בית יצחק אבן העזר חלק א עו

וע"כ דל"מ מה שהיא עשירה. ועוד שמא קיי"ל כמ"ד מעין גורם כמ"ש ברמ"א וכיון דקיי"ל לקולא כמ"ד מעין גורם כגון באירוסין או במת בדבר א"כ היכי שלמ"ד מזל גורם קולא כגון בעשירה א"א להקל כמ"ד מזל גורם דהוה תרי קולי דסתרי אהדדי ע"כ לא סמך. אמנם בפירוש על משניות מהרב הצדיק הגדול מ' אייזיק זצלה"ה מקאמארנא נקוב בשם נוצר חסד בפ"ג מאבות המציא קולא. היכי שיש לה בנים מבעלה השני. דבזוה"ק פ' משפטים ד' ק"ב בעלה תנינא אתי ואעיל רוחא כו' קדמאי מקטרגא וכו' ועל דא תנינן דמתרין והלאה לא יסוב בר נש להאי אתתא וכו' דהא רוחא כיון דאיתתקף וקא נצח לההיא רוחא אחרא תנינא מכאן והלאה לא יתערב בר נש אחרא בהדה. אמנם אם יש לה בנים משני משמע מזוה"ק שם דשוב לא מכשכשאי קדמאי (אולי כונתו מדקאמר ואי אעבר דא דעאל לההוא קדמאי דא קדמאי נפיק ואזיל לי') ע"כ מותרת להנשא ועיין בשואל ומשיב מהדורא ב' ח"ג סי' פ"ו דוחה ראייתו ממשנה דיבמות וכ' על גוף דברי' דכ"ז למ"ד מעין גורם ואנן קיי"ל כמ"ד מזלא גרם עיי"ש ובאמת מייתי ברמ"א וי"א דנפל ומת מותר דקיי"ל מעין גורם הואיל ורבים מקילים בדבר

(ב) וקצת יש ראיה לדברי הזוה"ק דקשיא אמאי פסקינן בקטלנית כרבי דבתרי זמנא הוה חזקה ובתענית דף י"ט לענין דבר מבואר ועיר המוציאה ה' מאות רגלי' ויצאו ממנה ג' מתים בג' ימים הרי זה דבר ומתריעין ואמאי לא סתם המשנה כרבי דבב' זימנ' הוה חזקה אם הטעם בקטלנית משום סכנת נפשות גם בתענית הוה סכנת נפשות ואמאי כ' בסי' תקע"ו כהך דתענית וע"כ כרשב"ג ובקטלנית כרבי. ומצאתי בגבורת ארי' בתענית שהרגיש בזה ולא מצא מענה. אמנם אם הטעם דקטלנית כטעם הזוה"ק ניחא. ועי' בתויו"ט ברכות פ"ה מ"ד דאין למדין הלכה ממדרש ושם מייתי הגאון ר"ע דברי הפר"ח דכמה פעמים למדין ממדרש ובכאן טעם הש"ס דמזל גורם או מעיין גורם היא על גוף הדין דקטלנית בג' זימנא. אבל הא דפסקינן בקטלנית כרבי ע"ז קאי טעם הזוה"ק. ואדרבא מיושב דברי הש"ס מתענית. וע' בענין אם למדין הלכה ממדרש ואגדה בנובי"ת חיו"ד סי' קס"א. והנה לדינא אין בידינו להכריע אך גם בשואל ומשיב הנ"ל מצרף להיתר הנוצר חסד באשה שנסעה לאה"ק עיי"ש גם אנו נצרף היתר הנוב"י באשה שיש לה עסק מו"מ ויש לה בנים משני כעובדא שיש לפנינו כעת שאלה ונתיר אותה ברצו"ה וכש"כ בשאלה דידן שיש ג' סניפים להתיר הדבר פשוט שמותרת לישא. וע"ד דמשמע מזהר הנ"ל דאלמנה שאינה קטלנית ג"כ יש קצת חשש סכנה עי' תשו' חיים שאל ח"ב סי' י"ט. ואמנם בספר שדי חמד אסיפת דינים מערכות אישות סי' א' אות ד' מייתי כמה פוסקים שמיישבים דברי הזוה"ק ומייתי מספר אמת ליעקב וספר חינא וחיסדא בענין זה ואקצר. וראיתי דרך אגב קו' בשו"מ ת' ח"א סי' י"ד אהא דמקשה ביבמות כ"ו למאי דס"ד דמיתה קאי אמיתה והרי הו"ל קטלנית ומה קושי' הרי שם הרגתי' לא ישא אשתו ובהרגתי' ל"ה קטלנית למדס"ל מעין גורם. ומביא קו' זו בשם בית מאיר ואיני מבין קושי' דהרי שם קתני מת הרגתי' הרגינוהו ועל כולם קתני לא ישא הא לאחר תנשא והקשה ממת דקתני ברישא ודוק

(ג) ואין ביהמ"ד בלא חידוש בר"פ האשה שנתארמלה שהיא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר לא כי וכו' אם יש עדים כתובתה מאתים. וכתב הרא"ש דאלמנה נמי חשבינן טענת היורשין לברי כיון דאנן טענינן ליתמי ובשטה מקובצת ר"פ האשה שנתארמלה כתב בשטת רש"י דבעי שיטענו היורשים ברי. ולפ"ז חייבים היורשים שבועה דאורייתא דהם מודים במקצת ובטענת ברי אף יורשים חייבים ש"ד לשיטת רמב"ם דבכתובה חוב שבועה. וכ' המחבר דעתו בסי' צ"ו סעיף ט"ו. אך נ"ל דל"ה מודה במקצת דלדבריהם שאביהם נשאה אלמנה הוה קטלנית ולשיטת ה"ר משה בר' יהודה אין לה כתובה משני הובא ברא"ש ר"פ נערה ול"ה מודה במקצת דלדבריהם אין לה כתובה אך הרא"ש חולק אכן לפי מ"ש בחדושי רי"ם ר"פ האשה שנתארמלה דאף הרא"ש מודה בלא כתב לה כתובה רק שיש לה בתנאי ב"ד משום חינא כדי שתוכל להנשא והיכא דל"ש חינא לא תקנו וא"כ בקטלנית שלא תוכל להנשא ל"ש חינא ולית לה כתובה משני אף להרא"ש וא"כ מה"ט אין היורשים מחויבים שבועה דל"ה מודה במקצת אמנם דברי חדושי הרי"ם לא נהירין אף שכתב זה בשם קצת פוסקים לא אדע מי הם ובודאי יש לה כתובה משני אף דלא כתב לה כתובה כיון דתקנו כתובה לאלמנה לא חלקו בין אלמנה לאלמנה דהרי הרשב"א הוכיח דמשני יש לה כתובה מדאמרינן אלמנה לכ"ג יש לה תנאי כתובה לאחר מיתה והרי הוה קטלנית ואף אם מיירי באלמנה מן האירוסין עדיין תקשי למ"ד מזל גורם ואפילו בארוסה הו"ל קטלנית והרי שם סתמא תני אלמנה לכה"ג ביבמות פ"ה ומשמע אפילו לא כתב לה וגם הראיה שהביא הרשב"א מיומא דביתהו דאביי פסק לה רבא מזוני בכתובות ס"ה אף דהוה קטלנית ומדלא שאל רבא אם כתב לה כתובה משמע אפילו לא כתב אית לה תנאי כתובה אף בקטלנית ואף דהוה בעל שלישי כיון דידע אביי מזה ואף דהרשב"א דחה הראיות מ"מ מדבריו מבואר דאין חילוק בין כתב ללא כתב. וגם ל"ש לאמר דלא קרינן כשתנשאי לאחר דאין העיכוב מחמת אישות רק משום סכנה ובדיעבד תפסי קדושין כמ"ש הרשב"א. ודברי הרי"ם באותו דבור בלא"ה צל"ע שכתב דביורשים וטוענים ברי אלמנה נשאך אבינו סגי בעד אחד שיצאה בהינומא דהו"ל מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם דהרי עתה שמודים שיצאה בהינומא א"צ לשבע שהרי טוענים שהיא קטלנית ואם יכפרו נגד העד שלא יצאה בהינומא צריכים לישבע להכחיש העד והו"ל מחויב לישבע ואינו יכול לישבע משלם שהרי מודים להעד רק שאמרו שעכ"ז היתה אלמנה וזה ליתא דביורשים ל"א מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם וילפינן מקרא ואפילו בעד אחד ובטענת ברי אף שכתב הש"ך דמחויבים לישבע שבועה דאוריית' מ"מ מח"ש ואי"ל ל"א גבי' יורשים כנ"ל ברור ואכ"מ להאריך בפלפול

(ד) והנני חוזר לגוף הדין שכתבתי לעיל דיש להתיר לצרף היתר הנוב"י מספר נוצר חסד בטעם הזוהר אמנם כעת ראיתי בתשובות חות יאיר סי' קצ"ז שכתב בדין זה דאין לסמוך על טעם זוהר הקדוש להקל ע"כ עוד צ"ע אמנם בעובדא שבא כעת לפנינו פה"ק יש עוד סניף להתיר שהבעל השני היה לו שבר קודם החתונה ובצאתו מדירה לדירה קפץ דרך גדר וזה היתה התחלה לחליו שיצא השבר ונסע לרופאים בקראקא ועשו לו נתוח ומת וכיון שהיה החולי ע"י מעשה כתב בתשובות דברי חיים חלק אהע"ז סי' י"ג דכיון דבאה המיתה ע"י המעשה הוה כוסת הבאה ע"י מעשה דבעי ג' זימנא אף לרבי כמ"ש תוס' נדה ו' ולא נאסרה להנשא לבעל ג'. ע"כ יש להתיר בצירוף הב' התירם שכתבנו לעיל ובעובדא דכ"ת שהיה חולה קודם נשואין ג"כ יש שלשה סנופים להתירא ע"כ האשה מותרת להנשא ולא יאונה לבעל און ח"ו

והנני ידידו

סי' מה

ב"ה לבוב תרנ"ו לפ"ק

להרב המאה"ג החריף ובקי מ' יוסף יעקב גילערינטער נ"י האבד"ק יאשניציא יע"א

בדבר השאלה באשה בת טובים שבעלה הראשון שבק לן חיים ונשאה ת"ח בן חמשים שנה ויש לה ב' בנים זכרים ממנו ומת בן ס"ה שנים ועד קרוב מעיד שבעלה השני הי' איש חולה ומלא מכאובים ופצעים עוד קודם שנשאה ומסיבת החלאים הללו של"ח אם יש להתיר האשה שתנשא

(א) תשובה בדבר שהי' בעלה השני בן ס"ה שנים ומבואר בב"ש ס"ק ו' בשם תה"ד דאם הי' אחד מהם זקן ל"ה קטלנית. כ' הח"ס סי' כ"ג הובא בפ"ת דזקן ל"ה לענין זה רק אם הוא בן שבעים שנה וראי' דהרי אביי שחי ששים שנים ואמרה דביתהו דרבא לאשת אביי קטלית תלת. ואמנם משם אין ראי' שהרי אשת אביי היתה מקודם נשואה לב' אנשים שמתו ורק דאביי סמך אר' יצחק בר יוסף דס"ל ב' זימנא ל"ה חזקה ונסבה כדאמרינן ביבמות ס"ב ורבא אמר שם שלא הי' לו לסמוך ולאחר שמת אביי תלתא אשת רבא גם מיתת אביי בזה ואמרה קטלית לך תלתא אמנם בבעל השני י"ל דיותר מששים שנה איקרי זקן כלשון המשנה באבות פ"ה בן ששים לזקנה ומייתי ברטנורא דכתיב תבא בכלח אלי קבר. בכלח בגמטריא ששים. והיא מהש"ס דמו"ק בששים הוה מיתה בידי שמים. וכן מ"ש הטור בשם הרמב"ם בסי' תקט"ו לענין דבר שיצאו ג' אנשים דקטנים וזקנים אינם מן המנין יותר מששים שנה הוה בכלל זקן כמו הדין בעירוכין וכן לענין זקנים במכות י"א לבן סורר ומורה לעגלה ערופה ולערי מקלט הכונה יותר מששים. ובמכות בודאי הכונה לא זקנים מופלגים בשנים דאין מושיבין בסנהדרין זקן כמבואר ברמב"ם פ"ב מסנהדרין וכן הוא בש"ס דסנהדרין ל"ו. ע"כ י"ל בלשון התה"ד בזקן יותר מששים ומ"מ אין לסמוך ע"ז לבד אך כיון שעד אחד אומר שהי' בעלה איש יודע מכאובים קודם שנשאה נ"ל דבכה"ג יש לסמוך על ע"א ויש לצרף לסניף לומר דבן ס"ה מקרי זקן ויש ג"כ לצרף לסניף דברי בעל נוצר חסד בפ"ג דאבות להרה"ג הצדיק מקאמארנא שכ' דאם יש לה בנים מבעלה השני ל"ה קטלנית לטעם הזוה"ק ובתשובה הארכתי והבאתי דברי הגאון בשו"מ מהד"ב ח"ג סי' פ"ו שחולק עליו והבאתי דברי שו"ת חות יאיר סי' קצ"ז שכ' דאין לסמוך על טעם הזוהר להקל

(ב) אמנם כעת הראו לי דברי הספר חסידים סי' תע"ח שכ' ואמרו תינוק בית אשה סימן. אשה לג' או לד' לא תנשא אם מתו בעלי' זא"ז לאחר שבאו עלי' ומתו בלא בנים או מיד לאחר בעילה כמו ער ואונן וכו' הנה מדנקט בלא בנים נראה כדברי הנוצר חסד. אך הרי בגמ' ופוסקים לא משמע כן ע"כ נראה דספ"ח לא מיירי לענין דינא רק לענין הניחוש לפמ"ש הוא בפירוש בית תינוק ואשה המבואר בש"ס דחולין צ"ה בשם רשב"א אעפ"י שאין ניחש יש סימן והוא דאתחזק ג' זימנא. ובזה כ' דסימן ל"ה רק דומי' דער ואונן ואף דבער ואונן לא הי' רק ב' זימנ' כיון דיליף רשב"א מקרא דיוסף איננו דבעי איננו דל"ה רק בג' זימנא סמך ע"ז לענין הסימן אבל לא מיירי לענין דין דקטלנית

(ג) והנה מש"ס דכתובות דאמרה אשת רבא לדביתהו דאביי קטלית לך תלתא משמע דאפי' יש לה בנים הוה קטלנית דהרי אביי הניח בנים רב ביבי בר אביי מכות ט"ו ושבת ד' ולגירס' אחת רב אחא בר אביי. אך לפמ"ש לעיל דבלא"ה הוה קטלנית אין ראי' משם. אך מיבמות גופי' יש ראיה דהרי חומה היתה דביתהו דרחבא דפומבדית' ודר' יצחק ברי' דרבה בר בר חנה ורחבא הי' לו בנים כדאמרינן בשבת ק"ג קשו בה בני רחבה ואפ"ה אמר רבא שלא הי' לאביי לסמוך א"ר יצחק בר יוסף. אף שהניח רחבה בנים. [הג"ה מנכד המחבר לדעתי י"ל בכונת דברי הס"ח הנ"ל במ"ש ומתו בלא בנים לא לאשמועינן דאם הי' לה בנים מבעלי' הראשונים ל"ה קטלנית רק הכונה ומתו בלא בנים אפילו מתו בלא בנים ונפלו ליבום ג"כ אסורים משום חשש קטלנית כשיטת החולקים על מהרלב"ח דס"ל דביבום ל"ש קטלנית משום שומר מצוה לא ידע דבר רע ועי' שו"מ מה"ת ח"א סי' י"ד והראי' מער ואונן דהוה ליבום ואפ"ה לא יבמה שלה משום דהוה קטלנית וע' ח"צ סי' א' וממילא ל"ק הקושי' מדביתהו דאביי הנ"ל כי אף אם הי' לה בנים הוה קטלנית ודוק עכה"ג מנכה"מ]

(ד) והנה בתשובה כתבתי להוכיח מתענית י"ט ממשנה דעיר המוציאה מתים בג' ימים זא"ז הרי זה דבר דאף בסכנה לא קיי"ל ב' זימנא הוה חזקה ואולי זה הטעם דאמרינן בחולין צ"ה בית תינוק ואשה דבעי ג' זימנא ולפי' ספ"ח קאי על אשה