בית יצחק אבן העזר חלק א נד

(א) תשובה הקודם נבאר בגוף הדין בספק פצוע דכא אי מותר לבוא בקהל מדאורייתא שנתווכחו בזה גדולי האחרונים דשי' רש"י בקידושין דבהני חמשה קהלי דדרשינן, לא נכלל פ"ד וכ' התוס' משום דל"ה בפסול יוחסין ואמנם הראב"ד כ' להיפך דקהל ד' דמצרי ואדומי לא חשיב משום דלא חשיב מה דכתיב יבוא ורק מה דכתיב לא יבוא וכ' בשעה"מ ובנוב"י ובח"ס דספק פצוע דכה תליא בשני סברות הנ"ל דלדעת רש"י ותוס' דלא נחשב בחמשה קהלי אסור בספק פ"ד ולדעת הראב"ד מותר אף לפוסקים דספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא בפ"ד גלי קרא כמו בספק ממזר ונלפע"ד דספק פ"ד לכ"ע מותר לבוא בקהל כיון דפצוע דכה לא אסור רק אם הוא בידי אדם אבל לא בידי שמים משנולד א"כ לא משכחת פ"ד שלא יהי' לו חזקת כשרות ולכן כל הספיקות בפ"ד מותרות ואדרבה אשיטת הראב"ד קשיא דס"ל דפ"ד נחשב בכלל בהנך חמשה קהלי ולמה לי קרא דספק מותר כיון דלא משכחת ספק פ"ד שלא יהי' לו חזקת כשרות דהרי בעי דוקא שיהי' פסולו בידי אדם ול"ל קרא להיתר ולישב זאת נ"ל דהרשב"א בחולין דנ"ה כ' בצמקה ריאה ולא ידעינין אי בידי שמים אי בידי אדם הו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא עיי"ש ומשמע מדבריו דלאו משום דהי"ל ריעותא מחיים ולא מוקמינין אחזקה אך הטעם הוא כיון דכבר יש לפנינו מעשה הטורף שצמקה ריאה ולא ידעינן אי בדרך היתר או איסור לא מוקמינין אחזקה, וכ"כ זקני הת"ש סי' כ"ט וע' ברשב"א חולין מ"ו מה שחילק שם בין ספק דרוסה דבעי בדיקה ובין סירכה כסדרן דבספק דרוסה כבר הוחל מעשה הטורף אלא שאנו מסופקים בגמר מעשה משא"כ בסירכה כסדרן עיי"ש ולפ"ז משכחת לה ספק פ"ד אם ודאי נפצע אך שמסופק אם הוא בידי שמים ומשנולד או אם הוא בידי אדם אף שזה ודאי יש לו חזקת כשרות מ"מ כיון שודאי נפצע. לא מוקמינין אחזקה ועוד דמרוב ודאי יצא כמ"ש זקני בת"ש גבי מים בראש דכיון דרוב בהמות אין להם מים בראש א"כ בספק אם המוח מקיפה לא מהני חזקה מחמת רובא דזו בודאי יצאה מרוב וה"ה היכי שודאי נפצע אך שהספק אם הוא בידי שמים או בידי אדם ודאי יצא מהרוב ולא מהני חזקה ואסור מדאורייתא ולזה צריך קרא אך אמנם לפמ"ש זקני הת"ש סי' כ"ט דסברא זו לא מהני רק היכא שאנו באין להתיר בחזקה מחמת רובא כגון במים בראש דל"ה חזקה גמורה דשמא משנולד הוא רק שאנו באין להתיר בחזקה מחמת רובא אמרינן דע"כ בהמה זו יצאה מהרוב. אבל היכי דאיכא חזקה גמורה מהני אף בהוחל מעשה הטורף מ"ה בנמצא מחט וא"י אם ניקב הו"ל להתיר כיון דאיכא חזקה טובה משנולדה ולא אסרינן רק משום דשכיח יותר, א"כ בספק פ"ד דאיכא חזקה טובה דממנ"פ אם משנולד הוא ודאי מותר ואם לא הוה משנולד איכא חזקה טובה שוב יש להתיר ולא משכחת פ"ד ספק שיאסר מדאורייתא מיהו לפענ"ד יש לדון בזה דהרי רובא דאורייתא וחזקה דאורייתא כמו דלענין רוב מהני סברת הואיל ואשתני אשתני כדאי' בבכורות מ"א ע"ב ע' בראש אפרים שו"ת סי' י"ט דהיא גופא דברי זקני הת"ש דכיון דבהמה זו יצאה מרוב שיש לה מים בראש חיישינן שמא אין המוח מקיפה כמו דחיישינן בבכורות לטמטום שנקרע שמא סריס הוא הואיל ויצא מרוב כן לא מוקמינין אחזקה בהוחל מעשה הטורף אף בחזקה גמורה וברורה כגון בפצוע וספק ניקב עד החלל וכ"ש ודאי פצוע וספק אם הוא בידי אדם או בידי שמים כיון דע"כ נעשה בו מעשה ואתה מסופק על גמר מעשה. ולדינא נלפע"ד דספק פצוע דכה היכא שאנו מסופקים אם נפצע כגון שאנו מסופקים אם ניקב בדרך האוסר יש לפסוק כסברת זקני הת"ש כיון דאיכא חזקה טובה מוקמינין אחזקה ובזה גם רש"י ותוס' דס"ל דפצוע דכה לא הוי בכלל חמשה קהלי מודה אך בודאי פצוע דכה רק שיש להסתפק שמא בידי שמים כבר כתב רשב"א לענין ריאה שצמקה דזה ספיקא דאורייתא וה"ה לענין פצוע זה תלי' במחלוקת בין הראב"ד לרש"י ותוס' אי פ"ד הוי בכלל חמשה קהלי וכמ"ש הנוב"י ובבית אפרים ושעה"מ

(ב) עוד נלפע"ד לפמ"ש הרשב"א בחולין ד"ט ע"ב דס"ל לאביי לחלק בין ספק הבא בתולדה כגון חתיכה ס' חלב ספק שומן זה אסור מדאורייתא משא"כ ספק הבא במקרה אינו אסור מה"ת כגון שהאיסור תלוי במקרה הבאה לו אף שאין לו חזקת טהרה וע' בשב שמעתתא א' פ"ד הביא דבריו ומה שהקשה על הרשב"א בפ"ה מן נמצא על שלה דחייב באשם תלוי אף דהוי ס' הבא במקרה ע' בכללי חזקה להגאון בעל מג"ש הנדפס בראש אפרים בתחלת שו"ת שכתב דהך דנדה מיקרי רגלים לדבר או דמיירי סמוך לוסתה והגאון בעל מג"ש האריך הרבה בפרט זה עיי"ש ועכ"פ לדברי הרשב"א כיון דהלכה כאביי בחולין ד"ט כמ"ש ג"כ בש"ש א"כ אינו דומה לספק ממזר דבעי קרא דזה הוי ספק בתולדה כמו ספק חלב ס' שומן משא"כ פ"ד כיון דהוי בידי אדם ובידי שמים כשר הוי ס' במקרה וספיקא דאורייתא לקולא ודו"ק ושוב נלפע"ד דדברי הרשב"א שחילק בין ספק במקרה לספק בתולדה תליא במחלוקת שבין התוס' להראב"ד דהנה הא דספק דאורייתא מדאורייתא לחומרא ילפינן מספק ממזר מדאיצטריך קרא להתיר ספק ממזר מכלל דבכ"מ ס' דאורייתא לחומרא ולפ"ז דוקא ספק בתולדה כגון ספק ממזר או ספק חלב ספק שומן משא"כ ספק במקרה ליכא למילף מזה וזה לשיטת התוס' ורש"י דפצוע דכה ל"ה בכלל חמשה קהלי. אבל לראב"ד דפצוע דכה הוי בכלל ה' קהלי יש ללמוד דאף ס' במקרה אסור מדאורייתא מדאיצטריך קהלה דפצוע דכה דספק זה אי אפשר רק שיהי' במקרה דבידי שמים מותר. ומזה יש ללמוד דבכ"מ אף ספק במקרה אסור ולפי"ז יצא לנו דספק פ"ד לכ"ע מותר דלתוס' ורש"י פ"ד ל"ה בכלל חמשה קהלי וליכא למילף מקרא רק ספק בתולדה וספק פ"ד מותר דהוי במקרה ולראב"ד דפצוע דכה הוי בכלל וספק במקרה אסור הרי יש לך קרא דספק פ"ד מותר ודו"ק בזה

(ג) והנה נ"ל ראי' דספק פצוע דכה ל"ה רק מדרבנן דביבמות דף נ"ז אמר ר"א פצוע דכה כהן שקידש בת ישראל באנו למחלוקת ר' נחמי' ור"א ור"ש ומקשה דילמא ע"כ לא קאמר ראב"ש אלא דיש לו להאכיל במקום אחר אבל הכא דאין לו להאכיל במקום אחר לא. וכ"ת הכא נמי יש לו להאכיל בבת גרים והא מיבעי' בעי לי' ר"י ולא פשיט לי' ומאי מקשה ולמה דחיק לתרץ דל"פ לי' ולא משני דהא אבעי' קאי אספק פצוע דכה שקידש ולמ"ד משתמרת לביאה פסולה אסור ודאי אין מאכיל בתרומה דהביאה פסולה מדאורייתא ול"ש לשנויי שכן יש לו להאכיל בבת גרים דבת גרים אסור דילמא ל"ה פ"ד ובודאי אסור בבת גרים ובבת ישראל ואין לו להאכיל בשום מקום ומש"ה לראב"ש אין מאכיל בתרומה וליכא לשנויי דממ"נ מאכיל בתרומה דאם הוא אינו פ"ד מותר באשה שקידש ול"ה משתמרת לביאה פסולה ואם הוא פצוע דכה הרי הוא מאכיל בבת גרים ומאכיל במקום אחר דז"א כיון דמספק אסור בבת ישראל ובבת גרים אינו מאכיל בשום אשה וכיוצא בזה אמרינן בב"ב פ"א לענין אינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו אף דמחמת ספק הוא לא אמרינן ממ"נ וה"ה הכא כיון דמחמת ספק אינו ראוי להאכיל במקום אחר ואף לפמ"ש בבית מאיר בסוף הספר בתשובה סימן ליישב מה דקשיא מב"ב ד' פ"א על סוגיא דיבמות דף מ"א לענין אחיות דאמרינן אם יבא אליהו ול"ה מחמת ספק אינו ראוי לחליצה. וכתב לפמ"ש המ"ל דבספיקא דדינא לא אמרינן אם יבא אליהו ולכן בהך דב"ב דף פ"א דוקא בספיקא דדינא אמרינן סברא זו דל"ה ראוי לבילה מחמת ספק אף דשייך ממ"נ משא"כ בספיקא דמעשה ולפי זה בספק פצוע דכה בספיקא דמעשה שייך לומר אם יבא אליהו ויאמר דהוא פצוע דכה. יש לו להאכיל בבת גרים ולא איכפת לן מה דאסור מספק מ"מ הכי לא משכחת לה גם בפצוע דכה ספיקא דדינא והרי יש מחלוקת גם בגמרא ובספיקא דדינא ל"ש ממ"נ. ועוד משמע דגם בספיקא דמעשה הסברא נכונה דמ"מ דהרי עתה לא יוכל להאכיל שום אשה ואינו דומה להך דיבמות פ"ח]. ומדלא משני הכי משמע דכל ספק פצוע דכה מותר לבוא בקהל מדאורייתא ול"ה משתמרת לביאה פסולה מדאורייתא ובודאי אכלה ולכן ע"כ אבעי' קאי על ודאי פצוע דכה ושפיר מקשה שכן יש לו להאכיל בבת גרים וזה אין להקשות דעדיין ליבעי בספק פ"ד לפמ"ש הנוב"י דמדרבנן אסור ודלא כהרב מראדוויל ועכ"פ הוי משתמרת לביאה פסולה מדרבנן דזה אינו דמשמע מסוגיא דמשתמרת לביאה פסולה מדרבנן אכלה ודוקא לביאה פסולה דאורייתא לא אכלה וצ"ל במשנה שם דפליגו בגרושה וחלוצה לכהן אף דחלוצה לא הוי רק מדרבנן הך חלוצה לא נקט אלא אגב גרושה דבחלוצה לא פליגו כלל וכעין שכתבו התוס' ביבמות ט"ז ע"ב ד"ה קסבר ואין לדחות ראי' הנ"ל דמשמע לי' לגמרא לדוחק לשנויי דפצוע דכה דנקט בלשון אבעי' מיירי בספק דעדיין תקשה אגמרא גופא דלא אשמעינן בשום דוכתא דספק פ"ד אינו מאכיל וגרע מודאי פ"ד וע"כ באמת מאכיל דמותר מדאורייתא ודוק. וידעתי כי יש להתווכח בראי' זו ומ"מ לא מנעתי לכותבה להעיר על המעיין

(ד) ודע דמסוגי' זו יש להוכיח מה שיש בעיני ספק עצום על הא דפצוע דכה כהן מותר בבת גרים וכ' הח"מ סי' ה' דה"ה דמותר בגרושה והב"ש חולק עליו ולדעת הרבה פוסקים פ"ד מותר בממזרת אי כרות שפכה שניקב מותר בממזרת או כהן כרות שפכה ע"י נקב מותר בבת גרים והספק הוא הואיל ויש לו סתימה ולאחר שנסתם חוזר לקדושתו ואיך יתכן שיהי' עתה מותר בממזרת ומקדש אשה וידור ואח"כ תחזור ותאסר עליו ואין זה דרכי נועם כדאמרינן ביבמות דפ"ז וא"ל דכיון דהותרה כבר הותרה דזה אינו דמתחלה אסור לבוא בקהל ואח"כ מותר וחוזר לקהל ישראל ובודאי נאסרה עליו ויש להסתפק דאולי גם בתחלה לא הותרה לו כיון שיש לו היתר ומפשטות לישנא דפוסקים משמע דמותר בבת גרים ובממזרת ובשעה"מ ה' יבום וחליצה הקשה על תוס' יבמות דף ט' שהקשו אהא דמקשה בגמ' והרי איסור מצוה ואיסור קדושה והקשו התוס' לר"ע ניתי עשה ונדחי ל"ת והקשה בשעה"מ דילמא קושית הגמ' אגרושה וחלוצה לכהן הדיוט וממזרת לישראל דלא משכחת לר"ע שיפלו ליבום דקדושי אחיו ל"ה קידושין כלל ומה הקשו התוס' להנ"ל משכחת לה גם לר"ע שיתפסו קידושי אחיו בגרושה וממזרת כגון שהי' פ"ד דר"ע ס"ל דסריס אדם חולץ וחולצין לאשתו מיהו אף למ"ד דסריס אדם אין חולצין לאשתו מיירי שאח"כ נתרפא ובתחלה נסיב גרושה בת גרים ותפסי קידושין ואח"כ נתרפא ונפלה ליבום ואמנם גוף דין זה שיהי' מותר השתא בממזרת ובבת גרים אף שיש לו היתר הוא חידוש גדול בעיני וצ"ע טובא: מיהו מסוגי' דיבמות נ"ז משמע דאף פצוע שניקב מותר בבת גרים מדאמרינן וכי תימא ה"נ יש לו להאכיל בבת גרים