בית יצחק אבן העזר חלק א סב

אינו בר קישוי היינו דוקא בסריס חמה משנולד אבל לא בנפצע אח"כ. ובזה נלע"ד לישב הא דאמר שמואל פצוע דכה בידי שמים כשר מדכתיב פצוע ולא כ' הפצוע במתניתא תני נאמר לא יבוא ממזר ונאמר לא יבוא פצוע דכה מה להלן בידי אדם, אף כאן בידי אדם ולמה נקט שמואל ילפותא אחרת ומה הוסיף אברייתא י"ל דללישנא קמא דנדה מ"ג ס"ל לשמואל ג"כ דכל ש"ז שאין כל גופו מרגיש אינו מטמאה דלא מקרי ש"ז ויסבור ג"כ דמשמש מת בעריות פטור, ולפ"ז אין ראיה מקרא דנקט לא יבוא פצוע דכה סמוך ללא יבוא ממזר למעט סריס חמה משנולד דדוקא פצוע דכה בידי אדם די"ל דסריס חמה אינו אסור בלא יבוא דהוא אינו בר קישוי ותשמיש אינו בלא יבוא ומ"ה יליף מדלא כתיב הפצוע ולא כפרש"י דממעט מדלא כתיב הפצוע פ"ד שהוא ממעי אמו אך ממעט מי שנעשה אח"כ אף דבר קישוי הוא כן י"ל לפענ"ד

שוב עיינתי פעם שנית בכסא דהרסנא בסוף דבריו סי' ש"מ וראיתי שהרגיש בזה דאם סריס חמה אינו מתקשה איך חולץ כיון דאי אפשר ביבום. וכבר כתבתי לעיל לישב גם הרחיב הדבור אם משמש מת קונה ביבמה ולא הרגיש מדברי תוס' ר"פ הבא על יבמתו גם מה שכ' דאם אינו יכול לבעול הוה קדושין שאין מסורין לביאה וזה ג"כ ליתא דדוקא אם הוא אסור לבעול ל"ה קדושין אבל מה שאיננו יכול לבעול מהני קדושי כסף דפומא כאיב ליה כמ"ש תוס' יבמות מ"ד בחרש ובלא"ה ל"ה קשאמ"ל למה שכ' תוס' קדושין נ"א דדוקא אם ע"י קידושין ל"ה ראוי לביאה משא"כ אם בלא"ה ל"ח לביאה וראיה מטמטום שקידש קדושיו קדושין יבמות ע"ב אף דלאו בר ביאה הוא ובכסא דהרסנא הרגיש ג"כ בזה דפצוע דכה אסרה תורה אף דמשמש מת בעריות פטור. וכבר כתבתי דסריס אדם ודאי בר תשמיש הוא רק שאינו יורה כחץ ואין להאריך בפרט זה

(יב) והנה ראיתי בבית מאיר סי' קע"ב האריך בדברי הרמב"ם הנ"ל דסריס אדם לא יביא שערות לעולם וכ' ג"כ דהכונה כדברי הגאון מגלוגא דרוב פעמים אינו מביא שערות ושם הקשה על הרמב"ם כיון דפסק כשמואל דאף דהביא סימני סריס קודם כ' לא נעשה גדול עד עשרים אף שהוא וודאי סריס ויש לתלות מחמת סרסו אחר השערות מ"מ לא נעשה גדול א"כ במה עדיף נפצע ע"י אדם שנעשה גדול בי"ג וכ' דמה שלא נעשה גדול עד עשרים הוא מהלכה למשה מסיני ועל פצוע בידי אדם לא היה הלכה על כן נעשה גדול בי"ג שנים. ולפ"ז כיון דכל זה מהלכה דוקא בנכרתו גידיו או נפצעו ביציו דמכאיב לי' יותר ס"ל לרמב"ם דל"ה בכלל ההלכה ובי"ג שנים נעשה גדול דלא יביא סמנים לעולם אבל בנעשה בידי שמים פתאום דאינו מכאיב לו כ"כ הואיל ונעשתה מאליו הוה כמו שנולדו לו שאר סימני סריס דלא נעשה גדול עד בן כ' דעדיין יש ספק שמא יביא שערות קודם כ' ולא יהיה סריס וגם יקרה שיהי' לו שערות ולא אפיק זה מהלכה דקים לן דלא נעשה גדול עד כ' ואף לרב דהוא גדול למפרע מ"מ עד כ' לא מקרי גדול דעדיין יש ספק שמא יביא סמנים על כן יש לומר דהשערות מסייעים לומר דנעשה פ"ד בידי שמים הגם שיש להתוכח עם הבית מאיר מ"מ לדבריו יש לומר כן ויש לצרף השערות לסניף

(יג) ובדבר הדין אם ספק פצוע דכה מותר לבוא בקהל שנתוכחו גדולי המורים. הנה האבני מלואים סי' ד' ס"ק כ"ז רצה לומר דאף אם ספק ממזר מותר אבל ספק פצוע דכה אסור דדוקא בממזר איכא קרא מיוחד וה"ה בספק עמוני מצרי וכו' משום דחמשה קהלי כתיב וילפינן מהדדי אבל פצוע דכה דל"ה בכלל חמשה קהלי כמ"ש תוס' קדושין ע"ב דל"ה פסול יוחסין לא ילפינן מממזר אך להריטב"א דפ"ד בכלל חמשה קהלי ספק פ"ד מותר עיי"ש. אמנם באמת י"ל דספק פ"ד א"צ שום ריבוי ולימוד דדוקא בספק ממזר דליכא חזקה דמשנולד הוא ספק צריך ריבוי משא"כ בפ"ד כיון דמשנולד לא איכפת לן דהוה בידי שמים ולא פסול רק בשנפצע בידי אדם א"כ בספק אם נפצע מוקמינן אחזקה ואף מדרבנן מותר ואצ"ל כמ"ש הרב הגאון מראדוויל דבספק פ"ד לא גזרו רבנן משום דלאו בר אולודי. רק י"ל כיון דאוקמא בחזקת היתר כמו משנולד היה מותר בבת ישראל כן אם נפצע וספק אם בידי שמים או בידי אדם מוקמינן אחזקת היתר אך י"ל כיון דנולד ריעותא שמקודם לא היה פצוע ועתה נפצע וספק אם בידי שמים לא מוקמינן אחזקה כמ"ש זקיני הת"ש בסי' כ"ט גבי מים בראש וספק אם מוח מקיפה לא מוקמינן אחזקה מחמת רוב דרוב בהמות אין להם מים בראש וע"כ יצאה מהרוב. מ"ה לא מוקמינן אחזקה עיי"ש. ובפרי מגדים בפתיחה לה' טריפות ובסי' נ'. אמנם הת"ש כ' בסי' כ"ט דזה דוקא אם אין חזקה ברורה רק מחמת רוב ע"כ אם ממנ"פ יצאה מהרוב לא מוקמינן אחזקה כגון במים בראש דאיכא ספק שמא ילדה כך רק שיש חזקה מחמת רוב וכיון דאתרע הרוב ממנ"פ לא מוקמינן אחזקה משא"כ בספק דרוסה דאיכא חזקה טובה דבודאי לא נולדה כך מוקמינן אחזקה אף באיכא רעותא וע"כ הוצרך תוס' לומר יבמות ל"א דדרוסה שכיח משא"כ בס"ד דידעינן דלא נולד כך דאף דמבוא' בירושלמי פ' הערל דאם נפצע בידי אדם במעי אמו אסו' לבוא בקהל מ"מ היכא שבוודאי לא נפצע במעי אמו בידי אדם יש חזקה ברורה ומהני אף בנולד ריעותא כגון שנפצע ולא ידעינן אי בידי אדם. אמנם בגוף הדבר כבר הקשה בחו"ד סי' ק"י על הת"ש שכ' דכיון דרוב בהמות אין להם מים בראש ע"כ בודאי יצאה מהרוב והחו"ד כ' דזה לא מקרי יצאה מהרוב דהכי אם הבהמה חולי יצאה מהרוב כשירות והגאון מהר"ז מרגליות בתשובה שבסוף ספר ראש אפרים כ' דכל זה תליא בפלוגתא בבכורות מ"ב ע"ב אי אמרינן הואיל ואשתני שהוא טמטום אשתני לחוש שמא סריס הוא עיי"ש סי' י"ט שהאריך בפלפול. ובאמת הדמיון טוב דגם במים בראש אמרינן הואיל ואשתני אשתני ויצאה מהרוב ולפ"ז דגם בחזקה טובה משנולדה ואיכא ריעותא לא מוקמינן אחזקה דהרי רוב עדיף מחזקה ומ"מ הואיל ואשתני שהוא טמטום חיישינן למיעוטא שהוא סריס ה"ה דאמרינן הואיל ואשתני חיישינן שיצא מחזקת היתר, ולפ"ז ספק פ"ד בספק אי בידי שמים אסו' מדרבנן דמדאורייתא מות' דילפינן מממזר ולדעתי אף לתוס' דס"ל דפ"ד ל"ה בכלל חמשה קהלי מ"מ הרי ילפינן בש"ס דפ"ד בידי שמים מותר דסמיך לממזר מה ממזר בידי אדם ה"ה דילפינן לענין ספק אך מדרבנן יש לאסו' כמו ספק ממזר ולא מוקמינן אחזקה הואיל דאשתני ויצא מחזקה דמתחילה לה היה פ"ד ועתה נפצע וכמ"ש תוס' כתובות כ"ג דהיכי דבודאי זרק קדושין וספק קרוב לה לא מוקמינן אחזקה מ"מ שם ל"ה שינוי הגוף ול"ש סברת הגמ' דבכורות הואיל ואשתני אשתני משא"כ בשינוי הגוף אבל למ"ד דל"א הואיל ואשתני אשתני גם בכה"ג מוקמינן אחזקה

והנה המעיין בדברי הראש אפרים סוף סי' י"ט בתשובות שבסוף הספ' יראה שהוכיח מרמב"ם דלא ס"ל הואיל ואשתני אשתני מדפסק דטמטום שנקרע רצה חולץ רצה מיבם אך מרא"ש בבכורות משמע דפוסק הואיל ואשתני אשתני ע"כ הוה פלוגתא דרבוותא וכיון שכתבתי דמדאורייתא מותר ספק פ"ד לבוא בקהל רק דמדרבנן יש לאסור. ולדעת הרמב"ם דל"ס הואיל ואשתני אשתני מהני חזקת הית' על כן י"ל בדרבנן סומכין על שיטת הרמב"ם גם בזה ועיין בסוף התשובה שבראש אפרים הנ"ל שתמה על הרא"ש בבכורות דמנ"ל דרבנן פליגי אר' יהודה וס"ל טומטום שנקרע וודאי אינו סריס דלמא לא פליגי רק ריב"י פליג וס"ל דהוה ספק סריס וחולץ מספק עיי"ש. ואמנם כבר הבאתי לעיל דברי ירושלמי דרבנן פליגי אר' יהודא אך דס"ל דהוה סריס אדם כפי' הברטנורה ורמב"ם פי' המשניות אבל הרא"ש יפרש דרבנן פליגי וס"ל דל"ה סריס כלל כפשטא דירושלמי ול"ק קו' ראש אפרים וע' בספרי חי"ד ח"א סי' ח' אות ט"ז בדין הואיל ואשתני

(יד) סיומא דפסקא לפענ"ד יש להתי' להבחור לישא אשה (א) דלדעת הרמב"ם הוה ע"י חולי בידי שמים ורוב הפוסקים ס"ל כהרמב"ם (ב) אף אם הדבר ספק יש לומר דבספק פ"ד מוקמינן אחזקת הית' ואף די"ל אם הוה ספק אם מחמת חולי הוה בידי שמים א"כ הו"ל ספיקא דדינא ולא מוקמינן אחזקה דבשביל חזקה לא ישתנה הדין כמ"ש הכנה"ג ביו"ד סימן ח"י וכ"ה בשם הגהות אלפס הובא בפמ"ג בהקדמה לטריפות ובסי' ק"י בכללי ספק ספיקא אות כ"ח. י"ל דזה דוקא בשאר ספיקות דספק איבעי דלא אפשיטא אזלינן לחומרא משא"כ בספק פ"ד דילפינן מממז' דהתורה התירה הספק ורק מדרבנן אסו' בספק י"ל כיון דכל עיק' הפלוגתא הוא תמיד נגד החזקה מוקמינן אחזקה אף בספיקא פלוגתא דרבוותא (ג) מצרפין השערות לסניף להוכיח דל"ה פ"ד בידי אדם דע"י חולי הוה בידי שמים (ד) במה שיש להסתפק שמא לא נרפא מהמילה נאמנת האם לומ' שנרפא (ה) אף אם הדב' ספק מצרפינן דעת השבות יעקב סי' מ"ז וכמה פוסקים דדוקא אם נפצע בידי אדם ממש אבל אך אם נעשה הגרם ע"י אדם ל"ה רק גרמא והתורה לא אסרה אם נעשה גרם דבכל מקום גורם ל"ה כעושה מעשה כמו במחיקת השם ומכל אלו טעמים הנ"ל הנני לצרף להיתירא שישא אשה באופן שיסכימו בזה גדולי המורים והנני מזכי' בזה מ"ש הפוסקים להתי' בספק פ"ד דהוה שעת הדחק דלא שכיחא גיורת שישא. הנה בזה י"ל כיון שניתן הרשיון לגייר אם תרצה נכרית לגייר י"ל דלא מקרי לא שכיחא אך יש להסתפק בפ"ד ממש אם מות' הב"ד לגיי' נכרית שישאנה ואף דאין מגיירין אשה לשם איש שישאנה מ"מ כיון דבדיעבד הוה גר כמבוא' בסי' רס"ז ובטור וברמב"ם בכה"ג י"ל דמות' לגיי' שלא יהיה הוא בהרהו' עבירה תמיד אף שאינו מקיים פו"ר ולא שבת כמ"ש בנוב"י סי' ו' וצ"ע ובנ"ד א"צ לזה דאם יסכימו גדולים הנני לצרף להיתירא וד' יצילני משגיאות

והנני ידידו

סי' לז

ב"ה לבוב תרנ"ה

להרב המאה"ג החריף ובקי מ' אליעזר בר"י הלוי נ"י דמו"צ בק' ביצקי יע"א

ע"ד השאלה באחד שמצא נקב בתחתית הגיד למעלה מן העטרה בחוץ ואין ידוע אם הוא לחללו או רק מבחוץ רק כפי הנראה הוא לחללו שרואה שם עפ"י הרוב לחלוחית ונכר הדבר שהוא לחללו עוד נקב אחד יש לו בעליונו של גיד על בשר העטרה היינו מעט למטה משורת בשר גובה העטרה היינו ממקום שמתחיל מול גובה העטרה שהוא כמו טבעת עגול מעט למטה ממנו כשעורה בשפוע יש לו נקב והוא קטן ואינו ניכר אם הוא לחללו. אך יען שמרגיש שזב תמיד לחלוחית במקום הנקב נראה שהוא לחללו. והנקב הזה יודע ממה בא לו שפעם א' עלה לגינה ופנה להשתין בין החוחים ותחב לו שם קוץ ותיכף לקח אותו משם ולא הרגיש שום כאב כלל מאז ועד עתה רק עתה כשלמד אה"ע ראה עד היכן הדברים מגיעין ונפשו בשאלתו אם רשאי לישא אשה לקיים המצוה גם שלא יוכשל בחטא חלילה ושאל ברופא מומחה ומפורסם ואמר לו שהנקב קטן ולא נפתח כלל ויוכל