בית יצחק אבן העזר חלק א ע

לא מטעם אשה מזנה בודקת ומזנה לבד. ומצאתי אתי בהפלאה בק"א סי' ס"ח אות י' שכתב בעיר שרובה נכרים וליכא ברי דידה די"ל דמדינא אמרינן חזקה אשה בודקת ומזנה דחזקת היתר עדיף מרוב פסולים וסיים דצ"ע לדינא ולפ"ז בנ"ד די"ל דהוה כטענת ברי יש להתיר שלא תצא. אך להאבני מילואים דמה שנשאת הוה כטענת ברי ההיתר קיים

(ה) והנני חוזר לדברי הרא"ש אולי יש לישב דבריו. הנה בדברי ר"א דאמר בפ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו ואמרו בגמ' דבס"ס מותרת. ואמנם בירושלמי מבואר דאף בס"ס אסורה שכ' דעל מימרא דר"א דאמר פ"פ מצאתי אסור לקיימה משום ספק סוטה ויש לומר שמא אנוסה קול יוצא לאנוסה. וע' במ"ל פי"ח סא"ב שפי' דברי ירושלמי דאוסר אף בס"ס וע' בנובי"ת סי' י"ד ולא נודע במה פליגי [ולפמ"ש לעיל י"ל דש"ס דילן ס"ל כקרית ספר דס"ס ברה"י ל"ה רק מדרבנן ולא שאחד"א בדרבנן וירושלמי יסבור דגם בדרבנן שויא אחד"א]. אמנם י"ל הנה סברת קול יוצא לאנוסה זה דוקא אם תחילתה באונס וסופה ברצון אסורה וע"כ בצוחה מתחילה ועד סוף קול יוצא אבל אם תחילתה באונס וסופה ברצון מותרת י"ל דל"ה קלא כל כך על כן ש"ס דידן קאי למאן דאמר מותרת ול"ה קלא כל כך על כן מצרפינן לס"ס ספק אונס וירושלמי סובר כמ"ד תחילתה באונס וסופה ברצון אסורה וע"כ דוקא בצוחה מתחילה ועד סוף מותרת. ובזה קול יוצא ומ"ה ל"מ ס"ס. וזה טעם הירושלמי דאמרו שם על משנה דמשארסתני נאנסתי הדא דאתמר להפסידה כתובתה אבל לקיימה אינה רשאי משום ספק סוטה והנוב"י הוכיח דע"כ לא מיירי באשת כהן או בקיבל ק אבי' קדושין פחותה מבת ג'. וע"כ ירושלמי כשיטתיה דבס"ס אסורה והיינו מטעמא דכתיבנא דאין מותרת רק בצוחה מתחילה ועד סוף וזה לא שכיח דבזה בודאי קול יוצא. ואולי בזה רוב רצון מדאור' דמ"ש תוס' דרוב רצון ל"ה רק מדרבנן זה דוקא לענין תחילתה באונס ומה"ט ניחא דס"ל לר"ג דהיא נאמנת שנאנסה תחתיו ויש לה כתובה והרי לירושלמי דלא מצרף ספק אונס לענין איסור דרובא ברצון אמאי לענין ממון נאמנת ולא נימא רובא ברצון וכבר תמה בזה בנובי"ת סי' י"ד הנ"ל ולהנ"ל נכון דנראה דאף לאבוה דשמואל דחייש שמא תחילתה באונס וסופה ברצון מ"מ כתובתה אינה מפסדת דהרי היא אומרת ברי שהיתה באונס עד סופה ויש לה שטר והוא אומר אינו יודע הוה כאומר איני יודע אם פרעתיך. על כן ס"ל לירושלמי דלענין איסור ע"כ צ"ל שהיתה באונס עד סופה ויש קול על כן אינו מצרף לס"ס אבל לענין כתובה נאמנת ואולי אף בסופה ברצון אמרינן יצר אלבשה ויש לה כתובה ובאשת כהן נ"ל דבודאי יש לה כתובה כיון שבתחילה ג"כ נאסרה על בעלה ויש לה כתובה מה הפסידה לו וכיוצא בזה כ' בהפלאה סוף דף נ"א ע"ב סד"ה שם אמר אביי עיי"ש. ומעתה יש לפרש דברי הרא"ש דבתחלה כ' על דברי רבינו יונה דנאמנת לומר נאנסתי כיון דליכא אלא חד ספק בדיבורא לא מהימנא והא דקיי"ל כר"ג דאמר ברי עדיף היינו דוקא היכא דאיכא מיגו אבל הכא ליכא מגו (אף דאיכא מיגו דמוכת עץ אולי קאי הרא"ש בשיטת ר"ח דמוכת עץ פתחה סתום וכן רצה לומר בנוב"י) א"נ היכא דאיכא חזקה כדלקמן שהיתה בחזקת בתולה ועכשיו נבעלה וכוונתו אף דבהך דרבינו יונה נמי אית לה חזקת צדקת וחזקת כשרות מ"מ ממנ"פ אם טוענת שצוחה מתחילה ועד סוף זה יש לה קול ונגד רוב גמור ל"מ טענתה ואם טוענת שלא צוחה רק בתחילה ס"ל להרא"ש הכא דחיישינן שמא סופה ברצון ואיתרע חזקת כשרות וחזקת צדקת שלה, כמ"ש הפנ"י בטעמא דאבוה דשמואל וכיון שאיתרע חזקתה ל"מ טענת ברי משא"כ במשארסתני נאנסתי איכא חזקת הגוף דהשתא נבעלה. ושוב כ' הרא"ש לקיים דבריו מההיא דר"ג דאלים ליה ברי אפילו ברוב פסולין ע"כ וכן בההיא דמשארסתני נאנסתי אע"ג דחזקת ממון מסייע לרוב דרצון אפ"ה אלים לי' ברי אע"ג דשם אית לה חזקה מ"מ גם בהך דרבינו יונה אית לה חזקת כשרות דבמסקנא קאי הרא"ש להלכתא דתחילתה באונס וסופה ברצון מותרת דיצר אלבשה ולא איתרע חזקת כשרות שלה. ועוד אף אם נאמר דתחילתה באונס וסופה ברצון אסורה גם בהך דמשארסתני נאנסתי יש לחוש לזה וס"ל לרא"ש למסקנא דלמ"ד סופה ברצון אסורה אף כתובתה מפסדת דלא כמו שסבר בתחלה ומהראוי למשכוני נפשא לישב דברי הרא"ש דלא יהיו תמוהים כ"כ. וכיון דדברי הרא"ש מ"ש וכן בההיא דמשארסתני נאנסתי הוא ראיה שפיר י"ל דהרא"ש לא סמך על ראיה ראשונה משום דשם שייך אשה מזנה בודקת רק סמיך על ראיה שניה בהך דמשארסתני נאנסתי דל"ש שם בודקת ומזנה כדכתיבנא ודו"ק: (ו) וכת"ה כ' דלשיטת הר"ח דבוגרת אין לה דמים אין שום חשש בנ"ד ואף דס"ל דבבוגרת יש לה טענת פ"פ מ"מ בנ"ד בחור הוא ול"מ לטעון פ"פ ואף לשיטת הפלאה דלאיסור מהני טענתו בנ"ד אינו בקי ואינו אומר שלא בעל בהטי' ואין לאסור רק משום טענת דמים ולר"ח אין לו טענת דמים. אמנם אנן לא פסקינן כשיטת הר"ח. אמנם הביא דברי הכו"פ בסי' קצ"ג דאפי' לשיטת התוס' מ"מ מיעוט בוגרת אין להם דמים אך הס"ט שם הקשה דא"כ אמאי מבואר בסי' ס"ח דבוגרת יכול לטעון טענת ס דמים והרי תהא זו נאמנת שהיא מן המיעוט כמו שלדעת רבינו יונה היא נאמנת שנאנסה. אך לפ"ז יש לחלק דדוקא כשהוא מברר עפ"י עדים שאין לה דמים אינה נאמנת שהיא מן המיעוט ואינה דומה לנאנסתי דל"ה רוב גמור אבל בנ"ד שהיא בעצמה אמרה שלא היה לה דם והוה כאמרה שהיא מן המיעוט והי' לה מיגו שלא אמרה כן רק שהיה לה דם נאמנת במיגו לומר קים לי שאני מן המיעוט דבתוס' ב"ב צ"ב ד"ה ואמאי מבואר דמהני מיגו נגד רוב על כן ל"ש שאחד"א לחוש שזינתה כיון שהיא נאמנת שהיא מן המיעוט. והיתר זה מועיל אף שס"ט חולק על כו"פ מ"מ מסתבר כדברי הפליתי דלא יתכן שיהיה פלוגתא רחוקה בין הר"ח ותוס'. ובזה נלענ"ד דלר"ח דבוגרת פתחה סתום ואין לה דמים ג"כ הכוונה דרוב פתחה סתום ומיעוט פתחה פתוח וזה יהיה כוונת הרשב"א הובא בב"ש סי' ס"ח ס"ק ג' דגרס בירושלמי אית בוגרת דיש להן פ"פ ואית פתחה סתום ואית דיש להן דמים. וב"ש כ' לפ"ז א"א לישב הסוגיא דף ל"ו אי דקא טעין. לא כרש"י ולא כר"ח. ולפמ"ש יתפרש שפיר דכוונת הירושלמי לרש"י דאית פתחה סתום היינו מיעוט ואית דיש להן דמים היינו הרוב ולר"ח איפכא דאית פתחה סתום היינו הרוב ואית דיש להן דמים היינו המיעוט ולפ"ז לרש"י בנשוי דבקי בפתח פתוח אינו יכול לטעון פ"פ בבוגרת ולר"ח אין יכול לטעון טענת דמים אבל יכול לטעון פ"פ דאינה נאמנת לומר שהיא מן המיעוט באין לה מיגו. אבל בבחור דלא קים לי' אית לה מיגו שמצא פתחה סתום נאמנת שלא זינתה והיא מן המיעוט וכן לר"ח בהיפך. באופן דבנ"ד שהוא בחור ויש לה מיגו נאמנת ואין לאסור משום שאחד"א שלא זינתה עם נכרי דהיא נאמנת שהיא מן המיעוט ובזה אין הבעל מכחיש אותה

(ז) וכת"ה כ' על קו' הישוע"י למה נאמן לטעון טענת פ"פ בזה"ז דאינו יכול לגרשה בע"כ ולדעת הפוסקים דאינו נאמן לומר שראה שזינתה לאחר חר"ג למה נאמן לטעון פ"פ וכ' כ"ת כיון שטוען שהי' הנשואין בטעות ולא משועבד הוא כופר בעיקר השיעבוד. וזה ליתא שהרי איכא עדים שנשאת לו ורוב נשים בתולות נמצאות כמ"ש הרא"ה דמה"ט צריך בגמ' לומר חזקה אין אדם טורח בסעודה דזולת זה יש רוב וחזקה ואינו נאמן לומר שהי' מקח טעות שצריך לברר המום והטעות ע"כ שפיר הקשה וכת"ה מביא כעין דבריו בח"ס הנדפס מחדש על ה' נדרים ואין לפני כעת. ובתשו' אחרת כתבתי ישוב לקו' ישוע"י ואכתוב בקיצור דהרמ"א כ' בסי' קע"ח דבזה"ז אינו נאמן לומר שמאמין לדברי העד שאמר שזינתה. ולא כ' שאינו נאמן לומר שראה שזינתה כמו שדקדק הנוב"י משום דשאחד"א הוא משום נדר ומבואר בס"ס קי"ז בב"ש ס"ק ח' דבודאי זינתה מאיסה בעיניו וא"צ לגרשה כמ"ש תוס' ריש זבחים משא"כ בספק זינתה לא מאיסה בעיניו וצריך לגרשה ומבואר בתשו' מהרי"ק סי' ק"י דנשבע נגד חרם ר"ג לא חל השבועה וע' סי' רכ"ח סעיף ל"ג א"כ באומר שראה שזינתה ל"ה הנדר נגד החרם דא"צ לגרשה רק שאינו רשאי לדור עמה. אסורה עליו משא"כ באומר שמאמין לדברי העד דלא ברור לי' שזינתה לא מאיסה בעיניו וחייב לגרשה והוה הנדר נגד החרם. ולפ"ז באומר פתח פתוח שודאי זינתה אף דאינו יודע אם תחתיו מ"מ מפני הזנות מאיסה עליו וא"צ לגרשה ונאמן לאוסרה עליו נגד החרם. ולפ"ז י"ל דבבוגרת כיון שיש ספק אם בוגרת יש לה דמים דלדעת הר"ח אין לה דמים אף לדעת רש"י יש מיעוט וכיון דאינו יודע אם זינתה אם אסורה עליו צריך לגרשה והוה נגד חרם ול"מ הנדר. ומ"מ צ"ע אם לצרף זאת להיתר:

(ח) וכת"ה מצרף להיתר מה שמצאה בביאה שני' על הסדין טיפת דם ומבואר בירושלמי דטענת בתולים כל שהן מעשה באשה אחת שלא נמצא לה אלא כעין החרדל ולחד לישנא מקלס לה ר' ישמעאל ולחד לישנא מקלל אותה. ועכ"פ מקרי זאת דם בתולים. א"כ יש ס"ס שמא הי' לה דם בתולים ושמא זינתה עם כשר. והנה לא ביאר הרי בגמ' אמרו בנדה ס"ז בעל ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם ר' חנינא אמר טמאה דאם איתא דהי' דם מעיקרא הי' אתי דס"ל דשמואל לא שכיח וכן פוסק הרמב"ם א"כ איך מהני בביאה שני' דם בתולים. ואין לומר לעולם ראתה בביאה ראשונה וחיפהו ש"ז דא"כ אמאי מטמא ר"ח. והנה הרמב"ם פוסק כר"ח כמ"ש בכסף משנה פ"ה מא"ב ה' כ"ה (וברמב"ם שלפנינו נחסר הלכה זו וט"ס וצריך לחפש ברמב"ם דפוס יעסניץ) אמנם ברי"ף בשבועות כ' והלכה כר"ח דספק איסורא לחומרא. וכ' הר"ן אם איתא דהוה דם מעיקרא הוי אתי הלכך אמרינן דם נדות הוא זה והאי דלא אשתכח דם בתולים אפשר שהי' מועט ונסתר בש"ז או שנבעלה קודם לכן. וצ"ע דאם הי' מועט ונסתר בש"ז א"כ ראתה מקודם אמאי השתא טמאה עדיין נתלי בדם בתולים. ונראה כוונתו דמה"ט מטמא ר"ח מספק דשמא חיפה תחלה בש"ז או שבביאה ראשונה לא ראתה. ועכ"פ כיון דאין השתא טמאה רק מספק ומשמע מרי"ף דספק אם הלכה כרב דתלינן שבעל בהטי' ובפרט לתוס' דתחלת ביאה יכול לבעול בהטי'. ע"כ שפיר מצרפין לס"ס שמא מצרפין ביאה שניה לדם בתולים כרב ושמא זינתה עם כשר. שוב ראיתי מ"ש לעיל דכיון דבבית שהאשה היתה שם רוב נכרים ובעיר קראקא ג"כ רוב נכרים הוה בנ"ד רוב פסולים ונשענתי על דברי נובי"ת סי' כ"ח דבית הו"ל כתרי רובא עיינתי בח"ס סי' י"ח ובח"ס סי' קכ"א, דלא ניחא לי' לילך אחרי רוב בני הבית רק אחרי רוב השכונה עיי"ש גם מצדד שם דל"ח שזינתה עם נכרים רק עם פסולי ישראל דלענין נכרים בודאי אמרינן בודקת ומזנה דחרפה היא לה ובנ"ד שהקרובים מוחזקים בכשרות מוקמינן אותם בחזקת כשרות ול"ח שזינתה עמהם. ואף שלהרמב"ן בגיטין ס"ד חזקת