בית יצחק אבן העזר חלק א עד

וע"ד אשר שאל אם מחויב הבעל להשליש כתובה הנה כתובה ודאי אין לה אך הנדוניא שקיבל מינה הנה אם כבר המירה מבואר ברמ"א ח"מ סי' רפ"ג דאם מומר הפקיד אצלו מעות זכה מה שבידו ואין היורשים יכולים להוציא ובש"ך ס"ק ב' כתב דלמ"ד במסור אסור לאבד ממונו ביד ואסור ליטול לעצמו גם במומר אסור ליטול לעצמו ובנתיבות מצדיק דברי הרמ"א כיון שהוא מוחזק אין להוציא מידו ובאמת צ"ע על הש"ך לפי המבואר בח"מ סי' רס"ו בטור דעובד ע"ז דינו כעכו"ם דאין חיוב להחזיר לו אבידה ובתוס' כתבו בע"ז כ"ז דלמ"ד ממון מסור אסור לאבדו ביד חייב להחזיר לו אבידה (וזה ודאי דלא כשיטת הפוסקים במוסר דמותר ליטול לעצמו דלהפוסקים דמותר ליטול לעצמו א"צ להחזיר אבידה) א"כ צדקו דברי רמ"א שכתב דבמומר זכה במה שבידו ויש ראי' מאבידה וצ"ע על הש"ך ועכ"פ לדינא י"ל דאין צריך להשליש אף מעות נדוניתה אך אולי בזה"ז דרשות למומרים לחזור בתשובה עפ"י המלכות מהראוי שישליש קיומים להחזיר הנדוניא ובאם שלא המירה עדיין ודאי צריך להשליש נדוניא. אולם אם המירה ודאי אין דבר זה מעכב ההיתר וכ"כ בתשובות חסד לאברהם סי' ג' והנלפע"ד כתבתי

והנני ידידו

סי' מב

ב"ה פרעמישלא ישוב ירחמנו לפ"ק

להרב הה"ג החריף המפורסים מוה' יעקב פרענקיל האבד"ק פשעווארסק

ע"ד האשה הפנוי' שילדה בזנות בכפר והיא דרה בבית אחיה ויש לו אשה ובכפר ההוא ערלים הרבה. וד' יהודים שנים מהם כשרים אצלה וב' מהם פסולים אצלה נשואי אחיותי' ובהכפר שכיחי עכו"ם עוברים ושבים וגם יהודים משני עירות. והאשה אמרה לכשר נבעלתי מאחד מהכפר. והב"ד לא שאלו להבועל והאשה רצונה לישא לכהן ואסר כת"ה ורב אחד התיר לישא לכתחילה לכהן

(א) תשובה כבר כתבתי לו שאין שום היתר לישא לכתחילה וראיתי דברי הרב ואין בהם ממש כי במה שכתב דכיון שכתב הראב"ד דבלילה צריך ר"ג שמא ישן אחד וקשיא עלי' ממשנה דקידושין פ' בזמן שאשתו עמו ישן עמהם בפינדקי מפני שאשתו משמרתו וניחוש שמא תישן אשתו וע"כ שמירת אשתו עדיף ולא היה יכול אחי' לזנות עמה. והי' לאשה זאת ב' שומרים ביום ובלילה בעת שהיו נעורים ואין לחוש רק בעת השינה ואז היו דלתות נעילים ואורחים יהודים לנו שם. כל זה ליתא דהכי אשת אחי' תמיד בביתה והיא לא תסור לפרקים לעיר לבית הטבילה או לשאר דברים. ובודאי שבעת שהיתה האשה בבית לא זינתה לא עם כשרים ולא עם פסולים. וע"כ זינתה בעת שלא היו אנשי בית עמה ויכול להיות שזינתה מפסולים ומכשרים. ואין ענין כלל לדברי המשנה שאשתו משמרתו דשם לא ידעינן אם זינתה משא"כ כאן דע"כ זינתה עם אחד. ויש כשרים ופסולים. ורוב נכרים בכפר. וגם מהסביבות באים כשרים ופסולים. ומ"ש הרב להתיר מטעם דאין לחוש שנבעלה לעכו"ם כמ"ש הב"ש סי' ד' ס"ק נ"ג דאין לחוש שנבעלה לעכו"ם נעלם ממנו דברי רש"י בכתובות ד"ה דדברא דרוב פסולים אצלה דרוב העולם נכרים הם ופוסלים בביאתה עיי"ש. ומה שכתב הב"ש דלא תלינן בנכרים היינו להקל שלא יהיה ממזר וודאי לא תלינן אבל לענין יוחסין שלא תנשא לכתחילה ודאי חיישינן לנכרי כמבואר ברש"י הנ"ל ובכל הפוסקים. ויותר נכון לומר דהב"ש מיירי ברוב ישראל ע"כ לא תלינן בנכרי ודוק. גם מה שכתב דרוב באים לשם משני עירות בצירוף אורחי ופורחי הם יהודים הוי תרי רובא. וכת"ה כתב דל"ש כלל שילינו שם אנשי ק"ק פשעווארסק אבל גם לדברי המתיר כיון שבכפר רוב נכרים דרים ואין שם שכינת ישראל ל"ה תרי רובא ואין כאן שום מקום להתיר לכתחילה. ע"כ לא טב הורה והכשיל הכהן. אמנם לאסרה בדיעבד בנשאת עפ"י הוראת חכם כמ"ש כת"ה דמהראוי לקנוס הואיל ומתחילה נשאל כת"ה והורה לאיסר הדבר צ"ע

ויבואר

(ב) הנה בפני' שזינתה ואמרה לכשר נבעלתי ונשאת במרד אין מבואר הדין ובסי' י"ז סי' ל"ד לענין מים שאל"ס דאם נשאת בעבריינות תצא וכתב בח"מ דה"ה בכ"מ דאמרו ל"ת אם נשאת בעבריינות תצא. אמנם מתשובת מהר"ם במרדכי סוף יבמות משמע דהיכא דקתני אם נשאת לא תצא אף אם נשאת בעבריינות ל"ת ודוקא במים שאלה"ס דלא תני לישנא דאם נשאית לא תצא אם נשאת בעבריינות תצא והנה בפני' שזינתה אין מבואר בגמ' לישנא דאם נשאת ל"ת ורק הא לכתחילה הא דיעבד ע"כ יש לו' דבנשאת במרד תצא דדוקא היכא דקתני בגמ' אם נשאת ל"ת משמע אף בכל אופן כמ"ש מהר"ם. אמנם יש מקום לומר דמה"ט לא תני בהך דר"ג אם נשאת לא תצא לפמ"ש המ"ל בפ"י מגירושין בשם הב"י דבנשאת אף בלא נבעלה ל"ת ומשמע דבנתקדשה לחוד תצא ודוקא נשאת בעינן [וכן היא בתשו' ריב"ש סוף סי' שע"ט וכן היא בירושלמי פ' כיצד] דלא כמו שמביא בשם הרמ"ז דבנתקדשה לחוד ל"ת. ובאמת הכי משמע לישנא דאם נשאית ובאמת בהך דר"ג בנתקדשה לחוד נמי ל"ת כדמוכח בש"ס בהך דארוס ואריסתו ו בכתובות ד' י"ד ולכן לא קתני אם נשאית. ובהכי מיושב מה דנקט בש"ס שם כדיעבד דמי ונתקשו בזה הראשונים הרי הוי באמת דיעבד. להנ"ל ניחא דבארוסה ל"ה דיעבד כדמוכח מירושלמי הנ"ל ולכן נקט כדיעבד דמי. ולפ"ז בפני' כיון דקתני לשון דיעבד יש לומר אף נשאית שלא עפ"י חכם ל"ת והא דלא קתני אם נשאית ל"ת לפי שאפילו נתקדשה ל"ת כדמוכח בהך דארוס ואריסתו ודוק

ובאמת יש סברא לומר דל"ת אף בנשאת במרד. דבמרדכי הנ"ל כתב בטעמא דתצא דמה הועילו חכמים בתקנתן דכל אשה שתדע דין זה תלך ותנשא שלא תיעגן. ולכאורה לא חשידי ישראל על כך שישאו באיסור וגם נשים לא חשידי אך במשאל"ס שתהי' בעיגון כל ימי' חיישינן להכי שלא תתעגן. משא"כ בפנוי' שזינתה דלישראל מותרת בלא"ה ורק לכהן אסירי ל"ח להכי שכל אשה תעשה כן כיון שיש לה לישא ישראל, ועוד דלכאורה צריך להבין דברי המרדכי דנהי דהיא תלך ותנשא שלא תתעגן אבל הבעל לא ירצה לישא אותה. אך הדבר נכון דכיון דהיא אסורה לכולי עלמא תלך למקום שאין מכירן ותשא פריץ אשר לא ישגיח ע"ז וכמה פריצי איכא בשוק משא"כ בפנויה שזינתה דרק לכהן אסורה ל"ח להכי שישא אותה באיסור. ולכן לא הצריכו חכמים לעשות חיזוק לדבריהם מחשש דמה הועילו חכמים בתקנתן וסתמא אמרו לכתחילה אסורה ובדיעבד מותר. אמנם מדברי הריב"ש סי' ר"ו משמע דבנשאת בגט פסול דרבנן הדבר תלוי בזה דאם נשאית שלא ברצון דייני העיר הי' מן הראוי להוכיח הנושא והנשאית וליסרו בעקרבים ובסלוא דלא מבעי דמא אבל אם עשו ברצון הדיינים הרי הם נקיים ותהי עונותם על עצמותם עיי"ש. משמע דמטעם קנס היא בנשאית במרד וזה שייך גם בפנוי' שזינתה דמהראוי, לקנוס אותם ולא מטעם המרדכי דמה הועילו בתקנתם

(ג) וכבר האריך בענין כזה בתשו' ברית אברהם סי' צ"ט ושם רצה לחלק דע"כ לא קנסינן רק היכא שהדבר נוגע לאיסור כרת לא באיסור לאו. וחילי' מדברי רש"י יבמות קי"ט אהא דמה לי איסור כרת שכתב רש"י הא מלתא לאו הרחקה היא וכו' משמע דבקנס והרחקה יש לחלק בין איסור כרת לאיסור לאו. [ועיין במ"ל פ"א מיו"ט בפרט זה באריכות] ולפי סבר' זו יש לישב מה שהקשה חכם אחד לשיטת מהר"ם דבנשאית במרד תצא קשיא ביבמות פ"ח דקתני בברייתא דפנו ומקשה שם לרב דבנשאת לאחד מעדיה ל"ת ולישני שנשאית במרד ובהתראת ב"ד דלכ"ע תצא ולהנ"ל יש לישב דרש"י פירש שם שבאו עדים שאמרו חי הוא ומת. וכונת רש"י דאס"ד שיש בזה איסור א"א אמאי אסורה דוקא לכהן וע"כ צ"ל דאין כאן רק איסור זונה ועדיין קשיא דאם נשאה בעלה חי אסורה עליו משום סוטה ול"ה ג"כ איסור כהונה דבאומרת ברי לי הוה מזידה ואסורה לבועל. וע"כ צ"ל דבכל הסוגיא מיירי בהכי שנשאית לאחר ומת ואח"כ נשאית להכהן המעיד ויש תרי עדים שבשעה שנשאה ראשון הי' בעלה חי והיא זונה ובעדים שבשעה שנשאה ראשון ל"ה א"א. ולכן ל"ה רק איסור כהונה וקצת בדרך זה פירש הריטב"א אך גם לדברי' צ"ע קצת והמובחר כדכתיבנא. ולפ"ז ליכא למימר שנשאה במרד דכיון דאין כאן רק איסור לאו דבשעה שנשאה ודאי מת בעלה ואין כאן רק איסור זונה באיסור לאו לא קנסו רבנן ודוק. ולפי דברי הברית אברהם הנ"ל בפנוי' שזינתה ונשאית לכהן אף במרד לא קנסו רבנן. אך אמנם נעלם ממנו דברי הירושלמי פ' כיצד דאית' שם גם בנטען על השפחה ונשתחררה או אל הנכרית ונתגיירה דאם כנס אין מוציאין ואם הותרה בו שלא לכנוס מוציאין ושם מה איסור כרת יש וע"כ קנסו רבנן בכל היכי שעבר על התראתם וה"ה בכל מקום שנשאת במרד

(ד) ולדינא נלפע"ד דפנוי' שזינתה ואמרה לכשר נבעלתי דלכתחילה אסורה. הגם שהוא רק מדרבנן דמדאו' נאמנת דאשה מזנה בודקת ומזנה. וע"כ ל"ה רק איסור מדרבנן מדמותר בדיעבד מ"מ בנשאת במרד תצא כמ"ש הטור סי' קמ"א בעד המעיד בפ"נ דאף אם כנס לא יוציא מ"מ בעבר על התראה מוציא וע' בסי' י"א ובק"ע מסי' ר"ג עד סי' רי"ח אמנם בנד"ד שנישאת עפ"י היתר הרב הגם דבתשו' צ"צ סי' מ' לא מחשיב זאת לשוגג שם ל"ה היתר רק עפ"י הלומדים. וכמ"ש שם דלא הי' לו לסמוך עליהם. כמ"ש הצ"צ דאין דינים אלו מכירים לכל כדיינים בב"ח ונוט"ל משא"כ בסמך על הוראת הרב שבעיר אין ראי' מהצ"צ הגם דהרב הי' לו להתיעץ עם גדול אחד בזה דאף שהי' נראה לו ההיתר כיון דמסתימת לשון הש"ע אסורה לא הי' לו לסמוך על ההיתר עד שיצטרף עמו גדול אחד מ"מ הבעל שנשאה ל"ה מזיד כיון שעשה עפ"י הוראת חכם. וע"כ לדין. נלפע"ד דהדבר תלי' בזה דאם ידע הכהן מזה שכת"ה אסרה ואח"כ הפרישה הבד"ץ ולא הלכה לבית הטבילה כמו ששמעתי הגם דמבואר בב"י סי' ק"נ דהיכי דאם נישאת ל"ת היינו אף אם לא נבעלה. מ"מ כיון שקצת נישאת במרד שהרי ידע שרב אחד אוסר ורב אחד מתיר ולא הו"ל לישא עד עמדם למנין כדאיתא בקונטרס עגינות סי' רי"ז ס"ו ע"כ אין להתירם. ואמנם אם: הכהן לא ידע מזה או שכבר נבעלה ויש חשש לעז דשמא כבר מעוברת אז אין דעתי לאוסרם

והנני ידידו

סי' מג

ב"ה פרעמישלא תרנ"א

להרב הגדול החריף ובקי המפורסים מוה' יצחק צבי נ"י העממערלינג ראב"ד ומו"ץ דק"ק יאריסלאוו וכעת אבד"ק ראזינטוב יע"א

ע"ד אשר אשת ה' יצחק שברחה ממנו ונסעה לנעוויארק ודרה שם עם גיסתה וכבר יצא עלי' רינון שהיא מנאפת עמו וגם היא מופקרת לכל כפי הגב"ע וכת"ה פתח בהיתרא שישא הבעל אשה על אשתו בהיתר מאה רבנים והנה העיד ע"א שראה האשה עם אדון בחדר שהיו ביחוד והאדון החזיקה על חיקו. עוד העיד השני שראה אותה שהיתה לבדה בהקרעטשמי עם גיסה שהחזיק