בית יצחק אבן העזר חלק א נב

ח' אות ט) ומזה דן הרב באשה זו שידוע ומפורסם בעירו שהאשה בבית איש רע מעללים שאין לו אשה והוא נותן לה מתנות הוה כידיעה בלא ראי'. ובגוף הדבר כפי הנראה לא קיי"ל כהרא"ש המובא בשיטה מקובצת הנ"ל ואין אוסרין אשה בידיעה בלא ראי'. ובתשו' רמ"א כ' דדוקא באיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמי אבל מה שמפסדת כתובתה. לא מועיל שיהי' כדיני ממונות ולפ"ז ל"מ ידיעה בלא ראי' ועיין תוס' יבמות מ"ה ד"ה מי לא טבלה לנדתה שכ' דמה שידוע לכל הוה כאלו עומדים שם ובכנה"ג אה"ע סי' מ"ב אות קע"ט כ' בשם מהר"י אלבולי דמי שהוא מוחזק ומפורסם לרשע א"צ עדות עליו ובתשובה אחת הבאתי דברי, רב אחד שהביא ראי' לר"י אלבולי מדברי תשו' הרא"ש סוף כלל צ"ט הובא בב"י ח"מ סי' קי"א בראובן שהוציא שט"ח על שמעון וראובן הביא עדים שהי' פרסום בעיר שהבתי' הי' של שמעון וכ' הרא"ש שהפרסום מועיל עיי"ש והארכתי בפרט זה ואמנם יש לחלק דבדיני ממונות מועיל ידיעה בלא ראי' ופרסום הוה כידיעה משא"כ לאסור האשה על בעלה. סוף דבר אם כפי הנראה אין הלכה כדברי הרא"ש שהובא בשיטה מקובצת שהתוס' לא ס"ל כדברי הרא"ש מ"מ לענין להתיר לו לישא אחרת אולי סמך הרב ע"ז דנהי דאין לאסור אשה על בעלה מ"מ עכ"פ מצוה לגרשה וי"ל דלא החרים ר"ג רק היכא דאין מצוה לגרשה משא"כ היכא שמצוה לגרשה כמבואר ברמ"א סי' קט"ו סעיף ד' דאף בעברה על דת משה ויהודית אף דאין כופין אותו להוציאה מ"מ כיון דמצוה עליו שיוציאנה אין בזה משום חר"ג וכבר כ' רמ"א סעיף א' דהיכא שהוא מן הדין לגרשה יש להתיר לו לישא אחרת אם א"א לגרשה

הנה בכל זה יש קצת להצדיק להרב דק"ק נעוויארק דחזקה על חבר ואולי הי' לפניו עדות ממש של זנות או על דבר מכוער

(ב) והנה כת"ה כ' דאף שהוגבה עדות מ"מ אין מקבלין עדות שלא בפני האשה כמ"ש בנוב"י קמא אה"ע סי' צ"ב ואמנם בתשו' ברית אברהם סי' צ"ב כ' דלהתיר חרם מקבלין שלא בפני בעל דין כיון דחרם דרבנן והוה כקיום שטרות דמקיימין שלא בפני בעל דין ואני כתבתי לפקפק ע"ז דאין ראי' מקיום שטרות שהקילו בו והבאתי ראי' מתשו' הב"ח סי' פ"ד דלהפסידה כתובתה בעי ק"ע בפני'. אף דכתובה דרבנן והכי מוכח מש"ס דסנהדרין מ"א דאמרינן שם דהעדים יאמרו דלהפסידה כתובתה באו כמ"ש מהרש"א שם דמה"ט לא מוקמינן במת בעלה עיי"ש ואס"ד דלהפסיד כתובתה א"צ בפני' איך יאמרו להפסיד כתובתה באו הי' להם להעיד שלא בפני' דכתובה לאו דאורייתא וע"כ אף בדרבנן בעי בפני'

עוד כתבתי בתשובה אחת [ע' בספרי חיו"ד ח"ר סי' א' אות ב'] דהיכא דאוסרין בעדי כיעור ודאי בעי בפני' דהנוב"י סי' ע"ב כ' דמה"ט מהני לאסור שלא בפני' כיון דמדאורייתא מקבלין שלא בפני בע"ד עיי"ש א"כ בעדות דלא נאסרה רק מדרבנן שוב אמרינן ממנ"פ ובעי דוקא בפני' ובאבני מלואים סי' י"א דבעדי כיעור לא נאסרה רק מדרבנן ע"כ בעי דוקא בפני' [ובזה יש לישב דברי הנוב"י שסותר עצמו דבסי' צ"ב כ' דל"מ קבלת עדות שלא בפני' ובסי' ע"ב פוסק דמהני קבלת עדות שלא בפני' די"ל דמה שמבואר בסי' צ"ב שהי' עדים שזינתה תחתיו לא הי' אלא עדי כיעור עיין אבני מלואים סוף סי' י"א דאף שעדים אמרו ששכבו כדרך המנאפים ל"ה רק עדי כיעור עיי"ש בשם תשו' רמ"א ולכן פוסק נוב"י דל"מ קב"ע שלא בפני'] מ"מ בנ"ד שכבר נעשה מעשה והרבה פוסקים ס"ל דמתני קב"ע שלא בפני' על כן כיון ששלח אחרי האשה ולא רצתה לבוא ובודאי שלח כמה פעמים על כן אין מגרע ההיתר מפאת כן

אמנם זה שהורה לזכות גט להאשה צדקו דברי כת"ה דאנן פסקינן כיש מחמירין בס' ק"מ סעיף ה' דאף דבמומרת מתירין מ"מ בנאסרה בזנות חוששין לדעת מהרי"ק וכמ"ש בנוב"י סי' צ"ב שהובא בדברי כת"ה וכת"ה מייתי לדברי בית מאיר שמחלק דלענין להתיר האשה ל"מ זיכוי גט אך להתיר לבעלה שלא יכשל בחרם מהני זיכוי גט מטעם ספק שמא זכות הוא לה מ"מ יפה כ' כת"ה דהיכא שהיא בעיר ואינה רוצה לקבל ג"פ גרע טפי דל"מ זכי' כמ"ש בתשו' פנים מאירות

(ג) וכת"ה כ' בשם הגאון מ' חיים צבי מאנהיימער זצלה"ה אבד"ק אונגוואר מה שהשיב קודם פטירתו בזה דבאמת קשה על מהרי"ק שחשש לדעת הרי"ף דמזכה גט לאשתו אף דבמקום שזכות הוא לה ל"מ רק שלא יוכל הבעל לחזור אבל אינה מגורשת עד שיבוא לידה הרי מבואר בסי' רס"ז ה' עבדים דבאומר זכה ודאי מהני בעבד שחרור תיכף ולפ"ז ה"ה באשה א"כ יזכה לה גט ויאמר זכה וזה ל"ק להמעיין במהרי"ק שהביא דלרמב"ם מהני באומר זכה וס"ל להמהרי"ק דלהרי"ף ל"מ אף זכה וכן מוכח מר"ן שהקשה עליו ובלחם משנה רפ"ו מעבדים כ' באמת דהרי"ף מודה בזכה אבל אין כן דעת הר"ן ומהרי"ק ולא קשה רק ארמ"א דבה' עבדים לא הגיה ובאה"ע סי' ק"מ חשש לדעת מהרי"ק וזה הרגיש בנוב"י אה"ע סי' צ"ב: והנה מה שכ' על דברי קצה"ח סי' ר' שכ' אדברי נוב"י שהקשה אגאון מהמבורג שהוכיח דבשלד"ע לא בטל המעשה משטר שחרור דמהני ע"י שליח והלא אין שלד"ע והנוב"י השיג דבאומר תן שחרור לעבדי הוה שליח של העבד ול"ה עבירה לעבד וקצה"ח כ' מתוס' ב"מ ע"א דבכל שליח הזוכה הוי נמי שליח של המזכה ושייך אשלד"ע וכ' הרב מאונגוואר ז"ל דלפמ"ש בירושלמי בפ' האומר בגיטין אהא דאשה עושה שליח לקבלה והרי אין אדם עושה שליח לדבר שאינו שלו ותירץ שהתורה זכתה לה דהתורה גילתה דל"ב שליח של בעל הממון ה"ה בשחרור ל"ב שליחות של בעל הממון ושפיר הוה הזוכה שליח של העבד וכ' שכ"כ בבית אפרים ובאמת לדעתי חילוק גדול יש בין אשה לעבד דאשה נקנית לבעל אבל מ"מ אין קנין הבעל אלים כל כך שתהא האשה קנינו כחפצו שלו ואין לו על האשה רק שעבוד וזכות וכשמגרשה קונית לעצמה ועיקר השליחות שזוכה השליח בשעבודה ושתפרוק הקנין איסור שיש להבעל ומ"מ היא בעלת הממון ואין הקושי' בירושלמי רק איך תעשה שליח לזכות בהנייר שזה באמת אינו שלה ובזה משני שהתורה זכתה לה שתעשה שליח משא"כ בשחרור שגוף העבד קנוי להאדון (וה"ט דבעל צריך להפר נדרי אשתו והאדון כופה להעבד וע' בזה במג"א סי' תקע"א מ"ש לחלק בנדרים בין ע"ע לעבד כנעני) וכיון שגוף העבד הוא של רבו אינו יכול לעשות שליח על גוף השחרור דל"ה בעל הממון ואינו דומה לאשה ושפיר כ' הקצה"ח ודוק כי קצרתי

(ד) ובעיקר מה שכ' במה שמזכין גט לאשה שזינתה דבאמת לענין היתר ב' נשים א"צ לזיכוי גט רק שחששו, לתקנתא דידה שמא תחזור ותרצה לקבל גט ע"כ הוא מזכה גט ואם היא תתרצה אח"כ תקבלו והתועלת מהזיכוי שהבעל לא יוכל לחזור והא דמהני זכי' לענין שלא יוכל הבעל לחזור הוא משום דבאמת מהני שליחות של הבעל רק דהוי חוב לה ול"מ שליחות לחוב לה. מ"מ לענין שלא יוכל לחזור מהני שליחות של הבעל וכת"ה כ' דאם האשה לא ניחא לה והגט חוב לה אמאי מהני הזיכוי לענין שלא יוכל הבעל לחזור והרי מבואר במשנה דבגט אשה יכול לחזור. וכיון דהוה חוב לאשה ל"מ שליחות הבעל שיזכה אחד בשבילה דזה דוקא אם להמקבל ניחא לי'. וא"כ שוב הבעל יכול לחזור ומה תועלת בהגט וזה תוכן דבריו בקצרה. אמנם י"ל דזיכוי מטעם שליחות שעשאו התורה לשליח כמ"ש הקצה"ח סי' ק"ה רק דבגט דהוה באמת חוב להאשה ולא זכות לא עשתה התורה לשליח משא"כ באשה שזינתה דהוא זכות גמור להאשה עשתה התורה לשליח ורק מ"מ אינה מתגרשת בקבלת השליח, דאנן בעינן ונתן בידה או ביד שלוחה ולא ביד שליח שעשאו התורה וכ"ז לענין שתתגרש בקבלתו אבל לענין שהבעל לא יוכל לחזור מהני זכי' שעשאו התורה לשליח כן י"ל מ"מ רחוק שתקנו חכמים לתקנת האשה שפשעה וזינתה ובשלמא אי מתגרשת תיכף י"ל שחכמים תקנו שלא יכשלו בה אנשים, אבל אם אינה מתגרשת תיכף למה תקנו בזה. הארכתי קצת בענין זה ולדינא נלע"ד ג"כ להתיר לו שידור עם אשתו השני' בהיתר מאה רבנים כיון שנשא אשה בהיתר ע"פ הוראת רב ובודאי הרב כדין עשה שהי' עכ"פ עדי כיעור ואמנם כיון שח"ס סי' ג' כ' דאף באשה שזינתה צריך מאה רבנים ואני כתבתי בתשובה דהיכי דנגבה העדות שלא בפני' אין להזדקק להיתר רק במאה רבנים על כן יש ליקח היתר ממאה רבנים אמנם כ"ז אם לא ישיג מכתב מהרב מנעוויארק אמנם אם יהי' מכתב משם והרב מברר דבריו שהגידו עדים שזינתה אף אם יהי' עדות מיוחדת או שיהי' עדים בדבר מכוער באופן שנאסרה על בעלה א"צ למאה רבנים אף שמדברי ח"ס סי' ג' משמע דבכל היתר לישא אשה על אשתו צריך למאה רבנים וכ"כ הברית אברהם סי' צ' מ"מ אם כבר נעשה מעשה ונשא אשה ע"פ היתר הרב יש לסמוך על דברי השב יעקב שכ' דדוקא בנשתטית דלא פשעה צריך ק"ר אבל בפשעה, א"צ לק"ר וכן פוסק בתועפת ראם סי' מ"ה ויש לצרף הספק של נוב"י תניינא סי' צ' דאף להסוברים דהחרם לא הי' על הנשואין דוקא רק שלא יהי' לו ב' נשים מ"מ בנשא בטעות שעד אחד העיד שמת אשתו אף אחר שנודע לו אין כופין לגרש עיי"ש וגם כבר עשה מעשה וזיכו לה גט ולדעת קצת פוסקים מועיל וגם בטו"ז תמה על מהרי"ק

והנני ידידו

סי' לג

ב"ה פרעמישלא תרמ"ד לפ"ק

להרב הגדול החריף ובקי מ' יעקב שלמה היילפערין אבד"ק פרעמישלאן

ע"ד השאלה באחד שנשא אשה ועוד קודם הנשואין דיימו מינה והבעל לא ידע ואחר הנשואין הרגיש בפריצות דרכי' ועי"כ לא מיתדר להו ושבה לבית אבי' ואח"כ היתה בעיר טשערנאוויץ וחי' שמה כבת השובבה וזה ג' שנים ויותר שלא נודע מקומה אי' ובני משפחתה אומרים שנסעה לאמעריקא והאיש הזה מעוגן ולא קיים פו"ר ושאל לכת"ה אם מותר לזכות לאשתו גט ולישא אשה אחרת והוגבה עדות בב"ד שלא בפני' והעיד עד אחד שראה שהלכה עם בחור אחד והלך אחריהם וראה אותם כדרך המנאפים ועד שני העיד שמצא האשה שוכבת עם ערל אחד על עגלה כדרך המנאפים וגם שמע העד שכבר מדברים מוזרת בלבנה שהאשה חשודה מהערל הנ"ל והאיש הזה קשה לפניו לעשות הוצאות לקבל היתר ממאה רבנים. ושואל לתת לו היתר אף בלי מאה רבנים

(א) תשובה מה שהביא כת"ה דברי הנובי"ק סי צ"ב דל"מ קבלת עדות שלא בפני' וכ' דהנוב"י גופי' בתשובתו סי' ע"ב כ' דמותר לקבל עדות שלא בפני' זה ליתא דהנוב"י שם לא כ' רק דבדיעבד מהני קבלת עדות שלא בפני' אך מ"מ מלשונו של הנוב"י שם נראה דמותר לקבל עדות שלא בפני'. אמנם לעיקר הדין כבר האריך בתשו' ברית אברהם סי' צ"ב דלענין חרם כיון שהוא דרבנן מקבלין עדות שלא בפני' כמו בקיום שטרות והגם שבתשובה אחת פקפקתי על ההיתר שלו דבקיום שטרות קיל יותר והבאתי ראי' מתשו' הב"ח סי' פ"ד דלהפסד כתובה ל"מ שלא בפני' אף דכתובה דרבנן וגם כתבתי דקיום שטרות שאני אך הא בתשובה שם כ' דכיון דהאשה אינה לפנינו