בית יצחק אבן העזר חלק א צ

ממשנה זאת. וכבר הקשה כן בנתיבות לשבת. ולהנ"ל נכון דנ"ל אף לדעת הרמב"ם דספק דאורייתא ל"ה רק דרבנן מ"מ להאכיל בתרומה מדאורייתא אסור בספק. והוא לפמ"ש החו"ד והכסא דהרסנא דהכא שהתורה פרטה ההיתר מדאור' אסור הספק והיכא דהתורה כתבה האיסור מדאוריי' הספק מותר והדבר יוצא מסוטה. דף כ"ט. א"כ ביבום דכתבה תורה ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה בעי דווקא שבוודאי אין לו בן. אבל הספק מותר. משא"כ כהן שאנס בת ישראל וספק אם הבן ממנו או זינתה עם אחר. דאינה אוכלת רק מטעם דכתיב וילידי ביתו הם יאכלו בלחמו ודרשינן יאכילו בלחמו. דילוד מאכיל. א"כ בעי דוקא וודאי יליד. אבל בספק אם הוי יליד ביתו ודאי אינו מאכיל. דבעינן ודאי ילוד ביתו. ומעתה רבא רצה להוכיח דינו מתרומה דמוכח דאין כאן ספק כלל שמא מאחר. משא"כ ממשנה דף כ"ב אין להוכיח די"ל אין מחזיקין מאיסור לאיסור. וספיקא דאורייתא ל"ה רק מדרבנן בזה ומ"ה ל"ח. אבל בתרומה ההוכחה כראי מוצק כדכתיבנא דבתרומה ודאי ספק אינו מאכיל. וכ"ז לישב הוכחת רבא אבל לרמב"ם לק"מ די"ל ס"ל מחזקינן מאיסור לאיסור. ולהכי ל"ק להב"ש אתי' הב"ח מזה

(ב) ולכאורה י"ל בסברת הרמב"ם שפסק ביבום דחיישינן שזינתה עם אחר ופסק דאכלת בתרומה די"ל דכמו שפסק בארוסה שעיברה דל"ח שזינתה עם אחר מטעם דלהאי היתרא ולכ"ע איסורה כן בכהן שבא עליה ל"ח מדאפקרי נפשה לגבי האי דרוצית לאכול בתרומה ורוב נשים מתעברת ויולדות ורוצית שיהי' לה בן מכהן שיאכילה בתרומה ומ"ה לא אפקרה לגבי אחרינא דאז היא גופה תהיה בספק ממי נתעברה וכיון שרוצית לאכול בתרומה לא תזנה מה"ט דאז תעשה איסור כל ימי' באכילת תרומה מספק דשמא נתעברה מאחר. והוי כמו דאמרינן בארוסה להאי היתירי ולהאי איסורי. משא"כ ביבום צריכה חליצה דאין חילוק לה אם יש לה בן מזה או מזה. ומ"ה חיישינן מדאפקרה. כן י"ל קצת בישוב דברי רמב"ם. והגמ' מייתי שפיר ראי' ממתני' לארוסה דמ"מ בארוסה עדיף יותר דלהאי היתירי ולהאי איסורה. ובנוב"י סי' כ"ז תי' אדברי הרמב"ם דה"ט דאוכלת בתרומה דנאמנת לגבי עצמה ולא לגבי אחרים עיי"ש וצ"ע לדברי' דא"כ איך מייתי ראי' מיבמות ס"ט לארוסה שעיברה דבארוסה הספק היא להולד ולהולד אינה נאמנת ורק לעצמה. וע"כ צ"ל דהגמ' ידע דכמו שהיא אוכלת כן בנה אוכל. ולכן מייתי ראיה. ע"כ דברי הנוב"י צ"ע. ועיין בנימוקי יוסף הנדפס בסוף אלפס לכתובות בכתובות דף י"ד כתב דהיכא שזינתה ואמרה לכשר נבעלת מ"מ הולד אם הוא זכר אינו אוכל בתרומה דמשתקין אותו מדין כהונה ומ"ה לא נקיט בגמ' רק מכשיר בבתו עיי"ש. וצ"ע מתשו' הרא"ש סי' פ"ב משמע דבהך דיבמות ס"ט ילדה תאכל הולד עובד לגבי מזבח ומקריב בשבת עיי"ש. והלא משתקין אותו. וצ"ל דוקא באומרת אם שהוא מכשר משתקין אבל באומר האב שבנו הוא עובד לגבי מזבח אף בזנות. והכי מוכח מסי' ג' ברמ"א. ושוב מצאתי בשיטה מקובצת כתובות י"ד מחלוקת הרא"ה ושאר פוסקים בשאומרת אם מפלוני כהן אם משתקין אותו. עוד נ"ל דהיכא דידוע בעדים שהכהן בעלה ורק דמספקינין שמא גם מאחר זינתה כהך דיבמות ס"ט שכתבו התוס' שם דמיירי שידוע שבא עלי' בכה"ג ל"ח שזינתה עם אחר ובנו כשר לעבודה ואוכל בתרומה ונושא כפיו כמ"ש בתשו' הרא"ש. משא"כ כשלא ידעינן אם כהן בא עלי' ורק שהיא אומרת מפלוני כהן נהי דמאמינין לה שנבעלה מכשר מטעם חזקת כשרות דידה. אבל לא מאמינין שהוא מכהן שמא מישראל דהוי ג"כ חזקת כשרות. ומ"ה משתקין הבן ואינו אוכל בתרומה כדברי הנ"י וכן מוכח ברש"י שם. ובכי הא הבן אינו נושא כפיו ואינו אוכל בתרומה. ומ"ה ל"א בגמ' רק מכשיר בבתו ועיין כתובות י"ב מאיש פלוני וכהן פירש"י מיוחס. הא דלא כתבו בפשיטו בכהן ממש והיינו מה"ט דכתיבנא דמשמע לר"ג נאמנת והולד הוי כהן ובאמת היא אינה נאמנת רק מטעם חזקת כשרות ובאמת הולד ל"ה כהן. חדא דמשתקין אותו. ועוד אינה נאמנת לכהונה כיון דלא שייך חזקת כשרות. ומ"ה פרש"י מיוחס. ונאמנת שפסול לא בא עליה מטעם חזקת או מטעם בודקת ומזנה

(ג) ולכאורה הי' מקום לומר דבאומרת כהן בא עליה אף ר' יהושיע מודה דנאמנת דהרי לר' יהושע אלים ס"ס דאפילו בשמא מכשיר כדאמרינן דף י"ד וקיל לי' ברי בחד ספק. ובאמת יש כאן ס"ס שמא כהן בא עלי' ואז יאכילה בתרומה כשיולד כדאמרינן ביבמות ס"ט והילד יהיה כהן מדאוריי' ואת"ל כהן לא בא עלי' שמא ישראל ולא פסילה וכשרה לכהונה ולהחמיר ל"ה רק ספק אחד שמא פסול בא עלי' ולהקל הוי ס"ס ול"ה משם אחד דיש נ"מ בין הספיקות. ולכן פרש"י דאינה טוענת כהן בא עלי' רק מיוחס ומדלא טענה על כהן אין להסתפק בכך ולא הוי רק ספק אחד שמא כשר או פסול ומ"ה פוסל ר' יהושיע. אמנם נראה דה"ט דר' יהושע דל"ה ס"ס מכהנים דכהנים מיעוטא. ול"ה ס"ס כמ"ש התוס' דף ט' דמוכת עץ ל"ה ס"ס משום מיעוטא ובהכי נ"ל דה"ט דר' גמליאל מכשיר אף ברוב פסולים. וכתבו הראשונים והב"ש דה"ט דיש ספק שמא אזלה היא לגביה והו"ל קבוע ובספק השקל מהני חזקה דנגד רוב באמת ל"מ חזקת כשרות דרובא וחזקה רוב' עדיף והקשו ע"ז דהו"ל ס"ס להחמיר שמא אזיל לגבה ורובא לאסור. ושמא אזלא איהי ומ"מ הו"ל פסול. ועיין בבית מאיר הו' להנ"ל נכון דלצד הספק שמא אזלה איהי לגבי' והו"ל קבוע יש ס"ס להקל שמא כהנים ושמא ישראלים. דאם הו"ל קבוע גם כהנים הוי קבוע ומ"ה אין להחמיר מטעם ס"ס כיון דלהקל נמי הו"ל ס"ס

וקצת יש להקשות בגמ' כתובות י"ג דמקשה למ"ד מדברת נבעלה למ"ל תרתי עיי"ש ולפמ"ש מאי מקשה בגמרא. והרי יש חילוק גדול בין נבעלה למעוברת דבמעוברת יש ס"ס שמא מכהן ותאכל בתרומה כשיולד ושמא מישראל ומ"ה לא הוי משם אחד. ואפ"ה ר' יהושע פוסל. משא"כ בנבעלה אין נ"מ בין הספיקות והוי משם אחד ול"ה ס"ס. וא"כ מ"ה נקט המחלוקת בתרתי דנקט נבעלה להודיעך כחו דר"ג ומעוברת להודיעך כחו דר' יהושע ובהשקפה ראשונה קשה לישב קושיא זאת. וביחוד מאי דהוכרח הגמרא לומר משום קו' תרתי למ"ל דס"ל לר' אסא לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה. ולהנ"ל י"ל ס"ל פוסל בבתה ומשום הכי תני תרתי דהו"ל לגבי דידה רבותא יותר בנבעלה כנ"ל

(ד) והנ"ל לישב לפמ"ש בשיטה מקובצת בביאור דברי התוס' לדברי המכשיר בה פוסל בבתה. שכתבו ומעוברת דנקט משום לישנא מעליא וכ' שם דלא ניחא לתוס' דמשנה באמת מיירי במעוברת ור"ג לא הכשיר אלא האם ולא הולד דמשמע מלשון המשנה דעל הכל נאמנת. ומ"ה כתבו דמשום לישנא מעליא נקט אבל מתניתין לא מיירי כלל מעוברת רק כונת המשנה ג"כ נבעלה עיי"ש, א"כ לפ"ז שפיר מקשה תרתי למ"ל. וליכא לתרוצי דקמ"ל דה"א דס"ס היא כיון דליכא למימר דמשנה מיירי במעוברת רק כונת המשנה נבעלה ל"ה ס"ס דהוי משם אחד כן נ"ל

אך באמת דברי השיטה מקובצת בזה רחוקים מאוד ממשמעות דברי התו'. לכן נ"ל דל"ה ס"ס בפשיטות דכיון דלע"ע בעודה מעוברת אין נ"מ בין ספיקות דעובר אינו מאכיל בתרומה מה שאח"כ היא נ"מ לא מיקרי נ"מ כיון דלע"ע היא משם אחד. ומזה ראי' דל"ג במעוברת חבירו במזנה דע"כ כל דינא דמתניתין מיירי במסופקין אם מותרת לישא תיכף. ואינה אסורה משום מעוברת חבירו. ואם כל עיקר הספק על תיכף י"ל כיון דלע"ע אין נ"מ בין הספיקות הוי משם אחד. אבל אם גזרו במזנה משום מעוברת. וכל עיקר הספק במשנה עלי' היא כשתלד הרי אז נ"מ בין הספיקות והוי ס"ס כנ"ל. ומזה ראי' נכונה וברורה ודוק

(ה) ודרך אגב אזכיר מזה דברי התוס' יבמות ס"ט ע"ב. שכתבו דללישנא בתרא שם ע"כ כונת הגמ' דיימא מיני' ודימא מעלמא היינו שיודע בבירור שבא עליה מדמייתי ראי' ממשנה דתאכל בתרומ' דע"כ משנ' איירי בנודע בודאי שבא עלי' מדתאכל בתרומ' וע"כ הגמ' נמי מיירי שבא עלי' בבירור ולפ"ז תמהני מאוד אדברי התוס' סוט' שהקשו שם דף כ"ז ד"ה רוב בעילות אמאי בארוס' שעיבר' כשר הילד בדיימא מיני' והרי בבת דומה לא תלינן בבעל עיי"ש וכ"ש בארוסה ומאי קושיא הרי בארוסה שעיברה מיירי גם ללישנא בתרא שנודע שבא עלי' בבירור. כדכ' ביבמות וכדמוכח מראי' דמייתי ממשנה. משא"כ בבת דומה לא נודע שבעלה בא עלי' בבירור כדכתבו תוס' לעיל מזה וע"כ התוס' פירשו ללישנא בתרא ביבמות דלא נודע שבא עלי' בבירור. ואיך יפרשו הראי' ממשנה כדהקשו התוס' ביבמות. וצ"ל התוס' סוטה פרשו לישנא בתרא בלא נודע שבא עלי' בבירור ומ"מ מייתי ראי' ממתניתין. דלא כדכתבו ביבמות בפשיטות כנגד זה. וע' צ"ע קצת בסתירת דבריהם ז"ל

(ו) ונחזור לדברי הרמב"ם הנ"ל דחייש שזינתה גם עם אחר וכ' בתשובה זקיני הח"ץ סימן מ"ד בישוב דברי הרמב"ם שפסק בתרומה דאוכלות. והיינו דבכל מקום אוקמינן הילד בחזקתו. וכיון שעובר ירך אמו מהני חזקת הילד לאמו דכשילד תאכל בתרומה. משא"כ לענין יבום דנ"מ לאשה אחרת אי תחליץ לא מהני חזקת ולד לאשה אחרת עיי"ש. הנה מה שכ' כיון דירך אמו מהני חזקת ילד לאם. זה כראי מוצק. ובהכי מיושב לפע"ד מה שנתקשתי טובה בהא דאמרינן בכתובות י"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה. ואפי' ברוב פסולים. והנה במה דמכשיר ר"ג אפי' ברוב פסולים טעמא בעי דליכא למימר מטעם חזקת כשרות דרובא וחזקה רובא עדיף. וכ' הפ"י דטעמא היא משום ברי שלה. דטענת ברי מהני נגד רוב. ולר' יהושע לא אלים ליה ברי ועדיין קשה איך מכשיר בבתה דלא מהני ברי דידה. כדאמרינן בכתובות ע"ו רישא מנה לאבא בידך עיי"ש בפירוש רש"י ותוס' ועיין בש"ש שמעתתא ב' פ' י"ז. והאריך בקו' זו. ואמנם לפמ"ש כיון דעובר ירך אמו מהני טענת ברי דידה על הילד בעודה מעוברת דהוי כחלק ממנה כדאמרינן בגיטין דף כ"ג ע"א דלמ"ד עובר ירך אמו נעשה כמו שהקנה לה אחד מאבריה וכמשתרר חצי עבדו. ואם אמר הרי את שפחה ולדך בת חורין אם היתה עוברה זכתה לו עיי"ש משום דהוי כמשחרר חצי עבדה. ה"ה הכא מהני טענת ברי לילד בעודה מעוברת דהרי כחלק ממנה. ומ"ה מהני טענת ברי דידה, ובש"ש מביא ראיה דל"מ טענת ברי לילד מתשובת ריב"ש סימן מ"ב. שכתב בטוענת האם ותובעת משמעון זכות הילד ל"מ טענת ברי דידה ע"ש. וא"כ צ"ל דריב"ש מיירי בטוענת לשמעון אחר שילדה. דאז ל"מ טענת ברי. או דלא ס"ל לריב"ש עובר ירך אמו אבל למ"ד עובר ירך אמו הדבר ברור דמהני טענת ברי דהוי כאחד מאבריה. ועיינתי בתשובת ריב"ש ולא מצאתי מבואר דמיירי שטענ' בעודה מעוברת. אבל מאי דקשה לי עפ"ז דהרי בגמרא קאמר ר"י לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ולדברי ר"י תקשי בבתה אמאי מכשיר ברוב פסולים דליכא למימר דמהני טענת ברי לבתה. דהרי ר"י ל"ל. עובר ירך אמו ביבמות ע"ח עיי"ש בגמרא ותוס'. ושמא לר"י ס"ל ר"ג לא מכשיר רק ברוב כשרים, ולא ברוב פסולים דברוב כשרים מהני חזקה דידה לבת אבל ברוב פסולים דיש רוב נגד החזקה ס"ל לר' יוחנן דל"מ טענת ברי להאם. ומאן דמכשיר אפי' ברוב פסולים ואפי' בבתה והוא אבא שאול בקידושין ע"ז ורבא פסוק כוותי' רבא כשיטתיה דס"ל ועובר ירך אמו כמ"ש תוס' יבמות ע"ח ובב"ק מ"ו. ומ"ה ס"ל דמהני טענת ברי להולד דהוה כא' מאבריה. ובהכי מיושב קו' תוס' קדושין ע"ד וכתובות י"ג דלא יקשה בקדושין אהא