בית יצחק אבן העזר חלק א נה

דילמא ר"א אמר ר' אושעי' מיירי בפצוע שניקב דיש לו רפואה ואסור בבת גרים ואין לו להאכיל בשום מקום אלא משמע דאף דיש לו רפואה לע"ע מותר בבת גרים. ושוב ראיתי דיש לדחות דשם האיבעי' קאי בפצוע דכה ופצוע דכה אין לו רפואה כדאי' בספרי וע' בנוב"י סי' ו' הגירסא נכונה ומ"ה קאמר דמותר בבת גרים דאדרבה מדלא מבעי' בכרות שפכה משמע משום דיש כרות שפכה דאסור בבת גרים זה שיש לו רפואה ולכן בעי רק בפ"ד וה"ה בכרות שפכה שאין לו רפואה אבל כרות שפכה שיש לו רפואה לדעתי אסור בבת גרים. ועדיין צ"ע ויבואר לפנינו אי"ה. וזאת נלפע"ד דאף אם נאמר דניקב הגיד מותר בגיורת מ"מ לר"ע דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין לאחר שנסתם הנקב אמרינן דלמפרע לא תפסי קידושין דתיגלי מילתא למפרע דלעולם לא הי' כרות שפכה וכעין שכ' הר"ן לענין סירכא דנקבים שנסתמו לאות דמעולם לא הי' טריפה מיהו זה ליתא דא"כ אמאי אמרינין בגמ' חולין מ"ח וביבמות זו פסול החוזר להכשירו למעוטי קרום שעלה מחמת מכה והרי אידי ואידי שוין אם נאמר דניקב הגיד שוה לסירכא כסדרן ותיגלי מילתא דלמפרע לא הי' כרות שפכה מעולם ודו"ק ומוכרח מגמ' דהוי כרות שפכה אך אח"כ נתרפא ושוב אחר כתבי זאת מצאתי להח"ס שכתב סברא הנ"ל גם כ' דניקב הגיד אסור בנתינה ותהלה לאל שמחתי שכוונתי לדעתו. אך עדיין צ"ע גם מ"ש דאם נתרפא תיגלי מילתא דמעולם לא הי' כרות שפכה כבר הראיתי שיש לסתור זאת מגמ' הנ"ל ויש לעיין ברמב"ם ה' כלי המקדש פ"ז שחישב י"ב מומין באיברי הזרע ולא משיב ניקב ובפי"ז מהא"ב חשיב ניקב חוט מחוטי הבצים ונקבו הבצים וניקב הגיד ואם נאמר דכ"ז פוסל בכהנים הו"ל יותר מי"ב ואם נאמר דניקב לא פוסל בכהנים לא ידענא למה ושמא הו"ל בכלל נמעך או נכרת או ניתק ויבואר עוד לקמן

(ה) והנני חוזר למה שהתחלנו דמה"ט ספק פ"ד או כרות שפכה כשר דכיון דבידי שמים כשר וע"כ הוי אחר שנולד מוקמינין אחזקתו ואף דנמצא בו ריעותא כגון שחזינן נקב או גרר ולא ידענא אי ניקב עד מקום הזרע מוקמינין אחזקתו כמ"ש ז' הת"ש דדוקא במים בראש דאין לה חזקה טובה דשמא משנולד הוי ורק דחזקה מחמת רובא וזה איתרע משא"כ היכי דיש לו חזקה טובה אמנם כבר כ' הת"ש דכ"ז לשי' התו' אבל רבינו יונה ס"ל דהיכי דנמצא ריעותא אף בחזקה גמורה לא מוקמינין אחזקה שהרי אוסר בנשמט הגף או נשבר רגלו מארכובה ולמעלה וא"י אם קודם שחיטה או לאח"ש אף דיש לו חזקה המבוררת עיי"ש שהאריך בפרט זה וסוף דבריו דזה תליא בין שיטת התוס' לשיטת רבינו יונה והנה דברי רבינו יונה תמוהין טובא דמייתי ראי' משחט הושט ונמצא גרגרת שמוטה לנשבר רגלו מן הארכובה ולמעלה וא"י אם קודם שחיטה דאסור כמו שהביא הר"ן בחולין דף י' ומה ראי' שם הוי ספק בשחיטה ומוקמינין בחזקת שאינו זבוח וכבר תמה ע"ז זקני הת"ש בש"ס דף י' (ועמ"ש בספרי ליו"ד ח"א סי' פ' אות ב' וסי' מ"ו אות ד'). ולחומר הנושא נ"ל דרבינו יונה סובר דנשבר הגף מחיים אסור להושיט לב"נ משום אמ"ה דדעת קצת פוסקים דאף במקום שאין עושה טריפה אסור לב"נ באבר הנשבר כדאי' בתשו' אמונת שמואל סי' י"ד אך שהוא כ' שם לסתור זאת גם ע' בש"ך סי' ס"ב אך במקום שעושה טריפה יש לאסור דשחיטה אינו עושה ניפול וב"נ במיתה תליא מילתא ומיתה עושה ניפול אך במקום שאין עושה טריפה שייך מי איכא מידי כיון דמדאור' מותר אבל בנשבר במקום שעושה טרפה ל"ש מי איכא מידי ואסור לב"נ מחמת אמ"ה ע' באמונת שמואל ולפ"ז בספק אימת נשבר מוקמינין אותו אבר בחזקת איסור אמ"ה לב"נ ויתכן יותר לפמ"ש (ע' בספרי ליו"ד ח"ר סי' כ"ח אות ב') בשיטת רש"י דבהמה בחייה בחזקת איסור אמ"ה עומדת והקשו התוס' הרי עכשיו ודאי יצא מחזקת אמ"ה ופירשתי דמוקמינין הבני מעיים בחזקת אמ"ה לפמ"ש הת"ח דבני מעיים מנבילה אסור לב"נ דכמאן דמנחי בדיקולא דמיא ומהבני מעיים שיש להם חזקת אמ"ה מטרפינין כל הבהמה וה"ה הכא מוקמינין אבר הנשבר בחזקת איסור לב"נ ומטרפינין כל הבהמה ושפיר מייתי רבינו יונה ראי' מספק בשחיטה דמוקמינין בחזקת אמ"ה וזה ישוב נכון לגוף הדין של רבינו יונה אך משאר הראיות שהביא רבינו יונה משמע דאף בלא נשבר ולא שייך חזקת אמ"ה אוסר באיתרע חזקה עוד כתבתי בישוב דברי רבינו יונה דס"ל כשיטת הפרי מגדים בפתיחה דבעוף ל"ש עשה שאינו זבוח דוזבחת מבקרך כתיב וס"ל דוקא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת והיינו עשה שאינו זבוח וכמ"ש התוס' שבועות כ"ד אבל בעוף לא. ואמנם בחולין דף י' קאי בעוף וספק בשחיטה כדאי' התם עיי"ש ושפיר מייתי ר"י ראי' דבריעותא לא מוקמי' אחזקה והרי אסור מעוף ובזה ל"ש חזקה שאינו זבוח ולפ"ז ר"י ס"ל דבכ"מ לא מוקמינן אחזקת היתר בריעותא ותבנא לדינא דלדעתי ס' כרות שפכה יש ס"ס להתיר דשמא הלכה כשיטת רשב"א דהוי בכלל חמשה קהלי והותר ספק מדאורייתא מקרא ואת"ל כשיטת התוס' ורש"י דל"ה בכלל חמשה קהלי שמא כשיטת רש"י ותוס' דבחזקה המבוררת מוקמינן אחזקה אף בנמצא ריעותא ודלא כשיטת ר"י וכיון דאיכא ס"ס ודאי ספק מותר מן התורה ודו"ק היטב ויבואר עוד לקמן אי"ה מזה

(ו) ושוב נ"ל דגם גוף מחלוקת הראשונים אי מהני חזקה היכא דאיתרע שכתב הת"ש דלשיטת התוס' ורש"י דמהני חזקה שנתבררה. ושיטת הרבינו יונה דאיתרע חזקה אף חזקה ברורה ג"כ תליא בהך מחלוקת שבין רש"י ותוס' וראב"ד דלרש"י ותוס' דספק פצוע דכא ל"ה בכלל חמשה קהלי. ל"צ קרא להתיר כלל מטעם חזקה. וילפינן מדאיצטריך ס' ממזר דכל ס' דאורייתא אסור בליכא חזקה אבל בחזקה מותר. אף באיתרע. אבל לראב"ד דפצוע דכא הוי בכלל ה' קהלי קשה למ"ל קרא לספק ת"ל מטעם חזקה וע"כ כל ספק אסור היכא דאיתרע אף בחזקה ולכן איצטריך קרא לספק פצוע דכא. ומ"ה ס"ל לרבינו יונה דספק אסור אף בחזקה. ועכ"פ למדנו דבספק פצוע דכא מותר ממנ"פ דלתוס' כל ס"ד מותר היכא דאיכא חזקה אף בנמצא ריעותא. ולרבינו יונה הרי גלי קרא בספק פצוע דכא. וכעין זה כתבתי לעיל לשיטת רשב"א ודו"ק. והנה דעת הח"ס והנוב"י דספק פצוע דכא לחומרא מן התורה. ודעת הבית אפרים דל"ה רק מדרבנן. ומי אנכי שאכריע בזה אבל אחרי שכבר כתבתי כמה סברות והוכחות דספק פ"ד מותר מדאורייתא מטעם חזקה. אם כנים דברינו נבנה עליהן דיק בעזה"י. והרב מראדוויל רצה לומר דאף מדרבנן מותר ספק כדאמרינן ביבמות ע"ו כי גזרו רבנן בהנך דבר אולידו ובנוב"י חולק עליו ועיקר ראיתו מדברי ירושלמי דר' ירמי' ס"ל שם דמשנה דכל הפסולין מותרין לבוא זב"ז קאי גם אפצוע דכא. ור' יוסי ס"ל דלא קאי ופצוע דכא אסור בממזרת והנה למ"ד דמשנה קאי גם אפצוע דכא ע"כ מה דתני שם ודאי בספיקן אסור קאי גם אפצוע דכא ולדבריו ודאי אסור ספק. ור' יוסי לא פליג עליו בזה עיי"ש. ולפע"ד לישב לפמ"ש לעיל דספק פ"ד בלא"ה מותר מטעם חזקה. יש לומר אף מדרבנן מותר ומדאורייתא ודאי מותר. וא"צ קרא כלל אבל כ"ז למ"ד פצוע דכא דוקא בידי אדם. ול"א ספק פצוע דכא. ול"צ קרא. גם ל"ה בכלל גזירה דרבנן שגזרו על כל הספקות דלא דמיא להדדי. אבל למ"ד דאף בידי שמים אסור ופצוע דכא אף שנולד כן ודאי דומה לממזר דקרא גלי ומ"מ רבנן אסרו כל ספקות דילפינין מקרא זה דאף פ"ד בכלל. ולפ"ז הרי בירושלמי יש פלוגתא אית תנא תני דבידי שמים אסור דילפינין מממזר ואית תנא תני בידי שמים מותר. ולפ"ז י"ל דר' ירמיהו דירושלמי יסבור דפצוע דכא אסור אף משנולד והוי כמו ממזר ספק והוי בכלל הגזירה דרבנן. ולשיטת תו' דפצוע ל"ה בכלל ה' קהלי מדאורייתא אסור באין לו חזקה. אבל לדידן דפ"ד בידי שמים מותר ספק פצוע דכא מותר מדאורייתא ומדרבנן. כן נ"ל לולא דברי הגאונים המפורסמים הנ"ל והב"ש הקשה למ"ד פ"ד מותר בממזרת אמאי לא מוקי משנה דכל הפסולין מותרין, בפצוע דכא. להנ"ל נכון דליכא לאוקמי בהכי דאמאי תני ודאי בספקן אסור. והרי ל"ג על הספק כדברי הרב מראדוויל

(ז) ודע דהפ"י כתב לישב הא דספק ממזר מותר מקרא ואיך משכחת לה דבקבלה קדושין ספק קרוב לו או לה ואח"כ נבעלה לאחר מוקמינין בחזקת פנוי' ובקיבלה גט ס' קרוב לו או לה מוקמינין בחזקת א"א והוי ודאי ממזר. וכתב דהתורה גילתה דספק ממזר מותר אף דאיכא חזקה. ומ"מ בזה לא נדחו דברינו דשם גלי קרא להיפך אף דמכח חזקה אסור מ"מ התורה התירה משא"כ בפ"ד דאיכא חזקה להתירא לא איצטריך קרא להתיר ס' פצוע דכא דבלא"ה מותר מכח חזקה. וכבר דחו גדולי האחרונים דברי הפ"י. ובלמדי הסוגיא בימי חורפי העלתי פלפלת כל שהוא בזה לישב קו' התוס' ב"ק מ"ד וסנהדרין ע"ט לר"ש דמוקי קרא וארב לו וקם לו עד שיתכוין לו מנ"ל קבוע מדאורייתא והנ"ל הנה הפ"י הקשה איך משכחת ס' ממזר וכתב דלא משכחת רק באזלה איהי לגבי' ויש ממזר א' בעיר והיא אזלה לגבי' וכל קבוע כמחצה על מחצה ואזה הקשה דלמ"ל קרא לקבוע ות"ל מהכא עיי"ש ולישב זאת נאמר דבלא"ה משכחת לה ס' ממזר בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דהבא עלי' באשם תלוי קאי. והוה לי' ספק ממזר. ואי דתרי ותרי ספיקא דרבנן ומדאורייתא אוקמא אחזקה מ"מ חזקה דדייקא ומנסבא מרעי לה להך חזקה. והב' באו מקודם ואמרו מת ושייך חזקה דדוקא ואח"כ באו שנים ואמרו לא מת ולא נשאת לאחד מעדי' דהו"ל ספק באשם תלוי אך זה לרבנן דס"ל יבמות פ"ח דגם בב' עדים איכא חומר בסופה ושייך דייקא. ומשכחת לה ס' ממזר. ולא ידעינן קבוע ואיצטריך קרא לקבוע. אבל לר"ש דס"ל יבמות פ"ח דבב' עדים ליכא חומר א"כ לא משכחת לה בכה"ג ס' ממזר דקודם שבאו הב' שאמרו לא מת לא דייקא. דבב' עדים ליכא חומר לר"ש. ואחר שבאו הב' ואמרו לא מת ל"ש דייקא שהרי אסורה לישב תחתיו. והתוס' ב"ב ל"ב שכתבו דגם בג' עדים שייך דייקא אם תעמוד תחתיו אח"כ אף לר"ש [והתוס' קצרו שם דכל עיקר קושיא לר"ש. וקצת צ"ע על קושיתם דבב' עדים ל"ש דייקא ונוקי ברייתא כרבנן וצ"ע] זה דוקא בנשאת לאחד מעדי' דשבקינן לה לשבת תחתיו ושייך חזקה דדייקא משא"כ בלא נשאת לאחד מעדי' אסורה בלא"ה לשבת תחתיו ולא משכחת לה דייקא. והו"ל בחזקת א"א בב' כתי עדים ובחטאת. ולא משכחת ס' ממזר רק באזלי איהי לגבי' וכל קבוע כמחצה. ומזה יליף ר"ש כל קבוע כמחצה על מחצה. ומיושב קו' התוס' וקושיית הפ"י דכ"א בשיטתי'. והוא פלפול נחמד ונעים. אך קצת יש לדחות דחזקה דדייקא ל"ה רק מדרבנן. ואיך משכחת ס' ממזר מדאורייתא. מיהו י"ל דסברא זאת בתרי ותרי שלא יהי' בחטאת רק באשם תלוי הוי מדאורייתא. ועדיין צ"ע. ויותר משמע דמדאו' ל"ש דייקא דמדאו' ליכא חומר

(ח) עוד זאת אזכור קודם שאבוא לגוף השאלה על שיטת הרא"ם דס"ל בנקב ל"ה פצוע דכא וכרות שפכה שלא יבוא בקהל ורק שאינו מוליד וכל הסוגיא קאי להכשיר הילד. אבל הוא לא נאסר. וס"ל דאס"ד דאסור לבוא בקהל לא הותר אח"כ כדאיתא בספרי דכרות שפכה אינו חוזר וע"כ מתחלה לא נאסר כלל. רק שאינו מוליד. ובתשו' ח"ס סי' מ"ד מביא קושיא בשם הגאון מ' שמחה נתן עלינבערג מיבמות ע"ט דדחיק כגון שנשא אחיו גיורת ולישני כגון שנפצע ע"י נקב ומותר בקהל. והגאון בעל ח"ס דחק שם לישב קו' זאת שהקשה אדם קשה ותמהני על הני תרי גאונים דקו' זו לא קשה מידי דהרי ר"ע ס"ל שם סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו ור"א פליג עליו ואמר סריס אדם אין חולץ וחולצין לאשתו מפני שאין לו רפואה. וע"כ לא קאי אכרות שפכה ע"י נקב. דזה יש לו רפואה ויכול להוליד ויודה