בית יצחק אבן העזר חלק א פד

בגמ' שהיקשו אלא באשה חבירה דקיי"ל דמיקטלא. ולכאורה קאי על נערה המאורסה שהביא לעיל ומאי משני כשזינתה וחזרה וזינתה ושוב אינה בתולה הגם שי"ל דהקושיא קאי על אשה חבירה ולא על נערה המאורסה. אך המובן דמיירי שזינתה שלא כדרכה דנאסרה על בעלה ועדיין היא בתולה לרבנן בקדושין והשני בסקילה. ומעתה לרבה בכתובות דף ל"ח ע"ב דחידוש הוא שחידשה תורה בקנס דאע"ג דמיקטל משלם ולדידי' קרא אשר לא אורסה הא ארוסה לעצמה אף לא נתגרשה עיי"ש ומפותה מחלה והקשה שפיר בזינתה וחזרה וזינתה יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באו וליכא למימר דהי"ל למימר באונס יתחייב קנס בבא עלי' הראשון שלא כדרכה והם לא רצו לחייבו ולכן אמרו ברצון ומאן דפליג על רבה ליכא למימר הכי דכיון דבלא"ה פטור ממיתה דלא ידעו שהיא חבירה. ולא מצי אמרו שלא רצו לחייבו קנס דמ"מ פטור כמו חייבי מיתות שוגגין אבל לרבה וודאי כן הוא. וי"ל דהגמ' הקשו אליבא דמ"ד בקנס אע"ג דמיקטל משלם ודוק

(ב) ועיין בנתיבות לשבת ג"כ קו' הנ"ל בגמ' עוד הקשה בגוף הגמרא כתובות ל"ח הנ"ל דמקשה בגמ' לרבה דס"ל קנס אע"ג דמיקטל משלם מאי איכא למימר ולשיטת הב"ש הנ"ל דאסורה על הבועל אף באונס ת"ל דפטור מקנס דהו"ל אינו ראוי לקיימה שאסורה לדידי' ודלמא ס"ל כר' שמעון בן מנסיא בכתובות ובאמת ל"ק דאם ס"ל כן ל"צ קרא דאשר לא ארסה למעוטי ארוסה הרי כבר ממעטי מולו תהי' לאשה. ואמנם זה יש להקשות מגמ' כתובות כ"ט דמקשה לר"ע דמאי איכא בין ר' שמעון בן מנסי' לשמעון התימני וביבמות איתא בד' מ"ט דהכל מודים בבא על הסוטה שהקדושין תופסין ובתוס' שם ולוקמא בסוטה ולבועל וס"ל בתירוץ הראשון דלבועל נמי תופסין קידושין אף לכ"ע איכא נ"מ בארוסה שנאנסה לרבה דס"ל דיש קנס אע"ג דמיקטל נהי לב"ש נאסרה על הבועל ומ"מ הקדושין תופסין ורק שאינו ראוי לקיימה ודוק. מיהו אף להחולקים בזה על הב"ש וס"ל דמותרת לבועל עדיין יש נ"מ באשת כהן דנאנסה ודאי אסורה לבועל וקידושין תופסין או אף לכ"ע משכחת לה בארוסה שזינתה ברצון שלא כדרכה דעדיין בתולה לכ"ע בקידושין לענין קנס ונתגרשה ונאנסה מבועל דקדושין תופסין לכ"ע לתי' ראשון ואינה ראוי לקיימה ואף לתי' שני בתוס' יבמות ד' מ"ט דבבועל אין קדושין תופסין מ"מ עדיין יש להקשות ולימא נ"מ בארוסה שזינתה ברצון שלא כדרכה ונאסרה לבעל וגירשה ואח"כ אנסה בעלה דלדידי' ודאי קדושין תופסין ומ"מ אינה ראוי' לקיימה והתוס' ביבמות הקשו כן בקרא כי תהיינה ותירוץ דשניאה משמע בתחילה וכאן ל"ש תירוץ זה ונערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס ועוד הרבה יש לדבר בכ"ז ואין כאן מקומו ודוק

(ג) והנה באשת ישראל שנאנסה אי מותרת לבועל יש לפלפל עוד עפמ"ש במקום אחר לבאר סוגיא דריש נדה דף ב' גמ' ואב"ע היינו טעמא דר"ש יליף סוף טומאה מתחילת טומאה עיי"ש ורבנן התם גברא בחזקת טהרה הכא גברא בחזקת טומאה עיי"ש. ובתוס' שהקשה איך יליף ותירץ דספק טומאה בר"ה אף דליכא חזקה ועדיין קשה איך יליף היכא דאיכא חזקה מהיכא דליכא חזקה וביארתי בדברי הגמ' הכא דהנה תוס' הקשו לעיל דף א' דהגמ' יליף ספק טומאה בר"ה. אף היכא דליכא חזקה כמו בשני נזירין וכן יליף מסוטה ספק טומאה ברה"י אף היכא דאיכא חזקת טהרה וממ"נ אי בסוטה איכא חזקה היכא יליף רה"ר בליכא חזקה ואי בסוטה ליכא חזקה היכא יליף ברה"י בדאיכא חזקה עיי"ש ותירוץ בשב שמעתתא דהקרא אסור ברה"י אף לבעלה והיתר בסתירה בר"ה אף לבועלה ולבעל איכא, חזקת כשרות ולבועל איכא חזקת איסור לאחר שנתגרשה מחזיקינין מאיסור לאיסור. ומעתה יליף שפיר בר"ה אף בליכא חזקת טהרה שמותר אף להבועל וברה"י אף דאיכא, חזקת טהרה שאסורה אף לבעל ואנכי תירצתי ג"כ בפשיטות דהתורה לא חילקו בין היא נדה בשעת סתירה אי לא והתירו בר"ה אף שהיא נדה ומחזיקינין מאיסור לאיסור ואסור ברה"י אף שהיא טהורה וש"מ ברה"ר בין איכא חזקה אי לא מותר וברה"י אסור בין איכא חזקה אי לא ואמנם שוב דחיתי דברי ודברי הקצה"ח דבאמת חזינין דלרבנן ספק טומאה בר"ה אסור דוקא בליכא חזקה. לא להיתר ולא לאיסור אבל באיכא חזקת טומאה אסור כמו דקאמרו בסוף טומאה לרבנן דלא ילפינן מסוטה עיין בד' ג' ועיין בתוס' נדה ט"ז גבי חולדה גררוהו שהקשה מספק טומאה בר"ה ודבריהם תמוהין דהו"ל סוף טומאה וכבר הרגיש המהרש"א ז"ל בזה מסברא דנפשי' ופירש דקאי על ספק נפל או רוח ולא הרגיש מריש נדה הנ"ל רק מסברא דנפשי' ועכ"פ זה ברור ואם יליף מסוטה לבועל ומחזיקינן מאיסור לאיסור אף בר"ה בחזקת טומאה מותר ובאמת לא כן הוא ודוק ואמנם בגוף דבר זה מאי דלא יליף ס' טומא' בר"ה מסוטה לבועל דאתחזק איסור נ"ל. הנה במה דאסורה לבועל נ"ל בתרי אנפין או דנאסרה תיכף בשעת בעילה או דנאסרה לאחר שנתגרשה מראשון וי"ל דאם לא נאסרה תיכף לא נאסרה אח"כ רק דהאיסור חל תיכף וא"ל דהרי בלא"ה אסורה משום א"א ואין איסור חל ע"א דהו"ל כולל דנאסרה על בעלה ולכן אסורה אף על הבועל וזה כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל והיינו מצד כולל ונאסרה תיכף ומעתה י"ל בישוב קו' הנ"ל דספק טומאה בר"ה אסור באיכא חזקת טומאה וסוף טומאה מתחילת טומאה לא ילפינן ואי קשיא דהתורה התרה בר"ה אף לבועל דאיכא חזקת איסור ומחזיקינן מאיסור לאיסור נ"ל דה"ט כיון שלהבעל לא נאסרה דלדידי' איכא חזקת היתר ולכן לא נאסרה לבועל דאין איסור חע"א והתורה לא אסרה לבועל לאחר שנתגרשה רק בנאסרה בשעת ביאה וזה יהיה שיטת רבנן דס"ל סוף טומאה מתחילת טומאה לא ילפינין ואמנם בשיטת ר"ש דלדידי' ס"ל אין איסור חע"א אף בכולל ומוסיף ולדידיה ע"כ זה שאסרה התורה לבועל רק לאחר גירושין דאי קודם שנתגרשה בלא"ה אסור ואין איסור חל ע"א ולדידי' בכל פעם אינו אסור רק לאחר גירושין ומעתה בר"ה תיאסר לבועל ובשלמא לרבנן י"ל בכל פעם נאסרה תיכף ול"ש איסור חל על איסור מצד כולל ובר"ה ליכא כולל ולר"ש ל"ש לומר הכין וע"כ יליף ר"ה אף באיכא חזקה מבועל ולכן יליף סוף טומאה מתחילת טומאה כמו סוטה ולבועל ונתיישב קושית התוספות עוד תי' קו' התוס' בכמה אנפין

ואכ"מ

(ד) וכן י"ל בנ"ד דלמ"ד איסור חל על איסור בכולל ונאסרה לבועל תיכף י"ל דקרא קאי לזה שנאסרה תיכף ובאונס דלא נאסרה לבעל גם לבועל לא נאסרה דאין איסור חע"א וכיון דקרא לא קאי ע"ז רק על אשה שנאסרה תיכף מצד הכולל מותרת גם לאחר גרושין ולא חל כלל האיסור אף לקוברו בין רשעים גמורים דקרא לא קאי ע"ז ולמ"ד אין איסור חע"א אף בכולל ומוסיף קרא דנטמאה לבועלה ע"כ קאי לאחר גרושין ואז אין חילוק בין נאסרה לבעלה או לא ואף באונס אסורה ובזה נ"ל בישוב מהראב"ש שנסתפק בבועל שני אי אסורה לבועל דלא נאסרה לבעל מחמתו ולהנ"ל י"ל דגם זה. תליא בנידן הנ"ל דאם נאסרה בחי' קודם גירושין היא רק מצד כולל וכשכבר נאסרה ל"ש כן ומותרת לבועל ואם אינה אסורה רק לאחר גירושין דאין איסור חל על איסור אף בכולל ומוסיף אף בכה"ג שלא נאסרה לבעל אסורה, ומעתה י"ל דהגמ' סנהדרין שהקשו והא יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני הקשו אם ס"ל לר' יוסי ב"י אין איסור חע"א ואסורה לבועל כנ"ל. ומהר"א ששון נסתפק לדידן וכן שני תירוצים בכתובות התם אונס הוי תליא נמי בהנ"ל

ובזה י"ל בגמ' שבת נ"ו רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכות דדוד לקוחין יש לך בה והתוספות הרגישו בזה דאפי' בלא גט מותרת מטעם אונס כמו בכתובות ולהנ"ל י"ל דרבי לשיטתו דס"ל אין איסור חע"א בקל על חמור בכריתות כ"ב ואיסור ונטמאה קל מא"א (ולולא תירץ התוס' יבמות ל"ב דא"א נמי קל היא דיש לה היתר ומ"מ לענין ונטמאה ודאי חמור היא ודוק) ולדידי' אף אנוסה אסורה כנ"ל, ולכן ע"כ גט כריתות היה ולא עשה כלל איסור ודוק לא אאריך יותר הואיל וכ"ז היא דרך פלפול

(ה) ומה שיש לעיין דמקשה הא יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני ולימא שזינתה מנכרי לדעת הרא"ש בכתובות שחיזק דברי ר"ת דחייבת מיתה ומ"מ לא נאסרה לבועלה ובגוף קושית הגמ' דאשה חבירא היכא משכחת לה לוקמא שזינתה בפני ב"ד דל"ב עדות שאתה י"ל כמו בסנהדרין פ' וכן יש להעיר בדברי הש"ס דיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו דא"כ הי' להם לומר שקינא לה ונסתרה ואז אסורה אף אם לא יעיד רק אחד שזינת' ולמה העידו שתיהן ובפשיטת נ"ל דברי הרא"ש. דהנה בה"א דמשני כשזינת' וחזרה וזינתה ע"כ דליכא עדים על זנות הראשון קודם שזינתה בשני דאל"כ כבר נתחייבה מיתה וגברא קטילא בעי ליקטל כמו שהקשה ת תוס' בסנהדרין פ"א לתי' הראשון וע"כ לא העידו עדים ורק שהעדים העידו אח"כ או שהם בעצמותם העדים ומעתה בשעת ביאת הבועל כיון שלא העידו העדים עודנה נאסרה על הבעל ומהני ביאתו שמא לא יבואו עדים על ביאה ראשונה. לכן נאסרה על הבועל ומהרא"ש מיירי שכבר באו עדים ובשגם שי"ל דמיירי שבאו עדים קודם ורק דלא נתחייבה מיתה מצד דלא התרה בה ועדים ל"מ לומר לאסור על בועלה באנו דבכה"ג לא נאסרה על בועלה מ"מ דוחק הוא לאוקמא בכך דבזה ל"ש העדים לא ידעו שהיא חבירה דמסתמא הב"ד אמרי לה שחייבת מיתה כשזינתה וע"כ העדים אמרי שזינתה וחזרה וזינתה ובשעת זנות השני לא גבה עדות על זנות הראשון ולכן נאסרה לבועל שני דשמא לא יבואו עדים על זנות הראשון ודוק. והרבה יש לדבר עוד בזה לתי' השני דתו' סנהדרין פ"א ואקצר

והנני ידידו

סי' נא

תרי"ח פה בערזאן

ע"ד אלמנה יושבת אחרי בעלה נודדת ללחם אי' זה כ"ד חדשים ועתה התחתנה את אחד. וכבר הגיע העת הועדה לנשואין ועוד לא מלאו לה שתי שנים עם חודש העיבור והחתן אינו רוצה להמתין. והאשה בוכה ומבכה במר נפשה כי טפלא תלי בה. ועול פרנסה עמוס עלי'. לכן נדרשתי אם להתיר לה להנשא אחר כ"ד חודש

(א) תשובה בגוף דין זה אם מניקת צריכה להמתין עוד חודש העיבור הרמ"א פסק דלכתחילה יחוש לחודש העיבור. וזקיני הט"ז חולק על המהר"ם וסיים להקל אם יש עוד איזה צד להקל. ואמנם בתשו' נוב"י סי' כ' פסק להקל ועיי"ש פלפול עצום בזה. ושורש דבריו דבגיטין אף דאיתא שתי שנים היינו שכן מעלה לתינוק להנק. אבל לא לענין איסור מינקת וזה דעת רש"י שלא הזכיר בדברי הת"ק בגיטין מפרק אעפ"י. וזה עיקר הוכחתו ועיי"ש בכל התשובה המתוקה כדבש. ועדיין לא יצא ידי חובתו בישוב קו' מהר"ם. ולפענ"ד נראה בישוב הדבר. דבאמת י"ל דלגמ' מספקי' לי אי חודש העיבור בכלל בב"מ ק"ב א"כ י"ל כן. דבאמת לענין מינקת הטעם הוא משום דהאם משועבד להילד להנק ובפרט לפמ"ש הנוב"י בדיוק הגמ' כתובות דלא תנשא. וביבמות דלא ישא דבכתובות הוא מפאת השיעבוד עיי"ש. א"כ אם אנו מסופקין אם הוא מחויבת להנק האשה מוחזקת בעצמה ואין אתה יכול להוציא ממנה. ול"מ אם נאמר דבכל יום מתחיל חיוב חדש א"כ על חיוב החודש היא מוחזקת אלא אפילו אם נאמר דכל החיוב הוא אחת. ונאמר להיפך כמו שהיא היתה מחויבת להנק