בית יצחק אבן העזר חלק א נא

כשרות הרי גם במיתה יש להעמיד בחזקת חי דהוה חזקת הגוף ומ"מ מהני ע"א והנה המכתב מהכומר ודאי ל"מ כמ"ש כת"ה אך האנצייגע אשריעשה להבעצירק שנסתפק כבודו אם דינו כמו מכתב ערכאות שרש"י פירש בגיטין יוד ע"ב ערכאות מקום בית וועד דינים שלהם אולי דווקא בדיינים קבועים שלהם שייך לומר דלא מרעי נפשייהו ובוודאי קושטא קאמרי וסומכים עליהם בעדות אשה אף בלא מסיח לפ"ת משא"כ בכומר שאינו מסיח לפ"ת הנה בח"ס ח"ב אה"ע סי' ע"ג כ' כי ביאר בח"ר סי' מ"ג שספרי המתים הנכתבים ע"י הכומר ובאנשי הצבא אצל שר הצבא הכתיבה ההוא היא הסחה לפ"ת. וישראל הרואה משם יכול להעיד עיי"ש. הרי דמעטריקא הנכתב ע"י הכומר הוה כספרי הערכי. דהרי בסי' מ"ג שם מיירי מספרי הערכי ולפ"ז ההודעה שכותב הכומר להבעצירק להודיע לציין זאת, בהמעטריקא הוה ג"כ כספרי המעטריקא והכומר מתירא לכתוב שקר במילתא דעבידי לגלויי וכיון שכ' הח"ס סי' מ"ג דבעדות אשה בעדות הערכי ל"ב מסל"ת וכן ראיתי מובא בספר בשם ספר חן טוב ה"ה בעדות שהמירה אשתו דל"ב עדות גמורה רק לידע האמת אמרינן דהכומר לא מרע נפשי' במילתא דעבידי לגלויי אך צ"ע דהרי אמרינן שמע מקונטרמיסין של נכרים איש פלוני נהרג אל ישיא את אשתו ופירש"י בגמ' גיטין כ"ט אף דמסל"ת הימינה מהימני' ה"מ במילתא דלא שייכי בה אבל במילתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שקרא. ופירש"י שמתפארים שהרגו בדין כן ה"נ י"ל שמתפארים שישראלית המירה דתה. על כן י"ל שאינו נאמן

(ב) אמנם קצת יש לדקדק בגמ' דגיטין דמקשה אהא דשמע מקונטרמיסין של נכרים איש פלוני מת אילימא מת ממש והרי קי"ל דכל מסלפ"ת הימיני מהימני'. ומנ"ל לגמ' דמיירי במסל"ת דילמא מיירי באינו מסלפ"ת ואי דא"כ מה קמ"ל הרי הדין מבואר דערכאות מהימנא אפי' באינו מסלפ"ת כמ"ש ח"ס קמ"ל דקונטרמיסין לא מהימנא וע"כ צ"ל דהרא"ש כ' בדף י"א דערכאות דוקא לחתום שקר לא מרעי נפשייהו אבל בעדות בע"פ מרעי נפשייהו ומשמע דשמע מקונטרמיסין משמע בע"פ ובכה"ג לא שייך לומר לא מרעי נפשייהו ופשיטא דאל ישיא אשתו וע"כ מיירי במסל"ת. ועל זה משני דעבידי לאחזוקי שקרייהו. וכ"ז בע"פ אבל בכתב דשייך לומר לא מרעי נפשייהו אף בקונטרמיסין ישיאו אשתו. אמנם יש לפרש בפשיטות דבגמ' מקשה מקונטרמיסין במסל"ת דאי באינו מסלפ"ת ורק דהוה בערכאות ושייך לומר לא מרעי נפשייה'. אמאי אין משיאין באמת דבה"א לא ידעי הסברא דעבידי לאחזוקי שקרא וע"ז משני דבמילתא דשייכי בה עבדי לאחזוקי שקרא. ע"כ אין נאמנים בין במסל"ת וכש"כ באין מסיחין לפ"ת ולמסקנא בין בכתב בין בע"פ אין נאמנים. דל"ש לא מרעי נפשייהו דעבידי לאחזוקי שקרא וראיתי בתשובת גדול אחד שמצדד לומר דאם נכתב בכתב בקונטרימיסין של נכרים שפלוני נהרג משיאין אשתו דבכתב שייך לומר לא מרעי נפשו. ומ"מ להלכה לענין א"א מי יהין לומר כן מ"מ בנ"ד דהוה דרבנן אפשר לומר כן ועוד דהרי זה דוקא לפירש"י שפי' בגיטין הטעם דעבידי להתפאר שייך לומר גם בכומר דעבידי להתפאר אבל לפירוש הרמב"ם שכ' בפי"ג מגירושין הי"ג אם שמע מערכאות של עכו"ם שאמרו הרגנו פלוני אינם נאמנים שהם מחזיקין ידי עצמן בכזב כדי להטיל אימה זה ל"ש באומרן שהמירה אשה. וכיון דמדרבנן שומעין להקל יש לסמוך בנ"ד אשיטת הרמב"ם

(ג) ואולי יש לצרף להיתר דברי המבי"ט ח"ב סי' מ"ט דהא דבעינן מסל"ת דוקא באשה שעדיין בחזקת א"א דאורייתא אבל אם כבר יצאה מחזקת א"א מדאורייתא ולא רביעה עלה רק איסור דרבנן מהני עדות נכרי אף באינו מסל"ת ועצי ארזים סי' י"ז ס"ק נ"ג תמה עליו מב"ק דאמרינן דנאמן לומר במסל"ת מכאן יצא נחיל זה ואמרינן שם דל"ה רק זכי' מדרבנן ומ"מ בעי מסל"ת (וקטן ועכו"ם בודאי שוין) והנה משם ל"ק דנהי דל"ה רק קנין דרבנן מ"מ יש בו משום גזל דרבנן וקנין דרבנן הוה כקנין דאורייתא להרבה פוסקים משא"כ איסור דרבנן דל"ה רק לכתחלה אך מתרומה דרבנן דבעי בב"ק שם מסל"ת קשי' אמבי"ט

ונראה דכונת המבי"ט כיון דבעדות אשה הוה מלתא דעבידי לגלויי ומירתת הנכרי ורק בדאורייתא לא סמכינן אנכרי רק במסל"ת אבל אם יצאה מחזקתה דאורייתא מותר לסמוך אנכרי. וה"ה בנ"ד דהוה עבידי לגלויי ויש לסמוך בדרבנן ואף דשם כ' המבי"ט להתיר משום עגונה. נ"ל דבזה"ז דאוסר ר"ג לישא ב' נשים שייך גם לגבי בעל להתיר משום עיגון כמ"ש בתשובת הרא"ש הובא בח"מ וב"ש סי' קי"ז סעיף י"א דלא עדיף אשה מאיש עיי"ש מ"מ אין רצוני לסמוך על האנצייגע של הכומר המבואר לעיל עד שיקבל כת"ה עדות ששמעו מפי אבי האשה שבתו היא בבית הכומר. דזה ודאי דבר קל והיכא דהיא בבית הכומר אף שעדיין לא המירה נמצאו מתירין ע' תשובת חסד לאברהם ס"ג אך שם ודאי עבדה ע"ז ואני הארכתי בזה בתשובה לק' ליטאוויסק עכ"פ בצירוף עדות הנ"ל שיושבת בבית הכומר ובהאנצייגע של הכומר להבעצירק יש להתיר לישא אשה על אשתו

(ד) והנה מה שמסופק כת"ה איך יקבל עדות שלא בפני האשה בתשובת ברית אברהם סי' צ"ב כ' דכיון דלרוב הפוסקים חרם ל"ה רק דרבנן. כש"כ חרם דב' נשום לאחר אלף החמישי מותר לקבל עדות שלא בפניו דהוה כקיום שטרות דמקיימין שלא בפני בע"ד משום דל"ה רק דרבנן ובתשובה אחרת פקפקתי על היתר זה לפמ"ש הרשב"א הובא בש"ך סי' מ"ו הטעם דמקיימין שלא בפני בע"ד משום דעיקר העדות על החתימה וזה ל"ש לומר בנ"ד דעיקר העדות עלי' וגם הבאתי ראי' דאף בדרבנן בעי קבלת עדות בפניו דהרי כתובה דרבנן ולהפסידה בעי ק"ע בפני' כמבואר בתשו' ב"ח החדשות סי' פ"ד מ"מ כיון שבתשו' ברית אברהם מתיר, וכ"כ בתשו' דברי חיים אה"ע סי' ה' ע"כ הסכמתי לקבל עדות שלא בפני' בפרט שהיא אינה בעיר. ובדבר, אם צריך היתר ממאה רבנים הגם. כי מלשון הח"ס סי' ג' משמע דאין להתיר בלי מאה רבנים מ"מ בהמירה דתה כתבתי להתיר בלי מאה רבנים והסברא דהרי בעוברת על דת מבואר בסי' קט"ו דיכול לגרשה בע"כ וכ' הטו"ז אפי' בלא התראה וכ"כ בתשו' הגאון מוח"ז רע"א סי' קי"ד בשם תה"ד ובבית מאיר כ' דבעי דוקא רגילה לעבור ובב"ש סי' א' דהיכי דמותר לגרשה בע"כ מותר לישא אחרת וכ' בשב יעקב דהיכא דההיתר מחמת פשיעת האשה א"צ היתר מאה רבנים ובנוב"י ק' סי' א' כ' דבעוברת ע"ד מותר לגרשה בע"כ אבל אין רשאי לישא אשה אחרת בלי היתר מאה רבנים שמא תחזור בה א"כ בהמירה דתה דבודאי זינתה כמ"ש רמ"א סי' א' אף אם תחזור בה אסורה על בעלה על כן גם הנוב"י יודה דא"צ להיתר מאה רבנים וכ"כ בתשו' חסד לאברהם סי' ג' ועיין מג"א סי' קכ"ח ס"ק ס"ב דמי שיש לו בת שהמירה דתה אינו נושא כפיו לא משום שעבדה ע"ז רק משום שודאי זינתה ע"כ בהמירה דתה א"צ היתר מאה רבנים וכן נראה מסקנת ח"ס סי' ג' ובדבר זיכוי גט הביא כת"ה דברי ישועות יעקב וצ"ץ דהמנהג לזכות גט למומרת. ואמנם כתבתי בתשובה לפי שהדבר ספק אם זינתה דהרי יש דיעות בסי' ז' דמותרת לחזור לבעלה ישראל ואם יש ספק שמא חוב הוא ע"כ אם תחזור אח"כ ותתרצה לקבל גט מיד השליח הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע דהשליח ל"ה שליח להולכה רק שליח לזכות בעדה ובאמת לא זכה דחוב היא לה ע"כ יש לזכות לה גט ואח"כ יקח הבעל הגט מיד השליח ויאמר שאם אין זכות לה ולא זכתה יהי' שליח להולכה לתת לה כשתחזור לדת יהודית ויועיל ממנ"פ (שוב ראיתי שכתוב כן בבית מאיר סימן ק"מ) ומ"מ ישבע הבעל שאם יצטרך לגט אחר יתן לה דשמא יפסול גט זה ביד השליח ובדבר השלשת כתובה ונדוניא הנה כתובה ודאי א"צ ליתן לה. אך בדבר הנדוניא כבר כתבתי בתשו' דלפי המבואר ברמ"א סי' רפ"ג דאם מומר הפקיד בידו זכה במה שבידו והש"ך חולק ובנתיבות מצדיק דברי רמ"א. ולדינא כתבתי דבזה"ז דרשות למומרים לחזור בתשובה מהראוי להשליש נדוניתה אך אם אין לו ישליש טראטין שבאם תחזור בתשובה יקיים כפי הדת הנה כ"ז כתבתי באופן שלא יתנגדו דברי לחוקי המלכות אבל אם דברי כנגד חוקי המלכות ליתנייהו לדברי ויראה שיסכים לדברי גדול אחד לצרף עמדי

והנני ידידו

סי' לב ב"ה פרעמישלא קרנו תרום לפ"ק

לש"ב הרב, הגדול החריף ובקי היחסן כש"ת מו"ה משה האלברשטאם נ"י האבד"ק בארדיוב יע"א

השאלה יובן מתוך

התשובה

(א) תשובה בדבר מה שכתב הרב מנעוויארק דב"ד בתר ב"ד לא דייקא ובודאי כדין עשה עיין תשו' אבקת רוכל סי' כ"א שכ' ואע"ג דאמרינין בתלמוד דל"ח לב"ד טועים וב"ד בתר ב"ד לא דייקא הני מילי. בזמניהם. אבל האידנא דייקינין ודייקינן שכן כ' רבינו ירוחם בשם הרשב"א בתשובה דהאידנא דלא בקיאי כ"כ בדינין הלכך דייקינין בתר ב"ד ואם בזמן הרשב"א ככה כש"כ בזמנינו והבית יוסף כ' שם ע"ז דלא אמר כן הרשב"א אלא בדין שהוא זר אבל בשאר דינים גם בזמן הזה לא דייקינן. והב"י כיון לדברי הרשב"א בתשובה שהובא בב"י סי' ל"ט שנשאל על השטר שכ' בה במותב תלתא וכו' דאנן סהדי שרוב הדיינים היושבים בדין אינם בקיאים בכך הלכך יש לחוש ולחקור יודעין וחוקרין ובודקין להוציא דין לאמתו עיי"ש ומזה יראה דלמסקנת הב"י גם בזמן הזה אמרינן ב"ד בתר ב"ד לא דייקא כדמשמע בח"מ סי' מ"ו סעיף ח'. אמנם בדין זה שראה כת"ה דבר זר שהתיר לזכות גט לאשה שמבואר ברוב הפוסקים דאין לזכות גט כאשר הביא כת"ה יפה עשה שדקדק אחריו והרב מנעוויארק הי' לו להודיע טעמו ונימוקו

הנה מה שלא הי' עדות ברורה שזינתה אך שהאשה בבית איש רע מעללים שאין לו אשה והוא נותן לה מתנות אולי סמך על סברת רש"י כתובות ט', וכי תימא מעשה שהי' מפני מה לא אסרוה ופירש"י שהרי הרבה עדים ידעי והקשה תוס' דנהי שידוע לרבים שהביאה לביתה מ"מ לא ראו כמכחול בשפופרת וכ' השיטה מקובצת בשם הרא"ש וז"ל ולי נראה דאינו קשה דכיון דדוד שלח אחרי' ונתיחד עמה בעדים אמרינן כה"ג הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה עיי"ש והנה צריך לבאר דהרי קיי"ל אין אוסרין על היחוד ועיין ב"ש סי' ז' ס"ק ל"ד דמתחילה כ' דלדעת מהרי"ק בנתיחדה לשם זנות נאסרה. אף לבעלה ישראל ואח"כ כ' דאף לדעת מהרי"ק לא נאסרה רק לבעלה כהן ובודאי ל"א הן הן עדי יחוד בזנות ועיין סי' קע"ח דאפי' נסתרה על דעת ערוה אין אוסרין ואולי ס"ל להרא"ש כשיטת מהרי"ק דבנתייחדה לשם זנות נאסרה לבעלה, אף לבעל ישראל וכמו שרצה לפרש הב"ש אמנם היותר מובחר דכונת הרא"ש לאסור מטעם ידיעה בלא ראי' ומכח אומדנא כמ"ש הב"ש סי' מ"ב. ס"ק י"ב דיחוד הו"ל ידיעה בלא ראי' ואף דבזנות ל"ה יחוד ידיעה דאין אוסרין על היחוד אפי' נתיחדה לשם זנות כמ"ש הב"ש סי' י"א ס"ק י"א מ"מ בזה ששלח דוד אחרי' ונתיחדה גרע טפי וס"ל דמהני ידיעה בלא ראי' לאסור אשה לבעלה כיון דמפסדת כתובתה כדיני ממונות דמי. והארכתי בפרט זה במקום אחר [וע' בספרי חיו"ד ח"ר סי'