בית יצחק אבן העזר חלק א סח

טמא וכאן יש בו דעת לשאול היינו הבועל ומ"מ לא נאסרה. וע"כ דיש בו דעת לשאול בחד צד לא ילפינן מסוטה רק מדרב גידל כדאמרינן בש"ס דידן דסוטה יש בו דעת נוגע ומגיע ומ"ה בס"ס מותר. וזה הכל כדעת הרמב"ם וסיוע למ"ש לעיל

(ח) והנה כת"ה לא דיבר מענין המזונות אם יוכלו לשלוח להאשה מאכלות כשרות מביתה ואם תהי' מוכרחת לאכול נבלות וטרפות וזה צריך לבאר וכבר הרחיב הדיבור בענין זה בח"ס חא"ח סי' פ"ג. והנה בתחלה מצדד לומר דאף דלקטן לא ספינן לי' איסור בידים מדאורייתא וילפינן מקרא מ"מ לשוטה ל"ה איסור תורה לפמ"ש בת"ה בפסקים סי' מ"ב וז"ל והא דמייתי קרא דאסרה תורה דלא ליספי לי' בידים נ"ל הטעם דקפיד רחמנא שלא ירגיל אותו לעבור עבירו' וכשיגדיל יבקש לימודו. זה שייך דוקא בקטן דבודאי יבא לכלל גדלות אבל בשוטה דלא אתי לכלל דעת אינו אסור מהתורה. יפה כ' שם דלא דרשינן טעמא דקרא להקל. ולפ"ז לר"ש דדריש טעמא דקרא להקל אין ה"נ דבשוטה ל"ה איסור תורה. ואמנם לפ"ז הדרא קו' תוס' פסחים פ"ח ד"ה שה לבית לדוכתא איך מאכילין קטן פסח שלא למנויו דאין לומר דחינוך מצוה שאני דהסברא הוא כיון דאסור שלא ירגיל וכשיגדיל מבקש למודו וזה ל"ש במצוה דכשיגדיל יחייב למנות ויהי' היתר. אבל אם לא דרשינן טעמא דקרא גם זה אסור דלע"ע איסור הוא. אך נ"ל דפסח שלא למנויו ל"ה רק איסור עשה ואין ללמוד משרצים ודם וטומאה דילפינן מנה ביבמות קי"ד. ע"כ אין איסור מדאורייתא לספות לו. (וע' מ"ש בספרי ליו"ד ח"ר סי' קכ"ז אות ט"ו דלראב"ד שלא למנויו איסור לאו ולהרמב"ם איסור עשה) אך נראה דגם לר"ש אסור לספות לשוטה מדאורייתא דהרי משנה שנינו דשוטה ששחט באחרים רואין שחיטתו כשירה וקשה הרי אינו בכלל וזבחת כמ"ש בת"ש סי' א' ס"ק מ"ט בשם הלבוש וע"כ כיון שגדול מוזהר שלא להאכילו מיקרי בר זביחה ובודאי ר"ש ל"פ על המשנה. וכן מוכח מתוס' חולין י"ד שהקשו ד"ה מחתכין לר"ש דנותנין נבלה לפני הכלבים והרי אינו יושב ומצפה ותירצו שמא ישחטנה חש"ו ואחרים רואין והרי לר"ש שחיטת שוטה נבלה דלאו בר זביחה וע"כ גם לדידי' אסור לספות בידים (ובספרי ליו"ד ח"ר סי' י"ז אות א' פלפלתי בדברי הפמ"ג שכ' בסי' שמ"ג דלהטור אין איסור לספות מדאורייתא וכתבתי דלר"ש הכי ס"ל וקשה על הטור קושיתנו. אך ע' בספרי סי' כ"א אות ז' שכתבתי דנבלה לכ"ע לא ספינן מדאורייתא עיי"ש ומיושב הך דחש"ו ששחטו). וע' גיטין נ"ה דמקשה ואלו חרשות לא אכלה מה הקשה דילמא קמ"ל רבותא ל"מ חרשת ודאי אכלה דל"ח שיאכילה בידים דל"ה איסור תורה לשיטת ח"ס אך אפי' קטנה אוכלת ונ"ל לישב לפמ"ש תוס' שם דקטנה אינה אוכלת בתרומה דאורייתא מטעם שמא יאכילה בידים ובחרשת ל"ש כן ע"כ מקשה וליתני בחרשת דאפי' בדאורייתא אוכלת לסברת הח"ס ודו"ק. והנה בח"ס שם מייתי ראי' דאין חילוק בין קטן לחרש ושוטה מדמקשה ביבמות קי"ד ע"ב אחרש בעל פקחית תיתוב גבי' ממנ"פ ומשמע דלא מקשה רק למ"ד אין ב"ד מצוין להפרישו ואמאי לא מקשה לכ"ע דחרש לא יבא לידי גדלות ול"ש טעמא דפסקי מהרא"י דכשיגדיל יבקש לימודו. וע"כ דאין חילוק ואם לדין יש חשובה דשם האשה הדרה עמו ספי לה בידים וזה לכ"ע אסור ומה מקשה וע"כ נראה דאדרבה משם מוכח דחרש קיל מקטן ומ"ה מקשה בשלמא אי קטן א"נ ב"ד מצוין להפרישו מ"ה בחרש לא ספינן בידים אבל אי נימא בקטן אין ב"ד מצוין להפרישו בחרש נחית חד דרגא וספינן בידים א"כ אמאי מוציא אשתו בגט תיקום גבי'. אמנם לאחר העיון צדקו דבריו דבאמת אחות זקוקה מדרבנן ובדרבנן לכ"ע אין מצוין להפרישו ותיקשי לכ"ע וע"כ צ"ל דמקשה בדרך זה דאס"ד בדאורייתא אין מצוין להפרישו א"כ בדרבנן ספי לה בידים. א"כ שוב מוכח דקטן שוה לחרש דאס"ד דחרש גרע א"כ דילמא באיסור דרבנן ספי לה בידים וע"כ שוה ודו"ק. וע' ת"ש סי' א' ס"ק מ"ט הנ"ל דמייתי תשו' מהרי"ל סי' צ"ו דחש"ו בני מצות נינהו ואחרים מוזהרים עליהם ומשמע דאין חילוק

(ט) מ"מ ברור דמצד עצמן מותר לתת אותם ביד נכרים לרפואה בחולי סכנה. רק דעיקר הספק אי לא מיקרי זאת מה שנותנין אותם לנכרים אם לא הוי זאת כספי להו בידים וע"ז מייתי הרבה פוסקים דהואיל שאין אומרים להם שהאכילו להו טריפות ל"ה ספי בידים. וזה לא נהירא לי דכיון שאנו יודעים שהנכרי יתן להם לאכול הוה ספי בידים. והנה יש לומר הואיל דאין שליחות לנכרי ל"ה ספי בידים. ולא עדיף משאר איסורים דאמרינן אין שליחות לנכרי וזה קיל יותר דהרי גרמא מותר כדמוכח ביבמות קי"ד דאמר ר' פדת דבר טליא וליטיילי התם דאי משכחי להו מייתי לי' ואין לך גורם יותר מזה רק לעשות מעשה ולהאכילו בידים אסרה תורה כמו שאסרה תורה לעשות מלאכה בשבת או לחסום פי פרה וע"י שליח נכרי אין שליחות לנכרי וע' מ"ש בס' חיו"ד ח"ר סי' קל"ז אות י' שיש לצדד דאף היכי דגרמא אסור אמירה לנכרי ל"ה רק שבות. וכש"כ בזה. אך לפ"ז למח"א דע"י פועל יש שליחות לנכרי ה"ה דע"י פועל נכרי אין להאכיל מן התורה ול"ש לומר דאשלד"ע. די"ל כמ"ש הרמ"א בח"מ סי' שמ"ח דהיכי דהוחזק השליח לעבור ל"ש אשל"ע ואפי' לדעת הש"ך שם מ"מ היכי דהשליח אינו יודע מעבירה ישלד"ע כמ"ש כ"ז באבני מילואים באה"ע סי' ה' אות י"ג לענין סירוס ע"י נכרי דלא אתי עלה רק משום אין שליחות בנכרי דלא כת"ה ועיין ביש"ש סוף פי"ד דיבמות שהקשה אהא שכ' הנ"י דהיכא דאיכא מניקה ישראלית חלב נכרית כחלב בהמה טמאה הלא קיי"ל קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצוין להפרישו ושרי אפי' בלא סכנה וכ' שצ"ל היכי דשוכרין מניקה עכו"ם הוה כספי לה בידים. וח"ס מפקפק בדבריו ואמנם להנ"ל טעמו דהעכו"ם הו"ל פועל ויש שליחות לנכרי ומ"ה הו"ל ספי לה בידים ול"ק עליו מסמ"ג שהביא היש"ש שם בשם רבינו ברוך דמותר לומר לנכרי לסוכו בחלב. דבחנם ל"ה פועל ואין שליחות לנכרי ובמקום אחר ביארתי דאפי' למחנה אפרים דס"ל בפועל נכרי יש שליחות לנכרי מודה דבדבר עבירה אין שליחות לנכרי דטעמא דמח"א משום יד עבד כיד רבו וזה לא אמרינן רק לזכותו דרבי' ולא לחובתו, כמ"ש הרמב"ן בקדושין גבי מתנה עם העבד ע"מ שאין לרבו רשות בו. ומ"ה בדבר עבירה מודה המח"א ומה"ט מיושב דל"ק על מח"א מב"ק נ"א וכבר כתבתי מזה בס' ליו"ד ח"ב קנ"א ס"ב והארכתי בפרט זה באופן דאפי' בשכר ל"ה כספי לה בידים. והגם שיש לומר לפמ"ש טו"ז סי' ק"ס דאפי' דאשלד"ע מ"מ דבר עבירה קעביד ולפ"ז י"ל דאף דאין שליחות לנכרי מ"מ דבר עבירה קעביד אבל זה ל"ה רק מדרבנן ואם הוא עביד לצורך רפואות הקטן אינו עושה איסור בשגם שיש חולקים על הטו"ז. וע' בהגהת מיימוני פ"ו מה' ממרים שכ' בא"ל אביו היטמא או שאמר אל תחזיר מכאן למדנו דבדיעבד לא נעשה רשע דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין דאם הי' נעשה רשע פשיטא שלא ישמע לו. ומזה מוכח דלא ס"ל כטו"ז שיש איסור אף דאשלד"ע ואקצר. וע' בש"ך סי' ל"ב. ובאמת קצת י"ל לטעמי' דמהרא"י בכתבים סי' ס"ב דאסרה תורה להאכיל לקטן שלא ירגיל עצמו ולכשיגדיל יבקש למודו לזה אף אם מאכיל ע"י שליח נכרי אסור: אמנם לסברא זו לשוטה, ע"י שליח נכרי מותר ממנ"פ דאם דרשינן טעמא דקרא בשוטה בלא"ה אין איסור תורה דלא ילפינן מקטן דבודאי יבא לכלל גדלות ואם לא דרשינן טעמא דקרא ע"י שליח נכרי מותר הארכתי קצת לפי שראיתי ח"ס במח"כ לא הרגיש בזה לפלפל דגוף הדין תליא בענין שליחות. מ"מ כיון שלדעת קצת פוסקים הוה כמאכיל בידים על כן יש להתנות עם הרופא מבית החולים הפרטי שיניח לישראל המביא שם מאכלות כשרות להאכיל להאשה. וכן יעשו. וכבר ראיתי בימי חורפי בלבוב ששלחו לאשה מאכלות כשרות ואם פעם אחת לא שלחו אזי ודאי ל"ה כמאכיל בידים. ואם אפשר הדבר בכך מה טוב ואם הדבר אי אפשר יש לומר הואיל והוא סכנת נפשות אין לך דבר שעומד בפני הסכנה. ובדבר היחוד מאשת כהן אם אפשר שירשה הרופא מבית החולים הפרטי שתהי' שם שומרה ישראלית אצלה מה טוב ואם הדבר א"א ובבית החולים הפרטי יש שם משרתות נשים לא אנשים ואין לחוש רק משום הרופא שבא לשם בכל יום לשעות אחדים יש לסמוך על היתר הס"ס בצירוף שאר סברות שהבאתי לעיל. ומדברי הח"ס חיו"ד סי' ע"ו אין ראי' לאסור דשם יש סברא דנכפית ל"ה מסוכנת גם רוב הסברות שם ל"ש בנ"ד כנלע"ד וד' יצילני משגיאות ומה טוב שיסכים גדול אחד על דברי כי היכי דלמטיהו שיבא מכשורא. אמנם יותר טוב כי ה' ירפא את החולנית עד מהרה שלא תצטרך לבוא להיתר הזה: והנני ידידו

סי' מ

ב"ה פרעמישלא תרנ"ב לפ"ק

לש"ב הרב הה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה היחסן המפורסם אבגינוס בן אבגינוס כש"ת מ' חיים ליבש הורוויץ נ"י ראבד"ק קראקא יע"א

ע"ד השאלה בבחור כהן נשא אשה בת כ"א שנים בחזקת בתולה ואחר בעילה הא' אמר שלבו נוקפו שמצאו פ"פ ושאל לאשתו אם מצאה דם ואמרה לא מצאתי וכן הי' אחר בעילה שני' ואח"כ בעל כמה פעמים ולא הי' דם ובאו לב"ד והאשה טוענת שהיתה בתולה והי' לה צער בביאה ראשונה רק מחמת בושה לא אמרה לבעלה ובביאה שני' חפשו בסדין ובבגדה ומצאו על הכתונת טפת דם פחותה מכגריס והנה האשה מוחזקת בכשרות והעיר קראקא רוב נכרים אך האשה דרה בחלק קאזימירז שדרים בעיר רוב יהודים והבית שדרה דרים קרובי' עם נשותיהם ואבי' וגיסה והיא בעלת מזיגה שרוב הקונים נכרים אמנם כמעט תמיד הי' שם אחד מקרובי'. ולא נתיחדה כלל עם הא"י ושאל הבעל אם מותר לדור עם אשתו ולא חיישינן שמא נבעלה לפסול

(א) תשובה כת"ה האריך בפלפול ובסברא ואבא על סדר דבריו הנה הביא דברי הבית מאיר שכ' בסי' ס"ח ס"ו אהא דבוגרת יש לו טענת דמים וכ' בחמ"ח וב"ש דעכשיו שמקדשין תחת החופה ואינה מתיחדת עם אחר קודם בעילת מצוה אין לחוש שמא זינתה תחתיו ומותרת לבעלה כהן וכ' בית מאיר דזה דוקא בעיר שרובה ישראלים ואין שם קרוב דפוסלה לכהונה באותו שכונה אבל בעיר שנכרי שוכן בה אסורה כיון דליכא תרי רובי והיא אינה אומרת לכשר נבעלתי כמבואר בסי' ו' באלמת דאם נשאת לכהן תצא בליכא תרי רובי וכ"ת כתב כיון דאין מברר טענתו דהיא אומרת בתולה הייתי ואין לאסור רק משום שויא אנפשה חתיכא אסורא בכה"ג לא עשו רז"ל חומרא דמעלת יוחסין להצריך תרי רובא והביא ראיה מכתובות י"ב דמקשה אהא דכנסה ראשון לשם נשואין ויש עדים שלא נבעלה אין השני יכול לטעון טענת בתולים ומקשה בגמרא וניחוש שמא תחתיו זינתה ופי' תוס' דנפסיד לה הכתובה כדי שיבא לב"ד ותאסר עליו באשת כהן דליכא רק ספק אחד ומשני כגון שקידש ובעל לאלתר. ואמאי לא מחלק דבדליכא תרי רובא אף בכה"ג תפסיד