בית יצחק אבן העזר חלק א עג

בו כבוד אבל לקחת. את זכותו מידו אין לנו וזה לא נהירא דמבואר בסנהדרין דנוהגין בו בזיון א"כ למה לא יסתמו חלונות לבזותו ואמנם לפמ"ש לעיל דזה דוקא בנשואה אבל בפנוי' אין מחללת אפי' לשיטת המג"א י"ל דגמ' ידע דבת בילגה פנוי' היתה ושפיר הקשו. ובגוף דבר זה דאם בתו זינתה אין מחויבין לקיי' נגד אבי' מצות עשה דוקדשתו ואזה קאי קרא דאת אבי' מחללת נ"ל דזה לשיטת הסוברים דוקדשתו הוא מדאורייתא אבל לתוס' חולין פ"ז ד"ה וחייבו דוקדשתו ל"ה רק אסמכתא ליכא למימר כונת הקרא את אבי' היא מחללת לפטור מעשה דוקדשתו כיון דוקדשתו ל"ה רק אסמכתא ומג"א סי' ר"א תמה אתוס' מגיטין נ"ט דמבואר בגמ' דהיא מדאורייתא ואמנם י"ל דביבמות פ"ח מוקמינין קרא דוקדשתו בע"כ לענין נשא אשה בתרי ותרי דיוצא ומוקמינן לה לחד תירץ כ"ר מנחם ב"ר יוסי ולפ"ז לר' מנחם ב"ר יוסי קרא דוקדשתו להכי אתי. והא דדרשינן לקראו ראשון וכו' אסמכתא בעלמא כתוס' חולין ולרבנן דפליגי א"ר מנחם ב"ר יוסי וא"צ קרא לנשא אשה פסולה כדאמרינן שם ביבמות קרא דוקדשתו אתי לקראו ראשון ולכבדו ואתי סוגיא דגיטין נ"ט כרבנן דר' מנחם ב"ר יוסי והענין אריך מאוד וכתבתי בקיצור דרך אגב

(י) ובגוף דין זכי' בגט מומרת המהרי"ק חולק על זה וס"ל דאף במומרת לא מהני לזכות לה גט שתתגרש תיכף ואינה מתגרשת עד שיגיע הגט לידה וחילי' מהרי"ף בגיטין י"ב דס"ל גב' עבד אף לרבנן דס"ל זכות הוא לעבד. אין העבד מתגרש עד שיגיע לידו הגט ול"מ הזכות רק שלא יוכל האדון לחזור ומדמייתי דין דעבד ודין אשה היינו האיבעי דמזכה גט לאשתו במקום יבום בהדי הדדי משמע דגם באשה היכא דזכות היא לה ל"מ הגט עד שיגיע לידה ובטו"ז סי' ק"מ חולק על המהרי"ק. והנה בדברי הרי"ף צ"ע טובא דמשמע דס"ל לרי"ף דעד שיגיע הגט לידו הוא עבד לכל דבר שמותר בשפחה ובתרומה אם הוא עבד כהן וכן מוכח מדברי הר"ן גיטין י"ב ופנ"י. ומשמע דגם מעש' ידו לרבו ול"מ זיכוי רק לענין חזרה א"כ קשי' בהא דמקשה בב"מ י"ט בהא דמצא גט שחרור בזמן שהאדון מודה יחזור לעבד ולחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי והעבד קנה נכסים והרב מוכר הנכסים והעבד יוציא הנכסים בג"ש שלא כדין הניחא למ"ד זכות הוא לעבד וכאביי דעדי בחתומי' הכין לו שפיר וקשי' אמאי ניחא הכי עדיף עדי' בחתומי' זכין לו ממה דנותן ג"ש לשליח בפירוש שיוליך הגט לעבד ולמ"ד הילך כזכי או שאמר בפירוש שיזכה לדעת קצת פוסקים דלדעת הרי"ף ל"מ ועדיין עבד הוא ונכסים שקנה של האדון ואמאי אמרינן אם זכות הוא לעבד ועדי' בחתומי' זכין לו הנכסים של העבד ואם גובה כדין גובה וזה צ"ע על שיטת הרי"ף וקצת יש לומר דהרי"ף מודה דמעשה ידי' של עבד דכיון דעבד מוחזק בעצמו מהני זכיית השליח אך מדברי הר"ן ופוסקים משמע דרק לענין חזרה מהני זכיית השליח ולשאר דברים דינו כעבד

והנ"ל לישב דהנה התוס' כתבו בב"מ כ' ד"ה שובר בזמנו טורף דמה דאמרינן עדים בחתומים זכין לו היא תקנתא דרבנן והעבד אסור בשפחה ובבת חורין לחד שיטה בתוס' וצריך להבין כיון דאסור בבת חורין ובשפח' שוב חוב הוא לעבד וכמדומה שכבר הרגיש התומים בזה ע"כ צ"ל דהנה התוס' הקשו בדף י"ט ד"ה וליחוש איך כותבין גט לבעל בלא אשתו שמא לא יבא לידה עד אחר זמן ותירצו ב' תירוצים אחד דע"כ צריך להיות עדי מסירה דאין דבר שבערוה פחות מבשנים שבשנים יש קול וידעו הלקוחות ולבסוף תירצו דלא מקדים אינש פרענותא לנפשי' ונ"מ בגט שחרור דתירץ הראשון שייך נמי בג"ש דבעי עדי מסירה וכותבין לרב בלא עבד ולתירץ הב' ל"ש בעבד (הגם שיש לומר דבעבד כיון דעובר בעשה דמשחרר עבדו שייך ג"כ לומר לא מקדים אינש פורענותא לנפשי' וצ"ע) וכ"כ התומים סי' ס"ה ס"ק כ"א דתליא בב' תירוצים הנ"ל והנה שיטת הרי"ף דלמ"ד עדי חתימה כרתי בעי דוקא עדי חתימה ול"מ עדי מסירה לבד ולמ"ד עדי מסירה כרתי מהני או עדי מסירה או עדי חתימה. ולפ"ז לא יוכל לכתוב גט שחרור לאדון בלא עבדו בעדי חתימה. כיון דלא בעי עדי מסירה לרי"ף ויש לחוש שמא הגט שחרור לא יבא בזמנו ליד העבד דל"ש הב' התירוצים מתוס' הנ"ל דתוס' לשיטתם דס"ל דבעי דוקא עדי מסירה ויש קול אבל לשיטת הרי"ף א"א לתרץ כן ובגט אשה כותבין משום דלא מקדים אינש פורעניתא לנפשי' משא"כ בעבד. ויהי' לפ"ז ריעותא גדולה לעבד שלא יוכל האדון לכתוב גט שחרור זולת העבד ואם יכתב בלא עדי חתימה בזה רשאי דבודאי יצטרך לעדי מסירה ויש קול. דמ"מ ריעותא לעבד דצריך להביא תמיד העדי מסירה אם ירצה לישא בת חורין ומשום הכי חשו חכמים לטובת העבד ותיקנו שעדי חתימה זכין לו ומעש' ידי' שלו ואסור בשפחה תיכף כיון שמעש' ידי' שלו כשיטת רש"י בגיטין ל"ט דמפקיר עבדו אסור בשפחה עיין בתוס' ד"ה. אותו עבד אין לו תקנה ולפ"ז למ"ד עדי בחתימה זכין לו שפיר אמרו בגמ' דבזמן שהרב מודה יחזור לעבד דמעשי ידי' תיכף שלו ולהאי מ"ד באמת משעה שהגט בא ליד השליח משוחרר מכל וכל דהפנ"י כתב בביאור סברת הרי"ף דמה שזוכה השליח הוא חוב לעבד שמא לא ידע העבד וישא שפחה עיי"ש וזה ל"ש למ"ד עדים בחתימה זכין לו דבלא"ה אסור בשפחה משעת חתימה דמה דתיקנו רבנן שיזכה עדי חתימה זכות גדול לעבד דזולת זה לא יכול הרב לכתוב ג"ש זולת העבד כדכתיבנא וכיון דע"כ תיקנו שיהי' מעשי ידי' לעבד ממילא אסור בשפחה. ועל מה שזוכה השליח בקבלתו לגמרי הוא זכות גמור לעבד דמתחילה לא זכו העדים רק בתקנתא דרבנן, והי' אסור בשפחה ובבת חורין ועתה זוכה השליח מדאורייתא ומותר בבת חורין וכ"ז למ"ד עדי בחתימה זכין לו. ואמנם הרי"ף לשיטתי' דלא פסק כאביי ולא ס"ל עדים בחתימה זכין לו וע"כ בחתימת הגט שחרור הוא עבד גמור ומעשי ידי' של האדון דלא תקוני רבנן מידי ולכן אם יזכה השליח חוב הוא לעבד דשמא ישא שפחה ואם לא יזכה מותר בשפחה וע"כ ס"ל לרי"ף דבאמת הוא עבד עד שבא לידי' ול"מ זכי' רק לענין חזרה. ומיושבין דברי הרי"ף מסוגיא דב"מ

(יא) ומעתה מיושבין דברי רש"י בגיטין ט' כתב רש"י דל"מ א זכי רק לענין חזרה אבל לא שיהי' העבד משוחרר בקבלתו ובדף י"ג חזר בו רש"י וכבר התפלא בזה התוס' דף ט' ד"ה לא יתנו ולהנ"ל ניחא דעיין שם דף ט' דמשני מילתא דפסולה דאוריי' לא קתני ומקשה והא ערכאות דפסולה דאורייתא וקתני ומשני בעדי מסירה ור' אלעזר ולשיטת הרי"ף ע"כ הכונה דבגט בערכאות פסול מדרבנן היינו בלא עדי חתימה. דבעדי חתימה כיון דכשר מדאורייתא בלא עדי מסירה, אף לר' אליעזר שוב בערכאות פסול מדאורייתא וכמדומה שכן מבואר ברשב"א וכיון דבגמ' שם מיירי בלא עדי חתימה א"כ הא דמקשה וליתני תני גט זה לאשתו וכו' לא יתנו לאחר מיתה היא דומיא דהנך ג' ומיירי בלא עדי חתימה ובלא עדי חתימה שפיר פי' רש"י דלא זכה השליח לעבד שיתגרש לגמרי דבלא עדי חתימה לא נתגרש העבד מידי ומעשי ידיו שלו ומותר בשפחה ס"ל רש"י כשיטת הרי"ף דהוי חוב לעבד שמא ישא שפחה. ולכן לא יתגרש בקבלתו וכ"ז פירש רש"י בסוגיא דף ט' דמיירי בעדי מסירה בלא עדי חתימה אבל במשנה גופה דמסתמא מיירי בעדי חתימה. וס"ל לרש"י עדים בחתומי' זכין לו ומוכח בב"מ בסוגיא הנ"ל דמעשי ידיו של עבד משעת חתימה ושוב אסור בשפחה תיכף לרבנן ושוב הוה זכות גמור לעבד שיזכה השליח עבורו ומ"ה פירש רש"י דהעבד מתגרש תיכף. כן נ"ל לישב דברי רש"י

יב) ובעיקר מה דקשי' לי על הרי"ף מב"מ דף י"ט י"ל דגמ' בס"ד הי' מוכרח לומר דלמ"ד עדי בחתומי' זכין לו מעשי ידיו תיכף של העבד לישב הקו' וליחוש אבל למסקנא דמסיק דאמרינן לי' אייתי ראי' אימת מטא גיטא לידך, חזר מסברא דס"ד וס"ל גם למ"ד עדים בחתומי' זכין לו ל"ה מעשי ידיו של העבד כמו דס"ל לרי"ף בזכיית השליח וכיוצא בזה כתב הש"ך סי' ס"ה לישב שיטת הרא"ש עיי"ש ומ"מ היותר נראה מכאן ראי' לשיטת הטור יו"ד סי' רס"ז דהרי"ף ל"ק רק באומר תן לו אבל באומר האדון זכי לעבד מתגרש תיכף א"כ למ"ד עדי בחתומי' זכין לו עשאו רבנן כמו שאומר זכי ומ"ה מעשי ידיו של העבד וזה תירוץ נכון לקו' הגדולה הנ"ל ואחרי שהוכחתי דהרי"ף מודה גם בעבד באומר זכי א"כ ה"ה במומרת באומר זכי לה ודאי מהני אף לרי"ף ומ"ה אין לזוז מפסק הש"ע לזכות גט לאשה מומרת והיינו אומר לשליח זכי וכבר כתבו כן מקצת אחרונים. אך אני הוספתי לברר דבר זה מסוגיא דב"מ. וצ"ע אדברי פנ"י בדף י"ג שהקשה אשיטת הרי"ף דלא משתחרר עד שיגיע ליד העבד ובקבלת השליח אינו יכול לחזור ויהי' כמפקיר עבדו דמסתמא נתייאש ולא יהי' להעבד תקנה ודבריו תמוהין דמשמע מלשון הרי"ף והפוסקים דמעשי ידיו לרבו עד שיבא הגט לידו ול"מ רק לענין חזרה א"כ אין זה דומה למפקיר עבדו דכאן מעשי ידיו של האדון עד שיגיע הגט ליד העבד וכבר כתבתי מה שקשה ע"ז מסוגיא דב"מ

(יג) ותבנא לדינא הנה זה דוקא אם כבר המירה ודאי היה זכות לה כמ"ש הראשונים משא"כ אם עוד לא המירה נהי דיש היתר לבעלה לישא אחרת כמ"ש לעיל כיון דאסורה מספק וי"ל דאף דנאסרה מספק ל"ה אשה הראוי לו ולא החרים ר"ג ולדעתי אפי' נאסרה מדרבנן כגון בעדי כיעור מ"מ לא החרים ר"ג מ"מ כיון דהוי מספק שמא לא זינתה ול"ה ודאי זנות ל"מ זיכוי הגט ע"כ צריך הבעל להשליש ולזכות לה ולישבע שיתן לה גט אם תצא מבית הכומר ע"ד שכ' בנוב"י באה"ע סי' ג' דלדעתי אחר שהבעל יזכה לה הגט ובאמת חוב הוא לה ולא זכי' בגט. יש לחוש דהוי טלי גיטך מע"ג קרקע דהבעל אמר זכי בשבילה א"כ שוב ל"ה שליח הבעל לתת לה אך מסוגיא דגיטין ומדברי הרי"ף משמע דאף אם השליח זוכה בשביל העבד והעבד לא נתגרש נשתחרר העבד בנתינת השליח ליד העבד. וה"ה בשליח י"ל דאם חוב היא לה לא זכה בשבילה והוי עוד שליח הבעל ומ"ה רשאי הבעל לומר זכי בשבילה ואם זכות היא לה מהני ויוסיף עוד ויאמר תן לה הגט ויותר טוב שיחזור ויקח מיד השליח ויאמר תן לה כשתצא מבית הכומר: