בית יצחק אבן העזר חלק א פג

בנ"ד לא הודית שנתיחדה ובודאי נאמנת ולא תימא כיון שהביאה לפנינו מכתב מאחד שסיפרה לפני' גופא דעובדא וגם בפני' אמרה שנאנסה שוב אין לה מיגו לפנינו דומה להמבואר בח"מ סי' ע"ב סי"ח בהג"ה דזה לא שייך רק בדיני ממונות ולא באיסורין כמבואר בנוב"ת אה"ע ססי' י"ח וז"פ, גם מה שצע"ק אם נאמנת לומר ששלשה פעמים נאנסה דהרי אונס לא שכיח כמ"ש תוס' כתובת ט' בשם הירושלמי רק דל"ה רק רוב דרבנן כמ"ש תוס' שם ד"ה באשת ישראל ונגד רוב דרבנן מהני מגו אבל שיאנס אחד אותה ג"פ זה ל"ש כלל ואינה נאמנת במגו. אך י"ל דכיון דבנ"ד יש לה מגו דאיבעי שתקה ולא סיפרה כלל ומגו כזו ודאי מהני נגד רוב דהרי הר"ן פ' האומר בקידושין כ' דאפי' לצד האבעי' דל"מ מגו במקום חזקה מ"מ מגו שהי' בידו לעשות כן מהני במקום חזקה א"כ מגו דאי בעי שתקה ודאי מהני נגד חזקה וה"ה נגד רוב וע' קצה"ח סי' צ"ט סק"ג ובלא"ה דעת הש"ך סי' פ"ב דלא כרבנו שמשון אלא אפי' בטענה דל"ש והכי מוכח מתוס' ב"ב דמהני מיגו נגד רוב שהרי הקשה בדף צ"ב ע"ב ד"ה ואמאי נימא דנאמן במגו דא' בעי אמר פרעתי ומה מקשה בגמ' נימא הלך אחה"ר וע"כ תוס' ס"ל דמהני מגו נגד הרוב וע"כ צ"ל לדברי תוס' דדוקא לענין חזקה דאין אדם פורע תו"ז דהוא חזקה דאתי' מכח סברא דעדיף כרובא כמ"ש תה"ד סי' ר"ז מבעי' בבא בתרא ה' אי אמרינן מגו במקום חזקה ועכ"פ במגו דאי בעי שתוק ודאי נאמנת נגד רוב וע' בבית שלמה. אה"ע סי' י"א ובשו"ע מה"ג ח"א סי', רפ"ה שהסכימו להתיר שנאמנת לומר שנאנסה מאיש אחד אפילו כמה פעמים רק דלבעל תשובת בית שלמה לא ניחא לו בהיתר זה בלבד משום שלא יתכן שנאנסה מבן בעלה ולא ספרה לבעלה משא"כ בנ"ד שהאשה אומרת שספרה לדודתה ובעלה לא הי' בעיר גם הוא מודה

(ב) וע"ד אשר אומרת שנאנסה בעיר ומבואר ברמב"ם דבעיר סתמא ברצון כבר כ' זקני הח"צ סי' קמ"ה דאף בעיר נאמנת לאמר נאנסתי בליכא עדים שנבעלה היכי שאומרת שצעקה או שאומרת שסגר פיה בידי' וכ"כ בנוב"י סי' י"ח דאפי' לא ידעה שיש לה לצעוק אפ"ה אנוסה נחשבת עיי"ש שהביא דברי הרמב"ן עה"ת אך מה שיש לעיין מה שאומרים שבפעם ג' בעלה בעמידה שדחפה לכותל והרגישה ש"ז וגמר ביאה וזה בהשקפה הראשונה א"א באונס כי תמיד יכולה להשמיט עצמה שלא יגמור ביאתו ונהי דמגמ' סנהדרין ל"ז ע"ב גמירי שאין אשה מתעברת בעמידה אין ראי' דשם הטעם שהז' נפלט לחוץ אבל ודאי ברצון יכול לגמור הביאה מ"מ באונס נראה שיכולה להשמיט עצמה אך שמא דחפה לקרן זויות ולא היתה יכולה להשמיט עצמה אף בגמר ביאה ועוד כיון דתחלת הביאה היתה באונס אף דהיתה יכולה להשמיט מגמר ביאה לא גרע מתחלתה באונס וסופה ברצון דקיי"ל כרבא דמותרת כמ"ש הרמב"ם פכ"ד מאישות וב"ש סי' ו' סקכ"ג ונסתפקתי אם למדין הלכה זו מפי אגדה לענין אין אשה מתעברת בעמידה וע' נובי"ת חיו"ד סי' קס"א לענין אין למדין הלכה מאגדה (וע' בקהלת יעקב לענין גמירי וע' שדה חמד חלק כללים מערכת הגימ"ל) דהרי נ"מ לדינא באשה שלא שימשה עם בעלה רק מעומד ונתעברה אי חוששין לולד שהוא ממזר אך הרי אמרינן שם דבן שאלתיאל הי' מעומד א"כ אין חוששין להולד אך לשדה חמד מערכות האלף סי' שע"א כ' מדחשיב בגמ' לנס בשאלתיאל מוכח דאפי' מיעוט ליכא דמתעברין בעמידה כמו אין אשה מתעברת מביאה ראשונה דליכא אפי' מיעוט ולפענ"ד ליתא דאין חוששין לולד והו"ל לפוסקים להביא זאת ועמ"ש בספרי ליו"ד סי' ס"ו אות ג' לענין אין סירכא בלא נקב. וע' תוס' ב"ק מ"א דבעי דוקא שתחלת ביאה היתה באונס ובנ"ד י"ל שתחלת ביאה היתה באונס ולפ"ד האשה היתה אנוסה אף בסוף ביאה

(ג) והנה בירושלמי כתובות משמע דאף בס"ס אסורה באומר פ"פ דספק נאנסה ל"ה ספק דקול יוצא לאנוסה וע' בר"ן ובמ"ל פ"ח מאישות ונוב"י מהד"ת סי' י"ד ונ"ל דהפלוגתא תליא בזה דהפירוש קול יוצא לאנוסה פי' המפורשים דהבתולה בעצמה מפרסמת שנאנסה שיודעת שתינשא ולא יוכל הבעל לטעון פ"פ וע' בתשו' בית שלמה הנ"ל ובס' יהושע ותשו' מהר"ם אלשיך א"כ נ"ל היכי שתחלתה באונס וסופה ברצון בושה לפרסם הדבר שמא יודע שהי' סופה ברצון ע"כ אין קול יוצא ע"כ בש"ס דידן ס"ל כרבא דסופה ברצון מותרת ומ"ה אין קול יוצא כל כך ושפיר מצרפין הס' אונס לס"ס וירושלמי סובר סופה ברצון אסורה וא"א לצרף הס"ס רק שמא באונס מתחלתה ועד סופה ובזה מוציאה קול ומדלית קלא ודאי לא הי' באונס ע"כ לדידן דפסקינן תחלתה באונס וסופה ברצון מותרת ל"ח להך דירושלמי והנה בירושלמי אמרינן על המשנה דהיא אומרת משארסתני נאנסתי הדא דתימא לענין כתובה אבל לקיימה אסור משום ספק סוטה ותמה בנובי"ת סי' י"ד כיון דבירושלמי ס"ל דאפי' לס"ס לא מצטרף ספק אונס משום דקול יוצא לאנוסה כ"ש שאין להוציא ממון בספק אנוסה בספק זינתה ברצון ולהנ"ל י"ל דירושלמי מוקי למשנה דמשארסתני נאנסתי באשת כהן דהנה נראה דבאשת ישראל אם היתה תחלתה באונס וסופה ברצון ונאמר דאסורה כאבוה דשמואל מפסדת כתובתה, דע"י מה שסופה ברצון נאסרה על בעלה אבל באשת כהן לא הפסידה כתובתה דהרי בלא"ה באסרה על בעלה מתחילת ביאה ואזי יש לה כתובה ג"כ גם אח"כ לא הפסידה לבעלה ומגיע לה כתובה וכ"כ בהפלאה סוף ד' נ"א ע"ב ד"ה שם אמר אביי והנה הי' קשה לירושלמי דמשנה אמאי נאמנת לומר משארסתני נאנסתי והרי קול יוצא לאנוסה כקו' הנוב"י ואין לומר דשמא תחלתה באונס וסופה ברצון וזו אינה מוציאה קול דס"ל לירושלמי גם זו אסורה באשת ישראל וגם זו אין לה כתובה ע"כ מוקי ירושלמי באשת כהן ותלינין שהי' תחלתה באונס וסופה ברצון או שטוענת כן להדיא וזו אין מוציאה קול ובאמת אסורה לבעלה ומ"מ יש לה כתובה ומה"ט קאמר בירושלמי אבל לקיימה אסורה והא דקאמר משום ספק סוטה והרי לדברי היא ודאי סוטה הטעם דשמא כדברי' דנאנסה קודם אירוסין ע"כ קאמר בירושלמי דעכ"פ אסורה משום ספק סוטה

(ד) ובנוב"י סי' י"ד הנ"ל הקשה על רבנו יונה שהובא ברא"ש דאפי' בקבל אבי' קדושין פחותה מג' נאמנת לומר נאנסתי והוא דיעה שני' ברמ"א סי' ס"ח והרי בירושלמי מבואר דאפי' לס"ס לא מצרפינן ספק זה ואיך מהני טענת ברי בלא ס"ס ולהנ"ל י"ל דירושלמי ס"ל תחלתה באונס וסופה ברצון אסורה על כרחך צ"ל נאנסה מתחלה ועד סוף וזו יש לה קול משא"כ לדידן י"ל שהי' סופה ברצון ומ"ה לא הוציאה קול ובכ"ז אין לסמוך על סברא זו אך בנ"ד שיש לה מגו אין ראיה מירושלמי דבירושלמי אין לה מגו שהוא מצא פ"פ משא"כ ביש לה מגו. והנה לשיטת הריב"ש הובא בנוב"י מהד"ק אהע"ז סי' מ"ג דתרי חזקות הוה כרוב וע' בספרי ליו"ד סי' ס"ו אות ב' א"כ באשה שטען בעלה פ"פ מצאתי אין להתיר מספק אונס לבד מצד חזקת היתר כמ"ש התוס' דאונס הוא מיעוט ואף שיש להאשה חזקת היתר לבעלה וחזקת כשרות דהוי כרוב הוה עכ"פ פלגא ופלגא בלא חזקה דכבר צרפת החזקה שיהי' מחצה על מחצה ע"כ אין להתיר מספק אבל בס"ס מתירין גם בלא חזקה. אמנם הירושלמי יסבור דב' חזקות ג"כ ל"ה כרוב ורוב עדיף ע"כ אין לצרף ספק אונס אף לס"ס ואנן פוסקין כש"ס דידן ע"כ נאמנת לומר נאנסתי ביש לה מיגו ול"ה מיגו נגד רוב כלל דתרי חזקות הוה ג"כ כרוב. והנה יש לצרף עוד להיתרא דאין האשה נאמנת לאסור עצמה לבעלה שמא עיני' נתנה באחר ואף שאומרת שנאנסה מ"מ י"ל כיון ששואלת שאלה ובדעתה לנסוע לאמעריקא ובאם שהב"ד יורו לאיסור בודאי יצטרך בעלה לגרשה י"ל שעיני' נתנה באחר וערומי קא מערמית כמ"ש מוח"ז בתשו' רע"א סי' קי"א. ועוד יש בזה סברא שאם תאמר שזינתה ברצון היא מאוסה עלי' וא"צ לגרשה כמ"ש תוס' זבחים ב' ע"ב רק שאסור לדור עמה ול"ש לומר עיני' נתנה באחר כיון שא"צ לגרשה כמ"ש ג"כ בנובי"ת סי' י"ד ע"כ אמרה שנאנסה וכשאנו אין מאמינין לה ואוסרין מספק לא מאוסה עלי' וצריך לגרשה כמ"ש הב"ש סי' קי"ז סס"ק ח' וכן הוא בתשובת גאוני בתראי סי' ס"ו ע"כ שייך בזה יותר לומר עיני' נתנה באחר וערומי קא מערמית וע' תשו' בית שלמה הנ"ל שיצרף ג"ז להיתרא ולכאורה ה' צריכין לשאול הנואף בזה דשמא יכחישה אך כבר כ' בנוב"י ססי' י"ד דאם אינו לפנינו א"צ לשאול אותו מכל הני טעמא נ"ל להתיר באופן שיסכימו עמי מגדולי המורים. וד' יצילני משגיאות

סי' נ'

ב"ה תרי"ח ברעזאן

להרב הגדול החריף המפורסים מ' שמואל יצחק שור נ"י וכעת אבד"ק מאניסטריסטש

(א) ע"ד קושיתו לדעת הב"ש והח"מ דאשת ישראל שנאנסה אסורה לבועל אף שאינה אסורה לבעל כתי' הב' בכתובות ט' וכדעת הירושלמי הובא בתוס' סוטה ומאי הקשה בגמ' סנהדרין מ"א באשה חבירה דמקטלא היכי משכחת לה והרי יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באו ואם גם באונס אסורה הי"ל לעדים לומר דהוי באונס ונאסרה לבועל ומדאמרו ברצון ודאי להורגה באו. אמינא דיותר הי"ל להקשות לכ"ע דמשכחת לה באשת כהן דודאי אסורה לבועל כמ"ש ג"כ בתוס' יבמות דף ל"ה ולוקמא בגמ' באשת כהן ואז ודאי יש הוכחה מדאמרו ברצון. ואמנם כבר הוקשו כל האחרונים לדעת הח"מ דלאוסרה לבועל לא בעי בפני האשה והבועל ולמ"ל לאסהודי בפניו. וכן הוקשו לדעת הפוסקים דלא בעי דרישה וחקירה והי"ל לעדים לומר אינם יודעים כשחקרו ואף דארוסה לית לה כתובה ובודאי בעי דרישה וחקירה מ"מ מאי הוקשה אי הכי מ"ש נערה המאורסה אפי' נשואה נמי והרי שני ושני דבנשואה ל"ב דרישה עיי"ש. וכל הקושיא לא קשה מידי דהרי התוס' הוקשו בסנהדרין ט' ב' ד"ה עידי האב אמאי נהרגין הרי מצי למימר לחייב הבעל ממון קאתי ותירץ דכשעדים יודעים ל"ש למימר הכי אבל התם לא ידעו שהיתה חבירה עי"ש א"כ דקאמרו עדים שלא ידעו שהיתה חבירה אף שאומרים ברצון מאי איכא למימר הי"ל לומר שהי' באונס ומאי חילק להם הם אומרים לא ידעו שתתחייב מיתה אף ברצון ולמ"ל לומר באונס ובשלמא אי מיירי שהעדים ידעו שנתחייב מיתה שפיר הוקשה אבל אם ג"כ מיירי שאומרים שלא ידעו שנתחייב מיתה אין חילוק להם בין אונס לרצון וכן בפני האשה או לא ול"ק. והתוס' שפיר הוקשו דהוי מצי למימר שזינתה, ולא ידעו מי הוא, דא"כ למאי אתיא ע"כ להורגה באו משא"כ בידעו מי הוא מאי חילוק להם. ועיין בישועת יעקב יו"ד סי' ד' הקשה בנו הגאון מהר"מ ז"ל בחולין מ"א בגמרא דמשני על קושיא דלצעורא בהותרה בי' איך קאמר מנסך קלב"מ והרי אינו חייב מיתה דהעדים יאמרו דהותרו בי' כדי שיאסר היין עיי"ש. ולק"מ לדעת התוס' בסנהדרין הנ"ל דהיכי דידעו ל"ש לומר הכי ועיין בתומים ל"ח והרבה יש לדבר. אמנם כמדומה שהראשונים ס"ל דאף שידעו שייך לומר הכי ועיין בב"ק כ"ד משמע כדברי התוס'. ובלא"ה יש לתרץ קושיתו דכיון דאונס לא שכיח ל"ש לומר הי"ל לומר באונס דלא רצו לומר מידי דלא שכיח. וכמו דמיגו דלא שכיח לא אמרינן מה"ט. עוד נ"ל דהנה