' וראי' ממה שהקשה בגמ' מתורם משאינו מינו מ"מ י"ל דבאיסורא בעלמא אף נוב"י מודה וביוחד י"ל לפמש"כ הר"ן פ' שבועות העדות בדעת רש"י ורמב"ם דאיסורא דשבועה בלא שם וכינוי ילפינין מדברי קבלה מדכתיב ויואל שאול את העם עיי"ש וכיון דבגמ' אמר רבא כמד"א רחמנא ל"ת בלשון רחמנא אין במשמע דברי קבלה כדאמרינן רחמנא אמר תקעו ע"כ צ"ע אם אמרינן בשבועה בלא שם וכינוי דל"מ לשיטת רש"י ורמב"ם ואף דאומר שנשבע בשבועת התורה מ"מ י"ל דלרש"י כיון שהיא בלא שם וכינוי ל"מ שבועה זו למלקות ואף דנשבע בתורה צריך התרה כמבואר סי' רי"ב וכש"כ באומר בשבועת התורה מ"מ ל"מ זאת למלקות ומ"מ כיון שדעת הרא"ש שחייב מלקות א"כ הדבר תלוי באשלי רברבי וביוחד שגם לשיטת רש"י כיון שאומר שבועת התורה ודאי מדאורייתא הוה שבועה ושייך כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ כיון דעכ"פ אסור מן התורה והרבה יש לדבר בפרט זה ואקצר ושוב הערנו חכם אחד דמצינו ביבמות צ"ח ע"א בגמ' דקרי' רחמנא ללימוד מדברי קבלה עיי"ש

(טו) וכת"ה מפלפל בדברי התוס' תמורה מה שכתבו בנשבע שלא לגרש אמרינן אעל"מ לרבא דלולא דהיא איסור שבדה מלב ולעיל כתבו תוס' דל"ש לומר אעל"מ שלא יועיל הגט כלל דאתקש גירושין למיתה וכבר תמהו בזה וכ' לפמש"כ הקצה"ח סי' ר' דגט ל"ה אלא מחילת השעבוד שיש לו עלי' מ"ה ל"ש אעל"מ דזה כונת התוס' דאיתקש גירושין למיתה הכונה כמו דמיתה ל"ה רק סילק שעבודו כן גירושין משא"כ בנשבע שלא לגרש דהיא אגידה בי' מצד אחר ואז הגט ל"ה סילק בעלמא

הנה כבר חשבתי זאת למשפט דגט ל"ה רק סילק השיעבוד, ומ"ה רציתי לומר בטעם הרמב"ם שכ' בכתוב גט לאשה דעלמא וכשיכנסנה יגרשנה ל"ה גט משום דל"ה לשמה ולא משום דשלב"ל כמש"כ הטור בסי' קל"ב דסובר סילק מהני מדבר שלא ב"ל אמנם הדבר ברור דגט ל"ה סילק רק קנין שהבעל מקנה אותה לעצמה כדאיתא בקדושין דף ט' בגמ' מה יציאה בעינן דעת מקנה ופירש"י היינו בעל שהקנה אותה לעצמה בגט זה והקצה"ח סי' ר' ואבני מילואים סי' ל"ה לא כתבו רק בגירושין שהיא בע"כ ל"ב שתזכה בגט רק שיתן בידה עיי"ש אבל שיהי' גוף הגירושין רק סילק השיעבוד לא נמצא בקצה"ח. וראי' מש"ס הנ"ל ודוק ובדברי תוס' תמורה כבר דברתי במקום אחר ואין עת האסף פה

(טז) ואמנם מה שעלה בדעת הב"א בסוף התשובה דכיון דביטול הגט ושליחתו היא במחשבה ודיבור ולא במעשה ל"ש כמד"ר ל"ת א"ע ל"מ ואינו דומה לתרומה והקדש ותמורה דאנו דנין על המעשה שנעשה עפ"י דיבורו אנא לא ידענא דתרומה נטלת במחשבה ומקדים תרומה לביכורי' אף שלא הפריש כלל רק אמר שיהי' תרומה אנו דנין על הדיבור ובאומר לשליחו צא וקדש אשה גרושה כתבו תוס' דשליחות בטל ולפי דעת השואל בנוב"י קמא תלי' ב' תירוצי תוס' ב"מ אי כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ ושליח עושה בדיבור בעלמ' ואפי' השליח נתן משלו וקדשה לפלוני בשליחותו מקודשת דל"ה רק דיבור ובדבר עבירה אמרינן א"ע ל"מ והיינו דהדיבור לא הועיל ועיין בספרי הקטן סי' ל"ח אות ב' וגם בעשות השליח וביטל שליחתו אנו דנין על המעשה שאח"כ אם חלין הקדושין או הגירושין שאח"כ כמו בתרומה והקדש ומה שהוכיח דינו מהא דצריך קרא בנשבע לבטל המצוה לא חל ותיפק לי' כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ לק"מ דבשלמא בתמורה ומקדיש בעל מום וכדומה מתוקן האיסור אי ל"מ ומ"מ לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא כמ"ש מהרי"ט משא"כ בנשבע לעבור על דברי תורה לולא קרא ה"א דחל דל"ש לומר א"ע ל"מ דאם ל"מ יעבור על שבועת שוא ומה העבירה שיעשה או שבועת שוא ומיקרי לא תיקן האיסר ע"כ לולא קרא ה"א דשבועה חלה ול"ה שבועת שוא מ"ה איצטריך קרא דלא חל והוה שבועת שוא משא"כ בנשבע שלא לבטל או שלא למכור השבועה קיימת והביטל שאח"כ ל"מ ואף דנדר שוא לא אשכחן לשיטת הר"ן הרי בנדר קמ"ל קרא דהנדר חל ואקרא ל"ק וגם מה שהקשה אמאי חל שבועה בכולל ג"כ לא קשה מטעם הנ"ל דלא יתוקן האיסר דאם א"ע ל"מ יהי' שבועת שוא ע"כ איני רואה בסברתו ממש

ובתשובה אחת הקשיתי בנזיר ג' באומר שבועה שאשתה והדר אמר הריני נזיר דאתי' נזירות חלה ונימא כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ ושם ל"ש מה שתירצתי לעיל וגם על רש"י שם דס"ל דשבועה חלה נגד שבועה. וגם על רש"י י"ל בתירוץ הנ"ל, אבל בנזיר דלא אסור משום נזירות שוא וגם לא גלי קרא כמו בנדר קשי' איך חל נזירות ומזה מוכח קצת כדברי הברית אברהם אם לא נאמר כתוס' דאיסור שבדה מלבו ל"א אי עבד ל"מ וגם לא כתשו' הרא"ש דאיסור שאפשר לבטל ל"א א"ע ל"מ אך גם שם י"ג דהיינו דקמ"ל קרא מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות דל"א אעל"מ ודוק כי ההכרח לקצר. ובתשו' הנ"ל הקשיתי על הרא"ש בתשו' שכ' דהיכ' דאפשר לבטל האיסור ל"א אעל"מ והרי בתמורה נהי דמבואר בירושלמי נזיר פ"ה דאין נשאלין על התמורה מ"מ יכול לשאול על גוף ההקדש ונעקר התמורה כדמשמע מש"ס נזיר ל"ב ובכ"מ פ"ו מעירוכין והארכתי בפרט זה בישוב הדבר כי אין להאריך בכאן יותר. ודע דמעובדא דחולדה ובור המובא בתענית ח' משמע