בית יצחק אבן העזר חלק א צח

רבים ול"ח שיעבור דל"מ הפרתו משום כמדארל"ת אם על"מ דא"כ יוכל להתיר כיון שכבר עבר וכמו שכתב הרשב"א זה אינו דכיון דאין לו רק חרטה דהשתא אין מתירין בעבר אף שכבר עבר דטעמא דהרשב"א דלהרבים ניחא לתקן האיסור שכבר עבר משא"כ בחרטה דהשתא דלא מהני למפרע רק מהשתא ולא יתוקן האיסור גם הרשב"א מודה דאין מתירין בעבר ושפיר הוכיח הגאון הנ"ל, מיהו לפמ"ש מהרי"ט בראשונות סי' א' דגם בנודרת יש חרטה דמעיקרא ה"ה להבעל יהי' חרטה דמעיקרא. ונכונים דבריו ודו"ק

(יב) וקצת יש להקשות בש"ס דאמרינן דאמר רב נחמן בנתנה בנה למינקת ומקשה והא הוה עובדא בבי ריש גלותא ושרי ר"נ דלמא שם הדירה ברבים שלא תחזיר ור"נ כשיטתי' דנדר שנדר ברבים אין לו הפרה בגיטין וצ"ל דמשמע ליה דגם בהדירה ברבים אוסר ר"נ ומ"ה הקשה דר"נ אדר"נ סוף דבר י"ל דאם נתנה למינקת ישראלית הילד ותשבע המינקת עד"ר שלא תחזיר והבעל ישבע עד"ר שלא יפר לה ושימסמס אם תתעבר וכן ישבע אבי האשה שבאם תתעבר המינקת או תחזיר יתן הולד לאחרת דעתי נוטה להתיר. מטעם כיון שיש שיטה דבמזנה לא תקנו ויש שיטה דנשבעה המינקת מתירין ויש ספק שמא היא מופקרת ויש סברא דמעיקרא לא התחילה להניק אף שהניקה ב' ימים כיון שהי' לה תיכף הכאב ומה"ט לא יכלה להניק ע"כ דעתי נוטה להתיר. אמנם אם אין לה מינקת רק נכרית ואצלה ל"מ השביעה קשה עלי להקל בשגם כי רבים יראים להתיר מינקת ויש סכנה בדבר כמבואר בפוסקים. אמנם אם הילד כבר מכיר המינקת נכריות ויש כתבים המועילים בנימוסיהם שלא תחזיר המינקת וישבע אב' האשה שבאם תחזור שיתן למינקת אחרת או ימסמס וימצא גדול המתיר בזה הנני מצטרף עמו להיתרא

והנני ידידו

סי' נז

ב"ה ברכת אהבה לפ"ק

להרב הה"ג חריף ובקי המפורסים מוה' יעקב שלמה האלפרין האבד"ק פרעמישלאן

ע"ד השאלה שנתנה בנה למינקת ב' חדשים קודם מות בעלה ונתאלמנה אם מותרת לישא אחר ח"י חדשים וכת"ה פתח בהיתרא אחרי שהנשואין לטובת היתומים

תשובה הנה בדבר זה כבר האריכו ראשונים ואחרונים. ואמנם בהיתרא לטובת היתומים הרבה מפקפקין עיין תשובת אמרי אש ושאר אחרונים. ובתו' זכרון צבי מנחם האריך בהיתרא במינקת שלא התחילה להנק כלל ושם מפלפל הרבה לסתור דעת הפוסקים דבעי ג"ח. אמנם מי יהין בדבר זה אחרי שהדבר מבואר בש"ע ובח"מ ובב"ש לסתור דעת הב"ח הגם שבטעמים חולקים הפוסקים דבב"מ משמע דהטעם דבעי ג"ח הוא משום שאם עפ"י רוב נפסק החלב. ובריב"ש משמע הטעם משום שהילד מכיר המינקת והובא באבני מלואים אבל עכ"פ בעי ג"ח ולסמוך בזה על הפ"י להתיר אחר ט"ו חדשים קשה דכבר חלקו עליו. והנה אם הטעם משום הכרת המינקת הי' מקום לומר דסגי עכ"פ רובו של חודש ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם כשיטת הב"ח באה"ע סי' קע"ג הגם דשם לעיין הבחנה דבריו תמוהים מ"מ לענין הכרת המינקת אולי יש לסמוך בזה דקשי' בגמרא דאמר רב ג"ח ושמואל אמר ל' יום ור"י אמר חמישים יום ואמאי לא אמר רב תשעים יום ע"כ יש לומר דגם לרב סגי ברובא של ראשון ואחרון כנ"ל ואולי יש לסמוך ע"ז אבל לטעם הב"ח דהוא משום פסיקת דם זה ליתא וגם לענין הכרה רחוק שיתלה זה ברובו של חודש ע"כ קשה לסמוך להקל בשגם שכבר החמירו בענין מינקת ויש סכנה בהיתרא אמנם אם תברר האשה ע"י נשים שבעוד בחי' בעלה נפסק החלב אחרי שלא הניקה ב"ח הגם שמדברי הח"מ משמע דדוקא שהי' סיבה אחרת אז לא בעינן ג"ח אבל אם הי' הסיבה שנתנה למנקת בעי ג"ח מ"מ מדברי הב"ש משמע דאם רק פסקה ל"ב ג' חדשים ע"כ יוכל להקל להיתרא בצירוף ההתירים של כת"ה. אמנם אם לא נפסק החלב הדבר לאות שלא פסקה מהניק בעצמה לא אצריף עמו בהיתרא כי קשה להקל נגד הפוסקים

והנני ידידו

סי' נח

ב"ה פרעמישלא תרמ"ד

להרב הגדול החריף ובקי המפורסים כש"ת מוה' נחום בורשטין נ"י

בדבר השאלה באשה שילרה בן בערך ה' שבועות קודם מיתת בעלה. ועוד קודם שילדה אמר לה רופא נכרי שלא תניק הולד שתלד מסיבת חולשת גופה ושאינה רשאי להניק ובתוך שמנה ימים ללידתה באה המילדת אצלה וראתה המילדת שלא הי' לה חלב בדדי' כדי להניק הולד וצותה לקרוא לה מינקת להניק הולד ותיכף שכר לה בעלה מינקת ועד ג' ימים אחר הברית מילה הניקה מינקת ואם הולד הניקה מעט ג"כ וביום השלישי מהמילה נתנה הילד לבית המינקת ג' שבועות קודם מיתת בעלה והילד הי' בבית המינקת ב' חדשים ואח"כ נתנה למינקת אתרת הדרה בעיר אחרת והניקה הילד ערך שנה וקבלה שכירות בעד שנה ורבע וגמלתו ככלות השנה בלתי ידיעות האשה וכעת נתמלא להילד י"ז וחצי חודש והאשה אם הילד נשתדכה עם צורבא דרבנן חדש אחר שגמלה המינקת הילד בחשבה שמותרת להנשא ולהמשודך הגידו השדכנים שנתנה הולד למינקת ד' חדשים בחיי בעלה ונתועדו יחד לעשות הנשואין ונודע להמשודך שלא נתנה רק ג' שבועות קודם מיתת הבעל ומעתה אינו רוצה להמתין עד מלאות להילד כ"ד חדשים ורוצה להתיר הקשר אם לא יתירו לו להנשא ולהאשה. יש לה מבעלה ג' ילדים והיא עשירה ועסקי' מרובים ואין לה מי שישגיח עליהם וגם המשודכת השלישה מעות עבור היתומים ובאם שיותר הקשר יהי' לשניהם רעה גדולה וגם ליתומים לא יהי' מי שישגיח עליהם. והנה האשה אומרת שמעת שנתנה בנה למינקת בראשונה בחיי בעלה לא נתנה דד בפי התינוק כי לא הי' לה חלב בדדי' והמינקת ובעלה אומרים שבמשך הג' שבועות קודם מיתת בעלה באה האם הילד כמה פעמים והניקה את בנה כי כן הו' המדובר ביניהן והאם הילד אומרת שמסיבת השנאה אשר נתנה למינקת אחרת אומרים כן עוד תאמר המינקת שבליל שבת הראשונה למיתת בעלה באה אם הילד לביתה והניקה את בנה ועל זה מכחשת האשה ובת בעלה שהיתה עם אם חורגתה בצותא חדא אצל המינקת ולא זזה ידה מתוך ידה בעת שהי' אצל המינקת אומרת ג"כ ששקר אומרת המינקת ושלא הניקה אז

(א) תשובה הנה יש כאן סברא להקל הואיל דנתן הבעל בחי' הולד למניקה ושכר מנקת כבר פטרה משיעבודה ואינה מחויבת להניק והוה כגרושה שהותר הר"ש הזקן מטעם שאינה משועבדת להניק. איברא דתוס' בשם ר"ת חולקים על ר"ש. הזקן והקשו דא"כ באלמנה נמי כשתאמר אינה ניזונת אינה משועבדת להניק ותהא מותרת. ויש לומר דסברת ר"ש הזקן הוא עפ"י דברי לחם משנה פ"ג מה' יו"ט דהא דאמרינן לא פלוג רבנן הוא דוקא כשהענינים שוים כגון דאסרינן תלישת ירק ביו"ט אעפ"י שהוא לצורך אכילה אטו קצירה משום לא פליג אבל לא נאסרה כיבוי לצורך משום כיבוי שלא לצורך דהענינים נפרדי' ועיין יד מלאכי שהביא סיוע לדבריו מדברי ר"ן בשבת פ' שואל גבי אין רואין במראה דבשל מתכת גזרו קבועה אטו אינה קביעה משום לא פליג משא"כ בשאינו של מתנת ל"ג אטו של מתכת. וזה דעת הר"ש הזקן דבאלמנה אף באינה משועבדת כגון שאמרה אינה ניזונית שייך לא פליג משא"כ מגרושה לאלמנה דהוי ב' ענינים ל"ש לומר לא פליג. וחתני הרב הג' מוה' נתן נ"י הערני דלפי"ז מיושב מה שהקשו הראשונים דלמ"ל בגמ' טעמים דהבחנה ג"ח תפ"ל דשמא מעוברת ואסור משום מעוברת חבירו ולר"ש מיושב דהרי בכל מנקת אף באלמנה יכולה לומר אינה ניזונית ולא אסור בכה"ג רק משום לא פליג ואין ליאסר מספק שמא מעוברת. ולפי"ז באלמנה אף אם אינה משועבדת כגון ששכר בעלה מנקת שייך לומר לא פליג והיינו טעמא דתשובת הרא"ש דס"ל דל"מ מה ששכר בעלה מנקת רק אם שכרה ג' חדשים קודם מיתת בעלה דאז כבר פסק חלבה ול"ה שם מנקת כלל ול"ש לומר לא פליג דהוי ב' ענינים משא"כ אם לא נתנה למניקה ג' חדשים קודם דאפשר לה להחלב לחזור כמ"ש הרא"ש בדעת הגאונים אמרינן לא פליג וכיון שהוכחתי דהא דאלמנה אם שכר לה בעלה מנקת אסור משום לא פליג. לפי"ז יש להתיר בנ"ד שלא גמלתו הילד במתכוון אך המנקת גמלתה הולד בעצמה. דרש"י כ' דהא דגמלתו אסור דחיישינן לגמלתו משום שרצתה להנשא וזה ל"ש בנ"ד שלא ידעה מזה וגם לתוס' ורא"ש שכ' שמא תמהר לגמול ל"ש כשלא גמלתו בעצמה רק המנקת גמלתה בלא ידיעתה. אך יש לאסור מטעם לא פליג דאף דכ' הר"ש דגמלתה לא מיחלף בלא גמלתו משום דמינכר ומש"ה לא אסור בגמלתה רק משום שמא תמהר לגמול אבל לבתר דאסרינן גמלתה שוב יש לאסור בגמלתה מניקת בלא דעתה משום לא פליג דלא מינכר בין גמלתה מדעתה ללא גמלתה מדעתה וז"ב. ומעתה נ"ל דתרי לא פליג לא אמרינן דהוה כמו גזירה לגזירה וכדאמרי' בסוכה דף ה' בל"ג מיעוט שאינו מקפיד אטו מיעוט המקפיד ע"ש. וכגון דאמרינן בב"מ י' תרי מיגו לא אמרינן ובפסחים ל"ח תרי הואיל ל"א ובשבת ע"א גרירי דגרירי ל"א וכיון דבשכר בעל מניקת לא אסרינן רק מטעם לא פליג ובגמלתו ג"כ לא אסור בלא גמלתה בעצמה רק המניקת בלא ידיעתה רק מטעם לא פליג הוה תרי לא פליג ולא אמרינן ומ"ה בנ"ד יש להתיר ועיין במהרש"א מה שהקשה על התוס' שכ' דלא משום גזירה אסור בגמלתו ואמאי בהבחנה גזרינן ובאמת הרא"ש כ' הטעם דל"ש לומר לא פליג משום דמינכר כמ"ש לעיל אך למהרש"א משמע לי' דתוס' ס"ל לא גזרו כלל במינקת מדהקשה ר"ת על הר"ש הזקן מאלמנה שיכולה לומר איני ניזונות והרי שם לא מינכרא. ולפמ"ש לעיל זה באמת סברת הר"ש הזקן וגם סברת הפוסקים מצימוק דדים דל"ה בכלל מניקת והיינו טעמא דכיון דל"ה בכלל מינקת הוה ב' ענינים ול"ש לומר לא פליג כמ"ש הלח"מ בה' יו"ט הנ"ל. והנה הסברא שכתבתי דתרי לא פליג לא אמרינן מצאתי כעת רמז לזה בבני אהובה. בשו"ת הגאון מוה' יהונתן זצ"ל להגאון ר"ע איגר שחיבר משנת ר"ע. שכ' דמה"ט מקשה בגמ' וליתבעינהו ליורשים ולכאורה מה מקשה בעני' מה איכא למימר אך דקשי' אמאי אמרינן סתם מעוברת למניקת קיימא דלמא מניקה תאמר איני ניזונים וצ"ל משום לא פליג ומ"ה מקשה וליתבעינהו ליורשים ואי משום לא פליג בין עני' ולעשירה הוי תרי לא פליג ל"א עיי"ש: