בית יצחק אבן העזר חלק א מח

הכורתים ברית החיתון את מאמיני דת אחר עפ"י משפטי וחוקי הצווילעהע אשר ערוה היא זאת לבית ישראל ומהראוי הי' לבלי לעיין בדיני האנשים הרעים האלה אשר פרצו פרצות בתורתינו הקדושה ואשר נתנו שם ישראל לבוז אכן יען כי תורה היא וללמוד אנו צריכים אמרתי לעצור בהמון רגשותי ואבוא היום אל העיון להגיד חו"ד. וזה החלי

(א) תשובה ע"ד הציווילטרויאונג שנכרי נושא בת ישראל כפי משפט המדינה בארץ הגר. הנה כ' כת"ה דהאשה עוברת באיסור דאורייתא דהנשואין היה פרהסיא אך אין קנאים פוגעין בה דלא כמ"ש הרב הגדול המנוח מ' מאיר פערליס בתשובות שנדפסו להשר הצדיק מ' הירש לערין זה יותר מחמשים שנה והביא דברי התשובה אמרי אש סי' י"ד אה"ע דהנשואין הוה פרהסיא. הנה בזה הענין קיצר ולא כ' בפירוש אם מיירי בישראל שנשא נכרית או נכרי שנשא ישראלית. הנה בישראל שנשא נכרית ודאי קנאים פוגעין בו. ואם מיירי בנכרי שנשא בת ישראל להרמב"ם דפוסק כר"ש דקאי בלאו דלא תתחתן בגיותן ודאי בלאו קאי בין בצינעא בין בפרהסיא ולהטור דפוסק דלא כר"ש י"ל דאין חילוק וגם בפרהסיא ל"ה רק מדרבנן דהא דמחלק בש"ס דע"ז ל"ו בין בצינעא בין בפרהסיא קאי שם להדיא על ישראל הבא על הנכרית דהלכה למשה מסיני דקנאים פוגעין בו ועל כרחך בפרהסיא איסור דאוריי' ובצינעא גזרו חז"ל והא דאמרי' שם דישראל הבא על הנכרית אסור מדאורייתא קאי שם להדיא לר"ש דס"ל אף בשאר אומות אסור בלאו אבל לחכמים גם בפרהסיא אינו אסור דאורייתא. אולם מדברי תוס' יבמות ט"ז ע"ב ד"ה קסבר שכתבו אע"ג דביאת היתר היא מדאורייתא בצינעא מ"מ הולד ממזר נראה דבפרהסיא אסור מדאורייתא בביאת נכרי ובספר ערוך לנר תמה אתוס' מנ"ל אמנם י"ל דתוס' קאי שם לר"ע ור"ע ס"ל דנין ק"ו מהלכה כמ"ש הגאון ר' אלי' מווילנא פ"ג דידים דלא הודה ר"ע בנזיר נ"ד וכן הבאתי בספרי ליו"ד ח"ב סי' כ"ג אות ו' מדברי השטמ"ק ב"ק י"ח ע"ב (דלא כמ"ש בספרי ח"ר סי' נ"ב אות ה) וה"ה דיליף מה מצינו מהלכה ומ"ה יסבור דנכרי הבא על בת ישראל ברצונה ועבדה מעשה קנאים פוגעין בו. אבל לדידן דאין דנין מהלכה אין ראי' מישראל הבא על הנכרית כמ"ש הב"י בתשובה דיני גיטין סי' יו"ד, וע' נובי"ת אה"ע סי' ק"נ – והנה. מדברי הנ"י פ' בן סורר נראה דאף בפרהסיא ל"ה איסור תורה שהרי כ' שם דרבא דמשני הנאת עצמן שאני משום דס"ל אסתר פנוי' היתה וליכא איסור דאורייתא דגוי הבא על בת ישראל ב"ד של שם גזרו והרי אסתר פרהסיא היתה וע"כ דלא כתוס' יבמות וכ"כ בחדושי הר"ן סנהדרין פ' ב"ס. וכן משמע בר"ן פ' יו"כ בשם הרמב"ן דאף בפרהסיא ל"ה רק מגזירת ב"ד של שם דל"ה רק מדרבנן וכ"כ תוס' קדושין ע"ה ע"ב ד"ה ורבי ישמעאל דל"ה אף איסור עשה מקרא דהוציאוה ותשרף אמנם לדינא יש לחוש לדברי תוס' יבמות בשגם דלדעת הרמב"ם יש בו איסור לאו דלא תתחתן ואקצר

(ב) והנה כת"ה מביא דברי ח"ס אה"ע סי' מ"א ח"ב שהקשה אר' מרי בר רחל אמאי לא נקרא מרי בר איסר דאע"ג דכקטן שנולד דמי לענין ירושה ויחוס משפחה מכ"מ התורה אמרה וכי יגור אתכם גר ועשה פסח לה' המול לו כל זכר ומזה ילפינן דמילת בנו מעכבת האב מלעשות פסח ואס"ד גר שנתגייר אין בנו נקרא על שמו כלל א"כ כי יגור דכתיב מנ"ל שיעכבהו לעשות הפסח. ודבריו נפלאו מאוד דקרא כתיב המול לו כל זכר בנתעבר' אשתו וילדה לאחר שנתגייר אבל בבנים שנולדו קודם שנתגייר דלא מקרי בן לענין חליצה ויבום ואשת אב בבן שנולד מן הנכרית איך יתכן שיעכב מילתו מלעשות הפסח וכ"כ תוס' יבמות מ"ח ד"ה אלא וכל מה שכת"ה חותר חתירה לישב דבריו אין בו כדי להשיב נפש שיהיו דבריו קיימין לדינא וביען שדו"ז הגאון בעל ח"ס אדם גדול הי' ומפיו כידודי אש יתמלטון ההכרח לישב דבריו דהח"ס קאי להדיא על רב מרי בר רחל שהי' הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה ודכותי' בגר שנתגייר הוא ואשתו והי' בנם הורתו שלא בקדושה ונולד בקדושה דמיקרי אם כדאיתא ביבמות צ"ז ע"ב דהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה חייבין משום אשת אח מן האם ובתוס' כתובות י"א כתבו דיורש את אמו. וביבמות ע"א ע"ב אמרינן כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורים וכ' רש"י דמצות מילה מוטלת עליהם וכ' מהרש"א אף דאם אינה מחויבת במילת בנה מ"מ היא מתעכבת לעשות הפסח אם לא תמול. א"כ כיון דהבעל מחויב למנות אשתו לפסח והיא מתעכבת לעשות הפסח דהיא אם ממש מהבן שנתגיירה בהיותה מעוברת גם הגר מחויב למול ומיקרי בן מטעם זה שמעוכב לעשות הפסח בשביל אשתו. אבל דנימא דגר מעוכב לעשות פסח בשביל גר שאינו בנו אין שום סברא ואף דקיים פו"ר בהי' לו בנים קודם שנתגייר ונתגייר הוא ובנו התורה הקפידה שיקיים פו"ר לישוב העולם ובאמת נתיישבה העולם מחמתו אבל לענין פסח דוקא מילת בנו או עבדו מעכב וזה אינו לא בנו ולא עבדו. והרי אם יש לו בני בנים מקיים פו"ר ולא מצינו דמילת בני בנים מעכבו בפסח על כן אין ראי' מפו"ר לפסח ואין להאריך בפרט זה

יותר

(ג) והנה לעיל הבאתי דברי הש"ס יבמות דהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה חייבין משום אשת אח מן האם הנה ע' בש"ך סי' ל"ג שהב"י נסתפק בדין הורתן שלא בקדושה והש"ך תמה ס"ק ז' שהיא גמרא מפורשת וכתבתי בגליון לישב דבודאי בנתגיירה קודם שכלה חדשי עיבור ודאי הוה אחין מן האם אך התוס' בע"ז כ"ו ד"ה סבר כתבו כיון דכלו חדשיו פסקו גידולי' ול"ה עוקר דבר מגידולו א"כ בנתגיירה אז אולי הוה כילדה ואח"כ נתגיירה ובכה"ג נסתפק הב"י ומ"מ נ"ל דבכה"ג נמי מהני טבילת האם להולד ודוק ועיין ביו"ד סי' רס"ט בש"ך ס"ק ו' דבאינם תאומים אין חייבין מ"מ אין לתרץ דברי הב"י דמשמע דקאי אתאומים

(ד) והנה ע"ש כת"ה בגר שנתגייר הוא ובתו קטנה שיש לו מנכרית אם יכול להפר נדרי' הדבר פשוט דאינו יכול להפר דגר שנתגייר כקטן שנולד ולא נקרא אב שהרי מן הדין מותר בבתו וגר אינו יורש דלא מקרי אב ואיך יפיר נדרי' אך שמא י"ל כל הנודרת על דעת אבי' נודרת כמו גבי בעלה כמ"ש הדרישה ביו"ד ר"ס רל"ד. וכיון שהיא חושבת אותו לאב אף על דעתו היא נודרת ועיין בישי"ע א"ח סי' קכ"ח ובסוף א"ח מבן הגאון המחבר מפלפל בדברי הדרישה. ובאמת מה שהקשה שם השואל בסוף א"ח דאם נאמר דגם בבת על דעת אבי' היא נודרת תיקשי אלמנה מן האירוסין אמאי גבי' כתובה בנודרת דילמא תלך אצל אבי' ויפיר לה ואף על דעת רבים יכול להפר כמו בעל יש לישב לפמ"ש בספרי חיו"ד ח"ב סימן ח' אות ה' דלתוס' דכל הנודרת היא תנאי גמור ואם תדור בפירוש שלא על דעתו א"י להפר דלא כמהרי"ט ח"א סי' ד' א"כ אמאי בנודרת בניסת אין מפירין אותה ותדור בפירוש שלא על דעת בעלה וכתבתי דאשה משועבדת לבעלה ואדעתא דהכי נסבה שלא תוכל לידור רק אדעת בעלה שיוכל להפר לה עיי"ש א"כ באבי' דל"ש סברת האומדנא שפיר תוכל לידור בפירוש שלא אדעת אבי' שלא יוכל להפר ומ"ה גבי' כתובתה ודוק

(ה) אמנם מ"ש כת"ה דהאב יכול לקבל קידושי בתו קטנה שנתגיירה עמו ביחד זה ודאי לדעתי ליתא דל"ה אבי' עפ"י התורה כיון שאינה יורשת ומותרת לאבי' דאין לה שום התייחסות לאב וכ"כ בפמ"ג פתיחה כוללת ח"ב אות כ"א דלא משכחת בחצי' שפחה וחצי' בת חורין שיקבל אבי' קדושין דאין לה אב והיא באמת קו' גדולה על משנה דכריתות דבא על ש"ח קטנה פטור מקרבן והרי לא משכחת קדושי קטנה דאין לה אב והיא קושית טיב גיטין וכבר הקשה כן פנים יפות ופמ"ג רמז ע"ז ותירץ דמשכחת ישראל כשר שבא על חצי' שפחה דהולד כמותה ויש לחצי חירות אב וכן תי' בפנים יפות ועיין מ"ש בספרי לא"ח בהגהות ומפתחות סי' מ"ג ומשמע קצת דאם נכרי בא על ח"ש וחב"ח ונתגייר אין יכול לקבל קידושי בתו הגם דמזה אין ראי' דחצי' חירות הוה כישראל ולא מתיחסא אחר אבי' משא"כ נכרי שבא על נכרית דיש לה יחוס אב ומקיים פו"ר כשנתגייר מ"מ הסברא פשוטה דאין לה התיחסות לאב לאחר שנתגיירה וכן אין האב יכול למכרה דלא כמ"ש כת"ה וע' תוס' בכורות מ"ו ד"ה נתגיירה מעוברת ופשוט בעיני דהא דמבואר במשנה דבכורות מ"ו ובש"ע סי' ש"ה סעיף כ' דנתגיירה מעוברת בכור לכהן היינו שהבן מחויב לפדות עצמו והאב ודאי אינו מחויב דל"ה אב כמ"ש התוס' הנ"ל דרחמנא אפקרי' לזרעו אע"ג דקודם שנתגיירה הי' אב. וכ"כ תוס' בכורות מ"ז ע"ב ד"ה הבן חייב עיי"ש וכת"ה כ' דאם הבעל לוי ונתעברה קודם גירותה ולא חשיב בנו משום יהדות וא"כ צריך פדיון ועלי' דאם רמי' וחזינא לדעתי' דאם הי' האב נכרי ונתגייר או ישראל חייב האב בפדיון וזה ליתא. וגם מ"ש עלי' דאם רמי' זה ליתא דהוא חייב לפדות את עצמו גם מ"ש וצ"ע בלוי כשלקח יפת תואר ונתעברה מביאה ראשונה ואח"כ נתגיירה ונשאה ולדה הואיל בקדושה, אם צריך פדיון או לא מידי דהוה בן בתו של לוי. וצ"ע ולדעתי הדבר פשוט דחייב לפדות את עצמו דל"ה מזרעו של לוי כיון דבן מן הנכרית שנתגייר לא מתיחס אחר אביו כמ"ש התוס' הנ"ל

(ו) מ"ש כת"ה בשם הרה"ג האבד"ק טשערנאוויטץ בספרו אבן יקרה סי' י"א דאם אינה יהודית נישאת ליהודי עפ"י חוקי המדינה בארץ הגר ונתעברה ורוצית להתגייר צריכה לפרוש מבעלה ג"ח להפריש בין זרע שנזרע שלא בקדושה וכת"ה חלק עליו מדברי הגהות מ"ל פי"א מגירושין הלכה כ"א דאם היא ודאי מעוברת א"צ להפריש במקום דלא נפיק מיני' חורבא לא גזרינין דומיא דקטנה דבמילתא דלא שכיח ל"ג עיי"ש נכונים דבריו וכ"כ ביד שאול סי' רמ"ט סק"ד והנה בתוס' כתובות ל"ז ד"ה צריכות הקשו אדר"י דלא גזר בישראלית קטנה אטו גדולה ובגיורית מחמיר בקטנה ולא יתכן שיחמיר בגיורת וכתבתי בגליון לישב לפי התירוץ הא' בנדה מ"ה דקטנה נכרית מתעברה דאשר בשר וכו' מ"ה מחמיר בגיורית קטנה. דשמא נתעברה. ול"ק משבוי' דנקט יתרות על בנות שלש דאגב שפחה וגיורית נקט שבוי' ובשבוי' דוקא גדולה צריכה להמתין וגם ל"ק קו' תוס' דסברת שמואל איפכא מר"י דהרי בנדה שם יש ב' תירוצים ואב"א אשר פיהם דיבר שוא. וס"ל לשמואל כתירוץ ב' ור"י ס"ל כתירוץ א' ועכ"פ לדינא אין להחמיר בגיורית וכמו דל"ג בקטנה כן ל"ג במעוברת גיורית כמ"ש המגיה הנ"ל ואשר החמיר בספר הנ"ל להמתין ימי הנקה בגיורית יפה כ' שהפריז על המדה דהרי הרבה פוסקים ס"ל דמזנה מנכרי א"צ להמתין דלא נקראת מינקת חבירו רק דמוח"ז הגאון ר"ע מייתי ראי' משבת ק"נ דמשני מאן חבירו נכרי. וזה במזנה אבל בנתעברה מנכרי ונתגייר דהיא מינקת שלו אין שום סברא להמתין. גם מ"ש דחיישינן שמא זינתה עם אחר כמ"ש רש"י יבמות מ"ב ע"ב ודף צ"ב דסתם כותית זונה. כבר העירו המפורשים מסנהדרין פ"ב דנשייהו לא מפקרי ועיין באה"ע סימן ז' בב"ש ס"ק כ"ט ואין להאריך בפרט זה

(ז) וכת"ה מייתי דברי הח"ס סי' רנ"ג דהיכי שאביו גייר להקטן או אמו פסקינין דהגדילו אין יכולין למחות דלא כהמחבר. ובאמת יש קצת ראי' שהרי ר"ש ס"ל גיורית פחותה מבת ג' מותרת לכהן ויליף לה ביבמות ס' מדאמרינן וכל הטף בנשים החיו לכם והרי פנחס הי' עמהם ואס"ד הגדילו יכולין למחות