בית יצחק אבן העזר חלק א נז

הגיד דאז ודאי פסול ואת"ל שהי' בעליונו של גיד, שמא הלכה כשי' הב"ח דבעליונו של גיד ג"כ פסול עד לחלל. אך בנ"ד שיש להסתפק אם נעשה בידי אדם או בידי שמים דהיינו מחמת חולי יש ג' ספיקות דהיינו שמא הי' הנקב בעליונו של גיד למטה מעטרה ואת"ל שהי' למעלה מעטרה שמא הי' בעליונו של גיד והלכה כשי' התוס' דכשר ואת"ל דהלכה כשי' הב"ח דבעליונו של גיד ג"כ פסול עד לחלל שמא נעשה הנקב בידי שמים דהרי כל הפוסקים הסכימו דמחמת חולי הוי כבידי שמים ודעת הרא"ש הוא דעת יחיד. ואף ששמע שאנשי בליעל מתלחשים להרע לו מ"מ עביד אינש דגזים ואמר כדאמרינן בשבועות מ"ו איזל ואקטל דיקלא דפלניא ואשתכח דקטיל לא אמרינן דהוא קטלי' אלא אמרי' מגיד אינש דגזים ולא עביד עיי"ש וה"ה בנ"ד ואף שהתוס' כ' דוקא באין מוחזק בכך והכא אנשי בליעל התלחשו להרע לו מ"מ מאן נימא שחשודים לעשות דברים כאלו ואף שחשודים על הזנות אין חשודים להזיק ולחבול אדם דבזנות יצרם. תקיף כדאמרינן בע"ז דף ע' נהי דתקיף להו יצרא דעבירה יצרא דע"ז מי תקיף לי' ואף שאומר דאח"כ כאיבו לי' שמא מחמת שנדמה לו שעשו דבר מה התחכך שם ונדמה לו ככאב ובאמת הם לא עשו לו מאומה

(יב) גם מה שמתירא שמא הי' ע"י בדיקת רופא מומחה שתחב האסטרימענט ושמא ניקב הוא ל"ח לזה דאומן בק' באומנותו ואף בבהמה שהקיז הרופא דם ל"ח שמא נגע בושט והרבה פוסקים מכשירין מטעם זה כ"ש דל"ח למה שבדק בסטרימענט שמא ניקב. גם לספק שמא הי' איזה מחט בכרים וכסתות שלו ל"ח דלא מחזיקין לריעותא ואילו הי' מחט הי' מרגיש בעת שנתחב המחט. ע"כ הוי ספק גמור ויותר קרוב שנעשה ע"י חולי גם מה שמצא אחר כמה שנים בתחתית הגיד למעלה מעטרה גומא קצת ואח"כ מצא נקודה צרעת יבש ושחור על המקום הגומא ההוא שראה אז שוב הו"ל ד' ספיקות שמא לא ניקב עד לחלל. ושמא הלכה כשיטת היש"ש פ"ח דיבמות אות י"א דבתחתית הגיד קיל יותר מעליונו של גיד. ובתחתית הגיד כשר בניקב עד החלל. ושיטת היש"ש ממש היפך משיטת הב"ש דהב"ש ס"ל בתחתית הגיד אסור בניקב עד לחלל ולא בעליונו של גיד ויש"ש ס"ל בהיפך ואת"ל דאין הלכה כיש"ש שמא נעשה ע"י חולי ואת"ל שנעשה ע"י אדם שמא נסתם הנקב וכיון שיש ד' ספיקות ודאי מותר ולכאורה י"ל דספיקות אלו שהם פלוגתא דרבוותא לא מצרפינין לס"ס משום דהוי ס"ס דסתרי אהדדי דאם יקרה נקב בתחתית הגיד אתה מתיר מס"ס שמא הלכה כיש"ש דבתחתית הגיד כשר ושמא ע"י חולי. וכשיקרה בעליונו של גיד אתה מתיר מס"ס שמא הלכה כהב"ש דבעליונו של גיד מותר אף בהגיע לחלל אם לא ניקב בתחתיתו ושמא ע"י חולי ונמצא אתה מתיר בשניהם וס"ס דסתרי אהדדי לא אמרינן כמ"ש מהרי"ט ח"ב חיו"ד סי' ב' באשת טומטום דחולצת ולא מתיבמת מה"ט אבל כבר כתבתי בתשו' (היא בספרי ליו"ד ח"א סי' ע"ד אות י"ד) דשם יש לפנינו הס"ס דסתרי אהדדי ביש לה צרה והצרה תנשא קודם לשוק והיא תתיבם אתה תתיר אותה ליבם שמא אינו סריס וצרתה תתיר לשוק שמא הוא סריס והרי לפנינו ב' קולות והיכא דליכא צרה חיישינין שמא בדידה גופא איכא תרי קולא שתנשא לשוק ותתאלמן או תתגרש ותנשא ליבם וכ"כ מהרי"ט להדיא שם

(יג) הן אמת דדברי מהרי"ט בזה תמוהין לכאורה דאיך לאחר שנשאת לשוק תחזור ליבם משום ס"ס שמא אינו סריס א"כ היא זקוקה והוי כשומרת יבם שזינתה דאסורה ליבם ואף דאנן פסקינין דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבם מ"מ כיון דלר"ע אסורה ליבם כדאמרינן בסוטה י"ח קשיא הך דבכורות מ"ב דאשת טומטום חולצת דהוא אליבא דר"ע דס"ל סריס חמה לא חולץ ולא מיבם ולא מיבמין שמא הוא סריס חמה וזה אליבא דר"ע עיי"ש לר"י בר"י אליבא דר"ע ולדידי' ל"ה ס"ס דסתרי אהדדי דלדידי' שומרת יבם שזינתה אסורה ליבם וליכא למיחש שתנשא לשוק ואח"כ תנשא ליבם מ"מ שפיר קאמר מהרי"ט די"ל דאתיא בזה כר"ע דסריס חמה לא מיבם אבל לענין זה דחייבי לאוין כערוה ושומרת יבם שזינתה אסורה לא אתיא כר"ע ועוד יש לישב דברי מהרי"ט בזה בכמה אנפין היינו דכיון דנשאת בהיתר מטעם ס"ס ל"ה כזנות רק כאנוסה ולא נאסרה על יבמה ודו"ק ושוב מצאתי גוף הקו' בישועת יעקב סי' קע"ב ועכ"פ משכחת לה בזה גופא תרי קולא אבל בס"ס דפלוגתא דרבוותא ויש קולות לכל חד אין לומר שמא יקרה לפעמים להיפך וראי' ממה דפסקינין ביו"ד סי' נ"ט בניטל רוחב סלע מעל כל השדרה דכשרה שמא בעי נשתייר סלע על הטבור ושמא בנשתייר שאר הגוף כשר אף דגם בניטל על הטבור כשר מס"ס שמא בעי נשתייר על השדרה והוה ס"ס דסתרי אהדדי וע"כ בתרי גופים היכא דליכא לפנינו הסתירות ל"ה ס"ס דסתרי אהדדי וראי' עוד מדברי הריק"ש הובא בפמ"ג ובזקני התב"ש סי' ל' בנחבס הגלגולת ברוב גובהה הוי ס"ס שמא בעי תרוייהו ושתא רוב היקפו אף דגם ברוב היקפו אתה תתיר מס"ס שמא רוב גובהו. וע"כ מטעם הנ"ל כיון דליכא הסתירות לפנינו ואף די"ל דכאן בפ"ד גרע טפי דשם בגוף זה א"א שיהי' עוד סתירה ורק בגוף אחר משא"כ בגוף הזה שמא יקרה לו אח"כ שאלה להיפך כגון עתה שנסתפק על תחתיה הגיד אח"כ יסתפק על עליונו של גיד מ"מ אינו דומה למ"ש התו' בב"ק מ"א גבי נדה דשם אשה. עלולה לראות ואף בימי זיבה יש דעות דמוחזקת לראות ע' מה שפלפלו על הך דזבחים כ"ט ונוב"י משא"כ לחוש שמא ינקוב אח"כ בעליונו ל"ח דמוקמינין אחזקת הגוף ואף שהתוס' כ' בשבת קמ"ב דתרי לישנא ולכל חד קולא וחומרא לא אמרינן ספקא דרבנן ולקולא מ"מ ס"ס אמרינן לקולא אף דאיכא לכל חד ספק קולא וחומרא (וע' בספרי ליו"ד ח"א סי' ע"ד אות י"ד הבאתי עוד ראי') ואף שיש להתוכח בזה מ"מ בנ"ד יש כמה ספיקות דל"ה קולא וחומרא רק קולא לבד. ועוד דאם נקיל מספק שמא בתחתית הגיד כשר כיש"ש וגם בעליונו של גיד כשר כשיטת התוס' והב"ח אין כאן ודאי מכשול דשמא בתרוייהו כשר אם לא ניקב מפולש בעליונו ובתחתיתו

(יד) והנה נמצאו בזה חומרות מגדולי המורים חדא מ"ש הטו"ז דבניקב הגיד עצמו למעלה מעטרה עד החלל פסול ואפי' אין ש"ז יוצא שם. ומשמע מדבריו להלכה דבעליונו של גיד למעלה מעטרה פסול אפי' אין ש"ז יוצא ובתחתיתו של גיד למעל' מעטרה כשר בנקב קטן שאין ש"ז יוצא ודוקא כשניקב גם כנגד זה בעליונו של גיד למטה מעטרה אז פסול עיי"ש. וביש"ש סי' י"ד פסק להחמיר יותר דכל נקב למעלה מעטרה פסול אף נקב קטן כל שהו אף שאין ש"ז יוצא ודוקא בניקב בעטרה עצמה אינו פוסל רק בנקב שש"ז יוצא. ואמנם מלשון הב"ש סק"ט שכ' דנקב בתחתית הגיד פסול וכתב וכ"ז בנקב שאפשר לצאת ממנו ש"ז. משמע דבא לשלול דעת היש"ש דלמעלה מעטרה אף נקב כ"ש פסול. והב"ש ס"ל דבעי דוקא נקב שאפשר לצאת ממנו ש"ז. ולהב"ש מהני בדיקה כמ"ש הב"ש בסק"ו דאפילו בלא סתימה בעי בדיקה ומהני בדיקה אבל להיש"ש ל"מ בדיקה ואף בלא יצא ש"ז פסיל ומ"מ סתימה מהני. ומאין נדע אם נסתם, ע"כ למראית עין נראה אם נסתם או לא והיש"ש כ' דהכי משמע מירושלמי ולא ידענא איך משמע מירושלמי טפי ממה דמשמע בש"ס דילן. ונ"ל הוכחת היש"ש בדרך זה דבירושלמי איתא ניקב בו נקב מבפנים פסול ובחוץ כשר ר' בוא בשם ר' יהודה בפנים מן העטרה ולפנים. בחוץ מן העטרה ולחוץ. והנה לא ביאר הירושלמי עטרה עצמה מה דינו והדיוקים סתרו אהדדי. דברישא משמע דוקא מעטרה ולפנים פסול אבל בעטרה עצמה כשר ובסיפא משמע דוקא מעטרה ולחוץ כשר אבל בעטרה עצמה פסול ולכן פי' הירושלמי בדרך זה מעטרה ולפנים פסול אף נקב כ"ש מעטרה ולחוץ כשר אף נקב גדול ועטרה עצמה תליא ביציאת ש"ז דבנקב גדול פסול ונקב קטן כשר ולא קשה הדיוקים אהדדי. ולשיטת הר"י דלמעלה מעטרה ל"מ סתימה ודוקא בתוך עטרה ע"כ אתיא הדיוקים על נכון דלמעלה מעטרה ל"מ סתימה ולמטה מעטרה א"צ סתימה ובעטרה מהני סתימה אבל מאוד תמהתי אדברי ר"י בשם הרמ"ה הובא בב"ש סק"ח דדוקא בעטרה עצמה מהני סתימה הרי בירושלמי משמע להיפך. דלבתר דקתני בירושלמי מבפנים פסול מן העטרה ולפנים אמרינן שם ניקב הרי זה פסול נסתם כשר הרי אף למעלה מעטרה מהני סתימה דהרי ירושלמי קאי אלמעלה מעטרה וצ"ע. ושמא ס"ל לרבינו ירוחם דש"ס דילן חולק אירושלמי בזה מדלא מוקי הך דשמואל רק בעטרה עצמה. ושיטת הרמ"ה יהי' בדרך זה דס"ל בעטרה עצמה ל"ה כרות שפכה רק שש"ז שותת ולכן מהני סתימה אבל למעלה מעטרה שם אין שותת הש"ז אף ע"י נקב כמ"ש רש"י ומ"מ פסול משום שהוא כרות שפכה וכרות שפכה ל"מ סתימה כדאי' בספרי, ולפ"ז י"ל דגם ירושלמי ס"ל רק בתחלה דמתני סתימה אבל למה דמייתי אח"כ כרות שפכה אינו חוזר ס"ל דל"מ סתימה למעלה מעטרה וכן פירש בפ"מ. ולדינא אני מסופק אי הלכה כיש"ש דבניקב כ"ש למעלה מעטרה ובדקו וראו שאין יוצא ש"ז אי הלכה דכשר כהב"ש או כיש"ש

(טו) ובנ"ד שאנשים רבים בדקו אותו ולא ראו בו שום נקב אך גרר יבש. והרופאים אמרו שיכול להיות שהוא פיסטעל דק והיינו נקב פחות מחוט השערה וא"א שיעבור דרך אותו נקב אף מ"ר וכ"ש ש"ז. גם אמרו שהוא יכול להוליד דבמקום זה יכול לחתוך כולו ויוכל להוליד בנים ובנות הגם דבענין כזה אין לנו אלא דברי חז"ל ולא סמכינן אאומנות הרופאים רק במה שאומרים שנסתם הנקב אבל במה שאומרים שיכול להוליד לא משגחינין אדבריהם מ"מ כיון שרבים בדקו אותו ולא ראו בו שום נקב אף כ"ש אף שהשגיחו ע"י כלי זכוכית מגדיל הראי' ולא ראו רק גרר יבש וגם זה עבר אח"כ ולא נשאר רק רושם ואף אם הי' שם איזה נקב קטן כבר נסתם ע"כ יש להתירו לבוא בקהל וכללא הוא דיש כמה ספקות חדא שמא לא ניקב כלל והשני שמא ניקב בתחתית הגיד כשר כשיטת היש"ש והשלישי שמא ניקב כשר לבוא בקהל כשיטת הרא"ם. הגם דכל פוסקים חולקים ע"ז מ"מ יצטרף לסניף אחר אשר הארכנו לעיל דיש ראיות לשיטה זו. והרביעי דילמא ע"י חולי. והחמישי דשמא אף שהי' נקב עתה נסתם יפה וזה לא הוי משם אחד דהוי ספק איך הי' המעשה וכמ"ש בת"ה הובא בפמ"ג סי' ק"י והגם כי משמע מדברי התוס' כתובות ד"ט ע"ב ד"ה אי למיתב דס"ס ל"מ רק היכי דספק א' שאתה אומר שמותר אין לספק שאוסר שהרי הקשו אמאי הפסידה כתובתה הרי הוא ס"ס שמא אינו בקי בפ"פ ואת"ל שבקי שמא באונס ותי' דל"ה ס"ס דבאותו ספק שמא באונס עדיין י"ל שמא קודם שנתארסה ואין לה רק מנה עיי"ש וה"ה הכא איך נימא דשמא לא ניקב ואת"ל ניקב שמא ע"י חולי הרי באותו ספק שמא ע"י חולי עדיין י"ל שמא כרא"ש דחולי ג"כ פסול וכן באותו ספק שמא נסתם עדיין י"ל שמא הלכה כהר"י בשם הרמ"ה דלמעלה מעטרה ל"מ סתימה אבל אינו דומה לשם דכיון דהלכה דע"י חולי כשר וכן הלכה דמהני סתימה ולדעתי אין הלכה כמהרש"ל דנקב קטן פסול אך כהב"ש כדכתיבנא לעיל ע"כ דדבר ברור דמהני ס"ס ואף בפלוגתא דרבוותא מהני ס"ס כמה ספיקות ובפרט בנ"ד דכבר הוכחתי דספק פ"ד כשר מדאורייתא לכ"ע

גם רבים בדקוהו ולא ראו בו שום נקב רק גרר יבש דקה מן הדקה ואין בו שום ריעותא רק מה שראה לפרקים יוצא קילוח ושמא הי' מ"ר. גם מה שראה אח"כ גומא אמרינן שלא הגיע לחלל והטיפין ש"ז ודאי נפלו לשם כיון דל"ח עתה שום נקב אין לספק כלל על נקב ויש לתלות לנסתם