בית יצחק אבן העזר חלק ב קח

(ב) והנה לפע"ד נראה דהרב הגאון רב האי סובר כסברא הנ"ל דבתרי ותרי לא הוי חוזרין ומגידין שכ' במשפטי שבועות שער ה' בנשבעין ונוטלין (כפי מה שהביא בח"ס ח"מ סי' קמ"א. כי לע"ע חפשתי ולא מצאתי) אין עדים זוממין נעשים זוממים עד שיזומו את עצמם ולא תושלם ההזמה אלא בפני הני זוממין שיודו או ישתקו ואם אינו בפניהם או שלא שתקו (צ"ל ל"ה הזמה) אלא הכחשה ובטלה העדות והנה דברי' תמוהין דמאין הוציא זאת ואיזה סברה יש בזה ונ"ל דס"ל הנה רבא ס"ל עדים זוממין חידוש והיינו כיון דאין מעידין בגופו של עדים שהם גזלנים או פסולין הו"ל למימר מאי חזית דציית להני וא"כ אמאי ס"ל לאביי דל"ה חידוש ע"כ כ' דאין דנים דין הזמה עד שיודו או שישתקו דהוה כהודאה ול"ה חוזרין ומגידים כיון שב' אומרים כדבריהם ושוב ל"ה חידוש. אמנם אם עומדין בעדותן הו"ל תרי ותרי ואין דנין דין הזמה ומה שהקשה ח"ס דא"כ כל עדות אין יכולין להזים שהעדים יכחשו י"ל כמש"כ הרמב"ן בשלש שיטות במכות דף ה' גבי איסטטית שהקשה דאת"ל דהכת ד' אין מקבלין הזמה כת ג' נמי ל"מ עדותן דהו"ל עשאאי"ל ותירץ דכיון דמשום חששא בעלמא מבטלין עדותן ואלו יודעין דקושטא קאמרו מקיימא הזמה מ"ה ל"ה עשאאי"ל ומ"ה היכ' דהכחשו העדים אנן אין יודעין אם המזימין קושטא קאמרו ולא ידענין רק היכ' דאישתקו או מודים משא"כ היכ' שהעדים אין אומרים היום או השעה הו"ל עשאאי"ל דכיון דהעדים אין מכחישים היום או השעה ויכול להיות שהאמת כדברי העדים הראשונים דלא מוכחשים שוב הו"ל חוזרין ומגידים ואין נאמנים לחזור ואם מ"מ אומרים שקר העדנו אין נאמנים להמית א"ע וכן היכ' שיכולים לומר שטעו בעיבורא דירחי ודוקא היכי שב' עדים מזימים בבירור ומסירין כל העדות נאמנים ואף נענשים מגזה"כ וחתני הרב הגדול מ' נתן נ"י כעת אבד"ק ראהטן הקשה דא"כ לא משכחת זוממי זוממין כיון שהעדים מודין כדאמרינן בב"ק ע"ה ע"ב דהיכ' שמודה ואמר גנבתי אין דנין דין הזמה ולק"מ דהיש"ש כ' בב"ק שם דזה דוקא כשהודה קודם שבאו עדים אבל כשהודה לאחר שבאו עדים דנין דין הזמה עיי"ש וע' בתומים ר"ס ל"ח שכ' דבמלקות ומיתה ל"ש זה ואין להאריך בפרט זה כיון דבאמת דברי רב האי דברי תימא ובכ"ז י"ל לדברי' דמדין הזמה יש ללמוד דבכל הכחשה דבי תרי העדים יכולין לחזור ונהי דחלוק מדין הזמה דאין מענישים העדים רק בהזמה מ"מ גם בהכחשה בטל העדות אם חוזרין מדבריהם ולהלכה מי יהין להורות נגד משמעות הריב"ש מ"מ אולי יועיל זה לסניף ויבואר אי"ה בסוף התשוב': (ועמש"ל ח"ר סי' ק"ב)

(ג) והנה ראיתי התשובה שכ' בזה ש"ב הגאון המפורסם מ' יצחק אהרן איטינגא אבד"ק לבוב והנה מה שדן מתחילת דברי' להתיר בנ"ד מכח מה שהעד ר' חיים כ"ץ הזים את העד אברהם משה שהוא העיד שבי"ג טבת אחר צהרים ביטל הגט והשליח ור' חיים העיד שהי' אברהם משה עמו בכפר משעה ו' עד שעה שביעית ושם לא הי' המגרש רק העד, ע"כ הוה הזמה גמורה ורק שהזמת ע"א ל"מ מ"מ כתב כיון דהלכה בע"א המכחיש ע"א אין לצרף שניהם ביחד דממנ"פ איכא חד פסול כמש"כ הש"ך בסי' ל"א בשם חכמי בריסק ומ"מ כל א' בפ"ע כשר דמוקמינן אחזקה משא"כ בכאן דאנו צריכין לדון על שני עדים ביחד על אברהם משה ועל ר' חיים כ"ץ ולא אוקמינן אחזקה ונמצא שלא הי' ביטול הגט רק בפני ע"א לדברי ר' חיים כ"ץ והתוס' כתבו דביטול בפני ע"א מדינא מהני רק מפני מה כח ב"ד יפה ל"מ דאפקעינהו רבנן לקדושין אף לרבי ונמצא דל"ל כיון דע"א מכחיש ע"א שמא האמת כדברי אברהם משה דמוקמינן האשה בחזקת א"א דכיון דלדברי העד חיים כ"ץ אפקעינהו רבנן לקדושין אין כאן חזקת א"א. זה תוכן דבריו וזה ליתא דלמה אנו צריכין בנ"ד לדון על שני עדים ביחד דכיון דע"א אין יכול להכחיש ע"א עדותו בתקפו וכל א' כשר לעדות אחרת וה"ה וכש"כ לעדות שהעיד כבר שהי' ב' עדים ואין א' מכחיש ב' עדים

וגם מש"כ דל"ש לאוקמי האשה בחזקת א"א כיון דלדברי העד ר' חיים כ"ץ המזים לא הי' הביטול רק בפני ע"א אפקעינהו רבנן לקדושין כבר כתבתי לעיל דאף בספק אם אפקעינהו קדושין מוקמינין בחזקת א"א כדמוכח מש"ס דיבמות ר"פ האשה דאם ע"א אומר על הקדש דאיתשל מרי' עלי' הוה נגד חזקה אף דשאלה עוקר ההקדש מעיקרא דהקדש ל"מ חרטה דהשתא כמש"כ הראשונים ומ"מ הוה נגד חזקה כיון שכבר החזקנו זאת להקדש וה"ה בחזקת א"א והיא כעין סברת זקיני ת"ש סי' י"ח ס"ק כ"ט והגם דעל דברי זקיני יש לדון כמש"כ לעיל מ"מ דבר זה ברור דהאשה בחזקת א"א עומדת

ועוד לדברי ר' חיים כל העדות בטל כיון שהעידו ב' עדים ונמצא אחד פסול בטל כל העדות ולא נשאר אף אחד שנאמר אפקעינן לקדושין דבשני עדים ונמצא אחד קרוב או פסול לא נשאר אף א' לחייב שבועה על ידו כמש"כ הסמ"ע סי' ל' דלא כמש"כ הב"ש סי' מ"ב דנשאר ע"א עכ"פ. וכשלא נשאר אף ע"א איך נאמר אפקעינהו רבנן לקדושין כיון שאין כאן עד המעיד על הביטול ונמצא לדברי' האשה בחזקת א"א רק שנתגרשה ושוב איכא חזקת א"א א"כ שמא האמת כדברי אברהם משה כיון דאיכא חזקת א"א ע"כ אין לדברים אלו מקום כלל אחרי מחילת כת"ה ושוב ראיתי שגם הרב הנ"ל לא סמך על זה

(ד) עוד כתב דכיון דבנ"ד שהי' דין מרומה הי' צריך דו"ח מדאורייתא ובהגדת העדים נחסר איזה שעה שהב"ד לא שאלו ע"ז ומ"ה העדות בטל וגם הי' אברהם משה יכול לחזור כל עוד שלא נגמר החקירה ולא נשאר רק ע"א על הביטול ובזה לכ"ע בטלו אינו מבוטל. הנה דבר זה אמת דהיכ' שלא נגמר החקירה והדרישה העדים יכולים לחזור כמבואר בתוספתא ומ"ש הרב הנ"ל דהתוס' בפסחים י"א חולקין ע"ז על דברי התו' כבר תמהו התומים והנתיבות ואנכי הראיתי באיזה מקומן דתוס' גופי' מייתי תוספתא הנ"ל בסנהדרין ל"ב ע"ב ד"ה היכי אמר להו דלא כתומים שכ' דתוס' לא כתבו כן. ואמנם כפי הנראה לא הי' למראה עיני' הגב"ע דבגב"ע שלפני מבואר שאמרו שביום ד' י"ג טבת בשעה ג' בא לפניהם ואמר שבשעה זו הוא הולך מהגט שסידר לשליח א"כ יש כאן השעה ויום החודש והשבוע. ואי משום שלא אמרו השנה הרי השנה ידוע שהרי אמרו שבאותו יום סידר גט לשליח וידוע לב"ד השנה והיום שסידר ע"כ ידוע מעדותן על איזו שנה העידו וגם המקום ידוע שהרי אמרו שקודם שהלך לסדר הגט הי' בפניהם ומסר מודעה ותיכף אחר שנכתב הגט בא לפניהם ובטל הגט וכיון שידוע שהגט נכתב בק' בראדי ונמסר לשליח בק' בראדי גם המסירת מודעה וביטול הגט שאחרי' שהי' באותו יום תיכף וסמוך להגט הי' בק' בראדי ומה הי' להב"ד לשאול עוד

(ה) איברא די"ל כסברת הרב הנ"ל והיינו דכיון דלא אמרו השנה והמקום בפרוטרוט ל"ה עדות בדין מרומה ומה שכתבתי דכיון שאמרו שביום שסידר הגט והשליח בא לפניהם והמקום והשנה ידוע לב"ד א"צ לשאול אותם ע"ז זה אינו דהרי מבואר בש"ס דסנהדרין פ' הי' בודקין שהקשה ר' יוסי לחכמים מי שבא ואמר אמש הרגו צריך לשאול באיזה שנה וכו' אלא אע"ג דל"צ רמינין עלי' כר"ש בן אלעזר עיי"ש וכיון דהלכה כחכמים הרי אע"ג דבאמרו אמש הורגו ידוע להב"ד היום והשנה והשבוע והחודש ומ"מ צריכין לדרוש שמא תטרוף דעתו ויחזור דז' חקירות מדאורייתא ה"ה בדין מרומה דצריך מדאורייתא דרישה וחקירה אם נחסר השנה והמקום, אף שידוע להב"ד ומוכח מתוך עדותן ל"מ עד שיעידו בפירוש אמנם מצאתי בחידושי הר"ן ר"פ הי' בודקין שנחלקו בזה והר"ן מייתי שיטת הרז"ה דהיכ' דאמר בחודש זה א"נ שנה זו אעפ"י שאינו יודע כמה היא בשבוע לא נפסל עדותו וכן נמי אם אינו יודע שם החודש א"נ אם אמר אתמול או שלפני' אבל אינו יודע כמה ימים עברו מן החודש אין עדותו נפסלת בשביל כך ונראה שאם אמר זכור אני בכמה בחודש אבל איני זכור באיזה יום בשבת הי' אין עדותן נפסלת עיי"ש והר"ן כ' וכן נראה מסברה מכרעת אבל פשטא דגמ' לא משמע כן מדאמרינן א"ל ר' יוסי לחכמים מי שבא ואמר הורגו אלא אע"ג דל"צ ומשמע דלעיכובא בעינין הני ז' חקירות ואע"ג שאמרו אמש הורגו צריכין לומר הז' חקירות ואם הוכחשו בחקירות ואע"פ שאמרו אין אינו יודעין עדותן בטלה וכן דעת הר' דוד וכן דעת הרמב"ם אע"ג דהא מילתא הילכתא למשיחא נ"מ לדין מרומה דבעינין דו"ח אם אמרו בכמה ימים בחודש או באיזה יום מימי השבת זו א"צ לומר באיזה שנה ובאיזה שבוע לדעת הר"ז הלוי ע"כ הנה מדכתב דפשטא דגמרא לא משמע הכי ולא הקשה עלי' נראה דדעת הר"ז הלוי דאם אמרו אמש הרגו אף רבנן מודה דהעדות אינו פסול ורק לכתחלה צריך לשאול שמא תטרוף דעתו ויחזרו ויכולין לחזור כל עוד שצריכין לומר לכתחילה החקירות והדרישות אף שהעדות כשר בלא הגדה זו ל"ה חוזרין ומגידים כיון שלא נגמר דבריהם דלכתחילה צריכין להגיד ואמנם אם לא הגידו או שאמרו בחודש זה ולא אמרו השנה כיון שהשנה והשבוע ידוע לב"ד שהרי אמרו בחודש זה אין העדות נפסל בכך ולפ"ז בנ"ד כיון שהשנה והמקום ידוע לב"ד לא נפסל העדות

(ואף דע"כ מוכח מגמ' דאף לדעת הרז"ה העדים יכולין לחזור כשאמרו אמש הרגו דאל"כ למה שאלינין להו כר"ש בן אלעזר שיחזרו מעדותן כיון דל"מ חזרתן י"ל דדוקא בעוד שעומדין לפני הב"ד דשיילינין להו לכתחלה ולא נגמר העדות ויכולין לחזור אבל היכא שכבר הגידו והב"ד בטלו הקביעות ישיבתן והעדות נגמר כיון דלדעת הרז"ה העדות לא נפסל כיון שנודע להב"ד היום והשנה אין העדים יכולין לחזור ויבואר אי"ה לקמן) אבל לדעת הר"ן גם אם הדבר ידוע לב"ד ל"מ עד שיעידו בפירוש וכפי הנראה גם בדין מרומה ס"ל הר"ן הכי

עוד כתב הר"ן דר' דוד חולק על הר"ז דאפי' אמרו העדים בכמה בחודש צריכין לומר באיזה יום בשבת דכשאמרו באיזה יום בשבת תלינין שטעו בעיבורא דירחי כיון שמכונים ליום השבת עיי"ש והנה התוס' נראה שחולקין על הרז"ה שהקשו בסנהדרין מ"א ובפסחים איך דייק בגמ' דאזלינין בתר רובא דטעו בעיבורא דירחי דילמא שאני הכא שכוונו ליום א', ומנ"ל שכוונו ליום אחד דילמא אמרו העדים בחודש זה בכמה בחודש ולא ידעו יום השבת שכתב הרז"ה דלא נפסל העדות בכך ומ"ה מוכח דרובא דאינשא טעו וע"כ לא ס"ל כרז"ה אך י"ל דתו' הוכיחו דכיונו יום השבת דאל"כ קשי' אמאי מתרצין העדים ולא דייקינן וע"כ מיירי שכיונו יום השבת כמש"כ מקודם ושפיר הקשו ויש לפלפל בזה אבל אכ"מ

(ו) ומ"מ אף שהר"ן כאן חולק על הרז"ה ויש מקום לומר בנ"ד כיון דנחסר השנה והמקום אף שידוע לב"ד מתוך העדות נפסל העדות אבל בחידושי הר"ן פ' אחד דיני ממונות כ' בשם הר' דוד דהא דבדין מרומה צריך דו"ח אין הכונה שצריך כל דיני דו"ח כמו בדיני נפשות רק שצריך לחקור לפי ענין הרמאות ורק היכא שהדין חושש בכל הענין שהיא מרומה צריך לעשות דו"ח: בשלימות מ"מ אם נודע להב"ד השנה והחודש או המקום כגון בנ"ד לא נפסל העדות כיון דדין מרומה חלוק מדיני נפשות ומה שנודע להב"ד מתוך העדות למה צריך לדרוש ע"כ צ"ע לדעת הר"ן אם נפסל העדות ואם יוכלו העדי' לחזור: