בית יצחק אבן העזר חלק ב ק

מיתה הוה אז כשעת נתינה ובעי שיהי' שפוי בדעתו כמ"ש תוס' ע' דבשעת נתינה בעי שיהי' שפוי, ואין להאריך בפרט זה יותר כבאן

(יד) וכת"ה מייתי קושיא בהך דש"מ דגיטין ע"ז דאמרו לי' לקני' ניהל' להאי דוכתא ותיתי ותפתח ולמ"ל קנין תיפוק לי' דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי וא"צ קנין, וזה קושית המרדכי ר"פ הזורק וצ"ע בכונתו דהרי מתנת ש"מ אינו קונה אלא לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה. ואף דדעת התוס' בגיטין י"ד ע"ב ד"ה הא בשכיב מרע דמתנות ש"מ קונה למפרע משעת מתנה וכן דעת הטור סי' ר"נ אמנם כבר הקשה הר"ן סוף פ"ק דגיטין מב"ב קל"ז דמבואר בנכסי לך ואחריך לפלוני ונתן הראשון במתנת ש"מ אינה קונה דכבר קדמי אחריך הרי דאינו קונה למפרע. ועי' קצה"ח ובנתיבות סי' ר"נ דמייתי למהרי"ט סי' ע"ד חלק ג' דכונת תוס' דל"ה רק שעבוד למפרע ולא קנין. וע' בס' חא"ח סי' כ"ה אות ו' ביארתי ת"ל שיטת תוס' בארוכות ועכ"פ כיון דל"ה רק שעבוד מחיים וגוף הקרקע קונה לאחר מיתה ל"מ שתקנה הגט בקרקע זו הן מטעם אגב והן מטעם חצר. כיון דלע"ע לא קנתה וצ"ע בקושית המרדכי. ולחומר הנושא נ"ל דס"ל להמרדכי כמ"ש רש"י חולין ע' דאף דבבכור קדוש למפרע מ"מ במחתך ומשליך כיון דליתנהו ל"א למפרע קדוש עי' מה שכתבתי בספרי לא"ח סי' י"ט אות ז' באריכות מענין זה. ה"ה מתנת ש"מ קונה למפרע דוקא אם קונה אחר מיתה אמרינן קונה למפרע משא"כ בנכסי' לך ואחריך לפלוני ונתן במתנת ש"מ כיון דכבר קדמי אחריך ול"ק לאחר מיתה שוב ל"א שיקנה למפרע. וכיוצא כ' בנתיבות המשפט סי' ס"א לענין ברירה דהיכא דקונה לאחר שיבורר בבירור שוב אמרינן ברירה למפרע ולפ"ז דוקא באחריך אבל היכא בנתן קרקע לאשה במתנת ש"מ דקונה לאחר מיתה ואין דבר המעכב שוב האשה קונה למפרע וקנתה הגט מתורת אגב או חצר ושפיר הקשה המרדכי ושוב מצאתי במחנה אפרים ה' מכירה קנין משיכ' סי' ב' שתמה על המרדכי ות"ל הראיתי מקום ישוב לדבריו

והנני ידידו דו"ש

סי' פ"ו

ב"ה פרעמישלא אמת וצדק לפ"ק

להרב הה"ג החריף ובקי. בכל חדרי תורה. מ' יוסף שמואל גילערנטער האבד"ק קיטוב יע"א

ע"ד הר' יהודה ליב שיושב עם אשתו מ' חיה סעריל זה כמה שנים והאשה הפילה ר"ל זה חמשה פעמים ואין להם זש"ק והתפשרו בק"ק סאדיגערי לפני הרב הה"ג האב"ד דשם שימתין מלגרשה עד שנת תרמ"ג ואם לא יהי' להם זש"ק מחוייבת לקבל ג"פ נגד סך מסוים ואם לא תרצה לקבל ג"פ ברצונה יגרשה בע"כ ועתה גירשה בע"כ קודם הזמן ושאל אם מותר לישא אחרת בגט זה ואם הוא מחוייב לדין עמה בק' סאדיגורע לאשר מבואר בהפסק שבשנת תרמ"ג מחויבת האשה לבוא לק' סאדיגורא ושם יושלש המעות וינתן לה הג"פ

תשובה הנה בגוף הדין במחזקת בנפלים אם רשאי לגרשה בע"כ הביא כ"ת דברי הב"ש סי' קנ"ד דיכול לגרשה בע"כ ודברי הנוב"י ס"א באה"ע שכ' דאין מתירין לגרש בע"כ ולא לישא ב' נשים דחוששין לדעת הפוסקים דבח"ל יש לתלות בעון חו"ל עיי"ש ולפענ"ד במחזקת בנפלים יוציא ויתן כתובה אף בפחות מי' שנים אין לתלות בעון חו"ל דבתחלה כ' הרא"ש ספ"ו דיבמות דבכה"ג אף לאחר לא תנשא דאיתרע גופה אך אח"כ הודה לדברי הרי"ף דלאחר תנשא דתלינין דהוא לא זכה להבנות ממנה ולפ"ז למה לא ימתין עשר שנים וע"כ דלדידי' איתרע גופה ומ"ה יגרשנה תיכף וא"כ לא מצינו שעון חו"ל גורם רק שלא יהי' לו בנים כלל אבל שיהי' לו נפלים ל"מ בגמ' לתלות בעון חו"ל. ולפ"ז י"ל דבכה"ג ל"ש סברת הנוב"י מ"מ לא שמענו בזה"ז להתיר לגרש בע"כ וע' בתשו' גור ארי' יהודה סי' כ"ב שהאריך לפלפל אדברי הנובי"ת סי' ק"ב ושורש דברי' דכיון דנוהגין שלא לכוף לבעל לגרש בשהה י' שנים גם אותה אין כופין ובמק"א הארכנו בדברי' (וע' בח"ר סי' ב' וכ"ש בנ"ד שכבר התפשר עמה להמתין עד תרמ"ג ודאי לא הי' רשאי לגרשה בע"כ. אמנם אם כבר גירשה בע"כ הדבר צ"ע אמנם זה דבר ברור שאם האשה נתרצית לקבל עתה ג"פ ברצונה באופן שיקיים הבעל כפי אשר התפשר בעצמו הדבר ברור שאסור לישא אחרת עד שיקיים כפי הפשרה אולם אם נתהוה בינתיים טענות אחרות או נשתנה המצב החיוב עליהם לבוא ולדין לפני ב"ד הסמוך או איזה ב"ד שיבחרו ומש"כ כ"ת שהחיוב עליהם לדון בסאדיגורא אם לא ירצה הבעל אך לדון לפני איזה ב"ד שיבחרו אין לכוף אותו כ"א יצטרכו לאיזה עדות שלא ישנו טענתם גם לזה יש עצה עפ"י ד"ת ויתאמץ כ"ת שידונו ויתפשרו לקבל ג"פ ברצונם ואם יהי' עיכוב מצד הבעל ודאי אסור לישא אחרת שלא ילכד במצודת הח"ר

והנני ידידו

סי' פ"ז

ב"ה פרעמישלא תרנ"א לפ"ק

לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חו"ב כש"ת מ' יעקב פרענקיל אבד"ק טשעשינוב יע"א

(א) יקרתו הגיעני ע"ד סדור הגט בק' במקום שעד הנה לא סדרו גט אין רצוני להגיד חות דעתי כי הנני טרידנא מאוד והנני מיראי ההוראה בחומר ענינים כאלה. ומ"ש לכתוב צעשינאוו לא נהירא לי כלל דבלשון בני אדם מורגש ט"ש בהתחלה ולא צ' שבורה. אמנם בדבר החולה שצריך לגרש שלא תזקק אשתו לחליצה ח"ו יש לפניה ב' דרכים או שהשכ"מ יצוה להסופר לכתוב ולעדים שיחתמו ויתן להסופר הקלף וכלי הכתיבה כדת בכל הגיטין והסופר והעדים יסעו למקום שמסדרין גיטין ויכתוב הסופר הזמן שביום הכתיבה למנין שאנו מנין כאן (היינו שם העיר שכותבין בה) ולא יכתוב העומד וכן לא יכתוב העומדת והאיש והאשה לא יהי' במקום הכתיבה ולאחר הכתיבה והחתימה יחזרו הסופר והעדים למקום שהשכ"מ שם וישבו שם ב"ד של ג' וישאלו להסופר והעדים כדת שאר גיטין הניתנין מיד הבעל לאשה והבעל יתן הגט לאשתו והכל יהי' ביום אחד וההכרח לשמור הבעל בעדים שלא יבטל הגט בשעת כתיבה ושיהי' שפוי בדעתו במשך הזמן משעת הצווי עד הנתינה ובאם א"א שיהי' הכל ביום א' יכתוב הסופר ביום השני וזמן מיום הכתיבה ומקום הכתיבה ולא מזמן הצווי והכתיבה והנתינה מוכרח להיות ביום א' שלא יהי' מוקדם ובאופן זה צריך השכ"מ שמירה מהתחלת הצווי עד סוף הנתינה

ב) או שיעשה באופן אחר היינו שהבעל יצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום ויעשה שליח קודם הכתיבה לאחר שיתן הגט לאשתו וההכרח בזה לעשות שני שלוחים האחד יהי' שליח לקבל הגט מיד הסופר ויתן להשליח השני שיהי' שליח להולכה ליתן גט לאשתו ע"ד שכ' בסדר גיטין מר' מעכיל יוזיף סעיף ס"א אם הבעל נחפז ללכת וע' פתחי תשובה שם ס"ק ס"א ד' ווילנא מ"ש בשם תשו' שב יעקב הטעם שהוצרך שני שלוחים וע' בתוס' בכורים מהמו"ץ דק"ק ווילנא בסוף פתחי תשו' הן אמת דלדעתי גרע שני שלוחים משליח אחד דבגוף הדבר דהבעל משוה שליח לנתינת הגט קודם שיכתוב כמבואר במשנה דגיטין ס"ה באומר כתבו גט ותנו לאשתי ולתוס' נזיר י"ב לא מצי משוה שליח אף בדבר שבידו אם אינו יכול כעת לעשות א"כ איך משוה שליח על הנתינה קודם שיכתוב הגט וכבר הקשה כן מוח"ז הגאון רע"א בסי' קמ"א בשולי המכתב והניח בצע"ג ואמנם בנתיבות המשפט סי' רמ"ג סק"ו הרגיש בקושיא זו (ובלי ספק הרגיש בקו' זו קודם שהקשה לו הגאון רע"א) והקשה גם להרמ"ה הובא בסמ"ע שם סק"כ דבאומר כתבו וזכו יכול לחזור דהוה דשלב"ל דבהאי שעתא ליתא לשטרא בעולם וע"כ ס"ל כתוס' נזיר דאף שבידו לכתוב הו"ל דשלב"ל דל"מ משוי שליח. ואיך יפרנס הך דכתבו ותנו וכ' לחלק דבגירושין עושה הבעל שליח שיהי' כבעל ממש והוה האשה כאלו היא אשתו והוא בעולם משא"כ בשטר אינו עושה שליח רק לזכות בשטר והשטר אינו בעולם עיי"ש ולפ"ז גרע ב' שלוחים משליח א' דהרי הוא עושה שליח ליקח מיד הסופר ליתן ליד שליח לגירושין והוא כבר עשה שליח לגירושין שיהי' הוא במקום הבעל א"כ השליח הראשון שאינו כבעל לגרש איך יעשהו שליח בדשלב"ל ע"כ טוב יותר שליח א' דלא כסדר גיטין מר' מיכל בר' יוזיפ הנ"ל

(ג) אמנם לפענ"ד בישוב קו' מו"ח הגאון רע"א מתוס' נזיר די"ל דוקא בעושה שליח לדשלב"ל לבד היא דלא מהני משא"כ באומר כתבו ותנו דעושה הסופר לכתיבה ולנתינה והרי לכתיבה מהני שליחות א"כ מגו דמהני שליחות לכתיבה מהני נמי לנתינה ע"ד שכ' הפוסקים במקנה שבא לעולם עם דשלב"ל ע' סי' ר"ט א"כ כ"ז כשמינה הסופר לשליח הנתינה אבל לפמ"ש בישו"ע סי' קנ"ד סקי"ז דבזה"ז אין למנות לשליח להלכה הסופר דצריך לשליח לשון שתקנו חכמים לומר אני כתבתי והסכים לזה פנים מאירות א"כ בעושה שליח אחר ל"ש הסברא לכתיבתו גם יהי' לפ"ז גרע לפוסקים דלא בעי שליחות בכתיבה מלפוסקים דבעי שליחות דלפוסקים דבעי שליחות מהני גם בנתינה מטעם מיגו אבל לפוסקים דל"ב שליחות ל"ש מיגו ע"כ התי' נכון רק לפוסקים דבעי שליחות ולפ"ז מיושבין נמי דברי הרמ"ה שהובאו בסמ"ע סי' רמ"ג סק"כ דבאומרו כתבו ותנו מצי לחזור דהוה דשלב"ל וקשיא מכתבו ותנו דלכאורה גם בהך דרמ"ה שייך מגו שהרי עושה שליח לכתיב' ולנתינה והוה ככתבו ותנו אמנם לפמ"ש אתי שפיר דדוקא בגט דבעי שליחות בכתיבה מהני מטעם מגו לפוסקים דבעי שליחות ולפ"ז נכונים דברי הרמ"ה דבאומר כתבו וזכו מצי לחזור דהוה דשלב"ל דאף בהך דהרמ"ה שייך מגו שהוא עושה שליח לכתיבה ולמסירה מ"מ דוקא בגט דבעי שליחות בכתיבה שייך לומר מגו אבל בכתיבת שטר ודאי דל"ב שליחות ואף לשיטת הרמ"ה דכל עדות שבשטר הוה בשליחות הלוה ומ"ה מהני מפי כתבם הובא בתומים סי' ס"ו סקל"ט אבל הכתיבה ודאי ל"ב בשליחות ע"כ ל"ש מגו ומ"ה כ' דהוה דשלב"ל

(ד) והנה קצת צ"ע בתוס' נזיר י"ב שכ' דביבמה הוה בידו משום דיכול ליבמה בע"כ והרי בגיטין י"ב אמרי בעבד דאי בעי ערק ואזל לעלמא וה"ה ביבמה י"ל כן ואינו דומה דאמרינן ב"ב קל"ד בעל שאמר