בית יצחק אבן העזר חלק ב קו

דאם העדים האחרונים אמרו שהראשונים גזלנים אף אם אמרו שחזרו בתשובה האחרונים נאמנים ול"ה תרי ותרי ואם אמרו שעדיין הם קרובים נמי לא הוי תרי ותרי והאחרונים נאמנים לגמרי ואם אמרו שהי' קרובים ועכשיו נתרחקו אם אמרו שמנולדו הי' קרובים הוי תרי ותרי והשטר לא קרעינין ואם אמרו שאח"כ נעשו קרובין ונתרחקו כיון דאין מכחישין גוף ההלואה הראשונים נאמנים דמוקמינין אחזקתן וזו באה בפ"ע ומעידה א"כ כשהעדים אמרו שהעדים שכורים הנה כיון דמדרבנן נפסל העדות וגם העדים שקיבלו שכר פסולין לכל עדות שבעולם כמ"ש הר"ן והרשב"א סוף פ"ב דקדושין בשם התוספתא דהחשוד לקבל שכר כל עדותיו בטילין עד שיודע שלא קיבל שכר א"כ נהי דל"ה פסול הגוף שהרי אם לא קיבל שכר עדותיו כשר וכן אותו העדות גופי' אם יחזור השכר לדעת קצת פוסקים מ"מ כיון שלע"ע אומרים פסולים לכל עדיות האחרונים נאמנים כמו היכ' שפסלו בגזלנותא אך זה מדרבנן דקבלת שכר פוסל העדות דמדאורייתא העדות כשר והעדים כשרין ואם אמרו שקיבלו שכר להעיד עדות המועיל בזה העדות מדאורייתא פסול מטעם נוגע הדבר תלי' בב' טעמים דנוגע פסול דאם הטעם דנוגע פסול משום דחיישינן שישקר כיון דאנן פוסלין גוף העדים רק שאומרים אינכם נאמנים בדבר זה י"ל דגרע מתרי ותרי דמוקמינן העדים אחזקתן שאין משקרין וכיון דהעדים אין מכחישין גוף ההלואה הראשונים נאמנים משא"כ אם אמרינין דנוגע פסול משום דהוה כמעיד על עצמו ואדם קרוב אצל עצמו א"כ כיון דמשנולד הוא קרוב אצל עצמו ול"ש לאוקמי אחזקה ועדיין הוא קרוב אצל עצמו הוי כאומרים שהם קרובים ועדיין קרובין והאחרונים נאמנים לגמרי ול"ה תרי ותרי כלל. וזה כמובן הפשוט ממשמעות תוס' י"ט ע"ב ד"ה ואם והיא שיטת הכנסה"ג אבל לפ"מ שפירש התומים ס"ק מ"א בסי' מ"ו דברי תוס' והר"ן דאף שאומרים שעדיין הם קרובין הוי תרי ותרי א"כ ה"ה היכ' שאומרים שהם נוגעים הוה תרי ותרי ועיין בשער משפט סי' מ"ו ס"ק ט"ו דמייתי ראי' לשיטת כנסה"ג מש"ס דזה בורר דאמרינין דף כ"ג זה פוסל עדים של זה בזמן שמביא עליהם ראי' שהם קרובין או פסולין ומבואר דראי' שהם קרובין מהני וחייב הנתבע לשלם ול"ה כתרי ותרי. הגם שי"ל שיש חילוק בין קודם שהעידו לאחר שהעידו דקודם שהעידו ל"ה תרי ותרי דאנו דנים על גוף העדים משא"כ לאחר שהעידו אנו דנין על העדות שהעידו והוה כתרי ותרי מ"מ מפשטא דגמרא נראה כדברי הכנסהג"ד וכן מפשטא דמשמעות לשון התוס'

ועיין בשער משפט שם דמייתי מלשון הרא"ש והמחבר סי' ל"ז סעיף ג' דמשמע דהיכ' דב' עדים אומרים שהעדים שותפים ל"ה תרי ותרי ולפמ"ש הדבר נכון דהרא"ש יסבור דנוגע מטעם קרוב דהוא מעיד על עצמו והוה כאומרים שעדיין קרובין והאחרונים נאמנים יותר. ולפ"ז יצא לנו דאף מדאורייתא לטעם קרוב ל"ה תרי ותרי. ויש מקום לומר, כיון דמדרבנן ודאי האחרונים נאמנים כמש"כ לעיל א"כ איתרע חזקת העדים א"כ שוב מדאורייתא ל"ש לומר דאוקמא העדים בחזקתן וזו באה בפ"ע ומעידה כיון דיצאו מחזקתן מדרבנן כמ"ש מהרי"ט בתשו' ח"א סי' מ"א דהיכ' דכבר מדרבנן פסול שוב הוי ספק תורה ול"ש לאוקמי אחזקה עיי"ש והוה תרי ותרי בלא חזקה

(יז) ולא הצרכתי להאריך רק לפי שמצאתי שהגאון מקוטנא נ"י כ' בספרו ישועות ישראל סי' ל"ז ס"ק י"ב הנ"ל דהיכ' דהעידו ב' עדים ואח"כ באו ב' עדים והעידו שקבלו שכר להעיד עדות המועיל כהך דינא דנ"ד הוה תרי ותרי ולפמ"ש אם נוגע מטעם קרוב ל"ה תרי ותרי ומה דמייתי ראי' מאנוסים מחמת נפשות דהוה תרי ותרי אף שאומרים שהם נוגעים דאין לך נוגע יותר מזה שבא להציל נפשו זה אינו דדוקא בקיבל שכר ונהנה הוה נוגע משא"כ מה שרצה להורגו והציל נפשו ל"ה הנאה רק מבריח ארי ומה שאמרו במשנה אנוסים הי' מחמת נפשות אין הכונה משום נוגע פסולים רק שהעדים אומרים אנו היינו וראינו שהלוה לא הי' שם ומכחישים ואומרים שהעדים חתמו באונס אבל לא ראו וזה הוי תרי ותרי כמו כל הכחשה וגם אנוסים מחמת ממון שאמרו שם בפי' שרצה המלוה לגזול ממונם עד שחתמו וגם זה לא מיקרי נוגעים דל"ה רק מבריח ארי רק שמכחישי' גוף העדות ומ"מ יכול להיות שהעדות אמת שראו פעם אחרת רק שהעדי' אומרי' אינכם נאמנים שאנחנו ראינו האונס שאתם הי' מוכרחי' להעיד אבל כשהעדים אומרים שקבלו שכר להגיד עדות המועיל שנהנו ע"ז והוי כמעידים על עצמם ואדם קרוב לעצמו ועדיין קרובין לעצמו ל"ה תרי ותרי כדמשמע מתשו' הרא"ש כמש"כ בשער משפט הנ"ל. שוב ראיתי בספר הנ"ל סי' מ"ו ס"ק י"ט שכ' דלדעת מי שסובר דנוטל שכר פסול קודם שיעיד ל"ה תרי ותרי אך לדעת הרשב"א דלא פסול קודם שיעיד הוה תרי ותרי וגם מייתי דברי הריטב"א דבאנוסים מחמת ממון ל"ה תרי ותרי וחזיתא לדעתו דפסול דאנוסים מחמת ממון היא משום נוגעים. וזה אינו דהריטב"א כ' כיון שהם אומרים עדות בהכרח וחותמים מחמת אונס ממון הוי רשעים. ומעידין על גופן של עדים משא"כ באנוסים מחמת נפשות דל"ה רשעים ל"ה כמעידין על גופן של עדים

(יח) והנה אם העדים אומרים שהעדים קיבלו שכר להעיד עדות המועיל והעידו זאת שלא בפני העדים הראשונים. גם בזה נ"ל דל"ה תרי ותרי דהנה דעת הש"ך סי' מ"ו ס"ק ק"ב דאם העדים פוסלים בגזלנותא העדים הראשונים אף שלא בפניהם העדות בטל לגמרי ובסי' ל"ח בסופו כ' ג"כ דאם העדים פוסלים בגזלנותא מהני אף שלא בפניהם משא"כ בהזמה לא נפסלין שלא בפניהם ולפ"ז בהעידו שנטלו שכר ג"כ מדרבנן י"ל שנפסלין שלא בפניהם ויש מקום לומר דגם הש"ך לא סובר כן, רק שאותו השטר בטל אבל העדים גופי' לא נפסלו מ"מ לענין אותו עדות הדבר ברור לדעתי דמדאורייתא העדות בטל דאם נוגע מטעם קרוב אם עדים שהעידו שהעדי' קרובין ודאי נאמנים אף שלא בפני העדים הראשונים לשיטת הכנסה"ג הנ"ל דזה ודאי אין נוגע להעדים בשלמא גזלנותא דהיא גנאי להעדים אין חבין לאדם אלא בפני' משא"כ פסול קרבות ואף לטעם דנוגע משום משקר כיון דאינו רק חשש משקר ומ"ה אין מאמינים להעדים ל"ש אין חבין לאדם אלא בפניו ואינו דומה להזמה דהיא גנאי וחוב להעדים שהעידו על מה שלא הי' משא"כ בהעיד שנטלו שכר אך י"ל דגם נטילת שכר כיון דמדאו' אסור לקבל שכר הוה גנאי להעדים וחוב מ"מ אותו עדות. לדעת הש"ך ממנפ"ש בטל העדות דאם הוי כעדות חמסנות בטל העדות כמו בגזלנותא ואם אינו נוגע להעדים כש"כ דהעדות בטל אך לדעת הרא"ש שהובא בש"ך ס"ק ק"ב וברמ"א י"ל דהוה תרי ותרי ולדעתי דאם נוגע מטעם קרוב לכ"ע מהני אף שלא בפניהם ול"ה אפי' תרי ותרי

ואם לא העידו רק על אחד שקיבל שכר י"ל דלכ"ע כל העדות בטל ול"ה תרי ותרי דדוקא בהעידו על שנים שהם אנוסים או פסולים הוה תרי ותרי משא"כ כשמעידים על א' וכ"כ בספר הנ"ל

ואחרי שהוכחנו דעדים שהעידו שקבלו העדים שכר בטל העדות ול"ה תרי ותרי ואפי' בהבטחה בעלמא כיון דהוה נוגעין ל"ה תרי ותרי וזה דלא כמש"כ בספר הנ"ל סי' מ"ו ס"ק י"ט דבהבטחה הוי תרי ותרי רק כמש"כ לעיל דכיון דבהבטחה הוי נוגעין הוה כמעידין שעדיין קרובין ולדעת כנסהג"ד ל"ה תרי ותרי וכן הלכה

(יט) מעתה נבא לעיקר הדין הנה על העד אברהם משה העיד ר' חיים שהמגרש הבטיח לו חמישים רובל ונתן לו איזה סך א"כ יש עלי' עד אחד עוד העיד עלי' עד אחד שמו ר' ליבוש שרצה שיתן לו המגרש חמשה ר"כ להעיד, והנה רצון לאו כלום היא דשמא הוא רצה אבל המגרש לא רצה להבטיח לו אך בצירוף מה שנתברר ע"י הפאסט שהמגרש שלח להעד מעות שפיר הוה עדות דע"כ שלח לו על העדות ולא לשם מתנה דמתנה לא שכיח כדאיתא בח"מ סי' נ"ח דבראוהו שנתן לו מעות איתרע שטרא עיי"ש. ועוד נראה דאף אם נימא דבירור ע"י הפאסטאמט ל"מ לפסול עדות דעדות הערכי אין מועיל לענין גיטין מ"מ כיון שהבד"צ דק"ק בראדי ראו מכתב מהמגרש ששלח י"א ר"כ וצוה לתת לעבר חמשה ר"כ ונהי דלענין עדות אין המגרש נאמן ששלח מעות מ"מ עכ"פ הבד"צ עדות שהבטיח לו מעות ומה לי אם הבטיח ע"פ לפני עדים או הבטיח לו בכתב ואמנם כפי הנראה הן המכתב שעל האנווייזונג הן המכתב מהמגרש הכל נכתב אחר שהעידו העדים ואינם עדות שהבטיח לו קודם שהעידו העדים וכבר מבואר בתשו' בית יעקב ובמ"ל ובשער משפט סי' ל"ד ס"ק י' דאם נתן לו מעות אחר שהעיד בלא שום הבטחה העדות קיים מ"מ כיון שהעד ר' ליבוש העיד שהעד רצה שהמגרש יתן לו מעות וזה הי' קודם שהעיד וע"י מכתב וע"י פאסט נתברר שהמגרש נתן מעות אחר העדות הדבר ידוע שע"כ הבטיח לו קודם העדות דאם העד לא רצה להעיד בלא מעות והמגרש לא רצה לתת לו ולא הבטיחו והוא העיד בלא מעות ובלא הבטחה למה שלח אח"כ מעות והרי מתנה לא שכיח ומזה עדות שהבטיח לו וכבר כתבתי שבהבטחה הוה נוגע בעדות ולפע"ד נראה דבידיעה בלא ראי' נמי נוכל לבטל עדות דהרי מבואר בתשו' זקיני מהר"ם פאדווא והובא ברמ"א ח"מ סי' ל"ד סעיף כ"ח דבעדות מיוחדת פוסלין עדות וראי' מש"ס סנהדרין כ"ז אף דבדיני נפשות ל"מ עדות מיוחדת מ"מ לפסול העדים שהעידו מהני עדות מיוחדת וה"ה בידיעה בלא ראי' מהני לפסול עדות וע' ב"ש סי' מ"ב ס"ק י"ב שכ' דהיכ' דבעי דו"ח ל"מ ידיעה בלא ראי' והיכ' דל"ב דו"ח מהני ידיעה בלא ראי' ולפע"ד לפסול עדים ל"ב דו"ח מדמהני ע"מ וע"כ מהני גם כן ידיעה בלא ראי' והגם כי הגאון בעל נוב"י קמא אבה"ע סי' נ"ז כ' דלפסול עדות בעי דו"ח מ"מ בתשובה הוכחתי מדברי מהר"ם פדווא הנ"ל דלא כדברי' דהרי מהני עדות מיוחדות וה"ה דל"ב דו"ח, אך הנוב"י יסבור דע"מ כיון דמהני בדיני ממונות מדאורייתא מהני ג"כ לפסול עדות (דלא כתומים ונתיבות סי' ל' דעדות מיוחדת בב' מעשים ל"מ רק מדרבנן דהרמ"א בתשובה לא כתב כן) משא"כ דו"ח דמדאורייתא אף בד"מ בעי ורק משום נעילת דלת ומ"ה לפסול עדות בעי דו"ח כמש"כ כעין זה זקיני מהר"ם מלובלין והובא בב"ש סי' י"א אבל לפע"ד גם לפסול לעדות שייך נעילת דלת דכל ב' עדים יעידו להוציא ממון ואם לא נוכל לפסלן בלא דו"ח איכא נעילת דלת ועוד דכיון דל"ב עשאי"ל לפסול עדות כמו שיבואר ה"ה דל"ב דו"ח והנוב"י גופי' כ' באותו תשובה שם דל"ב עשאי"ל ולמה ניבעי דו"ח אך הנוב"י כ' דדו"ח ל"ה מטעם הזמה וזה לפי דברי' דמה"ט ל"ב עשאי"ל לפסול עדות משום דל"מ לקיים כאשר זמם משא"כ לפ"מ שאבאר דיכול לקיים כאשר זמם ומ"מ ל"ב עשאי"ל ה"ה דל"ב דו"ח ואבאר

(כ) הנה הנוב"י כ' דלפסול לעדות ל"ש כאשר זמם דאף מלקות מל"ת אין חייבין הניזמום דל"ש והרשיעו את הרשע כיון דלא אפסדי' מידי כמש"כ הש"ך סוף סי' ל"ח על הריב"ש ואף דלשבועה אפסדי' מ"מ מדאור' ל"ה שכנגדו נשבע ונוטל דל"ה רק תקנתא (זה צ"ע בדברי' דמדאורייתא הו"ל מ"ש ואינו יכול לשבע משלם אך תוס' ב"ק ק"ח כ' דגזלן לא פסול לשבועה רק מדרבנן וזה הי' לנוב"י לומר) ול"ש כאשר זמם לפסלו לעדות כיון דליכא לפסלו למפרע רק משעה שהעיד והוא רצה לפסול להעד משעה שהעיד היא והעד העיד מקודם בזמן ונמצא דל"ה כאשר זמם

והנה במה שכ' נוב"י דעדים שהעידו לפסול לאדם והוזמו אין לוקין מל"ת ובסי' ע"ב וסי' ע"ד כ' ג"כ הכי וכ' עוד דע"א שהעיד לחייב שבועה והוזם אין לוקה מל"ת על זה חולק עלי' בצדק בספר אמרי בינה דיני עדות סי' ה' דבודאי מיקרי והרשיעו את הרשע שפסלו לעדות או שחייבו שבועה (ולפ"ז ראיות הנוב"י סי' ע"ב דל"ב בממון עשאי"ל מדמהני ע"מ אף שהעד יכול לומר לחייב שבועה בא ליתא דגם בחיוב שבועה מקיים כאשר זמם במלקות דלא תענה ומה שכתב עוד הנוב"י דלא מיקרי מלקות דל"ת כאשר זמם לענין ממון כיון דכתיב יד ביד ואינו דומה לבן גרושה, בגמ' דכתובות לא משמע כן מדיליף מעדות זוממין והרי שם שאני ודוק כי קצרתי) כדמוכח מרמב"ם פכ"א מעדות דעד טומאה שהוזם חייב ומרמב"ן במלחמות ס"פ בן סורר לא מוכח רק היכ' שאין