בית יצחק אבן העזר חלק א סג

להוליד בנים ובנות ועל הנקב הא' אמר שהיא בתולדה ואמר שעל הנקב הא' אין רפואה רק לתופרו ע"י שלאף געטראנק ונקב הב'. לא הכיר מחמת דקותו

(א) תשובה מ"ש כת"ה על נקב האחד דכיון שלא נודע לו ממה בא יש לתלות שבא ע"י חולי והו"ל כבא בידי שמים דכשר לדעת הרמב"ם. גם ניכ' הדבר שהוא מתולדה עפ"י עדות הרופא. הנה לכאורה יש ס"ס להחמי' שמא בא ע"י אדם ואת"ל שבא ע"י חולי שמא כדעת הרא"ש דע"י חולי הוי כבידי אדם. אך יש ס"ס להקל שמא מתולדה ואת"ל שאינה מתולדה שמא ע"י חולי כדעת הרמב"ם וכל הפוסקים. וכיון דה"ל ס"ס לכל צד שוב הו"ל ספק ולדעת קצת פוסקים בספק פצוע דכה אף מדרבנן מותר כעין שכ' בש"ע סי' ה' ובנו"ב דלא אסרו ספק רק משום מעלת יוחסין ודוקא בבר אולודי דאיכא דורות כדאמרינן ביבמות דף ע"ו ולפי סברתו גם בספק פ"ד לא גזרו דאם הוא בר אולודי ל"ה פ"ד ואם אתה חושב שמא לאו בר אולודי שוב לא גזרו על ספק. אך סברא זו יש לדחות מ"מ כיון דל"ה רק איסור דרבנן יש לסמוך אשיטת הרא"מ דניקב הגיד מותר לבוא בקהל וגם כת"ה יפה מצרף דעת היש"ש פ"ח דיבמות סי"א יעוין שם דבתחתית הגיד אם ניקב עד החלל כשר מאחר שבעליונו של גיד העטרה כולה קיימת. אמנם הנקב השני שבעליונה של גיד הנעשה ע"י קוץ ומבואר ברמב"ם דנעשה ע"י קוץ הוה בידי אדם וכן הוא במחבר בזה יש לעיין אך כיון שהוא למטה משורת בשר גובה העטרה והעטרה כולה שלימה. על כן גם בנקב זה יש להכשיר. גם מ"ש כת"ה לסמוך על הגדת הרופא סברא גדולה בספק אך בודאי איסור צ"ע אם לסמוך על הרופא עכו"ם

(ב) וכת"ה הביא דברי הבית מאיר שמפקפק בדברי הרמב"ם אמאי ע"י קוץ הוי כבידי אדם הא ילפינן בידי שמים דכשר משום דבעי דומיא דממזר א"כ ע"י קוץ לא הוי דומיא דממזר שהוא בידי אדם ממש. גם אין ראיה. מהא דמייתי מההוא גברא דסליק לדיקלא וחרקי' סילוא בביצים ואוליד דבוודאי סריס חמה ג"כ אינו מוליד דמה"ט אינו חולץ כמבואר במשנה ד' ע"ט ועל כן שלח שמואל צא וחזור על בניו. אבל אין ראיה לאסרו. ושמא ס"ל לרמב"ם כסברת החינוך סי' תקנ"ט דמה"ט אסרה תורה פ"ד כידוע שיש מן הזכרים הפחותים שרוצים לזכות בשלחן מלכים הממנים סריסים לשמור הנשים. ועל כן אמרה תורה כי כל הסריס בידי אדם יפסול מלהתחבר עם בת ישראל שיהי' הדבר נמאס ולא יעשה כן בישראל א"כ הנעשה ע"י קוץ או ע"י כלב רע חיישינן שישסה בעצמו כלב רע או שיתחוב קוץ על כן גם הוא אסור לבוא בקהל אף דלא הוה כממזר ממש. וזה אם דרשינן טעמא דקרא לשיטת הלח"מ פ"ג ממלוה ולוה ה"א דהרמב"ם פוסק כר"ש דדריש טעמא דקרא אך לפמ"ש במלא הרועים ח"ב ערך טעמא דקרא אות ה' מרמב"ם ה' שמיטה פי"ב ה"ב דרמב"ם לא פסק כר"ש י"ל דלחומרא לכ"ע דרשינן טעמא דקרא כעין שכ' חתם סופר חיו"ד סי' ק"ד והארכתי בפרט זה בספרי חיו"ד ח"ר סי' קמ"ג אות ה'. ומה"ט י"ל הא דפליגי בירושלמי פ"ח דיבמות אית תנא תני בידי אדם פסול בידי שמים כשר ואית תנא תני בידי שמים פסול. והוה בע' למימר דמ"ד בידי שמים פסול ס"ל כרבנן דבעל ביצה אחת פסול ומסיק דגם רבנן ס"ל בידי שמים כשר ופליגי בעלתה חטטין ומי מחכך בה או מסתת וס"ל לחד ברייתא דהוה כבידי אדם ואסור ולחד ברייתא הוה כבידי שמים. והכוונה כיון שיש לחוש שיחטט ויחכך ויגרום בעצמו ומ"ה ס"ל לחד תנא דדרשינן טעמא דקרא לחומרא ואסור וחד תנא לא דריש אף לחומרא וכיון דל"ה דומיא דממזר ע"כ מתיר. ואם נאמר דזה טעם הרמב"ם ל"ה רק ספק כמ"ש מה"ט דרשינן טעמא דקרא לחומרא משום ספק איסורא לחומרא. א"כ שוב יש לצרף לס"ס שיטת הרא"מ והסמ"ג דבנקב לא פסול לבוא בקהל רק שאינו מוליד. ומ"מ קשה לצרף לס"ס שיטה זו שהוא נגד דעת רוב הפוסקים אך מטעם הראשון יש להקל

(ג) והנה כת"ה מייתי דברי הראב"ד פט"ו מאיסורי ביאה ה"ב שכ' טעם דפצוע דכה שאסור כדי שלא תזנה אשתו תחתיו והממזרות רבה. והנה לא הרגיש שדבריו תמוהים אמאי לא אסרה תורה רק פ"ד בידי אדם והרי גם בידי שמים אינו מוליד כדמוכח במשנה ע"ט ואמאי לא אסרה תורה שלא תזנה אשתו. גם מה שנראה מראב"ד דמה"ט אסרה תורה פצוע דכה בביאה בלא קידושין ואדרבה מטעם שלא תזנה אשתו אין לאסור רק בביאה אחר קידושין ותתלה בבעלה שהעולם לא ידעו שהוא פצוע דכה. משא"כ בביאה בלא קידושין ל"ש שלא תזנה תחתיו. ע"כ נראה דהראב"ד לא בא ליתן טעם דקרא לחומרא. דהתורה לא אסרה רק דומיא דממזר שהוא בידי אדם. רק הראב"ד מודה בפצוע דכה דלא לקי רק בביאה שאחר קידושין וע"ז קאמר הראב"ד שהתורה אסרה שלא תזנה אשתו עליו על כן לא לקי רק בביאה שאחר קידושין ודרש הראב"ד טעמא דקרא לקולא או דקאי אליבא דר"ש דדריש טעמא דקרא. כן נראה קצת לחומר הנושא וע' ר"פ ט"ז, מא"ב משמע מרמב"ם דפ"ד לא לקי רק בביאה שלאחר קידושין א"כ הראב"ד יודה לו ודוק

(ד) והנה ראיתי בדרך אגב בשואל ומשיב מ"ק ח"א סימן ק"צ ד"ה והנה אח"כ נתיישבתי שמצדד לומר דספק פ"ד מותר לישא דספק עשה דפו"ר דוחה ספק איסור דפ"ד. וזה ליתא דכיון דבדידה ליכא ספק עשה דהיא אינה מוזהרת אפו"ר ואל"ת דפ"ד היא מוזהרת איך תעבור היא אספק ל"ת מלבד הסברא דאפשר לה באחר. ולפ"ז לכאורה י"ל בהך דאין לו אלא ביצה אחת דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה מתיר וכ' התוס' דהלכה כדבריו. ולכאורה י"ל דר"י בנו של ריב"ב כאביו ס"ל דנשים מוזהרות על פו"ר א"כ מספק מתיר דספק עשה דוחה ספק ל"ת דל"ש הסברא שכתבתי ואנן לא פסקינן כריב"ב אך לפי מה דמייתי תוס' יבמות ע"ה ד"ה שאין לו בשם הירושלמי דאף לר"י בנו של ריב"ב אינו מוליד עיי"ש ליכא למימר טעמו משום ספק עשה דהרי בודאי אינו מוליד. ובגוף הסברא דספק עשה דוחה ספק ל"ת אם כי הפמ"ג בתיבת גמא פ' לך מזכיר זאת מ"מ נ"ל דלא יתכן רק לשיטת הרי"ט אלגאזי בבכורות פ"ג דף כ"ז ע"ג דפוס פרעשבורג בד"ה גרסינן בפ' הזרוע דאף להרמב"ם דספיקא דאורייתא אינו אסור אלא מדרבנן מ"מ בספק עשה חייב מדאורייתא לעשות. ע"כ ספק עשה דוחה לספק ל"ת אבל לפי מה דמשמע לי' דאף לשיטת הרשב"א דספק ל"ת אסו' מדאורייתא מ"מ בספק אם חייב במ"ע הוה כמו איני יודע אם נתחייבתי ופטור מדאורייתא וכ"כ בפמ"ג א"ח סי' י"ז וסי' שמ"ב ליכא למימר דספק עשה תדחה ספק ל"ת על כן יש לעיין בדבר

(ה) והנה בעיקר הדין לא ביאר כת"ה בהשאלה אם נתמלא האברך הזה זקן התחתון והעליון על כן ההכרח לדבר משני האופנים. והנה אם נתמלא יש לצרף ג"כ להיתר הית' הרב מראדוויל שבנוב"י וגם אני צרפתי ההית' הזה בתשובה (ע' סי' הקודם). אמנם אם לא נתמלא זקן יש לעיין אם הנקב לא פגע בחוט המקיף רק שהוא למטה מהעטרה מצד הגוף יש להתיר אך אם הנקב פגע בהעטרה רק שנשאר מהעטרה יש לעיין עוד בזה דשמא ניקב בהעטרה עצמה אם כשיראה ש"ז תצא ש"ז מהנקב פסול אף שנשאר כחוט השערה על כן יש עוד להתיישב בדבר

והנני ידידו

סי' לח

פרעמיסלא תרמ"ב לפ"ק

להרב החריף ובקי מוה' יעקב רייך נ"י ראבד"ק ראפשיטץ

ע"ד האיש אשר נשא אשה זה ד' שנים ולא דר עמה אך איזה חדשים ורצו שניהם בגירושין ומסיבת הנדוניא לא נגמרו הגירושין וכעת האשה לא נודע מקומה איה ובעלה טוען שראה דברים מכוערים ממנה ע"כ לא רצה לדור עמה וקלא דלא פסיק שהאשה הלכה עם ערל אח' שדרה עמו כי היא מפקרת לזנות וע"א העיד בפני הבד"צ בת"ע באליונ"ע איך שהאשה שכבה במטה עם ערל אחד וגם ראה שנתיחדה עם הערל כמה פעמים ואחר זמן מה נסתרה מהכפר ואחי' רדף אחריה ולא השיגה ואחר איזו ימים נסע גם הערל מהכפר ולא נודע מקומו והקול יוצא שהערל נסע אחריה גם העיד שהקול יוצא בכפר שילדה לזנונים קודם החתונה והדיין כתב ששמע שהאשה הנ"ל לא הלכה מחמת רעבון כי הי' לה כל צרכה בבית אחי'. ושאשה אחת אמרה בפני' ג"כ כהעד הנ"ל שמצאה אותה עם ערל במטה וגם שמע מכמה אנשים ם דברים מכוערים ואחות הערל אמרה גם היא שאחי' נסע עם האשה הנ"ל וכן אמרו כמה אנשים ששמעו זאת. אולם עדות גמור אין כאן אך קלא דלא פסיק והנה זה האברך לא קיים פו"ר ונפשו בשאלתו אם יש איזה היתר לבעלה וגם אודות הנדוניא אם אין לו. ומה נעשה בהמעות המושלש ואם צריך לזכות לה גט

(א) תשובה הנה יש כאן ע"א כשר בדבר מכוער ומבואר בסי' י"א דע"א בדבר מכוער אינו כלום. ונחלקו הב"ש והח"מ דלח"מ אם מהימן להבעל נאסרה על הבעל ולב"ש ל"מ מהימן ליה. ובאמת דברי תשובת מיימוני סותרים עצמם מרישא לסיפא בזה כמו שתמה זקיני מהר"מ מלובלין ס' פ' בזה והאריכו בדין זה הראשונים והאחרונים. וכ' בתשו' הגאון ר"ע סי' צ"ט דכ"ז לענין אם נאסרה עליו אבל לענין לגרשה בע"כ עכ"פ מקרי עוברת על דת ויכול לגרשה בע"כ. אך שם בת' ר"ע כפי הנראה היה ב' עדים על היחוד מש"ה מותר לגרשה בע"כ אך בע"א כשר ואשה. לא ידענא אי משום עוברת על דת מותר לגרשה בע"כ. אמנם אף להפוסקים דע"א בדבר מכוער ומהימן לי' אסורה עליו ולדיעה זו ודאי מותר לגרשה בע"כ. י"ל דוקא שהעיד העד בפני' אבל בהעיד שלא, בפני' האשה לכ"ע אינה אסורה עליו. וכן כתבתי בתשובה אחת (ע' בספרי ליו"ד ח"א סי' א' אות א"ב) וטעמא דצריך להבין דעת הפוסקים דאם קבלו עדות שלא בפני האשה נאסרה על בעלה והלא אין מקבלין שלא בפני בע"ד וכתבתי בתשובה דס"ל כשיטת ב"י ח"מ כ"ח דהא דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד היא רק מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכיון דחכמים אין עוקרין דבר מן התורה בקום ועשה א"כ כשהעידו עידי טומאה על האשה שלא בפני' מדאורייתא נאסרה על בעלה וחכמים אין עוקרין שיעבוד בעשה בקום ועשה. ולפ"ז בדבר מכוער שכ' באבני