בית יצחק אבן העזר חלק א נ

(יב) ורגע אזכיר בזה הערה אחת קטנה הנה בספרי ליו"ד ח"ר סי' מ"ז אות ז' ובח"ב סי' קנ"ד אות ג"ד כתבתי דחכמים עוקרין דבר מן התורה בלאו שאינו שוה בכל דכי היכי דכבוד הבריות דוחה לאו שאינו שוה בכל כדאיתא בברכות כ' ה"ה כבוד חכמים וחילי מרדב"ז הובא שם. וכעת נלפע"ד לישב דברי הד"מ התמוהים באה"ע סי' ז' אות י"ג שכ' דבגזירות אסטרייך הותרו עפ"י גדולי' לבעליהן אפי' לכהנים משום צורך שעה הקילו וסמכו אכל דמקדש ואפקעינהו לקדושין והוה כפנויות עיי"ש והדבר תמוה דהרי לכהן אפי' פנוי' נאסרה מנכרי וכבר תמהו מדבריו אבני מלואים ותשו' אמרי אש סי' י"ג. אמנם לפמ"ש ניחא דבאשת ישראל דחיישינן לרצון ונאסרה בלאו דלא יוכל בעלה וכו' לרבות סוטה או מונטמאה דהוא איסור השוה בכל אין בכח חכמים לעקור דבר מן התורה וכן באשת כהן לענין איסור דלא יוכל או ונטמאה על כן הוצרך לומר דאפקעינהו לקדושין והו"ל כפנוי' אבל לענין איסור זונה דהוא לאו שאינו שוה בכל חכמים עקרו דבר תורה וכ"כ בספרי הנ"ל בישוב דברי הר"ן סוף נדרים והיא הערה נכונה וכעת נלע"ד אולי יש לישב קו' תוס' יבמות צ' ד"ה כולהו נמי שהקשו סדין בציצית הוה קום ועשה דכי מכסי בטלית בלא ציצית עובר בידים להנ"ל י"ל דציצית דהוא עשה שאינו שוה בכל נדחה מפני כבוד הבריות וה"ה חכמים עוקרין מן התורה. ול"ק ביבמות שב ואל תעשה רק אגב אחרינא דמייתי שם ועיין מג"א סי' י"ג שכ' דללבשו בחול בלא ציצית אסור להנ"ל נאמר דגם ללבשו בחול מותר מפני כבוד הבריות נדחה עשה שאינו שוה בכל רק דהמג"א כ' דדוקא בבזיון גדול ומ"מ בעיקר הדבר כתבתי בספרי סי' קנ"ד אות ד' הנ"ל דתליא במחלוקת אם קבורה דאורייתא עיי"ש ע"כ בגוף הדין יש עוד לפלפל ולקצר אני צריך

(יג) והנה השגתי מכתב בדינים אלו מהרה"ג מ' דוד צבי בוימעל אבד"ק מעדיעש וכ' דישראל שנשא נכרית עפ"י משפט המדינה בארץ הגר דאם לא התנו הזכרים שייכים לדת הישראלי וכ' דאם נולדו בבית אביהם ישראל דינם כילוד בית הנימול לשמנה וא"צ גירות וטבילה ולדעתו דינו כישראל והאריך בזה ומרוב הטירדה לא השבתי לו וטעה בזה טעות גדול דילוד בית הוא עבד הנולד מן השפחה שנתעברה אצלו והוא בכלל מילת עבדיו שצותה תורה למול עבדיו משא"כ בנשא נכרית דל"ה שפחה שלו והבן אינו עבד שלו והוא אינו לא אב ולא אדון דהרי כתיב כי תהיינה וילדו לו ובנכרית דל"ש כי תהיינה לא קרינין וילדו לו כדאמרינן בקדושין ס"ח ע"כ לא מקרי ילוד בית רק בן שפחה דכתיב האשה וילדי' תהי' לאדוני' ואם רוצה אביו הישראלי לגיירו דינו כדין גר קטן וצריך מילה וטבילה, ואף לת"ק דס"ל בשבת קל"ה דילדה ואח"כ הטבילה נימול לח' כיון שהוא עבדו נימול לח' ואולי צריך טבילה אח"כ לשם עבד וכן בלוקח שפחה ע"מ שלא להטבילה דאמרינן דהבן נימול לח' היינו כיון שהוא עבדו ואולי צריך אח"כ טבילה אבל כ"ז בעבד ולא בבנו מנכרית וע' ברש"י פ' אמור ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו שפי' בני השפחות והערני הרה"ג מ' משולם סאלאט מש"ס דנדה מ"ד דרשינן ויליד ביתו הם יאכילו וע"כ קאי על אשת כהן שבנה מאכילה כפי' ב' ברש"י דקאי מקנת כסף על ארוסה וילידי ביתו על נשואה הרי דמקרי בן הכהן ילידי ביתו מ"מ נראה דקרא דמילה בילידי ביתו ע"כ על עבדים דבבנים כבר כתיב המול לכם כל זכר ודוחק לומר דקרא כתיב בישראל שבא על נכרית דל"ה לכם ומקרי יליד בית דהרי דאי להיתרא לא קתני כדאמרינן ביבמות ע"ח וכבר נאמר באברהם להיות לכם לאלקים ולזרעך אחריך ודרשינין ביבמות ק' דאזהר רחמנא דלא תנסיב שפחה ונכרית וכשנאסר לישא נכרית הוה דאי להיתרא ולא כתיב קרא על כן לא קאי הקרא רק על עבד וז"פ ע"כ הדבר ברור דל"ה רק גר ועיין בתוס' יבמות מ"ח במילת בן הגר שנולד שלא בקדושה אין מעכב האב מאכ"פ דלא כח"ס והנה ראיתי דברי פלפולו בענין עשאאי"ל והוטב בעיני

והנני ידידו

סי' ל

ב"ה תרנ"ז לפ"ק

שנית

להנ"ל

(א) מה שהקשה בסוטה ו' ששאל יהודא לתמר שמא נכרית את א"ל גיורית אני. שמא א"א את א"ל פנוי' אני. שמא קיבל בך אביך קידושין א"ל יתומה אני. והדבר תמו' דאחרי שאמרה גיורית אני איך קיבל בה אבי' קידושין. והרי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא הוה אבי' כלל. וזה צ"ע ומצאתי שהרגיש בזה השואל בתשו' מהרי"א הלוי האבדפה"ק ח"א סי' ק"ו. ונראה דהנה מה ששאל שמא נכרית את ע"כ הכוונה לפ"מ דאמרינן ביבמות ד"ק ע"ב להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך הכי קאמר לי' לא תנסיב כותית ושפחה דלא ליזל זרעך בתרה. וס"ל לגמ' דסוטה דדרשה גמורה היא ולא אסמכתא והיו בני יעקב מוזהרין ע"ז. וא"צ למ"ש מהרש"א דב"ד של חשמונאי גזרו. וע"ז השיבה גיורית אני. ומ"מ שאל שמא קיבל בך אביך קדושין דדוקא לאחר מ"ת אמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ול"ה הנכרי אביו דרחמנא אפקרי' לזרעי' דנכרי כמ"ש תוס' בכורות מ"ו ד"ה נתגיירה מעוברת אבל קודם מתן תורה אע"ג שנתגיירה חשיבא זרעו וקצת מוכח כן מפסחים קי"ט דאמרו שם דיעקב יאמר איני מברך שנשאתי שתי אחיות שעתידה תורה לאסרן והלא גיורית הי' לו ע"כ קודם מ"ת ל"א כקטן שנולד דמי והאב זוכה בבתו למסרה לביאה אף שהוא בן נח ואין הכונה שקידשה בכסף קדושין דזה ליתא בבן נח. רק הכונה שיחדה לאחד כדאמרינן בסנהדרין נ"ח בן נח שיחד שפחה לעבדו ובא עלי' הרי זה נהרג עלי' משום אשת חבירו וה"ה אב לבתו קטנה ואף דאין לנו ריבוי בקרא דב"נ יכול למכור בתו קטנה מ"מ בכלל דינים היא וב"נ מצוה על הדינים והרמב"ן פ' וישלח כ' דבכלל דינים דיני השומרים ואונס ומפתה ואבות נזיקין. וה"ה שהאב יכול למכור בתו קטנה וליחדה לבעילה בכלל דינים יחשב ובתשו' שבות יעקב נסתפק אם אמרינן בנכרי מה שקנתה אשה קנה בעלה ויש לומר דגם זה בכלל דינים יחשב שנצטוו בני נח לשיטת הרמב"ן הנ"ל על כן שפיר שאל יהודה אך עדיין צ"ע דאם אבי' יחדה ואסורה משום א"א לב"נ מהני אח"כ אם האשה יצאה ממנו בלא גט כמבואר ברמב"ם בה' מלכים ובירושלמי פ"ק דקדושין ומאי חייש יהודה שמא חייש שעדיין לא יצאה ממנו

(ב) איברא שכבר כתבתי על הרמב"ן מדברי הסמ"ע סי' ש"א. ס"ק י"ב שכ' דעכו"ם פטור מדין שומרים ואם ב"נ מצוה מי פטרו גם הקצה"ח סוף סי' ע"ב ס"ק מ"ג כ' דעכו"ם פטור מדין שומרים ונתיבות כ' ס"ק נ"ג דחייב מקרא דויתר ות"ל דחייב מדין ב"נ וע"כ לא ס"ל כרמב"ן מ"מ דין זה דבן נח יכול ליחד בתו קטנה כ"ע מודה כדמוכח מגמ' סוטה הנ"ל ואקצר הפעם, ובתשו' מהרי"א תירץ דשמא קיבל אבי' קדושין ואח"כ נתגיירה וכ' דאין לומר דכשנתגיירה נפקעו הקדושין דשמא כשנתגדלה מחתה והוה נכרית למפרע וחזרו הקדושין למפרע וזה ליתא דכשהשיבה גיורית אני על כרחך גם השתא בגירותה קיימא. אך מ"ש דנתגיירה פקעי קדושי אבי' צע"ק במ"ש תוס' סנהדרין ע"ב ד"ה בן נח דבדיני אדם ל"א גר שנתגייר כקטן שנולד וכש"כ דלא ליפקעי קדושין ועיין תשובות בית יעקב סי' ג' ועיין בספרי ליו"ד ח"ר סי' קנ"ו אות ו'

(ג) וע"ד אשר שאל בג"פ שעפ"י נימוסי המדינה אין לגרש עד עמדו הזוג למשפט העומדים על הפקודים מצד שרי המדינה יתנו רשות לגרש אם רשאי האשה להנשא בג"פ הנעשה ע"פ ב"ד ולא השיגו הרשיון מה שהביא משיטת הרמב"ם דאם שינה וכתב זמן למנין מלכות אחר שהמלכות מקפדת הגט פסול משום שלום מלכות והאריך בזה הג"פ בסי' קכ"ז ס"ק ל' יפה כתב דשם מקפידין בעיקר המלכות שנראה כחולק על מלכותו משא"כ בזה שעפ"י חוקי המלכות אסורה להנשא מ"מ מצד ד"ת נתגרשה והנה כבר כ' הש"ך סי' ע"ג ס"ק ע"ט דדוקא בעניני מסים או בין אדם לחבירו היכא דלא כתיב ההיפך בפירוש בתורה אז אמרינין דינא דמלכותא משא"כ היכא דכתיב בפירוש להיפך עיי"ש א"כ בדיני גיטין וקדושין דמבואר בפירוש אל ישתנו דיני התורה מצד משפטי המדינה ובאמת כבר מבואר שאלה בשו"ת גבעת פנחס להגאון הפלאה סי' ל"ב עיי"ש שכ' דמצד הדין אין בזה חשש כיון שהעיכוב אינו ע"י הבעל כ"א מצד אחרים ומצדו היא מותרת לכל אדם והביא ראיות לזה ומ"מ מסיים דאם אפשר בשום אופן שיעשו בטחון שלא יחזרו בו אין להקל כ"א במקום חשש עיגון

והנני ידידו

סי' לא

ב"ה פרעמיסלא תרנ"א לפ"ק

להרב המאה"ג החריף ובקי המפורסם מ' ישראל מתתי' אויערבאך אבד"ק ביסק

בדבר השאלה באשה שיצא רינון עלי' שזינתה ואח"כ יצא קול עלי' שברחה עם ערל אחד ונסע אבי האשה לחפש אותה ומצאה בכפר סמוך לק' רישא בבית הכומר ואח"כ נסע בעלה לשם וסיפר לו הכומר שאשתו המירה דתה והביא בידו מכתב מהכומר שאשתו המירה דתה והנה עתה רוצה בעלה לישא אחרת ונסתפק כת"ה אם לא נאמין למכתב הכומר שיתן מכתב תעודה צייגניסס על סטעמפעל או שנאמין להבעריכט שיתן הכומר להבעצירק כי כפ' הנימוס חייב לו לתת תודע להבעצירק וזה הוא כמו מכתב הערכי ואם נתיר להבעל בלי מאה רבנים וגם אם צריך לזכות לה גט וגם אם צריך להשליש לה

הנדוניא

(א) תשובה בגוף הדין אי נאמן ע"א שהמירה אשתו להתיר לו לישא אשה על אשתו הוא כמו שמעיד ע"א שמתה אשתו שהב"ש סי' ט"ו וסי' קנ"ח כ' דהואיל ואיתחזק איסורא לא מהימן ע"א ונוב"י ובית אפרים וישועת יעקב חולקין על ב"ש דכיון דחרם דרבנן ודאי נאמן ע"א במילתא דעבידא לגלויי אף באתחזק איסורא. וכת"ה כ' דאף דנוב"י בתנינא חיו"ד סי' קמ"ו כ' דחרם דרבנן מ"מ בקמא חאה"ע סי' ע"ז כ' דחרם דאורייתא ועיין מר בתנינא סי' הנ"ל שמביא בעצמו דבריו שכתב בקמא וחוזר מדבריו ועכ"פ רוב הפוסקים מסכימים דע"א מהימן ולפ"ז ה"ה דאהני ע"א לומר שאשתו המירה דתה ואין לומר דאוקמי לאשתו בחזקת