בית יצחק אבן העזר חלק ב קד

זאת מדאמרינן בכתובת כ"ד ע"ב גדולה חזקה אף דשם הספק שמא מתחלה הי' חללים ופסולים מ"מ כיון שהחזקנו אותם בכשרים מיקרי חזקה וה"ה בגט הניתן בחזקת כשרות י"ל כסברת הת"ש אמנם כבר תמהתי על ראיית זקני הגאון ז"ל (ע' בספרי ליו"ד ח"ר סי' ע') מכתובות דהרי מסקינין שם דלא אכלו מטעם חזקה זו רק תרומה דרבנן עיי"ש הרי דלא אלים חזקה שיש ספק שמא מתחלה לא הי' כן רק מה שהחזקנו כן רק לדרבנן ולא לדאורייתא וע"כ צ"ל דגם ז' הת"ש לא סמך ע"ז רק בסכין פגום דסכין איתרע בהמה לא אתרע ואיכא ספיקא טובא אבל בכ"מ לא אמרינן דיצא בהיתר יהי' חזקה והכי מוכח מתוס' דלא מיקרי זאת חזקה מה שהחזקנו אנחנו שכ' בד' כ"ב בכתובת ד"ה תרי ותרי דאם ב' אומרים שהוא עבד וב' אומרים שאינו עבד הו' נפסל לעדות דל"ש לומר מוקמינין אותו בחזקתו דאם הוא עבד לא הי' לו חזקת כשרות מעולם ולא דחו זאת כיון שאנו החזקנו אותו בכשר מיקרי זאת חזקה וע"כ חזקה זו ל"מ כיון שב' אמרו שלא הי' מעולם כשר וה"ה בגט בתרי ותרי שיש הכחשה בביטול הגט הגט פסול אף שכבר ניתן ול"ה חזקת פנוי' וגם הר"ן לא כתב רק בערער הבעל דמדינא לא מהני ערעורו כמו שהארכתי בתשו' בישוב לשון הר"ן אבל לא בב' נגד ב' ובאמת אם הי' סברה לומר בב' נגד ב' ואיכא רוב מסייע לאחד מסלקינן כל העדות ומעמידין על הרוב י"ל כיון שכ' תוס' דף ל"ג דרוב אין מבטלין ואף דראי' זו מתוס' לא ברורה דתוס' לא כתבו רק דרוב אין מגרשין ואפי' מגרשין אין מבטלין ולא כתבו בבירור דרוב אין מבטלין מ"מ בזה"ז דגוזרין בחרם ובשבועה שלא יבטל ודאי אין עוברין ע"ז א"כ רוב עדיף מחזקה וכמו דאמרינן בתרי ותרי מוקמינן אחזקה ה"ה אמרינן בתרי ותרי אזלינין בתר רובא אך לדעתי זה אינו דבענין זה חזקה עדיף מרוב כמ"ש הפנ"י בקדושין ס"ג דאף דע"א אינו נאמן נגד חזקה מ"מ נגד רוב נאמן ה"ה בב' נגד ב' אף דמוקמינין אחזקה מ"מ רוב ל"מ ואף דהשב שמעתתא שמעתא ו' פ"ז כ' דע"א אינו נאמן נגד רובא דליתא קמן דבזה עדיף רובא דליתא קמן מדאיתא קמן מ"מ הנוב"י קמא אה"ע סי' ס"ט ד"ה ועוד אני אומר כ' דאף נגד רובא רובא דליתא קמן ע"א נאמן ודברי' נאמנו מאוד והארכתי בתשובה בזה ובב' נגד ב' הדבר מבואר דל"מ רוב וגם מתוס' דכתובות שהובא לעיל הדבר מוכרח שכ' דאם ב' אומרים שהיא עבד וכ' אומרים שאינו עבד הוא פסול משום דליכא חזקה ומה בכך והרי רוב בני אדם אינם עבדים ניזל בתר רובא וע"כ ל"מ רוב כיון שב' אומרים כנגד הרוב ותרי כמאה כמש"כ תוס' דל"מ בב' כיתי עדים המכחישין מיגו אף דמיגו מהני מטעם רוב כמה"ט לא אמרינן מיגו להוציא כמו שכתבתי בחידושי ומזה גופי' מוכח בהפנ"י להנוב"י דבע"א רוב גרע מחזקה אשר ע"כ אין לסמוך על הכחשת העדים להתיר אשה זאת ועוד יבואר מזה אי"ה לקמן ושוב מצאתי בש"ש שמעתא ו' פ' כ"ב שכ' ג"כ דבב' נגד ב' ל"מ רוב אף דס"ל רובא דל"ק הוה כחזקה נגד ע"א מ"מ בב' עדים גרע מחזקה עיי"ש

וקצת מוכח כן מתוס' גיטין דף ל"ב ע"ב הנ"ל דע"א נאמן נגד רוב דמשמע מדבריהם דמדינא ע"א נאמן על ביטול הגט אף שכתבו לקמן דרוב אין מבטלין ואיך ע"א נאמן ולפ"ז י"ל דתוס' דף ל"ג דס"ל ע"א ל"מ ס"ל ע"א אינו נאמן נגד רוב ומ"ה בעי תרי מדינא ודוק

(ח) ונבא להעדות שהעידו שהעדים קבלו שכר עבור עדותן. תחילה נחקור אם היא פסול דאורייתא או דרבנן ואח"כ נדבר אם יש בנ"ד ב' עדים ע"ז. הנה בתשו' מהריב"ל נסתפק אם נוטל שכר להעיד פסול מן התורה דחשדינין למשקר או אינו פסול רק מדרבנן ובקצה"ח ל"ד ס"ק ד' מביא ראי' דכשר מן התורה דהרי לר"י במוציא ש"ר אינו חייב מאה סלע ומלקות עד שיעידו עדים שהשכיר עדים, וקרא כתיב ואם אמת הי' הדבר והוציאו את הנערה אל פתח בית אבי' ואיך יסקלוה כיון שהעדים פסולין וע"כ העדים כשרין מן התורה ודברי' תמוהין מאוד דבקרא כתיב ואם אמת הי' היינו שלא הביא האב עידי הזמה ועדי שכירות וסקלוה ואם הביא האב עידי הזמה ועידי שכירות או לשיטת ר"ת בסנהדרין ח' עידי שכירות ועידי הכחשה יתן מאה סלע ומה קושיא, אך אמנם ראיות הקצה"ח היא בדרך זה דמבואר בש"ס דסנהדרין ט' ע"ב הביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום לעידי הבעל נהרגין חזר והביא הבעל עדים והזימום לעידי האב עידי האב נהרגין ומשלמין ממון ומשמע דאפי' כר' יהודא אתי', ולר' יהודא לא משכחת לה שיהי' עידי הבעל נהרגין דכיון דמבואר דהביא עדים ששכר לעידי בעל מדחייבין אח"כ בהוזמו ממון ומיתה וכשהביא עדים ששכרן לעדים נפסלו ואין חייבין מיתה מכאשר זמם כמבואר מרמב"ם פ"כ מסנהדרין ה"א וז"ל אין עדים זוממין נהרגין ולא משלמן ממון עד שיהי' שניהם ראוין לעדותן והוזמו אחר גמר דין אבל אם הוזם אחד מהם או שהוזמו קודם ג"ד או אחר ג"ד ונמצא א' מהם קרוב או פסול אין נענשים אעפ"י שהוזמו ונפסלו לכל עדות שבתורה עיי"ש א"כ כשנודע שקיבלו שכר ונפסלו אין חייבין מיתה מכאשר זמם ומזה מוכח דנוטל שכר להעיד עדותו כשר מן התורה וגם אחר שהוזמו לא נפסל עדותן רק מכח הזמה ולא משום שנטלו שכירות וזה ראיות קצה"ח ות"ל אחר שעלתה זאת בדעתי בהשקפה ראשונה מצאתי בספר ישועות ישראל הנ"ל להגאון מקיטנא סי' ל"ד ס"ק י"ב שהקשה קושי' זו על הפוסקים דנוטל שכר פסול מן התורה ונהניתי אמנם לאחר העיון לק"מ דהנה הכסף משנה לא הראה שום מקום לדברי הרמב"ם האלו

(ט) אמנם בודאי חילי' דהרמב"ם מש"ס דב"ק ע"ג דמקשה לאביי ואס"ד למפרע הוא נפסל אמאי משלמין אטביחה כי איתזמו אגנבה איגלאי מילתא למפרע דפסולין הי' כשהעידו אטביחה עיי"ש ומשם מבואר מהא דמשני בגמ' כשהעידו בב"א דדוקא כשהי' פסולין קודם שהעידו אבל אם הי' פסולין בשעה שהעידו כגון שהעידו אגניבה ותכ"ד אטביחה כיון שהי' יכולין לחזור מהעדות דגניבה ולא היו פסולין רק לאחר שהעידו חייבין מכאשר זמם ולפ"ז ה"ה כשהעדים מעידין שקבלו שכר שלא היו פסולין רק שהעדות בטל כיון שלא היו פסולין קודם שהעידו חייבין מיתה מכאשר זמם ואם היו עדי השכירות באו תחלה הי' מיקרי הכחשה ותלי' בפלוגתא אי הכחשה תחלת הזמה משא"כ בבאו עדי הזמה תחלה ואח"כ באו עדי השכירות שפיר חייב מכאשר זמם לכ"ע אמנם עדיין יש להקשות נהי דל"ה איגלאי מילתא למפרע דפסולין היו הרי מ"מ איגלאי מילתא למפרע דנוגעין היו קודם שהעידו דהרי קבלו שכר קודם שהעידו ונמצא דהיו נוגעין קודם שהעידו אמנם לדעתי הדבר תלי' בב' טעמים שכ' מהריב"ל דנוטל שכר פסול להעיד דלטעם א' דנוגע פסול מטעם משקר אין משם ראי' דנהי דנתברר שהי' נוגע כיון דהיא מטעם משקר חייב מכאשר זמם דעדי שכר הוה כמו עדי הכחשה הרי בעדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו פליגי בגמ' אבל בעדים שהוזמו ולבסוף הוכחשו לכ"ע חייבין אף שהוכחשו אח"כ בעדותן וה"ה בהוזמו ובאו עדים שהיו נוגעין דהוה כאומרים שקר העדתם וחייבין. אך לטעם השני שכ' מהריב"ל דטעם נוגע היא משום קרוב דהוה כמעיד על עצמו וה"ה בקיבל שכר להעיד עדות המועיל הוה כמעיד על עצמו א"כ כשהוזמו ואח"כ באו עדים שקבלו שכר להעיד או כמבואר בירושלמי פ' נערה דבעי שישכור עדים להעיד שקר ואז חייב מאה סלע (לדעתי כונת הירושלמי שהעדים יעידו שהשכיר עדים להעיד עדות המועיל ואנן ידעינין מזה שהוא שקר ולא שהעדים יעידו שהיא שקר) כיון דגלי מילתא למפרע שהיו נוגעין הוה כנתברר שהיו קרובין קודם שהעידו דמבואר בר"מ פ"ב מעדות שהובא לעיל דאין חייבין מיתה הן אמת דאין להוכיח מש"ס דסנהדרין ט' די"ל שם לא אתי' כר' יהודה דבעי עד שישכור עדים כיון דקרא משכחת לה דאם אמת הי' הדבר היינו שלא השכיר עדים כדכתיבנא. ואדרבה קצת יש ראי' מש"ס דסנהדרין להיפך דבזה יפורש הגמ' בטוב טעם ויתישב קו' התוס' דאמרינן בד' ח' ע"ב אהא דחכמים אומרים תבעו ממון בג' תבעו נפשות בכ"ג הכא במ"ע שהביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום לעדי הבעל בא לגבות ממון מבעל בג' ובמקום נפשות בכ"ג והקשה תוס' כשהוזמו עדי הבעל הרי יש בו מיתה לעדים ואמאי בג' והוצרכו לדחוק דמיירי שהוזמים קודם גמ"ד דליכא מיתה ולשון והזימום קשה מאוד דסתם הזמה משמע לאחר גמ"ד אבל אם נאמר דנוגע מטעם קרוב אתי שפיר הסוגי' כמין חומר דסתם חכמים דר"מ הוא ר"י כמ"ש תוס' עירובין צ"ט ד"ה הוא סבר דת"ק דר"י הוא ר"מ ורש"י פסחים י"א ד"ה דרבנן ומהרש"א נדה ל"ח תד"ה מאי דעתך כ' דסתם ת"ק דר"י הוא ר"מ ובכמה דוכתי, וכיון דר"י ס"ל דאינו חייב מאה סלע עד שישכור עדים א"כ א"ש דברי הגמ' בפשיטות דחכמים אומרים תבעו ממון דע"כ כשמביא עדים ששכר להעדים בג' דאף שהוזמו העדים מ"מ אין חייבין מיתה דאגלי מילתא למפרע שהיו נוגעין וקרובין ואין כאן מיתה ומ"ה בג', ובמקום דאיכא נפשות כגון שהוכחשו ולא הוזמו דאז חיישינין שיבואו עדים אחרים ויהי' חיוב מיתה להאשה בכ"ג כפי' תוס' שם באופן שיש עוד קצת ראי' לסברא הנ"ל מש"ס דילן אולם מירושלמי יש ראי' להיפך דמבואר שם בכתובות פ' נערה וז"ל הביא האב ב' כתי עדים אחת אומרת עמנו הייתם ואחת אומרת הבעל שכרן להעיד שקר פשיטא אותן שאמרו עמנו הייתם במקום פ' נסקלין ואותן שאמרו הבעל שכרן להעיד שקר לוקין ונותנין ק' סלע א"ר יוסי בי' ר' בון ולא ע"י אלו ולא ע"י אלו לוקין ונותנין מאה סלע אלא לוקין משום לא תענה. ופי' המפרש שהוזמו ב' כתות הרי דהעדים נסקלין משום שרצו לסקול עדי הבעל אף דכשהעידו ב' עדים ששכר להעיד שקר נתברר שהעידו לעצמן בקרובי' ולא היו חייבין העדות מיתה ואמאי אח"כ כשהוזמו חייבין מיתה אך י"ל דכיון דבתחלה כשהעידו עדי האב והוזמו רצו לחייב מיתה אך אח"כ כשהעידו הכת על עדי הבעל ששכרן נתברר שנתבטל העדות אח"כ כשהוזמו עדי שכירות שוב חייבין עדי הבעל מיתה ואח"כ כשהוזמו עדי הזמה שוב חייבין מיתה ומיירי ירושלמי שעדי שכירות הוזמו תחלה באופן שגם מירושלמי יש לדחות הראי'

(יא) והנה מה דמקשה בירושלמי ולא ע"י אלו ולא ע"י אלו לוקה ונותן מאה סלע ופי' הפני משה והקרבן עדה דכיון דהם לא רצו לחייב רק בצירוף כת המזימין אמאי לוקין הן ונותנין מאה סלע ופירושם תמוה כיון שהוזמו כל הב' כתות אמאי לא ישלמו הב' כתות כמו בעדי חזקה שהוזמו הג' כתות והגאון מקיטנא בס' הנ"ל סי' א' סק"ב פי' דברי הירושלמי דכיון דעדי הזמה אין משלמין בקלבד"מ (דלא ס"ל כש"ס דילן דהוה ממון לזה ונפשות לזה) א"כ אף עדי שכירות אין משלמין דאין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולם וגם זה לא נכון דכיון דבאמת הוזמו כל העדים רק שאין משלמין משום קלב"מ לא מיקרי זאת עד שיזומו כולם דבאמת הוזמו כולם כדאמרינן בש"ס דכתובת ל"ד התם לאו משום דלא מחייב רק משום קלבד"מ ושמא י"ל דכיון דמ"מ בעי שיתנו כל מה שהזומו לעשות כדאמרינן בש"ס דמכות וליפסלו לו ולא לזרעו בעינין כאשר זמם א"כ חצי הזמה ודאי ליכא וכיון דעדים המזימים לא ישלמו משום קלבד"מ אף הם אין משלמין דחצי הזמה ליכא וכדאמרינן במכות ד' ג' מה"ט משלשין בממון משום דממון מצטרף משא"כ בכה"ג וראי' מדלא מוקי במכות הא דא"ר עד זומם משלם לפי חלקו בהעידו ב' עדים שחייב א' ממון ומיתה ואחד מהעדים העיד רק על ממון והוזמו כלם דהעד זומם משלם לפי חלקו ושני העדים פטורין משום קלבד"מ וע"כ דגם בכה"ג פטור דחצי הזמה