בית יצחק אבן העזר חלק א עז

דהוה קטלנית דבעי ג' זימנא דסמכינן אמשנה דתענית. והיינו טעמא דעובדא דמדרש תנחומא פ' האזינו שנישאת ג' זימנא ואיך נישאת לבעלה הג' והלא קטלנית בב' זימנא הוה חזקה. וביחוד הרביעי איך הי' רשאי לנושאה ונשאלתי ע"ז מנכדי היקר החריף כ' אהרן לעווין יחי' ומצאתי כי גם בשו"מ מהד"ת ח"א סי' י"ד הרגיש בזה להנ"ל י"ל דסמכו א"ע על משנה דתענית ועל דברי רשב"א בחולין צ"ה דבעי ג' זימנא אמנם י"ל דמשמע מלשון התנחומא שמתו בלילה הראשונה ולא הי' להם בנים א"כ כשמתו ב' אנשים היתה זקוקה לאחי בעלה ונתיבמה פעם ג' וביבמה ל"ש קטלנית כמ"ש זקיני הח"ץ וכשמת השלישי לא הי' לו אחין ע"כ היתה אסורה להנשא לרביעי

והנה בתה"ד סי' רי"א מייתי בשם ס' חסידים דוקא לרביעי לא תנשא אבל לחמישי אינו מזיק ותמה עליו ובשו"מ מ"ב ח"א סי' י"ד הנ"ל כ' שלא מצא בספר חסידים ובאמת הוא מבואר לפנינו בסי' תס"א ובס"ח שם כתב הטעם דכתיב גן גל מעיין ובפעם רביעי כתיב מעיין ובפעם חמישי באר מים חיים ועיין במפרש בס"ח שם הנדפס בפראנקפורט אמנם לדעתי כונת הס"ח דהשלישי והרביעי גרשה ולא מת וכיון דנפסק החזקה לא איכפת לן והרב הגדול מ' משולם סאלאט אמר כי לולא דמסתפי מהגאון בעל תה"ד הי' אומר שהי' כתוב בס"ח אבל לה אינו מזיק והכונה כמ"ש בתשו' הרא"ש ובטור דאיש שמתו לו ב' נשים מותר לישא השלישית דלה אינו מזיק והמדפיס הדפיס "לה" ואח"כ סבר שהוא ר"ת והדפיס לחמישי. אמנם חלילה לומר שהוא ט"ס נגד דעת הראשונים ולעיקר הדין כבר כתבתי דעל ההיתר שיש לה בנים קשה לסמוך אך בצירוף שבעלה השני של"ח בן ס"ה ואומרים עליו שהי' איש מכאובים עוד קודם הנשואין ומת מתוך היסורים הרשות בידו להתיר ולא יאונה דבר רע חלילה

והנני ידידו

יצחק שמעלקיש האבד"ק לבוב והגליל

סי' מו

ב"ה לבוב תרנ"ח לפ"ק

להרב הה"ג החריף ובקי החכם השלם כש"ת מ' שמעון פאלעק נ"י אבד"ק יעמערלינג יע"א

ע"ד אשה אחת שנשאת לאיש ודרה עמו כ"ג שנים ונתאלמנה וקיבלה חליצה ונשאת לאיש זקן בן ע"ז שנים ודרה עמו ד' שנים ונתאלמנה אם מותרת לישא ויש לה אחות שדרה עם בעל שהי' קרוב לבן ששים ודרה עמו כ"ח שנים והולידה בנים ובנות ונתאלמנה

(א) תשובה מצד שב' אחיות נתאלמנו אין לאסור דלא קיי"ל אחיות מחזיקות לענין קטלנית כמ"ש בברכי יוסף והאריך בזה בספר היקר אור צבי הנדפס זה כמה שנים בסוף הספר ובנ"י כ' דאף דאחיות מחזיקות מ"מ בזה בעי תלתא זימני כדאמר רבא ובאמת בש"ע סי' רס"ג מבואר לענין מילה דגם באחיות מחזיקות בתרי זימני הוה חזקה ובאמת דברי הנ"י צ"ע דאס"ד דיש חילוק איך סמך אביי ונסבה לחומא דסמך אברייתא דגם שלישי ימול ורק רביעי לא ימול והרי בברייתא דקתני ראשונה שני' ע"כ מיירי באחיות דאם מיירי בבני' הו"ל למימר ראשון ובאחיות אמרינן רק בג' זימני הוי חזקה ואיך סמך אביי באשה גופה ומצאתי בספר ערוך לנר שהרגיש בזה וכן בספר אור צבי על כן י"ל דאין כוונת הנ"י לחלק בין אחיות להאשה גופה רק שהוא מחלק בין קטלנות וכן במילה שהיא סכנת נפשות ופסקינן בתרי זימנא הוי חזקה ובין לא ישא אשה ממשפחת נכפין ומצורעין דליכא סכנת נפשות כדעת החולקים על תשובת הרא"ש דבתשו' הרא"ש כלל מ"ב ס"ל דיש סכנה בדבר ודעת המרדכי הובא בסי' קנ"ד סעיף ה' ברמ"א דל"ה מום ע"כ ס"ל דל"ה סכנה. ולפ"ז מה"ט אמר רבא והוא דאיתחזק בתלתא זימני.. וזה כונת דברי הנ"י ומצאתי בעצי ארזים סי' ב' ס"ק ט"ז שכ' ליישב קו' באה"ט על דברי המחבר דבסי' ב' באה"ע פוסק דלענין לא ישא ממשפחת נכפין פוסק דבעי חזקה ג' זימני ובסי' רס"ג לענין מילה פוסק דאחיות מחזיקות בב' זימני וכ' לישב בדרך הנ"ל ולפ"ז י"ל דגם הנ"י כיון לזה אך מלשון הנ"י והריטב"א שכ' דאפי' רבי מודה בזה שאין לחוש במשפחה בפחות מתלתא זימני משמע דמחלק בין אחיות דלא נודע ריעותא בגופה ובין קטלנית דנולד ריעותא בגופה. דלא כמו שפירשתי. ואולי כוונתו דהן אמת דבמקום סכנת נפשות אין חילוק בין אחיות לדידה. מ"מ בליכא סכנת נפשות יש חילוק ובמשפחה אף רבי מודה ומיושב קו' הנ"ל

(ב) והנה בעיקר הדין פוסק בברכי יוסף ובאור צבי דאפי' בג' אחיות אין לאסור להנשא דזה תליא אם מעיין גורם או מזל גורם דאם מזל גורם לא תליא אשה באחותה ואנן קיי"ל כרב אשי דמזל גורם. אך הרי דעת הרמ"א דבמת בדבר או נפל ומת אין חשש קטלנית וכ' הח"מ דזה למ"ד מעיין גורם ולשיטה זו אף אחיות מחזיקות וניחוש לשיטה זו. אך י"ל הנה מלשון הרמב"ן במלחמות סוף פ' הבא על יבמתו שכ' דמה"ט בנשאית לג' ואין לה בנים מותרת להנשא למי שיש לו בנים אף דאיכ' משום לערב אל תנח דמשום זה לא חשו לאוסרה מספק נראה מדבריו דחזקה דג' זימני ל"ה רק ספק וכן נראה דוסת אף למ"ד מדאוריית' ל"ה רק ספק. וכ"כ במלא הרועים כלל וסתות סוף ס"ק י"ז דמאן דאמר וסתות דאוריי' ס"ל כדעת הרשב"א דספיק' דאוריית' מהתורה לחומר' ומ"ד דרבנן ס"ל ס"ד מהתורה לקולא או דס"ל משום חזקת טהרה ל"מ חזקה דג' זימני ובספר ישרש יעקב יבמות ס"ה הקשה משור המועד דחייב מדאוריי' לשלם דהוי' ודאי אף דאיכ' חזקת ממון וע"כ דחזקה עדיף מרוב. וכבר הרגיש בח"ס מזה אמנם נראה דשם, הטעם כיון שהי' צריך לשמור שורו אף למ"ד בחזקת שימור קיימו הי' לו לשמור ביותר כיון שכבר נפל ספק מחזקה דג' זימני הוא פושע שיותר צריך לשמור שלא יזיק ע"כ חייב לשלם. וכן מוכח דוסתות למ"ד דאוריי' ל"ה רק ספק מדקתני בדף ט"ז למ"ד וסתות דאוריי' חוששת לוסתה וחוששת לראייתה ופירשו תוס' לענין שתהא מקולקלת למנינה הרי דל"ה רק ספק ואף דהרמב"ם ס"ל דתולין פתחי נדה וזיבה למנין הוסת ונראה מזה דוסת הוי וודאי וע' בחו"ד ס"ס קפ"ג דאפי' למ"ד וסתות דרבנן תולה חשבון פתחי נדה וזיבה בימי וסת מ"מ ל"ה כודאי שהרי לא יחלוק אהא דחוששין לוסתה ודוק כי יש לעיין בזה. ועיין במק"ח סי' תס"ז ס"ק ד' שכתב דהיכא דליכא גורם המסתבר ל"מ חזקה דג' זימני והטעם דמ"ד וסתות לד' משום דאין זה גורם המסתבר

(ג) והנה לפענ"ד נראה דמ"ד וסתות ל"ד ה"ה דקטלנית ל"ד וכן נראה ברור דהרי הרמב"ם ס"ל דאם נשאית לא תצא ואס"ד דאוריי' ודאי אם נשאית תצא הגם דהפוסקים כתבו בטעם הרמב"ם כיון דחזינן דלא קפיד ונשא ומאן דלא קפיד לא קפיד ולא תצא מ"מ אס"ד דאוריי' הוא וודאי תצא. וע"כ להרמב"ם ל"ה חשש דאוריי' וכ"כ הרב המגיד. ונראה יותר דאפי' להרא"ש דס"ל אם נשאת תצא ל"ה דאוריית' ומה שמביאין ראי' מיהודה שאמר עד יגדל שלה בני פן ימות גם הוא ופירש נוב"י דחייש שמא סריס הוא והוי סכנת נפשות משום קטלנית דל"ש שומר מצוה והדברים מתוקים. לפמ"ש דל"ה רק דרבנן הוא אסמכתא. ואולי ס"ל דבסכנה הוא חשש דאור' ועכ"פ באחיות מחזיקות ודאי ל"ה גורם המסתבר ורק מדרבנן למ"ד מעיין גורם וכיון דיש ספק על כן פסקינן לקול' באחיות כמ"ד מזל גורם דל"ש באחיות. ולענין נפל מדיקל' או בדבר לקול' כמ"ד מעיין גורם לשיטת הרא"ש. ומ"מ נראה לענין ערל שמתו אחיו מחמת מילה הוא מדאוריי' שלא למול דהרי דעת ר"ת בתוס' חגיגה ה' דל"ה ערל לענין תרומה ואס"ד דמדרבנן אין מולין דחכמים עקרו דבר מן מה"ת בשב ואל תעשה הרי הוא ערל מדאוריי' ואסור בתרומה על כן נראה דלכ"ע דאוריי' וע' תוס' חולין ד' לענין ספק וכבר העירו הפוסקים וע' בספרי חיו"ד ח"ב סי' צ"א אות ב'. על כן נראה דאף למ"ד וסתות ל"ד לענין ערל שמתו אחיו הוה גורם המסתבר משא"כ לענין קטלנית

והנה בשאלה דידי' לענין האשה עצמה שמתו שני בעלי' ואחד מהם הי' זקן כבר כ' הב"ש דבזקן אין לחוש לקטלנית הגם שמבואר ברדב"ז ח"ב סי' תרפ"ב דבג' אנשים שמתו דהוי ריעות' גדולה ל"מ שמתו בדבר ונראה דה"ה מה שהי' זקן לא מועיל וכאן איכ' ריעות' שמת בעל אחותה ושני בעלי' מ"מ כיון דהלכה כרב אשי דמזל גורם ואין לחוש לאחיות כדכתיבנ' אין מצטרף לריעות' והאשה מותרת להנשא ועיין בתה"ד סי' רי"א מייתי דברי הרמב"ם שכ' ואפילו לא נתקדשה יכנוס וט"ס וצ"ל אפילו נתקדשה וכן הוא ברמב"ם פכ"א מא"ב

(ד) והנה כת"ה כ' דבב' ילדים שמתו מחמת מילה והג' מל וחי מ"מ הרביעי לא ימול ומה דפשיטא לכת"ה נסתפק מהרי"ט ח"ב סוף סי' ל"א וז"ל מה שכתבתי שלישי לא ימול ה"ה רביעי או חמישי ותמהני על ראי' דאיך שייך לומר ברביעי וחמישי ימול ומי מוציאה מחזקה ואם מל השלישי ונתקיים אפשר שנתבטלה החזקה וימול ולא דמי לוסתות ולשור המועד דבעינן שיחזור בו ג"פ דהתם בקביעות וסתות תליא מלתא. (וע' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' ק"ג שנסתפק בדין זה ולא ראה מהרי"ט אלו שהעיר בזה). ואמנם לא נודע סברת מהרי"ט אם כוונתו כדברי המק"ח דליכא גורם המסתבר זה אינו דהרי כאן במילה יש גורם המסתבר ושמא כוונתו הואיל ולא נתחזקה רק בב' פעמים נעקר בפעם אחת. מ"מ לדינא ודאי גם לרביעי לא ימול ולפ"ז כש"כ אם מתו ב' ילדים מחמת מילה והג' לא נמול וחי יותר משנה ומת מחמת חולי דהרביעי לא ימול דבזה ודאי לא נעקר החזקה אמנם מ"ש דאם מל הג' וחי והרביעי וחי מותר למול החמישי דהרי החזקה לא נקבעה רק בב' ונעקרה בב' אמנם אם נתחזקה בג' לא נעקרה בב' יפה כ'. ומ"ש כת"ה לפרש דברי ספר חסידים הובא בתה"ד וב"י שכ' דלחמישי תנשא הכוונה שנתאלמנה מב' אנשים ונשאת לג' ונתגרשה ונשאת לד' ונתגרשה דנעקר החזקה כבר כתבתי כן בתשובה לפרש דברי ס' חסידים. רק שכת"ה ביאר יותר מ"ש בספר חסידים פעמים שלש עם גבר הכוונה פעמים שהי' באיסור שנשאת ונתגרשה אחרי שמתו שני בעלי' שלש עם גבר שהשלישי בהיתר. גן נעול מעין חתום שלאחר שהיתה חתומה מצד הדין שאסורה להנשא נעשית מעיין גנים באר מים חיים שהותרה לחמישי מצד הדין. ובעיקר הדין י"ל כמו שכ' בבאר היטב דגירושין הוי הפסק בין ראשון לשני ה"ה שי"ל דהוי עקירה דהרי נשתנה מזלה ומעינה שלא מתו אנשי' רק הופרשו ממנה בגירושין. ועכ"פ נפסקה החזקה ומ"מ יש לעיין לדינא. וביתר דבריו לא אוכל לפלפל מרוב הטירדה

והנני ידידו

סי' מז

ב"ה פרעמישלא תרנ"א לפ"ק

שלום וברכה להרב הגדול החריף ובקי בכל חדרי תורה כש"ת מו"ה שמואל נאטנזאהן נ"י האבד"ק פידקאמען יע"א

ע"ד האברך שנשא אשה ולאחר ביאה ראשונה אמרה האשה שנבעלה כדרכה מבעלה ומצאו טיפי דם בתולים והאברך אמר שלא הי' בכחו לבעול