בית יצחק אבן העזר חלק א עב

הכומר זמן רב לא אוסר מהרי"ק משום חשש אונס רק משום חשש רצון ואסורה אף לבעלה ישראל וז"ל מהרי"ק אמנם כיון שעקרה עצמה לבטא בשפתים להמיר דתה יש פתחון פה לבע"ד לחלוק ולומר שמא נבעלה ברצון וכו' ומ"מ לפי דברי רבינו יצחק והנמשכים אחריו שתלו הטעם באינה מסורה בידם. לפי שיכולה לצעוק ויהי' לה מושיע א"כ היכי דאיכא למיחש לרצון ל"ש האי טעמא עכ"ל. ומכל זה משמע דמהרי"ק משום חשש רצון בא לאסור וע"ז פוסק דבזמן מועט מותר משמע דבשהתה בבית הכומר נאסרה משום רצון. מ"מ כיון דהנוב"י והח"ס מלאו לבם להקל בדבר ולהח"ס אף דלא נימא לי' בטעם הנוב"י מ"מ אין חולק על גוף ההיתר והוא מתיר מטעם דחכמים הקילו והפקיעו הקידושין ויבואר לפנינו אי"ה ע"כ אם הי' בא מעשה לידי שהאשה תחזור ותרצה לדור עם בעלה הגם כי למעשה צריך להתישב מאוד אם להורות היתר מ"מ כיון דכללא הוא דאין האשה נאסרת על בעלה אלא בקינוי וסתירה היכי דישבה בבית הכומרים ואין עדים שנתיחדה לשם זנות ולא שעבדה ע ז בפועל או חיללה שבת בפרהסיא רק שאכלה טריפות וישבה בבית הכומר ורצתה להמיר יש להקל באשת ישראל כדברי הנוב"י כן נלפע"ד

(ה) ומעתה נדון לענין אם מותר הבעל לישא אחרת עלי' או לזכות לה גט הנה לפמש"ל דאם עוד לא המירה דתה מותר לדור עמה אם חזרה לביתו ואומרת טהורה אני א"כ י"ל דאסור לישא אחרת עלי' דהו"ל ב' נשים כיון דעדיין מותרת לו אם תחזור לביתו אך י"ל הנה בטעם דמותרת לו אם תחזור כבר כתבתי בשם הנוב"י דל"ח שזינתה ברצון ודוקא באשת כהן אסורה אם שהתה בבית הכומר כיון דמעלה עשו ביוחסין כמ"ש הב"ש ס"ק דאף לענין חשש רצון יש חילוק בין אשת כהן לאשת ישראל אמנם בתשו' ח"ס לא ניחא לי' בהיתר זה ע"כ כ' בסי' כ"א להקל מטעם דהנה הרמ"א כ' ויש מקילין בהמירה והקש' הח"מ דלא מצינו מי שמיקל ואמנם כוונתו למ"ש הד"מ שם שהסכימו הגאונים לשעתם משום כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' כעין דאמרינן באומרת טמאה אני לך בנדרים דף צ' עיי"ש בר"ן וא"כ חששו שאשה שתרצה להפקיע עצמה מבעלה שתלך לבית הכומר ואין דעתה רק להפקיע עצמה מבעלה ולכן כ' הרמ"א ויש מקילין וע"ז סמך הח"ס להתיר גם האשה לבעלה ושלא לכוף אותו לגרשה עיי"ש ונמצא דלצד סברא זו מותר לישא אשה על אשתו דלע"ע אסורה לו כל עוד שלא אמרה טהורה אני וכיון דאסורה ל"ה ב' נשים דר"ג לא החרים רק באשה המותרת לו ואין לחוש שמא תחזור ותאמר טהורה אני ויהי' לו ב' נשים דאף אם תחזור לא יהי' לה היתר רק משום דאפקעינהו רבנן לקידושין שתהי' כפנוי' בעת שישבה בבית הכומר ונמצא דבשעת שישבה בבית הכומר היתה פנוי' ולא הי' לו ב' נשים ונשא בהיתר ולא יעבור על אשה זו משום חר"ג ולא יצטרך לגרש אשתו השנית אך הראשונה הן אמת שי"ל בכל הנך דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' אין הכונה דאפקעינהו לקידושין לגמרי אך הניחו עדיין קדושין דרבנן כגון בטמאה אני לך כיון דמדאורייתא נאמנת שזינתה ומדרבנן אינה נאמנת ורבנן לא מצי לעקור דבר תורה בקום ועשה אפקעינהו קידושין דאורייתא והו"ל פנוי' מדאורייתא ומדרבנן הו"ל א"א אך לענין איסור א"א דרבנן שוב רבנן לא האמינה לה דלזה יש להם כח והסברא זו מקורה מדברי התומים סי' ל"ד סקט"ו שכ' וז"ל ואולי ס"ל לשיטת החולקין דפי' שמא יחפה הכונה להחזיר גרושתו וזה ל"ש בהפקעת קידושין דמ"מ נטמאה דרבנן היא ואם זינתה תחתי' מ"מ אסורה לו עיי"ש: ובתשו' ברית אברהם ח' אה"ע סי' כ"ט אות ד' ה' הוסיף כן מדעתי' דנפשי' וחיזק סברא זו במסמרות נטיות

(ו) ובאמת יש לפלפל הרבה ואחת באתי לזכור בזה דלשיטה זו יש לפרש דברי התוס' כתובות ס"ג ד"ה אבל אמרה שכ' דהנך עובדא דסוף נדרים לא מיירי באומרת טמאה. וכתבו וכן נראה דבאומרת טמאה אני לך אין נראה כלל להתירה מטעם דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא וכבר תמה בדבריהם בפסקי מהרא"י דהרי במשנה דנדרים מתירין באומרת טמאה אף דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא וכן תמה מהרש"א עיי"ש שכתב דאין לחלק בין אשת כהן לאשת ישראל עיי"ש (ועמ"ש ע"ד התו' בס' ליו"ד ח"ר ס' מ"ז ולעיל סי' ל"ה אות י"ג) ואמנם נ"ל דהנה המ"ל מה' אישו' פי"א ד"ה וראיתי לדקדק מייתי לשיטת מהר"י באסין דאשת חרש שזינתה מותרת לבעלה הואיל ול"ה רק נישואין דרבנן לא נאסרה על בעלה ושם במ"ל ד"ה ודע כתב דאשת חרש כהן שנאנסה לא נאסרה משום זונה דל"ה נשואין רק מדרבנן ל"ה זונה כמ"ש הרמב"ם פ' ח"י מאיסורי ביאה הלכה ה' דשניות לא נעשה זונה דאין זונה אלא מאיסור תורה ובבית מאיר סי' מ"ד מייתי לדברי המ"ל וחלק על הדין דאשת חרש וכ' דאסורה לבעלה דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וכן מבואר בתוס' יבמות נ"א ע"ב אמנם בדין דאשת חרש כהן שנאנסה הנראה דהדין עם המ"ל דלא נעשה זונה באיסור דרבנן ויש חילוק גדול בזה דהיכא דזינתה ברצון היא איסור השוה בכל אמרינן כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקן משא"כ באיסור כהונה דהו"ל איסור שאין שוה בכל. ומעתה שפיר כתבו התוס' דבשלמא במשנה דסוף נדרים דמיירי באשת כהן באונס אין להקשות דשוי' אנפשה חתיכה דאיסורא די"ל דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' כמ"ש הר"ן ואי דעדיין הניחו נשואין דרבנן כמו בכל אפקעינהו לקדושין כמו שכתב התומים ושוי' אנפשה חתיכה דאיסורא מנשואין דרבנן דגם באיסור דרבנן אמרינן שוי' אנפשה חתיכה דאיסורא זה אינו דמנשואין דרבנן לא נעשה זונה באונס ליאסר על בעלה כהן משא"כ באשת ישראל ברצון שפיר הקשו דשוי' אנפשה חתיכה דאיסורא דל"ל כמ"ש הר"ן דאפקעינהו לקדושין דבכל אפקעינהו הניחו נשואין דרבנן ושוי' אנפשה חתיכה דאיסורא מנשואין דרבנן דנאסר על בעלה כמ"ש הבית מאיר והתומים הובא לעיל ומה דמקשה בנדרים אמשנה אי באשת ישראל וברצון מי אית לה כתובה ה"ה דהוי מצי להקשות דשוי' אנפשה חתיכה דאיסורא אלא בפשיטות מקשה ובאמת אם נימא כסברא הנ"ל מהתומים וברית אברהם ונאמר דגם באשת כהן נעשה זונה מנשואין דרבנן דלא כמו שכתבתי לעיל יש מקום לומר במשנה דנדרים דאומרת טמאה אני תביא ראי' לדברי' דקשי' לפמ"ש הר"ן דאפקעינהו רבנן לקדושין מיני' ומה מועיל שתביא ראי' והרי מותרת מטעם דאפקעינהו רבנן לקדושין וצ"ל דרבנן לא אפקעי' לקדושין רק בשאין יודעין אם אמת כדברי' אבל אם מביאה ראי' על אופן זה לא אפקעינהו לקדושין וכן צ"ל ביבמות פ"ח בנישאת עפ"י ע"א דכתב רש"י שבת קמ"ה דאפקעינהו לקדושין ואמאי אם בא בעלה אחי' של ראשון חולץ מדאורייתא וכבר הקשה כן הנ"י וצ"ל דאם ידעינן שאמרה שקר על אופן זה לא אפקעי' קדושין. אבל לפמ"ש א"צ לומר כן באומרת טמאה אני לך והגע על עצמך אם היא אומרת טמאה אני לך ויש לה עדים אבל איני מביאם לב"ד דבודאי אינה נאמנת וקשי' דשוי' אנפשה חתיכה דאיסורא דאומרת יש לי עדים ובאופן זה לא אפקעי' קדושין ע"כ י"ל דאפקעי' קדושין והניחו נשואין דרבנן ואנשואין דרבנן רבנן לא האמינו לה דלזה יש להם כח. אך כשמביאה עדים נאסרה מחמת נשואין דרבנן והרבה יש לפלפל בזה ואכ"מ. ועכ"פ לשיטה זו אין להתיר לישא אשה על אשתו אף אם יש לו אשה בנשואין דרבנן דבלשון חכמים גם זה מיקרי אשה אמנם גם זולת סברא זו לא נלע"ד לבנות היתר על ענין זה לומר אפקעינהו רבנן לקדושין במקום דלא מצינו בהדי'

(ז) והעיקר י"ל דנהי דאף דאיתרע חזקת צדקות הואיל ואכלה דברים האיסורים ונדרה להמיר מ"מ חזקת כשרות לבעלה לא איתרע מ"מ כל עוד שהיא בבית הכומר ולא חזרה לא מוקמינין אחזקה שתחזור להיתרא כיון דאיתרע חזקת צדקת וחזקה דהשתא שהיא מרשעת לא איתרע והיכא דאיתרע חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא לא איתרע אזלינן בתר חזקה דהשתא ובשלמא כשחזרה ואיתרע גם חזקת מרשעת שלה שהרי עתה חזרה מוקמינן בחזקת כשרות לבעלה משא"כ אם היא ברשעותה ל"ח שתחזור דחזקה דהשתא לא איתרע וע"כ י"ל דמותר לבעל לישא אחרת הן מצד דספק חרם דרבנן אחר שכלה המשך של חרם דר"ג הן מצד דמוקמינין אותה בחזקה דהשתא דהיא מרשעת ואמרינן דלא תחזור ועיין סי' קט"ו דבהמירה וחזרה אינה אלא כעוברת על דת ולא הפסידה כתובתה אלא אחר התראה וכ' הח"מ דקאי דוקא אהמירה באונס וב"ש כ' דרמ"א כשיטתי' דמייתי ליש מקילין אף בהמירה ברצון וחזרה בס' ז' ומ"מ פסק ב"ש דהפסידה כתובתה ומבואר דכ"ז בחזרה אבל כל עוד שלא חזרה מבואר בסי' א' דיזכה לה גט דל"מ שמא תחזור והיינו מה"ט דכתיבנא לעיל וכ"כ בתשו' ברית אברהם סי' צ' אות ב' כסברתינו

(ח) והנה בסי' קט"ו מבואר דבעוברת ע"ד יכול לגרשה בע"כ וכ' הט"ז דזה קאי אף בלא התראה ואינו דומה לכתובה דבעי התראה וכ"כ בתשובות רע"א סי' קי"ד בשם תה"ד ושאר פוסקים והפלא דלא מייתי דברי הטו"ז ובבית מאיר שם כתב דבלא התראה בעי דוקא ברגילה לעבור על דת א"כ בנ"ד שהיא רגילה לעבור על דת יכול לגרשה בע"כ ועיין בסי' א' דהב"ש כ' דהיכא דיכול לגרשה בע"כ יכול לישא אחרת עלי' וכ' בתשובות שב יעקב דהיכא דהיא ההיתר מחמת פשיעת האשה א"צ היתר מאה רבנים ודוקא היכא דלא פשעה צריך מאה רבנים והשואל בנוב"י קמא חלק אה"ע סי' א' סתר דברי השב יעקב ובנוב"י שם כתב דבעוברת על דת יכול לגרשה בע"כ כיון דעתה עוברת על דת משא"כ להתיר לישא אשה אחרת שמא תחזור בה ויהי' לו ב' נשים ע"כ אין להתיר עפ"י מאה רבנים ואמנם כבר כתבתי דאם היא רגילה לעבור על דת וכש"כ בנ"ד שיושבת בבית הכומר אין לחוש שמא תחזור ובשגם אם תחזור יש בדבר ספק אם מותרת לבעלה ע"כ נלפע"ד שנוכל להתיר לבעלה לישא אחרת אף בלא היתר מאה רבנים ועיין בתועפות ראם סי' ג' היתר במורדת לישא אחרת בלי היתר מאה רבנים הגם דקשה לעשות מעשה בכגון זה אם לא בהתראות הרבה מ"מ בנ"ד דגרע יותר הדבר פשוט להתיר. וע' בתשו' חסד לאברהם סי' ג' שהתיר ג"כ לישא אחרת בכגון נידון דידן ואמנם שם גרע יותר שכל התשובה סוברת ע"ד שנודע שעבדה ע"ז. וע"כ כתב שם אסורה לבעלה וכבר כתבתי שהנוב"י מתירה לבעלה אם תחזור אך שם מיירי שיודע שעבדה ע"ז והלכה לבית הע"ז בקביעות.. ע"כ הוי כהמירה מכבר משא"כ בנ"ד שאין עדות ע"ז אין לדונה אך בנדרה להמיר. ומ"מ לענין היתר לישא אחרת לדעתי גם בזה יכול להתיר לבעלה, אך צריך לבחון מקודם שמא תקבל ג"פ מקודם ברצון וכ"ת כתב דהבעל ירא לגרשה פן יענש. ומ"מ מהראוי שיצוה לא' לשאול אותה ואם תרצה לקבל ג"פ יגרשה ע"י שליח ואין שום אחריות בדבר דלא ידעו כלל בבית הכומרים מי המגרש ואם תאמר שאין רצונה לקבל ג"פ או שיהי' איזה עיכוב מבית הכומרים מותר לבעלה לישא אחרת בלי שום חשש. ויזכה לה גט. וכש"כ אם כבר המירה דתה שיכול להתיר לבעלה לישא אחרת ולזכות לה גט. ויבואר לפנינו

(ט) והנה מה שמבואר ברמ"א ובפוסקים דאם המירה דתם ודאי זינתה וכ' המג"א סי' קכ"ח ס"ק ס"ב בבת שהמירה אין לאביה לישא כפי' לא מחמת שמחללת אבי' בעבודת ע"ז אך דמסתמא זינתה וע"כ צ"ל דרמ"א קאי דמי שיש לו בת שהמירה דתה היינו אשת איש דפני' שזינתה אינה מחללת אבי' והו"ל לרמ"א לפרש ועיין תשו' שבות יעקב ח"ב סי' ב' שחולק על הרמ"א ובמחצית השקל הביא דברי'. וראיתי קושיא בספר קנאת סופרים בפתיחה שהקשה השואל מהא דמקשה סוף סוכה במרים בת בילגה שהמירה דתה וסתמי חלונות ומקשה בגמ' ומשום ברתה קנסינן לאבי' ופירש"י דאפי' לאבי' אין לקנוס ומה מקשה והרי כתיב את אבי' היא מחללת וכשהמירה ודאי זינתה וכן מבואר להדיא שנשאת לסרדיוט עיי"ש מה שתירץ דאנן אין מחיובין לנהוג