בית יצחק אבן העזר חלק ב קג

בזה כדי ישוב לדברי מהרש"א דמהרש"א כ' בסנהדרין מ"א דמ"ה דלא תלינין בטעות בב' עדים שפיר הו"ל עדות שאתה יכול להזימה בעדות יום החודש לבד עי"ש וע"כ לא ס"ל סברה זאת) אמנם בתומים סי' ל' ס"ק י"ג הוכיח דלא כהמהרש"א כי דברי מהרש"א באמת צ"ע מש"ס דפסחים הנ"ל ומ"ש תוס' בפסחים ד"ה אלא אמר רבא וד"ה לר' מאיר דלא תלינין הטעות בשני עדים אין ענין להמהרש"א דכונת תוס' כיון דב' עדים מכחישים זא"ז או ב' כיתי עדים לא תלינין הטעות בשניהם כיון דמכחישים זא"ז וכן שיטעו העדים והמזימים לא תלינין משא"כ בב' שאומרים דבר א' ובאו עדים והכחישים או הזימם תלינין טעות בב' עדים וגם בזה האור חדש במח"כ לא כיון יפה ועכ"פ כיון דדברי מהרש"א צ"ע י"ל דבנ"ד ל"ה הכחשה מה שמכחישין בשעות הן אמת דבספרי לא"ח סי' ס"ג אות י"א הנ"ל כתבתי דהרמב"ם סובר דלא תלינין בטעות רק בשעה אחת וכתבתי טעם נכון דהרמב"ם פוסק דלא כרבא ודלא כאביי עיי"ש ולפ"ז בנ"ד שההכרח לומר דטעו יותר משעה י"ל דלא תלינין בטעות מ"מ מי יהין להקל בזה נגד דעת הכ"מ שמפרש ד' הרמב"ם דאדם טועה ב' שעות כפשטי' דגמ' כרבא

(ב) אולם אולי אמרו העדים בבירור שה' עם המגרש עד לאחר צאת הכוכבים היתה הכחשה גמורה דכיון שהעדים העידו שביום ד' י"ג טבת ביטל המגרש הגט והעדים מכחישים שביום לא ביטל ונאמר שהעדים טעו פחות מב' שעות ואז הי' לילה לא הי' ביום ד' רק בליל ה' כי הלילה הולך אחר היום והוה הכחשה גמורה דבין יום ללילה לא טעו אנשי והגם דבירושלמי ר"פ קונם יין מבואר דבלשון ב"א הלילה הולכת אחר היום שלפניה מ"מ זה דוקא לפי' הקרבן עדה אבל לפירוש הפני משה מסקנת הירושלמי דגם בלשון בני אדם אין הלילה הולך אחר היום שלפניו עיי"ש אמר ר' יונה ביצרי' כן אורחא דבר נשא מימר לחברי' סובר לי הדין יומא ופי' הפ"מ דאומר לו המתן הדין יומא ודעתו עד שתחשך ופי' הפ"מ מוכרח כדמוכח מש"ס דתענית דף כ' גבי נקדימין בן גריון שאמר לו האדון עדיין יש לי פתחון פה שכבר שקעה חמה ואס"ד דבלשון ב"א הלילה הולך אחר יום שלפני' לא הי' לו תביעה עלי' כששילם בלילה וע"כ גם בלשון ב"א הלילה אין הולך אחר יום שלפני' וראיתי להגאון מקוטנא בספר נדפס מחדש ישועות ישראל סי' ל' אות י"ג נשען על ירושלמי באשה שהעידה שמת אחד יום א' דחוה"מ והשני' העידה שמת יום ב' דחוה"מ וכ' דאף דעדות מסר לזריזין ולא תלינין שטעו בין יום ללילה מ"מ בעדות אשה כיון דבלשון ב"א הלילה הולך אחר היום כדאמרינין בירושלמי י"ל שטעתה בין יום ללילה. עיי"ש ואמנם כבר כתבתי דלמסקנא גם ירושלמי ס"ל כש"ס דילן דהרי אנן פסקינין בנדרים הולכין אחר לשון ב"א ומ"מ באומר היום אינו אסור עד שתחשך ובדברי הקרבן עדה צ"ע בלא"ה שכ' שם דיום זה אסור מעת לעת ולהיפך מבואר בסמ"ק ובמרלב"ח הובא בש"ך סי' ר"כ ס"ק ב' דאינו אסור רק עד שתחשך וכבר הבאתי קצת סמך מש"ס דתענית דהרי בשטרות הולכין אחר לשון ב"א ומ"מ הוצרך לקדור חמה בעבור נקדימין בן גריון והכי מוכח מדברי המחבר בח"מ סי' ע"ג בנשבע לפרוע לחבירו ביום פלוני ואירע בשבת צריך לתת משכון ואמאי לא יכול לשלם במוצאי שבת והרי כמו בנדרים הולכין אחר לב"א כן בשבועות כמש"כ הש"ך רי"ז ס"ק מ"ג בשם הרמב"ם שבכל דינים שוין נדרים לשבועות חוץ ממה שמבואר בפירוש וע"כ גם בלשון ב"א אין הלילה הולך אחר היום ומ"מ עדיין צ"ע דנודע דעכשיו אנשים מדברים כן ואכ"מ דלענין עדות הדבר פשוט דאין לתלות בטעות בין יום ללילה שלאחרי' ושוב מצאתי ראי' דבלשון ב"א הלילה הולכת אחרי יום שלפני' מלשון ש"ע א"ח סי' תקפ"א דאי' המתפלל סליחות מתפלל כל היום וכ' המג"א דאפי' ערבית אף דמתפללי' ערבית בלילה הוה בכלל יום היום. וע"כ כיון דתפלת ערבית בשביל אברים ופדרים של היום שייך ליום ומיקרי כל היום ודוק אך בד"מ משמע דקאי על ערבית שלפני' ואמנם מלשון המג"א לא משמע כן

(ג) מ"מ כיון שהעדים אומרים שמסופקי' אם הי' צאת הכוכבים וכשלא הי' צה"כ ל"ה הכחשה דאף דהעדים אומרים שביטל בשעה ג' וזה קודם שקיעת החמה ולפי לישנא דהעדים המכחישים הי' לאחר שקיעת החמה ובין קודם לאחר שקיעה לא טעי אינשי מ"מ זה דוקא כשמזכירין שקיעת החמה וזה אומר קודם שקיעה וז"א לאחר שקיעה משא"כ כשאין מזכירין השקיעה כמ"ש תוס' בפסחים י"א ד"ה א' אומר בשתי שעות לענין הנץ החמה עיי"ש (וקצת צ"ע בהך דתענית שאמרינן בגמ' עדיין יש לי פתחון פה שכבר שקעה חמה והרי בשקיעת חמה ל"ה לילה עדיין עד צה"כ שמא לשון שקעה חמה משמע שקעה לגמרי כמו דאמרינן כל תענית שלא שקעה חמה וכ' תוס' ע"ז ל"ד ד"ה מתענין דהכונה לילה ממש

(ד) ואמנם אף אם נימא כשיטת מהרש"א דבב' עדים לא תלינין בטעות מ"מ ל"ה רק הכחשה מב' נגד ב' עדים ותרי ותרי ספיקא דרבנן ומדאורייתא אוקמא אחזקת א"א דכיון דביטל השליח הוה א"א. איברא דבתשו' הר"ן סי' מ"ג הובא בב"י סי' קל"ד כ' דכיון שנתגרשה האשה הרי היא בחזקת פנוי' ולא מהימן הבעל לומר שביטל דאין דבר שבערוה פחות משנים וכבר תמהתי עלי' איזו חזקת פנוי' יש להאשה ועוד תמהתי בזה על הב"י דבסי' קל"ד מייתי תשו' הר"ן הנ"ל ובסי' קכ"ט בב"י ד"ה וכתב עוד על אחד מייתי וז"ל וכ' מה"ר ישראל סי' הנזכר דבע"א המעיד ששם אבי' שלא ככתוב בגט פסול ומשמע אף לאחר שנותן ל"ה בחזקת כשרות והוא סותר למה שהביא בסי' קל"ד בשם הר"ן דהאשה בחזקת פנוי' ואין דבר שבערוה פחות משנים והארכתי הרבה בישוב דברי' (ע"ל סי' כ"ד שהארכתי) וכעת ראיתי שהפנ"י בגיטין ר"פ השולח תד"ה מהו דתימא כ' דמ"ה הבעל לא מהימן לומר שביטלו כיון שהגט ביד האשה הרי היא בחזקת מגורשת דרוב שולחי גיטין אינם מבטלין וא"כ מוקמינין לגט אחזקתו דמעיקרא בחזקת שלא נתבטל ובסוף דברי' מייתי ראי' מתשו' הר"ן הנ"ל א"כ מיושבין דברי הב"י בטוב טעם דדוקא לענין ספק אם בטלו יש לה חזקה דמעיקרא מטעם רוב ע"כ אין דבר שבערוה פחות משנים משא"כ היכא שעד אומר שלא נכתב כהוגן אין להגט חזקה ומ"ה ע"א נאמן ובתשו' הנ"ל בארתי טעם דמהר' ישראל דכיון דע"א נאמן מדינא על השמות משום מילתא דעבידי לגלוי ה"ה שנאמן לפסול מה"ט אמנם גם טעם שכתבתי כעת נכון. ובגוף הדבר אם מוקמינין אחזקת איסור הואיל ויצא בהיתר ע' פמ"ג יו"ד ססי' כ"ה בשפתי דעת בשם תשו' מהרי"ק דל"מ יצא בהיתר בספק שמיטה הואיל ונולד ריעותא ומוקמינין בחזקת איסור עיי"ש

(ה) והנה התוס' כ' ד' ל"ב ע"ב סד"ה ור"נ דאם מבטל פחות משנים אפי' רבי מודה דאמרינן מה כח ב"ד יפה ול"מ הביטול בדיעבד ומשמע דלולי טעם דמה כח ב"ד יפה הי' מהני הביטול לפני ע"א ומשמע דס"ל דהביטול לא מיקרי דבר שבערוה דאדרבה חזקת א"א מסייע וזה דלא כסברת הפנ"י דרוב וחזקת הגט מסייעים ואמנם לקמן ד' ל"ג תוס' ד"ה רבי סבר כתבו דא"י לבטל בפני א' דאין דבר שבערוה פחות משנים מבואר דמדינא ל"מ ביטול בפני ע"א וסותרין דבריהם וכבר הקשה כן במהרש"א והי' נ"ל לפרש דבאמת הסברא אינה מובן אמאי א"י לבטל בפני ע"א דע"א אינו נאמן שביטל דאין דבר שבערוה פחות מב' הרי דוקא נגד חזקה בעי בדבר שבערוה ב' וכאן אדרבה חזקת א"א מסייע לעד וכ"כ בתשו' מיימוני לה' אישות סי' ג' בשליח שקידש ואמר הרי את מקודשת לי דנאמן לומר שטעה ולא נתכוין לקדשה לעצמו ול"ה דבר שבערוה רק היכא דבא להתיר ומודה דמעיקרא אסור הי' עיי"ש והובא בש"ש שמעתתא ו' פ"ג א"כ היכא שע"א אומר שביטל ולא יצאה מחזקת א"א אמאי אינו נאמן ע"כ נ"ל דבאמת מדינא נאמן ע"א ומ"ה כ' תוס' ד' ל"ב דרק משום מה כח ב"ד יפה אף רבי מודה דל"מ הביטול אך אמנם לבתר דתיקנו חז"ל משום מה כח ב"ד יפה דל"מ ביטול בפני ע"א וע"כ צ"ל דהפקיעו הקידושין אם יבטל בפני ע"א והנה זה דביטלו והפקיעו הקדושין שלא יועיל הביטול אבל אם העד אומר שקר ובאמת לא ביטל כלל הגט גט והקדושין לא הפקיעו והנה אם ע"א מעיד ענין שהפקיעו הקדושין ודאי אינו נאמן נגד חזקת א"א ואף דהוא אומר שהפקיעו הקדושין ולא הי' א"א כיון שהחזקנו אותה בא"א הוה נגד חזקה כדמוכח מריש פ' האשה רבה בהקדש ואמר העד דאיתשיל מרי' עלי' אינו נאמן אף שאומר שעקר ההקדש למפרע וכן הוכיח בש"ש שמעתתא הנ"ל פ"ד וכ' דגמ' זו אינו סותר להגה"מ הנ"ל (וזה דלא כמ"ש הגאון מו"ה יצחק אהרן אבד"ק לבוב בתשובה) וע' מה שהקשה הפלאה בס' נתיבות לשבת סי' י"ז סק"י בסופו אהא דאחד אומר מת בכתובו' ועוד הרבה אחרונים כתבו דהיכ' דהפקיעו הקדושין ל"ה חזקת א"א אבל האמת אחר מחילת כבודם הוא הכל נגד גמ' הנ"ל ויבואר לפנינו אי"ה. א"כ לבתר שהפקיעו הקידושין בביטול ע"א שוב ע"א אינו נאמן כלל שביטל בפני' דלפי דברי' הפקיעו הקדושין וזה הוה נגד חזקת א"א ואינו נאמן כלל שביטל ושפיר כ' תוס' ד"ה רבי סבר דאין דבר שבערוה פחות מב' והיינו דמה"ט ל"מ הביטול דאין מאמינים לו כלל מ"מ כיון שמבטל בפני השליח הוא מבוטל והיינו מה"ט גופא דכיון שמבטל בפני השליח לא הפקיעו הקדושין ושוב ל"ה הביטול דבר שבערוה דחזקת א"א מסייע לי' וזה פי' נכון ועמוק ואחר שהערתי זאת מצאתי בס' טוב גיטין שכ' מקצת מדברינו

(ו) אמנם יש עוד לפרש דברי התוס' בדרך פשוט דהנה מ"ש תוס' דהוה דבר שבערוה הוא תמוה דהרי חזקת א"א קיימת ואמאי ל"מ ע"א על הביטול וע' בפנ"י שתמה ג"כ ע"ז אך נראה דזה תליא בפלוגתא דר"נ ור' ששת דלעומת חזקת א"א יש כאן חזקת הגט או חזקת השליח דכיון דכבר עשאו שליח מוקמינין אחזקתו אמנם גוף חזקה זו תלי' בפלוגתא דלר"נ דס"ל בעירובין ל"ב ל"א חזקה שליח עושה שליחותו בדאורייתא דחיישינין שהשליח בעצמו יבטל שליחותו הרי דחזקת שליח לא אלים טובא ה"ה דחזקת שליח לא אלים שלא לחוש שמא יבטל המשלח שליחותו ומ"ה ל"מ חזקת שליח ול"ה דבר שבערוה ומהני ביטול בפני ע"א אבל לר"ש דס"ל בעירובין ל"ב חזקה שליח עושה שליחותו הרי דחזקת שליח אלים טובא דל"ח שהשליח יבטל שליחותו ה"ה דאלים טובא חזקתו דל"ח שהבעל יבטל והוה דבר שבערוה ועד א' אינו נאמן על הביטול לעומת חזקת השליח שהוא בחזקתו או לעומת חזקת הגט לומר שביטלו וע' בטוח"מ סי' קכ"ב שכ' בשם בעל העיטור וז"ל שכשם שחזקה שליח עושה שליחותו כך חזקה שבעה"ב עומד בשליחותו עיי"ש הרי מבואר כדכתיבנא. ומעתה כיון דתוס' ד' ל"ב קאי לר"נ הצרכו לומר דל"מ ביטול בפני ע"א משום מה כח ב"ד יפה דמדינא מהני ביטול בפני ע"א דלא אלים חזקת השליח אבל בד' ל"ג כ' תוס' ליתר שאת דאפי' נימא דהוה דבר שבערוה ואין פחות מב' והיינו לר' ששת דחזקה שליח עושה שליחותו ואלים חזקת השליח ולדידי' ל"מ מדינא ביטול בפני ב' מ"מ ביטול בפני השליח מהני לכ"ע כיון דלדידי' גופא אומר שמבטל וזה ישוב נכון מאוד והעולה לדינא דכיון דאנן לא קיי"ל כר"ש והתוס' כ' דגם רב ששת מודה היכא שהמשלח אינו עושה איסור דל"א חזקה שליח עושה שליחותו הרי דחזקת שליח לא אלים ולא שייך לאוקמא אחזקת שליח ויותר יש לאוקמא האשה בחזקת א"א

(ז) והנה הגם דמתוס' אין ראי' דלא כהר"ן בתשובה הנ"ל דמוקמינין אחזקת פנוי' די"ל דהתוס' מיירי שהעד מעיד קודם שקיבלה האשה הגט דאז מהני ע"א אבל הר"ן מיירי שהבעל מערער אחר קבלת הגט דיש להאשה חזקת פנוי' כיון שהי' מחזיקין אותה בפנוי' כדאי' ביו"ד סי' ח"י דהיכא דנאבד הסכין ונמצא פגום כיון שיצא בהיתר הו"ל חזקת היתר משא"כ בנמצא פגם קודם שנאבד וע' בת"ש סי' י"ח סקכ"ט דמחזיק בסברא